נולד ב-8 ביולי 1889 ,בלובן (מחוז מינסק) שברוסיה. למד בישיבות סלוצק וטלז. בעת
לימודיו בישיבה עסק רבות בנושאים תורניים מחקריים. היה בקיא בספרי משפט זרים, כגון
המשפט הארופי (בעיקר של צרפת ואנגליה), המשפט הרומי והמשפט האמריקני.
בשנת 1921 עלה לארץ עם העלייה השלישית ושימש כמורה בבית מדרש למורים של תנועת
המזרחי בירושלים.
בשנת 1925 כיהן כמרצה לספרות הגאונים, ובהמשך-לספרות רבנית באוניברסיטה העברית
בירושלים, במשך 30 שנה. בפרק מן הזמן כיהן גם כרקטור האוניברסיטה העברית בירושלים.
שימש כרב והיה מוכר כתלמיד חכם "ליטאי", עקב לימודו בישיבות הליטאיות. נודע כבעל
כושר רטורי גבוה, ושיעוריו היו פופולריים ביותר בקרב תלמידיו. הוא העביר שיעור יומי
בתלמוד, אשר שודר ברדיו קול ישראל. עסק בפעילות ציבורית, היה פעיל בתנועת המזרחי
ובמעכרת החינוך הדתי בישראל. בין השאר, הוא ייצג את תנועת המזרחי בוועד הלאומי והיה
חבר בי"ד הכבוד של ההסתדרות הציונית העולמית .
בשנים 1929-1946 כתב מחקרים מאמרים וספרים העוסקים בגאונים, בחינוך העברי, במשפט
העברי ובהסטוריה של עם ישראל בימי הביניים. בין ספריו: "מקורות לתולדות החינוך
בישראל", "ספר היישוב", "העונשין אחר חתימת התלמוד", "בתי הדין וסדריהם", "תשובות
הגאונים מן הגניזה", ועוד.
בשנת 1948 מונה כשופט בבית המשפט העליון, למרות שהוא לא היה משפטן. זאת בשל בקיאותו
במשפט העברי וכדי ליתן ייצוג גם לחוגים הדתיים. לשם כך חוקקו חוק מיוחד שכונה "חוק
אסף". הוא נמנה עם ההרכב הראשון של בית המשפט העליון, ומכאן גם חשיבותו בכתיבת פסקי
דין. אחד מפסקי הדין החשובים שכתב היה פסק דין בעניין מילר, שלימים נודע כציון דרך
בדיני ירושה.
נפטר ביום 18/10/1953.