1

1.         הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות שעניינן עבירות בנשק (החזקה, נשיאה והובלה), ירי מנשק חם, שינוי זהות של רכב או חלק של רכב וסיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

2.         כעולה מכתב האישום בו הודה, ביום האירוע נפגש הנאשם עם שניים אחרים וסיכם עמם כי יסיע ברכבו אחד מהם לבית בעיר טמרה, כשאותו אדם שיסע עם הנאשם יחזיק בנשק, לצורך ביצוע ירי לעבר אותו בית. סוכם כי הנאשם יקבל תשלום של 1,000 ש"ח עבור הסעתו את האחר. הנאשם והאחר עטו רעלות על ראשם כדי להקשות על זיהויים, והנאשם והאחר ציפו את חלונות הרכב בציפוי משחיר, הוסרה לוחית הזיהוי הקדמית של הרכב ועל הלוחית האחורית הודבק סרט שחור.

            בהמשך היום, הנאשם הסיע את אותו אדם ברכבו שלו, כשהאחר נשא עמו אקדח ותחמושת. בהגיע הרכב סמוך ליעד הירי, עבר האחר למושב האחורי, פתח את הדלת האחורית ברכב וירה שתי יריות לעבר אותו מתחם מגורים. הירי פסק בשל מעצור בנשק, אולם האחר הצליח לשוב ולהפעיל את הנשק, ואז ירה האחר עוד מספר יריות באוויר באזור מגורים.

            כתוצאה מהירי שביצע האחר, נפגע אדם שעמד בחצר הבית, שלעברו נורו היריות. הוא נפגע בירכו, הובהל לבית החולים, טופל ושוחרר לביתו.

2.         משתוקן כתב האישום, הודה הנאשם במיוחס לו, בטרם החלה להישמע פרשת הראיות. אין לחובת הנאשם עבר פלילי דומה ולחובתו עבירות מתחום התעבורה.

2

3.         מאחר שהעבירות בוצעו ברצף עובדתי אחד, ראיתי להתייחס אליהן כאירוע אחד לעניין קביעת מתחם הענישה.

            הערכים החברתיים שנפגעו ממעשי הנאשם הם בטחונו האישי של כל אדם, הזכות לשלמות הגוף והחירות להלך ברחובה של עיר ללא כל חשש ומורא. מידת הפגיעה כאן היתה ברף הבינוני, בשים לב לחלקו המשני של הנאשם באירועים, בהיותו מסייע להם.

            מדיניות הענישה שבה והדגישה כי "ירי בנשק חם לעבר אנשים מהווה אלימות בדרגה גבוהה שלא ניתן להפריז בעוצמתה. גם סיוע למעשה זה מהווה עבירה חמורה ביותר" (ע"פ 6520/14 בוקאעי נ' מדינת ישראל (30.4.2015)).

            בנסיבות המעשים כאן: נוכח מעורבותו המשנית של הנאשם בעבירות העיקריות כמסייע בלבד; כמי שפעל מרצון להפיק רווח כספי שאין לו יד ורגל בסכסוך עצמו; בלא שהחזיק בשליטה בלעדית את כלי הנשק ולא השתמש בו בכל מהלך האירוע וכי מדובר בתכנית שנרקמה ובוצעה בתוך מספר שעות, באותו היום, ראיתי לקבוע מתחם ענישה הנע בין 24 חודשי מאסר ממשי ברף התחתון ועד 48 חודשי מאסר ממשי בתקרתו, זאת לצד עונשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן הנפגע (השווה ע"פ 4068/19 בנזינו נ' מדינת ישראל (1.1.20)).

4.         לא ראיתי הצדקה לסטייה, לקולא או לחומרא, ממתחם הענישה שנקבע, בהעדר אפיק שיקומי מוצע, ואף לא מטעמי חומרה יתרה.

5.         בקביעת עונשו של הנאשם, נתתי דעתי למצבו המשפחתי של הנאשם: הוא התייתם מאמו כשנה לפני ביצוע העבירות, אביו מבוגר וחולני ולמשפחה קשיים כלכליים ממשיים עד שהם נזקקים לסיוע רשויות הרווחה. הנאשם ואחותו הם המטפלים העיקריים באב החולה בשעות אחר הצהריים והלילה. לכליאתו של הנאשם השלכה ישירה על הקושי בטיפול באם. עוד שקלתי את הודאתו בהזדמנות הראשונה וכן את גילו כבגיר צעיר.

3

            נוכח האמור אני דן את הנאשם לעונש בחלק התחתון של המתחם, ואני גוזר לו את העונשים הבאים:

א.        (27) עשרים ושבעה חודשי מאסר אשר יהוו עונש מאסר ממשי לריצוי בפועל, ומניינם מיום מעצרו בתיק זה - 6.9.20.

ב.         לצד עונש זה ובנוסף, אני גוזר על הנאשם (10) עשרה חודשי מאסר אותם לא ירצה אלא אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו ישוב ויעבור עבירות בנשק או ירי מנשק חם או גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

ג.         כמו כן, אני גוזר על הנאשם (4) ארבעה חודשי מאסר אותם לא ירצה אלא אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו ישוב ויעבור עבירה שעניינה שינוי זהות של רכב או חלק של רכב.

ד.         אני מורה כי הנאשם יפצה את המתלונן - הנפגע - ג'מיל שמא, בסך 3,000 שישולמו עד ליום 1.11.21.

המאשימה תודיע לזוכה על זכאותו לפי פסק דין זה.

ה.        עוד ראיתי להורות על חילוט כלי הרכב מ.ר 54-482-56 והעברתו לבעלות המדינה.

            כלי הרכב שימש באופן ישיר כפלטפורמה לביצוע העבירה והיה חלק עיקרי בהוצאת העבירות לפועל, ובנסיבות להסוואת המבצעים. החילוט המתבקש הינו פן משלים להיבט ההרתעה ולפיו יידע כל מי ששוקל לאפשר שימוש ברכבו לביצוע עבירה חמורה כי הוא עלול לאבדו ויהא נזקה של העבירה גדול מרווחיה.

4

ו.         נוכח משכו של המאסר בפועל ויתרת רכיבי הענישה, לא ראיתי הצדקה להטלת ענישה כלכלית נוספת או פסילת רישיונות נהיגה, שכפי הנראה הושגו על ידי הנאשם אך לאחרונה.

ניתן היום, ו' אייר תשפ"א, 18 אפריל 2021, במעמד הנאשם וב"כ הצדדים.

זכות ערעור כחוק, הודעה.