1

עובדות כתב האישום, רקע והשתלשלות העניינים

1.                  הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הליך גישור, בביצוע שש עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה במזיד, ובכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה. [נוסח חדש] תשס"א - 1961 (להלן: "הפקודה").

2.                  על פי עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, בין השנים 2006 - 2011 (להלן: "התקופה הרלבנטית") עבד הנאשם בחברה שעסקה בעיצוב תיקים בחו"ל (להלן: "החברה"). באותה תקופה היה הנאשם תושב ישראל וחב במס על הכנסותיו מהחברה. הנאשם לא דיווח על הכנסותיו מהחברה ותחת זאת קיבל תלושי שכר כוזבים מחברת כוח אדם בשם "עידן חדש לכ"א בע"מ" (להלן: "עידן חדש") לפיהם הועסק על ידי עידן חדש, הגם שבפועל לא הועסק כאמור. הכנסתו המדווחת מעידן חדש נפלה מהכנסתו מהחברה, כך שהנאשם השמיט בתקופה הרלבנטית הכנסות בסך כולל של 532,904 ₪, כמפורט בטבלה שבסעיף 5 לכתב האישום. בעשותו כאמור השתמש הנאשם בכל מרמה עורמה ותחבולה, במזיד ובכוונה להתחמק ממס.

2

3.                  הודיית הנאשם באה כאמור בהמשך להליך גישור. תחילה, במסגרת הליך הגישור לא הסכימו הצדדים באשר לעונש. עמדת המאשימה הייתה כי יש לקבוע מתחם ענישה ביחס לעונש המאסר שבין 6 ל- 10 חודשי מאסר בפועל ולמקם את הנאשם, אשר הסיר את מחדלי כתב האישום ואף אושר כופר בעניינו (שלא שולם על ידו גם לאחר שסכומו הופחת), בתחתית המתחם, ל 6 חודשי מאסר אותם ניתן לרצות בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי, קנס שבין 30,000 ₪ ל- 50,000 ₪ והתחייבות להימנע מביצוע העבירות. עמדת ההגנה הייתה כי מתחם הענישה בנסיבותיו של המקרה הוא בין מאסר על תנאי ל- 45 ימי מאסר אותם ניתן לרצות בעבודות שירות, לצד קנס שלא יעלה על סך של 30,000 ₪, סכום הכופר אותו ביקש הנאשם לשלם (ואשר לא אושר). מתחם הקנס לטענת הסנגור הוא בין 5,000 ₪ ל- 8,000 ₪ לאור מצבו הכלכלי של הנאשם, והעובדה שיכול היה לסיים את ההליך בכופר ויתר נסיבותיו.

4.                  הנאשם פירט כי עבד כל חייו בחו"ל, וכי פעל כמפורט בכתב האישום בעצת חבר. לדבריו, בשנת 2011 או 2012, כשהגיע ארצה זומן לחקירה במס הכנסה וספר אודות פעילותו המפורטת בכתב האישום. עוד הוסיף כי בעצת החוקר שכר שירותי רואה חשבון ושילם את חובו לפי שומת המס שהוצאה לו. כשחזר פעם נוספת ארצה עודכן כי הושת עליו כופר בסך 100,000 ₪ והחוקר אף סייע לו לפעול להפחתתו. הנאשם ציין כי מצבו הכלכלי קשה.

5.                  לאחר הטיעון לעונש נשלח הנאשם לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות ונקבע מועד למתן גזר דין ליום 28.4.2018. באותו המועד התברר כי הממונה על עבודות השירות לא מצא את הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות לאור מכתבה של הפסיכיאטרית המטפלת מיום 18.10.2018. הסנגור ביקש במועד זה להוסיף על טיעוניו לעונש ואף הגיש את מכתב הפסיכיאטרית בעניינו של הנאשם. לטענת הסנגור אין המדובר בהעדר מוטיבציה של הנאשם לבצע עבודות שירות אלא במי שאינו מתאים לבצען לאור נסיבותיו ומצבו. בנסיבות אלה לטענתו יש לפנות לדרך הקולא, ולא לגזור על הנאשם עונש של מאסר (למעט מאסר על תנאי).

