בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"פ 7733-03-14 מדינת ישראל נ' ח' ואח'

בפני

כב' השופט שמאי בקר

פסק דין לנאשמים 1 ו-3 וגזר דין לנאשם 2

א. כתב האישום המתוקן ומהלך המשפט

1. הנאשמים הודו והורשעו בעובדות כתב אישום מתוקן, לפיהן ביום 2.7.11, בשעה 02:30 בבוקר, תקפו הנאשמים 1 ו-2, בצוותא חדא, את כ' מ', י' כ' ומ' ל' (להלן: "כ'", "י'" ו- "מ'", בהתאמה) והנאשם 1 אף תקף באורח חבלני את המתלוננים.

כתב האישום מספר כיצד באותו לילה ישבו המתלוננים ב"יוגורטיה" בשדרות רוטשילד בתל אביב, כאשר הנאשם 1 ניגש אל מ', חיבק אותו כשהוא נוגע בשרשרת שענד על צווארו, וזאת - "על רקע חשדם של הנאשמים כי המתלוננים היו מעורבים בהקנטה של עוברת אורח" (כך בסעיף 1 לכתב האישום).

כ' קם מכסאו, והיה מרחק קצר מהנאשם 1, כאשר האחרון השליך עליו כוס זכוכית שפגעה בו, ואז גם היכה בפניו של כ', ואף תקף את י' במכה לפניו.

הנאשם 2 היכה את מ' בפניו, במקביל.

י' נפל על המדרכה ומשקפיו נפלו, והנאשמים 1 ו-2 הפילו גם את מ' אל הרצפה, והיכוהו עד שאיבד הכרתו.

2. הנאשם 3 הגיע לזירה והיה מודע למעורבות הנאשמים 1 ו-2, חבריו, באירוע האלים, וכתב האישום מספר כיצד ראו הנאשמים את כ' החבול, או אז עצר הנאשם 3 מונית, הורה לנאשמים 1 ו-2 "לעלות עליה" (כך במקור), ולהסתלק מהמקום, טרם בוא המשטרה. הנאשם 3 נמלט אף הוא מהמקום מיד לאחר שפינה את חבריו משם.

3. הנאשמים 1 ו-2 הואשמו אפוא, כאמור, בתקיפה סתם על ידי שניים או יותר, לפי ס' 382 (א) לחוק העונשין ואילו הנאשם 1 אף הואשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי ס' 380 לאותו החוק.

הנאשם 3, אשר לא נטל חלק באירוע האלים, הואשם - בגין סילוק חבריו האלימים מן המקום טרם בוא המשטרה - בעבירה של סיוע לאחר מעשה, לפי הוראת ס' 260 (א) לחוק העונשין, יחד עם ס' 261 (1) לאותו החוק.

4. כתב האישום מספר על תוצאת התקיפה, ממנה נגרמו חבלות לכ': חתך ושבר דחיסה פריאטלי משמאל בגולגולת, והוא נזקק לתפרים ולטיפול תרופתי ואשפוז בבית החולים; אף י' נחבל, בחבלת ראש באזור טמפורלי שמאלי והוא נזקק לבדיקת סי. טי. ראש, למשככי כאבים ולמעקב רפואי; גם מ' נחבל בכך שסבל מכאבים ורגישות בהנעת הצוואר, כאבים בבטן ובצלעות, ואף הוא נזקק לבדיקת סי.טי ולמעקב רפואי.

5. כתב האישום המקורי הוגש לבית המשפט ביום 16.2.14, וביום 3.9.14 הודה הנאשם 3 בעובדות כתב האישום המתוקן, לא הורשע, והוא נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן.

ביום 26.10.14 החרו החזיקו הנאשמים 1 ו-2 אחר חברם, ואף הם הודו בעובדות אותו כתב האישום המתוקן; הם הורשעו ונשלחו אל שירות המבחן.

6. יצוין, כי בין הצדדים לא השתכללה הסכמה לעונש, זולת הגבלתה של התביעה ביחס לנאשם 3, בלבד, עד כדי רף עליון של ששה חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, לצד רכיבי ענישה נוספים.

7. ביום 21.4.15 טענו הצדדים לעונש, והתיק נדחה למתן גזר דין.

