1

1.      בפני בקשה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 במסגרתה עותר ב"כ המבקש (הנאשם) כי בימ"ש יורה למשיבה (המאשימה) להעביר לידיו חומרי חקירה שלא הועברו לידיו בהיותם חוסים בצל תעודת חיסיון מיום 28.6.15 עליה חתום השר לביטחון הפנים.

ב"כ המבקש טוען כי על בימ"ש להורות על הסרת החיסיון משום שיש לחומר החקירה רלוונטיות להגנת הנאשם ואי חשיפתם תפגע ביכולתו להתגונן מפני כתב האישום המתוקן שהוגש כנגדו המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עשיית עסקה בסם והחזקת סכין.

בתוך כך עתר ב"כ המבקש כי בימ"ש יורה למשיבה לחשוף חומר שיש לסווגו כחומר חקירה ובכלל זאת:

1.   באלו תאריכים התקבלו הידיעות נשוא תעודת החיסיון.

2.   מהו פרק הזמן שחלף מקבלת המידע נשוא תעודת החיסיון ועד למועד ביצוע העסקה/עסקאות נשוא כתב האישום.

3.   האם מוסר המידע שותף במישרין או בעקיפין לביצוע העסקאות.

2

ב"כ המבקש טען כי חשיפת החומר המבוקש כאמור לא יפגע באינטרס ציבורי ואף אם בימ"ש יהיה סבור כי קיימת פגיעה כלשהי באינטרס ציבורי, עדיין מדובר בפגיעה מידתית לצורך ניהול משפט הוגן וצודק שכן "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה", כמצוות הוראת סעיף 45 לפקודה המוזכרת.

נטען עוד כי החלטה בדבר הסרת חיסיון לשם "עשיית צדק" אינה מותנית בהיות הראיה החסויה חיונית באופן מוחלט להגנת המבקש, אלא די בחשיבות יחסית ליצירת ספק סביר במסגרת מארג הראיות הכולל.

ב"כ המבקש הפנה לשורה של פסקי דין והלכות משפטיות בתמיכה לעמדתו.

2.      ב"כ המשיבה ככלל ציין כי אין מקום להורות כלל על העברת המידע נשוא תעודות החיסיון לידי ההגנה מאחר שאין במידע פוטנציאל הגנתי לנאשם וכאמור בתעודת החיסיון גילוי המידע ומסירתו יהא בו כדי לפגוע באינטרס ציבורי חשוב באשר חשיפתו עלולה לסכן שלומם של בני אדם או לפגוע בשיתוף פעולה של הציבור עם המשטרה.

3.      בתאריך 22.10.15 התקיים דיון בחלקו במעמד קצין המודיעין וב"כ המשיבה בלבד (פרוטוקול ישמר בכספת בימ"ש כחסוי), במהלכו הועבר לעיוני המידע נשוא תעודת החיסיון ואף שמעתי את דברי קצין המודיעין ביחס למידע זה.

נמסר בהסכמת המשיבה כי מדובר במידע נשוא תעודות חיסיון שהתקבל לפני מועד ביצוע העבירה נשוא האישום הראשון ושהמידע הוביל לפעילות בעקבותיה הוגש כתב האישום.

4.      סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובע:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראייה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בעניין ציבורי חשוב, אלא אם כן מצא בית המשפט הדן בדבר, על פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה"

בית המשפט העליוןׁ(כב' השופט יצחק עמית) שב ועמד על העקרונות הכלליים לפיהם יוחלט האם לחשוף חומר שלגביו הוצאה תעודת חיסיון:

3

"...הכלל הוא שעל התביעה להציג בפני הנאשם את מכלול הראיות, לצורך האינטרס הנעלה של חקר האמת ועשיית צדק. כלל זה בא לידי ביטוי בסעיף 74 לחסד"פ ולצידו חריגים בדמות חסיונות ואינטרסים מוגנים אחרים(כגון הגנת הפרטיות).

בבסיס החיסיון עומד האינטרס הציבורי של בטחון הציבור או בטחון המדינה, אך גם אינטרסים חשובים אלה יינגפו בפני הערך של חקר האמת ועקרון העל של אי הרשעת חפים מפשע, מקום בו הראיה החסויה היא מהותית וחיונית להגנתו של הנאשם (ראו, לדוגמה: ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל,פ"ד לח(3) 729 (1984) (להלן: לבני); בש"פ 4857/05 פחימה נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 15.7.2005); בש"פ 9086/01 רביב נ' מדינת ישראל,פ"ד נו(3) 163 (2002); בש"פ 7200/08 סעיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.10.2008).

