1

1.         ביום 15.07.2019 ניתן גזר דינם של הנאשמים 1 ו-2 במסגרתו הושת על הנאשם 1 עונש של 27 חודשי מאסר ועונשים נלווים ועל נאשם 2 הושת עונש של 12 חודשי מאסר ועונשים נלווים.

2.         מחמת טעות הושמט מגזר הדין קיזוז ימי מעצרם של הנאשמים מעונש המאסר שהוטל עליהם. לאור האמור הפניתי את הצדדים (18.07.2019) לטעות האמורה וביקשתי את תגובתם לעניין זה.

2

3.         ביום 18.07.2017 הגישו ב"כ הנאשמים בקשה לתקן את גזר הדין כך שימי מאסרם של הנאשמים 1 ו-2 יחושב החל מיום מעצרם. בנוסף ביקש ב"כ הנאשם 2 להוסיף לתקופת המאסר שהותשה על הנאשם 2 (12 חודשים) יום מאסר נוסף משיקולים של ניכוי מנהלי בעניינו של הנאשם 2.

4.         המאשימה השאירה את שאלת קיזוז ימי מעצרם של הנאשמים 1 ו-2 לשיקולו של בית המשפט אך התנגדה להוספת יום מאסר נוסף לתקופת מאסרו של הנאשם 2. המאשימה טענה כי מדובר בשיקול מנהלתי שאינו מעניינו של גזר הדין.

5.         לאור האמור ונוכח תגובת הצדדים, אני מורה על תיקון גזר הדין כך שעונש המאסר       שהוטל על הנאשמים 1 ו-2 יחושב החל מיום מעצרם.

6.         מצאתי לדחות את בקשת ב"כ הנאשם 2 להוספת יום מאסר נוסף לתקופת המאסר שהושתה על הנאשם 2. שאלת השחרור המנהלי או חישוב תקופות השחרור המנהלי בהתאם לתקופת המאסר הנגזרת הם מעניינה של הרשות המנהלית האמונה על כך ואלו כפופים למערכת שיקולים שונה ואף עתידית (למשל התנהגות במאסר, מידע מודיעיני ועוד). לא זו אף זו, שיקולים הקשורים לשחרור מוקדם לא מהווים שיקולים רלוונטיים לגזירת הדין ומכאן שהוספת יום מאסר, אך כדי לאפשר ניכוי כזה או אחר מתקופת המאסר שנגזרה, הוא מלאכותי וחוטא לאיזון שנערך במסגרת גזר הדין. לעניין זה ראו עפ"ג (מחוזי-מרכז) 57933-05-19 מדינת ישראל נ' דממו (פסקה ב') אליו הפנתה המאשימה. הדבר נכון מכוח קל וחומר שעה שהדבר מתבקש בשלב שלאחר גזירת הדין ושלא בהסכמת כל הצדדים. לאור האמור הבקשה להוספת יום מאסר נוסף לתקופת מאסרו של נאשם 2 נדחית.

7.         לסיכום, עונשי המאסר שנגזרו על הנאשמים יוותרו על כנם, ואולם אלו יחושבו החל מיום מעצרם. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.

            העתק יישלח אל באי כוח הצדדים ואל שב"ס.

3

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ט, 22 יולי 2019, בהעדר הצדדים.