3. נתבקשה ונתקבלה תגובת המשיבים. כעולה מהודעתם, ביום 31.10.2012 חתמו המשיבים על החלטתם ביחס לבקשת העותרת לאישור חריג לשינויים בצו הארנונה, ותמצית הנימוקים נמסרה לעותרת. במצב זה, סבורים המשיבים, התייתרה העתירה במתכונתה הנוכחית, באשר כוונה היא בעיקר נגד אי קבלת החלטה על ידי המשיבים. ואולם, לגישת העותרת אין מקום למחוק את העתירה. לגישתה, במסגרת העתירה נתבקשו המשיבים להגיב גם לטענת האפלייה מול העיריות האחרות - דבר שלא נעשה - וממילא אין המדובר בהחלטה עניינית מנומקת ומפורטת.

4. דין העתירה להידחות על הסף בהיותה מוקדמת. כעולה מן האמור לעיל, העותרת אינה שבעת רצון מהחלטות המשיבים בענייני הארנונה הקשורים אליה. זו אף זו, לעותרת אף הייתה הנחה מוקדמת, וייתכן כי מבוססת, שגם בקשתה הנוכחית תידחה. ברם, וזה עיקר, על הפונה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק להביא את עניינו כהווייתו. לאמור, ככל שהעתירה נוגעת לסוגיית מתן ההחלטה - הרי שזו כאמור ניתנה והעתירה התייתרה. ככל שהעתירה נוגעת לסוגיות המהותיות הנוגעות לשאלת הארנונה, הרי שאין בה כדי ללמד על המשגה שנפל בהחלטת המשיבים, על היעדר סבירות לכאורה או על עוול שנגרם לעותרת. זאת, כיוון שבעת הגשת העתירה החלטת המשיבים, קל וחומר נימוקיהם, לא הייתה בנמצא. אין אנו סבורים כי תגובת העותרת לתשובת המשיבים הינה האכסניה הראויה לבחון את טענות העותרת באופן ענייני. היבט נוסף של הסוגיה, מצוי בהיעדר פניה מוקדמת "קונקרטית" של העותרת למשיבים, בניסיון לתהות על פשר ההחלטה ולשנותה אף מחוץ לכתלי בית המשפט. גם בכך יש תמיכה לדחיית העתירה.

5. העתירה נדחית.

ניתן היום, ‏ל' בשבט התשע"ג (10.2.2013).