מכאן, שכאשר הראיה החסויה עלולה להביא להרשעתו של חף מפשע או למנוע ספק סביר שיכול ויעמוד לזכותו, תיטה הכף להעדפת עניינו של הנאשם על פני חיסיון הראיה ... המבחן לחיוניותה של ראיה להגנתו של נאשם הוא אם יש בה"פוטנציאל מזכה", קרי, אם הראייה עשויה לעורר ספק סביר באשמתו ... זאת, בהיקש מהופך ל"פוטנציאל ההרשעה" הנדרש לרף של ראיות לכאורה בהליכי מעצר עד תום ההליכים. כאשר בית המשפט מורה על חשיפת ראיה חסויה בשל היותה חיונית להגנתו של הנאשם, על התביעה לבחור בין חשיפת הראיה או ביטול ההליך הפלילי כדי להימנע מחשיפתה של ראייה שגילויה עלול לפגוע באינטרס חיוני למדינה ... (בש"פ 120/10, פלוני נ' מדינת ישראל (24.2.10)). ׂׂ

ובהמשך ,

"...ברובם המכריע של המקרים, ראיות חסויות המבוססות על מידע מודיעיני, הן בבחינת עושר השמור לרעת הנאשם. רוצה לומר, שאילו הייתה התביעה יכולה לעשות שימוש בהליך הפלילי בראיות חסויות שמקורן במידע מודיעיני, מה שנבצר הימנה מטעמים מובנים של שמירת מקורות, ברוב המכריע של המקרים הדבר היה בעוכריו של הנאשם.

4

לא הייתי טורח לומר את הדברים, אילולא הרושם שנוצר, כביכול המידע המודיעיני החסוי נמצא ב"קופסא שחורה" שהתביעה מבקשת להסתיר מעיני הנאשם, ואילו רק היה ניתן המפתח בידי הנאשם אזי תשועת הזיכוי כהרף עין. פעמים רבות, בלהט הדיון בעתירות לגילוי ראיה, המבט של הסנגוריה מתמקד ב"קופסא השחורה", שלא ידוע מה היא מכילה, בעוד חומר הראיות הגלוי מוטל מבויש בקרן זווית ככלי אין חפץ בו. זאת, למרות שהבסיס הראשוני והעיקרי לבחינת חיוניותה של ראיה חסויה להגנתו של נאשם, טמון בחומר הראיות הגלוי, שאיתו על הנאשם להתמודד." (פסקה 20-21 להחלטה).

ייאמר עוד ככלל כי עתירה לגילוי ראיה המוגשת על ידי ההגנה טרם שהנאשם הציג את קו הגנתו המלא, הינה "עתירה מוחלשת" במידה מסוימת שכן "השאלה אם חיסוי ראיות מסוימות עלול לפגוע בזכותו של הנאשם למשפט הוגן, אינה שאלה תאורטית והיא נבחנת, בין היתר, על רקע מיקומה של הראיה בשדה המריבה בין הצדדים ולאחר שבקעת המחלוקת נגלתה לעיני בימ"ש" (בש"פ 6392/97 בלביסי נ' מ"י, פד"י נא(5)176, 181).

5.      בענייננו, הגם שבפתח הדיון שבפני ביקש הסנגור שלא להשיב לאישום בשלב זה, עולה מדבריו כי בידי ההגנה לבסס טענה רלוונטית של הדחה מצד עד התביעה ושהמנעות מחשיפת המידע שבצל תעודת החיסיון יפגע, בין היתר, בסיכויי הגנה זו.

6.      לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בכל החומר החסוי שהועבר לעיוני, לרבות מידע שסומן מש/1-5, על רקע ההלכות הנהוגות, הגעתי לכלל מסקנה כי אין במידע כל פוטנציאל מזכה או הגנתי אף לא במידה קלושה, העשוי לסייע לנאשם בניהול הגנתו. מאידך, חשיפת המידע עלולה להזיק לאינטרסיים לגטימיים ציבוריים חיוניים כמפורט בתעודת החיסיון.

בהינתן שמי שרכש את הסם במסווה של סוכן סמוי הינו למעשה שוטר, ניטל עוד יותר, העוקץ מן האפשרות כי המידע שהועמד לעיוני עשוי לסייע לנאשם בהגנתו.

עם זאת, מאחר ש"אין חקר לתבונתו של סנגור מוכשר" (ע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלה פד"י(ד)429, 433) 1950), פתוחה הדרך בפני הסנגור לעתור שנית להסרת החיסיון , לאחר התשובה לאישום ככל שקו ההגנה יצדיק זאת, הגם שעל פניו נראה כי המידע בו עיינתי אינו מכיל כל פוטנציאל הגנתי, כאמור.

7.      לאור כל האמור, העתירה נדחית.

8.      עותק מהפרוטוקול החסוי של הדיון שהתקיים בפני במעמד צד אחד ישמר בכספת בית המשפט.

5

9.      המזכירות תשלח עותק לבכ הצדדים.

ניתנה היום, ‏יום שלישי 27 אוקטובר 2015 ‏י"ד/חשון/תשע"ו בהעדר הצדדים.