נולד בתאריך 28 באוגוסט 1908, בגליציה שבפולין.
בשנת 1932 סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת קרקוב.
בשנת 1935 קיבל את התואר ד"ר למשפטים. עוד בהיותו בפולין היה פעיל בהסתדרות הציונית ובאירגוני נוער שונים. הוא פרסם מעת לעת מאמרים בעיתונות וערך את אחד השבועונים.
בשנת 1936 עלה לארץ ישראל, בתחילת דרכו עבד כפועל בניין והתגורר בת"א.
בשנת 1937 עבר לירושלים.
בין השנים 1936-1948 שירת ב"הגנה".
בשנים 1937-1940 למד את חוקי ארץ ישראל בבית הספר למשפטים בירושלים ובד בבד עבד בתפקיד מזכיר וועד רחביה ואגודת עורכי הדין.
בשנת 1940 הוסמך כעורך דין ועבד כשנתיים במשרדו של עו"ד עליאש.
בשנת 1942 מונה לתפקיד היועץ המשפטי של מחלקת התעשייה הכבדה והייצור המלחמתי בממשלת המנדט.
בשנת 1945 מונה כשופט של בית משפט השלום בירושלים, ולאחר מכן בבית המשפט בתל אביב.
בשנת 1948, עם קום המדינה, מונה כשופט ראשי בבית משפט השלום בחיפה .
בשנת 1949 מונה כשופט בבית משפט המחוזי בחיפה.
בשנת 1954 עמד בראש ועדת "תיבון",שנתמנתה לחקור את שיטת החינוך בגדנ"ע, כשאחד החניכים נפטר בעת מסע מטעם הגדנ"ע.
בשנת 1958 עמד בראש "ועדת שטה", שנתמנתה לחקור את נסיבות הבריחה ההמונית מבית הכלא
שטה.
בשנת 1959 מונה כנשיא תורן של בית משפט המחוזי בחיפה. כיהן כיו"ר ועדת "ואדי סאליב"
שמטרתה היתה לחקור את האירועים והעימותים שהתרחשו בשכונת ואדי סאליב שבחיפה
בין המשטרה לבין תושבי השכונה,שהיו ברובם עולים מצפון אפריקה. העימותים פרצו על רקע
תחושות קיפוח וגזענות שחשו תושבי השכונה מצד המדינה ומנהיגיה.
בשנת 1966 מונה כשופט בפועל בבית המשפט העליון.
בשנת 1969 מונה כנשיא בית משפט המחוזי בחיפה. כיהן בתפקיד יו"ר ועדת הערעורים מכח חוק החיילים המשוחררים.
בשנת 1970 מונה כשופט בבית המשפט העליון.
ביום 01/01/1997 פרש לגימלה.
נפטר.