1. ביום 28.1.2012 הגיש העותר 2 תלונה למשטרת ישראל בה טען כי המשיבים 9-4 תקפו אותו וניסו לחטוף אותו ולאחר שהצליח להימלט ניסה משיב 5 לדרוס אותו. כן טען העותר 2 כי יתר המשיבים גנבו כסף וציוד ממכוניתו. ביום 11.6.2012 הגישו העותרים עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 4565/12) בה טענו כנגד אופן הטיפול בתלונה והלינו על "גרירת רגליים" של הרשויות המוסמכות. בתגובה המקדמית שהגישה המדינה צויין כי תיק החקירה נסגר על ידי המשטרה מחוסר ראיות וכי הודעה על כך נשלחה לעותר. לפיכך, ביום 5.8.2012 נדחתה העתירה בנימוק כי זו מיצתה עצמה וכי לעותרים עומד סעד חלופי בדמות הגשת ערר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה.

2. ואכן, העותרים הגישו ביום 5.8.2012 ערר. ביום 22.11.2012 הוגשה העתירה שלפנינו בה טענו העותרים כנגד אופן הטיפול בערר, הימשכות ההליכים והנזק שנגרם להם כתוצאה מאי מתן החלטה בערר שהוגש. בתגובתם המקדמית של המשיבים 3-1 נטען כי העתירה מוקדמת שכן מיום הגשת הערר ועד ליום הגשת העתירה חלפו כשלושה חודשים בלבד בעוד שלפי סעיף 65א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק) נקבע כי החלטה בערר בכל הנוגע לעבירות מין ואלימות מסוג פשע תינתן עד תום שישה חודשים מיום הגשת הערר וכי לפי סעיף זה ישנה סמכות להאריך את המועד מטעמים מיוחדים שירשמו. המשיבים 3-1 מוסיפים כי לאור חוות דעת שהתקבלה נמצא כי סגירת תיק החקירה על ידי המשטרה נעשתה בהיעדר סמכות שכן הסמכות לעשות כן מסורה לפרקליט המחוז בהינתן שחלק מהעבירות המיוחסות למשיבים 9-4 הן מסוג פשע. לפיכך, התקבל הערר ותיק החקירה הועבר לבחינתו של פרקליט מחוז דרום לשם קבלת החלטה בדבר המשך הטיפול בתיק. לאור האמור טוענים המשיבים 3-1 כי גם עתירה זו מיצתה את עצמה לאור העובדה כי ערר העותרים התקבל הלכה למעשה וכי עתה על העותרים להמתין לקבלת החלטת פרקליט המחוז ואם יהיו מעוניינים יוכלו להגיש ערר על החלטה זו. מתשובתם של העותרים לתגובתם המקדמית של המשיבים 3-1 עולה כי העותרים עדיין עומדים על עתירתם. העותרים ביקשו להותיר את התיק תלוי ועומד לאור התנהלות המשיבים 3-1, קצב הטיפול בתיק החקירה ואופן הטיפול בו עד עתה. העותרים מבקשים כי בית המשפט יורה למשיבים 3-1 לזרז את קצב הטיפול בתיק החקירה.

3. לאחר שעיינו בעתירה בתגובה לה ובתשובה, על נספחיהן, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת; העתירה הוגשה כשלושה חודשים בלבד לאחר הגשת הערר. ברם, על פי סעיף 65א לחוק, החלטה בערר מסוג זה יכול שתינתן עד תום ששה חודשים מיום הגשתו, דהיינו - במקרה דנן - עד ליום 8.2.2013, תקופה שניתן להאריכה כאמור מטעמים מיוחדים שירשמו. פרק הזמן לצורך קבלת ההחלטה טרם חלף אפוא ומשכך אין מקום כי בית משפט זה יתערב בהליך אותו מקיים פרקליט המחוז בכל הנוגע לבחינת והערכת חומר הראיות. שנית, דין העתירה להידחות על הסף אף מחמת אי מיצוי הליכים; לכשתתקבל החלטת פרקליט המחוז בדבר אופן המשך הטיפול בתיק החקירה יוכלו העותרים להגיש ערר על החלטתו אם זו לא תניח את דעתם. בטרם מוצו הליכי הערר אין מקום כי בית משפט זה יזקק לטענות העותרים.

על אף העובדה שחלה טעות בנסיבות העניין באשר לסמכויות סגירת תיק החקירה, טעות שמוטב שלא התרחשה, אין מדובר בנסיבות חריגות המצדיקות התערבותו של בית משפט זה [ראו והשוו: בג"ץ 3310/07 הלוי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 23.8.2007), פסקה 5].

4. אשר על כן העתירה נדחית על הסף. בהתחשב בנסיבות המקרה לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד בטבת תשע"ג (6.1.2013).