8. הואיל ומצאתי לגזור עונשים שונים על כל אחד מן השלושה, ונסיבות על אחד מהם שונות, אייחד לכל אחד מהם פרק נפרד.

ב. הנאשם 3 - ליאור חג'בי

9. התביעה טענה ביחס לנאשם זה, הנעדר עבר פלילי, כי אכן לא היה שותף לאקט האלים, אך סייע בהמלטות הנאשמים 1 ו-2 מן המקום, ועל כן יש למצות עמו את הדין, להרשיעו, ולגזור עליו ששה חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, לצד קנס, פיצוי ומאסר מותנה.

10. ההגנה, לעומת זאת, באמצעות הסנגורית עוה"ד הגר לביא, הפנתה את בית המשפט לתסקיר שירות המבחן, המדבר בעדו. התסקיר מספר על נאשם בן 28, רווק, העובד כמאבטח ברשות שדות התעופה וכמלווה משלחות לפולין מטעם משרד ראש הממשלה. הנאשם 3 הוא בוגר תריסר שנות לימוד, בעל תעודת בגרות מלאה, מאחוריו שירות צבאי מלא כלוחם במשמר הגבול, והיום הוא חובש את ספסל האוניברסיטה כסטודנט בשנתו הרביעית ללימודי הנדסה אזרחית, תחום בו הוא מתמחה בימים אלו.

שירות המבחן סיפר כיצד אביו של הנאשם 3 מת עליו, באורח פתאומי, כאשר היה נער בן 14.

11. השירות מבהיר עוד, כי חוץ מהאירוע נושא כתב האישום - המשפט הפלילי זר לנאשם, ואין לו כל מעורבות בפלילים מעבר לכך. למותר לציין, כי לא נפתחו לנאשם דנא כל תיקים מאז האירוע (כפי המצב ביחס לחבריו לספסל הנאשמים).

שירות המבחן התרשם לטובה מן הנאשם: הוא לקח אחריות על מעשיו, הבין את הפסול ואת החומרה שבהם, ובדיעבד הוא מבין היטב כי היה עליו להתקשר למשטרה. להבדיל מחבריו, הנאשם 3 לא היה נתון, על פי דבריו, להשפעת אלכוהול, בעת ביצוע העבירה.

שירות המבחן תיאר אדם צעיר, אשר נמצא בתחילת דרכו האישית והמקצועית, כאשר לאורך כל חייו תפקד באופן תקין ויציב, אם בלימודים, אם בצבא, ואם בכל מלאכה בה שלח ידו.

12. השירות כותב אפוא, ובצדק, כי האירוע המתואר בכתב האישום הוא אירוע חריג ביותר בנוף חייו של הנאשם, כאשר הנאשם עצמו מודה כי פעל תחת שיקול דעת מוטעה.

13. טרם חתימת הפרק בדבר הערכת הסיכון לעבריינות, כותב שירות המבחן, לדעתי בלשון המעטה, כי יש הפחתה מרמת הסיכון להישנות התנהגות דומה מצדו של הנאשם, והוא מפנה, בין היתר, לכך כי ההליך המשפטי היווה אלמנט מרתיע ומטלטל עבור הנאשם.

השירות חותם בהמלצה לפיה נראה לו בהחלט כי יתכן נזק כתוצאה הרשעה בפלילים, כך ביחס למי שעובד במשרד ראש הממשלה וברשות שדות התעופה (בשתי עבודות שונות, במקביל), מה עוד שהדבר עלול לפגוע בהתפתחותו האישית והמקצועית בתחום ההנדסה, ועל כן נכון וראוי, לדעת שירות המבחן, לסיים הפרשה בענין נאשם זה - ללא הרשעה.

14. השירות המליץ אפוא על אי הרשעה, צו של"צ בן 120 שעות ופיצוי כספי למתלוננים.

15. נראית לי בהחלט - בנסיבות הענין והנאשם, ובוודאי נוכח חלקו השולי בפרשה ולאור העבירה המיוחסת לנאשם זה - המלצת שירות המבחן.

אני מאמץ את תוכן תסקיר שירות המבחן, שלבד תיאור העבירה ואת שמאפיין את ביצועה - אין בו מילה רעה על הנאשם, ולמעשה הוא תסקיר טוב מאוד.

