נולד ב-16 בספטמבר 1900,בקובנא שבליטא. קיבל חינוך מסורתי ותורני בחדר ובישיבת קלם.
בשנת 1916 למד בישיבות נוברדוק ובסניפיה: בחרקוב, ברוסטוב ובקיוב. עם כיבוש חרקוב על ידי הגרמנים, שב לביתו בליטא לאחר נתק של למעלה מארבע שנים
ממשפחתו. בשנת 1920 עבר לפרנקפורט כדי לרכוש השכלה ולימודים כלליים ונרתם לפעילות הציונית בפרנקפורט.
בשנת 1921 החל ללמוד בפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת מרבורג, ואז בפקולטה למשפטים.
עסק לפרנסתו בהוראת תלמוד ועברית. בשנת 1926 סיים את חוק לימודיו וקיבל את התואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת פרנקפורט.
בשנת 1929 עלה לישראל והחל ללמד תלמוד בבית הספר "תחכמוני" בתל אביב.
בשנת 1948 מונה כשופט בבימ"ש המחוזי בת"א. כבר באותה עת החל לכהן כשופט בפועל בבית המשפט העליון. בשנת 1950 מונה כשופט קבוע בביהמ"ש העליון.
בשנת 1965 מונה כממלא מקום קבוע לנשיא ביהמ"ש העליון.
בצד תפקידו כשופט שימש כפרופ' למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, בדיני אישות, משפחה וירושה, ועסק בחקר המשפט הכללי והמשפט העברי. חיבר שני ספרים: "המעמד האישי בישראל "ו"כך דרכו של תלמוד". הספר הראשון זיכה אותו בפרס ביאליק לחכמת ישראל ובפרס ישראל למדעי המשפט.
בשנת 1970 פרש מכס השיפוט. עם פרישתו מבית המשפט התמסר מחדש לכתיבה, בכתיבתו הגיב על בעיות שנתעוררו בחברה הישראלית, במיוחד בתחומי המעמד האישי.
ביום 16/09/1970 פרש לגימלה.
נפטר ביום 04/06/1975.