היום הייתי בדיון אצל השופט שי (משה) מזרחי בבית משפט השלום בבת ים, דיון פשוט שכל סטודנט למשפטים שנה א', מצליח לפתור גם מתוך שינה.

שוכר שעשה דין לעצמו לא הפקיד צקים, לא שילם בזמן, עשה שינויים בדירה ללא היתר, לא סייד את הדירה ביציאתו, נזקים הוערכו ביותר מ16,000 ש"ח ובנוסף חודשיים שכירות בסך 9,000 ש"ח שלא שולמו. (אפילו נשלח לשוכר בקשה לצאת מהנכס אחרי שהפר את ההסכם והוא התעקש להישאר בה).

פסק דין, שחור על גבי לבן – אין מקום לדיון, בטח בגין חודשיים השכירות שלא שולמו בזמן שהשוכר התעקש להישאר בדירה.

השופט המליץ לנו להסכים לסעיף 79א, פשרה ללא פירוט פסק דין וחיסכון העבודה מצידו.

מתוך כוונה טובה להתחשב במערכת הסכמתי, בטח נוכח העובדות שהיו ברורות שחור על גבי לבן.

בסופו של דבר נפסק סכום מביש של 5,000 ש"ח שאפילו לא מכסים את חודשי השכירות שלא שולמו בסך 9,000 ש"ח, וזה עוד לפני שדיברנו על זנקים בסכום של 16,000 ש"ח. לא מקצועי, לא רציני.

גם במועד הדיון, לא הרגשתי שהשופט עבר על התיק באופן מעמיק טרם הדיון.

פסק הדין הועבר לעו"ד בכיר בתחום והוא היה מופתע מהחלטת השופט. אבל ששמע את שם השופט הוא לא היה מופתע, כנראה שזה מסכם הכל.

התנהלות כזו, בסופו של יום מעודדת פורענות ועבריינות. מאחר שאותם עבריינים ומפרים, יודעים שמחכה להם בקצה שופט שיחתור לפשרה בכל מחיר ויספק פסק דין שהם יוכלו לחיות איתו בשקט וימשיכו בפרענותם גם בעתיד.

בשורות טובות.