16. אין לי ספק, שבמקרה דנא, הרשעה עלולה להשפיע על כל אחד מן המלאכות בהן עוסק הנאשם, בהצלחה רבה, כפי שהעידו מכתבי ההמלצה שנמסרו בעניינו, אם על ידי רשות שדות התעופה ואם על ידי יחידת הבטחון בנמל התעופה בן גוריון (להבנתי - משרד ראש הממשלה).

קשה לראות כיצד הרשעה בפלילים לא תפגע במי שעובד שנים ביד שלובה עם משרד ראש הממשלה ועם רשות שדות התעופה, ואיני בטוח, וזאת למעלה מן הצורך, שבהחלט יתכן שגם כמהנדס אזרחי, או כמועמד לתפקיד זה, תקשה עליו ההרשעה, במידה רבה, אם לא תסתום ממש את הגולל על קריירה זו, עוד טרם החל בה הנאשם.

17. למותר לציין עוד את הברור מאליו, ולהזכיר, כי הנאשם דנא לא השתתף באקט האלים כלפי מי מהמתלוננים, והוא נאשם בעבירה ה"קלה" מבין שלוש הנאשמים, מבלי להקל ראש כמובן.

נאמנים עלי דבריו של הנאשם במילתו האחרונה, לפיהם - "...אני סטודנט שנה רביעית ועובד בשתי עבודות - זה נתב"ג ומשרד רוה"מ שזה מבחינתי עבודה אחת וגם בחברת תידהר (ב)תור מתמחה כמהנדס אזרחי. כל הרשעה מכל סוג שהיא תמוטט את מפעל החיים שבניתי בעצמי, אני חי מגיל 14 ללא אבא שנפטר בפתאומיות, ואני מפרנס בבית ולכן אני עובד בשתי עבודות, אחי הקטן לוחם בצבא ואני תומך בו, ואני מביע חרטה ואני מבין איפה טעיתי והפנמתי מה שצריך להפנים. אני מבקש מביהמ"ש לאפשר לי להמשיך במסלול חיי".

18. נראה לי אפוא, בהחלט, כי בהחלט יש לאפשר לנאשם להמשיך במסלול חייו, ועל פניו - זה הוא המקרה בו שומה על בית המשפט ליישם את הלכת תמר כתב הידועה, ולהימנע מהרשעתו של הנאשם.

אני שב וקובע אפוא, בהתאם להחלטתי הקודמת בענין זה, כי הנאשם ביצע עבירה של סיוע לאחר מעשה, אולם אינני מרשיעו בדין בגין ביצועה.

19. באותה הנשימה, ובהתאם להמלצת שירות המבחן, אותה אני מאמץ, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים, כדלקמן:

א. צו של"צ בן 120 שעות כמומלץ, במסגרת מוקד קליטה לנוער עולה.

ב. פיצוי ביחס לכל אחד מן המתלוננים, עדי תביעה מספר 1-3, בסך 1,500 ₪, כל אחד. הפיצוי ישולם תוך 90 יום מהיום.

ג. קנס בסך 500 ₪, אשר ישולם אף הוא - תוך 90 יום.

ג. הנאשם 2 - רפאל דרור

20. התביעה הגישה את הרישום הפלילי של הנאשם 2, המדבר על רישום אחד ללא הרשעה, בגין התנהגות פרועה במקום ציבורי והיזק לרכוש במזיד. התביעה הדגישה, כי הנאשם הורשע בעבירה של תקיפה סתם על ידי שניים או יותר, עבירה לא קלה, והפנתה לכך כי הנאשם הפיל את מ' לרצפה והיכה אותו עד שאיבד הכרתו.

התביעה חלקה מכל וכל על המלצת שירות המבחן, ועתרה למתחם עונשי שבין 8 ועד 12 חודשי מאסר, כאשר - מן הסתם נוכח התסקיר החיובי - עתרה לענישה ברף המינימלי, לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי משמעותי.

21. ב"כ הנאשם 2, עו"ד בועז ראובן, וויתר על טיעון ביחס לאי-הרשעת מרשו, בין אם מפאת העובדה שהלה עובד במפעל משפחתי ולא צפוי לו נזק קונקרטי במישור זה מחמת הרשעתו, ובין אם מפאת שכבר זכה הנאשם לאי הרשעה, בפרשה קודמת, כאמור לעיל. בין כך ובין כך, ענין אי ההרשעה ביחס לנאשם זה - ירד מעל הפרק.