6.               בעת הדיון ביום 28.4.2018 אף הוסיפה ב"כ המאשימה על טיעוניה והבהירה כי כבר מראש כי לא הסכימה לריצוי עונש של עבודות שירות על ידי הנאשם, וכי מתחם הענישה מתחיל לדעת המאשימה במאסר למשך 6 חודשים שיכול וירוצה בעבודות שירות. עוד ציינה כי אין המדובר במי שחלה באופן קשה כפי שמדגימה הפסיקה אליה הפנה הסנגור, ולכן אין מקום להתחשבות כפי שביקש. כן הדגישה כי לאורך התקופה עבד הנאשם. עוד הוסיפה כי קיימים מקרים בהם מקום לא נמצא הנאשם מתאים לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות, הורה בית משפט על עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה קצרה מזו שהייתה נגזרת לו היה נמצא מתאים לריצוי עונשו בעבודות שירות והפנתה לפסיקה.

7.               בסופו של הדיון, לבקשת הסנגור, הוריתי על דחיית הדיון למשך 6 חודשים על מנת שמצבו הנפשי של הנאשם יתייצב, ועל שליחתו החוזרת של הנאשם לממונה על עבודות השירות לבדיקת התאמתו.

8.               לקראת הדיון ביום 3.12.2018 התקבלה חוות דעת עדכנית מאת הממונה על עבודות השירות לפיה על פי מכתב מהפסיכיאטרית של הנאשם וחוות דעת רופאת שב"ס, הנאשם אינו יכול לרצות עונש של מאסר בעבודות שירות לאור מצבו הנפשי, תפקוד ירוד, כוח רצון ויוזמה לקויים, כמו גם מחשבות אובדניות. באותו מועד הביעה ב"כ המאשימה פליאה וציינה כי הנאשם נסע מספר פעמים לחו"ל לצרכי עבודתו. ב"כ המאשימה הסכימה להצעתי כי הנאשם ישלח לקבלת תסקיר שירות מבחן לבחינת התאמתו לריצוי עונש של של"צ, לאחר שהנאשם הביע הסכמתו כי יוטל עליו צו של"צ. גם ב"כ הנאשם ביקש כי הנאשם ישלח לשירות המבחן.

3

9.               תסקיר ראשון בעניינו של הנאשם נושא תאריך 10.4.2019 התקבל. על פי המפורט בו הנאשם מאופיין בכוחות חלשים, דימוי עצמי ירוד וגבולות פנימיים רופפים, מתקשה להתמודד עם חולשה, כאב וחוסר הצלחה. בשנים האחרונות חווה הנאשם נפילה כלכלית וגירושין ובעקבות המשברים חלה נסיגה בתפקודו והתדרדרות במצבו הנפשי והרגשי. אלה באו לידי ביטוי בקשיי שינה, מחשבות טורדניות, דכדוך, התבודדות והסתגרות. שירות המבחן ציין כי על רקע האמור צורך הנאשם גראס וחשיש להרגעה עצמית בנוסף לטיפול תרופתי שנוטל. על אף נכונות שביטא הנאשם להיגמל מצריכת סמים, בפועל עלה אצלו קושי לפעול כאמור, ולאורך תקופת האבחון המשיך בצריכתם. לאור נכונות הנאשם להשתלב בטיפול נפשי, ונכונות ראשונית להיגמל מסמים, המליץ שירות המבחן על דחייה בת שלושה חודשים בעניינו, במהלכה ימשיך לעקוב אחר מצבו.

10.           תסקיר משלים נושא תאריך 8.7.2019 התקבל. על פיו במהלך תקופת הדחייה הגיע הנאשם לפגישות פרטניות וניכרו מאמציו בהתארגנות חיובית לשם כך. כן בלטה יכולתו לשתף פעולה עם שירות המבחן. במפגשים שיתף אודות מצבו הנפשי הירוד. הגם שהנאשם גילה הבנה בנוגע לצורך להיגמל משימוש בסמים, בפועל היה אמביוולנטי באשר לכך ולא קידם גמילה פיזית. בתסקיר המשלים פורט כי הנאשם שומר על קשר רציף עם הפסיכיאטרית, נעזר בטיפול לאיזון מצבו הנפשי ואף נכנס לרשימת המתנה להשתלבות בטיפול במרפאת מבוגרים לבריאות הנפש במרפאות חוץ אברבנאל. מעדכון שהתקבל מהפסיכיאטרית המטפלת עולה כי הנאשם עדיין סובל ממצב רוח ירוד, חרדה וקשיי שינה. לצד זאת מצליח לשתף פעולה כנדרש ונוטל טיפול תרופתי. הפסיכיאטרית שבה וציינה כי הנאשם אינו יכול בעיתוי הנוכחי לבצע עונש של עבודות שירות. מדוח שהתקבל מהמרפאה לבריאות הנפש אברבנאל עולה כי הנאשם הציג סימפטומים המתאימים להפרעת הסתגלות עם תגובת חרדה ודיכאון מתמשכת. עד למועד עריכת התסקיר טרם זומן לפגישות נוספות בשל מחסור בכוח אדם והוא נמצא ברשימת המתנה. ביחס לשימוש בסמים, שירות המבחן התרשם מדפוס של שימוש לרעה בהם, אך הנאשם הבהיר כי אינו רואה צורך במעורבות טיפולית בתחום זה.

