כמתדיינת חדשה יחסית בכס שיפוטו של כבוד השופט צרפתי שמכהן כראש ההרכב בערעור משפחה שהגשתי, אני רק יכולה לומר שעד כה הרושם הוא מאוד חיובי. קודם כל יש לו עיניים טובות והוא יליד טוניס כמו אבי. מעבר לכך, מרגיש הוא מהזן הנדיר של שופטים בימנו שבנוסף ליושרתו המקצועית, הגינותו וחוכמתו הוא גם טוב לב, ג'נטלמן ואוהב אדם וזה ניכר בו. גם כשדחה בקשות וסעדים שהגשתי, עדיין התנסח בצורה רגישה שמכבדת את בעלי הדין ולא מסלימה את הסכסוך. אני מאוד מעריכה אותו ומקווה שיעשה צדק ואמת בעבור בני היקר במתן מזור ונחמה לאחר שנים ארוכות מייסרות ולא פשוטות של הליכים, כמו שעשה צדק בעבור זדורוב בהכרעתו האמיצה ומעוררת ההשראה. שופט שראוי לדעתי לכהן בביהמ"ש העליון. כן ירבו כמותו.

בשנים האחרונות עלתה סוגיה ציבורית מהותית הנוגעת להתנהלותו של השופט אשר קולה במשפט החוזר. קולה, המזוהה כשופט בעל אג'נדה ימנית, נראה כמי שפעל באופן עקבי בהתאם לקו שמשרת את עמדותיהם של יריב לוין ויאיר נתניהו, המבקשים לפגוע במערכת המשפט ובפרקליטות. כבר מראשית ניהול המשפט ניתן היה להבין כי דעתו נוטה לזיכוי. בנוסף, בתחילת המשפט החוזר פנה בנו של השופט לעיתונאים בבקשה שלא יבקרו את אביו – מהלך תמוה, חריג, בלתי מקובל ואולי אף בלתי חוקי. לכך יש להוסיף את העובדה, שזדורוב יצא אשם בכל הערכאות הקודמות, ואף השופטת תמר ניסים-שי, הצלע השלישית בהרכב שזיכה אותו, דחתה את טענת ההגנה, סברה שהראיות החדשות, ובפרט וידויו של זדורוב מול המדובב, מחזקות את אשמתו. זאת בניגוד לשופטים אשר קולה ודני צרפתי, שקבעו שיש לזכותו מחמת הספק.