22. אומר כבר עתה, כי המתחם שהניחה לפניי התביעה ביחס לעבירה בה הורשע הנאשם אינו מוגזם, הגם שהוא על פני הדברים מצומצם ביותר (עד שכמעט וקשה לקרוא לו "מתחם"), אולם - בנסיבותיו האישיות של הנאשם - לא מצאתי לעשות בו שימוש, מטעמים ברורים של שיקום.

23. שירות המבחן עמד בתסקירו על טיבו וטבעו של הנאשם דנא, ועל פני הדברים ניתן לראות כי מדובר בתסקיר טוב מאוד: הנאשם הוא רווק בן 29, העובד למחייתו לאורך השנים, מאחוריו תריסר שנות לימוד, שירות צבאי מלא כלוחם, כאשר עד שנת 2012 עבד בעבודות שונות בתחום האבטחה, לרבות גם בנתב"ג. היום עובד הנאשם כמנהל מפעל בעסק משפחתי לייצור והתקנת דלתות.

הנאשם גדל בבית נורמטיבי, כאשר אחיו הצעיר, בן 22 היום, סובל מפיגור שכלי, וענין זה - לדברי הנאשם עצמו - יש לו השלכה על פרוץ האירוע האלים (על כך בהמשך).

24. לנאשם אין עוד תיקים פתוחים לבד מהתיק דנא, וכאמור - גיליון הרישום הפלילי שלו כולל אי הרשעה בעבירות שאינן מן החמורות, קרי - התנהגות פרועה במקום ציבורי והיזק לרכוש במזיד.

השירות התרשם מאדם ערכי, העושה מאמצים לאורך השנים לתפקד באורח חיובי, המבין היטב את הפסול שבמעשיו, אשר לוקח אחריות עליהם, והוא מצר על התנהלותו באותו לילה קשה בשנת 2011.

הנאשם סיפר על בושה וחרטה שאחזו בו נוכח התנהגותו, הואיל וכאמור - כפי שמאשר גם שירות המבחן - זה הוא אירוע חריג במהלך חייו.

25. הנאשם סיפר - ועל כך אין מחלוקת - כי במסגרת הליך אזרחי פיצה כבר את אחד המתלוננים (כ') בסך של 30,000 ₪.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם הפיק את הלקח מהתפרצותו לפני כמעט ארבע שנים, והערכת השירות היא, כי הסיכון להישנות עבירות אלימות מצידו נמוכה, והוא הדין בדרגת החומרה הצפויה.

נראה כי שירות המבחן לא המליץ על אי הרשעה במקרה דנא, ולו מהטעם כי הנאשם מסר, בכנות, כי אין בהרשעה כדי לפגוע במקור תעסוקתו. השירות המליץ אפוא על צו של"צ בן 180 שעות, ותו לא.

26. על פני הדברים, מקובלת עלי גישתו של שירות המבחן ביחס לנאשם זה, במספר שינויים מחויבי המציאות, לדעתי.

27. אולם, טרם אגזור דינו של הנאשם, אתעכב קמעה על הנסיבות שהביאו את הנאשם הזה, ואת חברו, לנהוג כפי שנהגו. נסיבות אלה - יש להן חשיבות רבה, בעיני, ביחס לסיבה שהניעה אותי להתחשב, ביחס לכל הנאשמים, באינטרס הפרטי והאישי שלהם, ולתת משקל פחות, לפחות באורח יחסי, לאינטרס הציבורי המדבר על הרתעה, ולו הרתעת הרבים במקרה דנא, ועל גמול והלימה.

אדגיש באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי אין בדברים שלהלן כדי להצדיק, לקבל או להבין את שעשו הנאשמים 1 ו-2, אולם הדבר כן חשוב לשם הבנת או לפחות קריאת פסק דין זה, ולהבין את שהדריך את בית המשפט.

