נולד בשנת 1933 בפרנקפורט דמיין וגדל והתחנך בשוויץ.
בשנת 1951 עלה ארצה.
בשנים 1948-1949 למד בישיבת מונטרי שוויץ בראשות הרב אבוצקו זצ"ל.
בשנת 1951 קיבל תעודת בגרות פדראלית בשוויץ.
בשנים 1951-1952 למד בישיבת בני עקיבא כפר-הרא"ה.
בשנת 1958 סיים לימודי מוסמך משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
בעל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת פריז משנת 1966.
משנת 1958 ועד שנת 1997 שימש מרצה בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים,
תחומי התמחותו דיני חיובים, דת ומדינה, משפט השוואתי ותורת המשפט.
בשנת 1960 התקבל כחבר בלשכת עורכי הדין בישראל לאחר התמחות בבית המשפט העליון
ובפרקליטות המדינה.
בשנים 1962-1963 שירת בפרקליטות הצבאית.
בשנים 1971-1974 שימש מנהל המכון לחקר המשפט העברי באוניברסיטה העברית.
משנת 1992 חבר האקדמיה הלאומית למדעים בישראל.
משנת 1996 חבר מן המניין באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.
חתן פרס זוסמן לשנת 1990 ופרס ישראל למשפט לשנת 1997.
פרסם ספרים ומאמרים בישראל ומחוצה לה בנושאים הבאים: דיני נזיקין, דת ומדינה,
תורת המשפט, משפט יהודי, עשיית עושר ולא במשפט, משפט השוואתי,
כשרות משפטית ואימוץ ילדים.
בשנת 1997 מונה לכהונת שופט של בית משפט העליון.
ביום 06/04/2003 פרש לגימלה.