נולד ב- 24 באוגוסט 1889, בקרקוב שבפולין. קיבל חינוך יהודי מסורתי.
סיים את בחינות הבגרות ולמד משפטים באוניברסיטה בקרקוב, בה קיבל את התואר ד"ר.
בתום לימודיו התמחה בעבודה משפטית מעשית בווינה.
בין השנים 1915-1919 שהה בהולנד. לימד באוניברסיטת בליידן שבהולנד, והיה מגדולי
המורים לשפות עתיקות ולמשפט איסלם.
בשנת 1917 הצטרף לקבוצת צעירים ציונים בשם "אגודת ישראל", שהתכוננו לעלות ארצה.
בשנת 1919 עלה לארץ והתיישב בירושלים,בבית שהיה מכונה "רווקיה" (מהסיבה הפשוטה שכל
דיירי הבניין היו רווקים) שם גר עם חבריו.
בשנת 1920 עמד בבחינות לעורכי דין זרים.
בשנים 1920-1924 היה יועץ משפטי של ההנהלה הציונית, בנוסף לעיסוקו בעריכת הדין.
בין היתר היה פעיל מובהק באגודת שוחרי האוניברסיטה העברית וכיהן כיושב ראש האגודה.
באותם השנים הוא וחבריו נתפסו עם נשק בידיהם על גג ה"רווקיה" נאסרו ושוחררו
כעבור זמן קצר.
בשנת 1924 עבר לגור בתל אביב ופתח שם משרד לעריכת דין.
כיהן כיועץ המשפטי של עיריית תל אביב והיה יועצו של דיזינגוף ולאחר מכן של רוקח.
שימש כיועצו המשפטי של חיים נחמן ביאליק, לא רק בשל היותו איש דת ודין אלא בשל נפשו
הצמאה לספרות ולאומנות.
בשנת 1929 היה בין היועצים הראשיים להנהלה הציונית וממארגני הסנגוריה על נאשמים
יהודים.
בחודש יולי 1948 מונה לכהונת שופט בית המשפט העליון.
נפטר ביום 12/12/1951.