11.           על פי התסקיר המשלים הנאשם לוקח אחריות על מעשי העבירה אך בלטו עמדותיו הבעייתיות בנוגע לממסד ולחוק, והוא נוטה לראות עצמו כקורבן הסיטואציה. לדעת הנאשם אינו מתאים לריצוי של"צ. לדבריו, לאור קשייו לנהל שיגרת חיים תקינה, ענישה מסוג זה עלולה להוות גורם מכשיל נוסף בחייו. לתפיסתו, לא יצליח לעמוד בצו השיפוטי. הנאשם ביקש לסיים את ההליך ללא ענישה מוחשית, תוך שהוא נכון להמשיך בטיפול אף גם אם לא ייגזר עליו צו מבחן. שירות המבחן התרשם כי הנאשם ערך מאמצים לשתף פעולה ואף הצליח בכך, אך לא הצליח לקדם הפסקת שימוש בסמים. בנסיבות אלה לא ראה שירות המבחן יעילות בהמשך מעורבות שיהיה בה כדי להפחית מרמת הסיכון במצבו. בנוסף, בנסיבות אלה, הנאשם לא נמצא מתאים לריצוי של"צ. למרות האמור, המליץ שירות המבחן לשקול בין שיקולי הענישה את מצבו הנפשי המורכב של הנאשם ונכונותו להמשיך להיעזר בגורמי טיפול בתחום בריאות הנפש. להערכת שירות המבחן, הנאשם פועל בהתאם ליכולותיו לעריכת שינוי מסוים במצבו באמצעות השתלבות בטיפול נפשי.

4

12.           בדיון שהתקיים ביום 18.7.2019, לאחר קבלת התסקיר המשלים, ובהמשך להצעתי לסיום התיק לאור נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, אותה קיבל הנאשם, נדחה הדיון על מנת לאפשר למאשימה לשקול את ההצעה. ביום 2.9.2019 התקבלה הודעת המאשימה לפיה המאשימה מסכימה להצעתי לפיה בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם יגזרו עליו בהסכמה מאסר על תנאי למשך 8 חודשים, קנס בסך 50,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר תמורתו והתחייבות להימנע מביצוע העבירה.

13.           בעת הדיון היום חזרה באת כוח המאשימה על הסכמתה וציינה כי הסכמה זו של המאשימה ניתנת אך בשל נסיבותיו המיוחדות המאד של הנאשם ואין בהסכמה זו להעיד כי זו עמדתה הרגילה של המאשימה. ב"כ המאשימה כי באופן רגיל מתחם הענישה בסוג זה של העבירות וביצוע דומות מתחיל ממאסר בפועל למספר חודשים.

בעת הדיון חזרה שוב על ההסכמות, מאסר על תנאי למשך 8 חודשים, קנס בסך של 50,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו והתחייבות בסך של 50,000 ₪. עוד הבהירה כי הסכמת המאשימה על רקע העובדה שהנאשם הסיר את המחדל עוד טרם הגשת כתב האישום ואף אושר בעניינו כופר בסך של 60,000 ₪ אך זה לא שולם על ידו.

ב"כ הנאשם הוסיף גם הוא על דבריו שב וציין את קשייו הכלכליים והאישיים של הנאשם, אישר את ההסכמות ועתר לפרוס את הקנס לתשלומים רבים ככל שניתן על מנת לאפשר לו לעמוד בתשלומים.

דיון והכרעה

14.           כידוע וכמפורט בע"פ 2021/17 מצגר נ' מדינת ישראל (30.4.2017) (להלן: "עניין מצגר") מדיניות בתי המשפט תומכת באימוץ הסדרי טיעון לאור יתרונותיהם והאינטרס הציבורי שבבסיסם לאחר בחינת סבירותם במבחן האיזון. במסגרת בחינה זו, על פי הגישה הרווחת, יבחן גם העונש הראוי לפי תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, ושיקולים נוספים שאינם חופפים לו ועומדים בבסיס ההסדר שהוסכם (ראו עוד ע"פ 921/17 אבו זעילה נ' מדינת ישראל (28.5.2017)).

15.           בעת בחינת הענישה המוסכמת על הצדדים, נתתי דעתי לערכים המוגנים החשובים אשר נפגעו ממעשי הנאשם, לחשיבותו ובכורתו של האינטרס הציבורי בסוג זה של עבירות, לנסיבות ביצוען של העבירות ולענישה הנוהגת בנסיבות ובהיקפים דומים. נתתי דעתי גם לכך שאושר תשלום כופר כסף בגין העבירות בביצוען הואשם הנאשם בסך של 60,000 ₪ (אשר לא שולם - על פי טענתו בשל חיסרון כיס). עניין זה רלבנטי בקשר לגבולות מתחם הענישה, משיש באמור כדי ללמד כי מידת החומרה שמייחסת המאשימה לעבירות בנסיבותיהן במקרה דנן מתונה במידת מה ומאפשרת השתת כופר חלף אישום פלילי, וכך גם מידת הפגיעה בערכים המוגנים ממעשי הנאשם. בנוסף, קיימת רלבנטיות לאמור בקשר למיקום הנאשם בגדרי מתחם הענישה (בפן הנוגע לנסיבותיו הקונקרטיות -בפרט נוכח הטענה לפיה לא שילם את הכופר בשל חיסרון כיס).

5

16.           בראי המפורט לעיל, באופן רגיל, במקרה מהסוג הנדון, ובכללו מקום בו אושר כופר שלא שולם ולו בשל חיסרון כיס, נכון וראוי היה לגזור על הנאשם עונש בתחתית מתחם העונש הולם, למאסר קצר אותו ניתן לרצות בעבודות שירות. יחד עם זאת, צבר של נסיבות מיוחדות במקרה זה הביאו את המאשימה להסכים להצעתי לענישה מתונה יותר בעניינו של הנאשם, הכוללת מאסר על תנאי, קנס ממשי והתחייבות, ויש לברך על עמדתה הראויה.

17.           יש לזכור כי לצד העדר עבר פלילי לנאשם, הסרת המחדל המלא על ידו מיד לאחר החקירה ועוד טרם הגשת כתב האישום ואישור כופר בעניינו, עומד מצבו הנפשי המורכב ונסיבותיו האישיות אשר פורטו בהרחבה במכתב הפסיכיאטרית ובתסקירי שירות המבחן. חוות דעת הממונה על עבודות השירות ותסקירי שירות המבחן שהתקבלו אף הם מלמדים כי הנאשם אינו מתאים לביצוע עבודות שירות ושל"צ. אמנם, כפי שמדגימה פסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה, אין בכך שנאשם נמצא לא מתאים לרצות עונש בעבודות שירות מסיבות רפואיות כדי להביא באופן אוטומטי להשתת עונש שאינו כולל מאסר בפועל (רע"פ 4576/19 אבו שמאלה נ' מדינת ישראל - רשות המסים (10.7.2019) (להלן: "עניין אבו שמאלה")). יחד עם זאת, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון - הסכמת הצדדים לענישה בדמות מאסר על תנאי וקנס ממשי (בסכום דומה לסכום הכופר שנקבע בעניינו של הנאשם) היא הסכמה הוגנת וראויה. יש לזכור כי בעניין אבו שמאלה אף צוין שהמבקש, בניגוד לעניינו, לא פעל להסרת מלוא מחדלי כתב האישום למרות הזדמנויות שניתנו לו. בנוסף, ראו גם את גישתו של בית המשפט העליון ברע"פ 1/09 אסרף נ' מדינת ישראל (17.3.2010)) ביחס למי שבשל מוגבלותו אינו מתאים לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות.

18.           סוף דבר, בראי כלל האמור אני מאמצת את הסכמת הצדדים וגוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר על תנאי למשך 8 חודשים, לתקופה של 3 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירה על פי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה.

קנס בסך 50,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 25 תשלומים שווים ורצופים, כשהראשון בהם ביום 1.11.19 לא ישולם תשלום - תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.

התחייבות בסך 50,000 ₪ להימנע משך שנתיים מהיום מביצוע העבירות בהן הורשע. חתימת ההתחייבות עד היום בשעה 16:00.

המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לשירות המבחן.

זכות ערעור כחוק, תוך 45 יום, לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ט, 09 ספטמבר 2019, במעמד הצדדים.