28. הנאשם 2 סיפר, במסגרת מילתו האחרונה, כי - "אני מגיל 5 גר עם אח עם פיגור שכלי בבית, כל הנושא הזה של התעמרות בחסרי ישע הוא דבר שחורה לי. היו עשרות מקרים שהעברתי (צריך להיות - הערתי; ש.ב.) לאנשים ואם הייתי משער שזה יגיע לסיטואציה כזו הייתי מתקשר למשטרה. מאז המקרה אני פועל בדרכים אחרות".

אמירה זו גם מתכתבת עם האמור ברישא לכתב האישום המתוקן, לפיו התקיפה האלימה החלה "על רקע חשדם של הנאשמים כי המתלוננים היו מעורבים בהקנטה של עוברת אורח" (שם, ס' 1 סיפא).

שאלתי עוד את הצדדים לענין זה, במסגרת הטיעונים לעונש, וההגנה הפנתה אותי לעימות שנערך בין כ' לבין הנאשם 1, שם אומר הנאשם 1 כי הפניה הראשונית למתלוננים נולדה מפאת שהנאשמים 1 ו - 2 לא ראו בעין יפה את התנהגות המתלוננים כלפי אישה, או בלשון הנאשם 1 - "הפריע לי ההתנהגות שלו, בסה"כ פניתי אליו מילולית, אמרתי לו מספר דברים בין היתר שהאישה הזו יכולה להיות אמא שלו".

על אמירה זו השיב כ', המתלונן: "היו שם עשרות ילדים סביבה וכולם דיברו איתה והיו סביבה, יכול להיות שגם מ' היה שם".

הנאשם 1 הטיח בכ' כי "מ' היה שם והסתלבט עליה", ועל כך השיב כ' "מי אתה שתתערב? בעל הבית של המדינה (?)".

רוצה לומר, ושוב - מבלי להצדיק, או להבין, או לקבל, כהוא זה, ולו גם ברמז, את ההתנפלות האלימה של הנאשמים על מי מהמתלוננים, כי בבסיס הענין - ותחת השפעה מכרעת של אלכוהול - עמדה גישה חיובית של הנאשמים 1 ו-2. רוצה לומר, ולאבחן, כי אין המדובר בבריונות גרידא, בריונות ואלימות רק לשם כך, אלא שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות, וכאן החלה הפרשה, אכן, מכוונה טובה, אשר נעזבה חיש מהר לאנחות, למהלומות ולחבלות.

ובכל זאת, כאמור, נקודה זו היא משמעותית בעיני, עת אני מתלבט ביחס לענישה כאן.

28. אני מאמין לנאשם 2, אשר סיפר מדם לבו על הקשר שבין התבגרות לצדו של אח מוגבל ולבין ה"קפיצה" שלו לנסות ולהגן על אישה מוחלשת ברחוב, והדבר חשוב בעיני, לעת עונש, שהרי אין המדובר, כאמור, בחבורה אלימה ה"מחפשת" להפליא מכותיה בקבוצה אחרת.

אני מתעכב על ענין זה במסגרת הפרק אודות הנאשם 2, וזאת מפאת הקשר לבית גידולו ולאחיו הצעיר, אולם הדברים כאן יפים והם יופיעו גם במערכה הבאה, בפרק העוסק בנאשם 1.

29. הנה כי כן, אפילו אניח כי המתחם העונשי של התביעה הוא המתחם הראוי, הרי שגם כאן, מעל פני הנאשם דנא, שורה רוח השיקום שקבע המחוקק במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, ודומני כי לא רק שקיים סיכוי טוב לשיקומו של הנאשם, אלא שהעובדות מלמדות כי הוא משוקם כבר, הלכה למעשה, ולא לחינם אין השירות מציע הליך טיפולי.

30. אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מותיר את הרשעתו של הנאשם על כנה, ואני גוזר עליו את העונשים הבאים:

א. צו של"צ משך 270 שעות (ולא 180 כפי המלצת שירות המבחן), ביחידת המתנדבים בפתח תקווה, בהתאם להמלצת שירות המבחן.

ב. מאסר למשך 5 חודשים, אולם הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם תוך 36 חודשים מהיום יעבור עבירות של אלימות כלפי הזולת, בין אם בצוותא ובין אם לבדו.

ג. פיצוי למתלונן 2 (מ' ל') בסך 6,000 ₪ - ישולם תוך 90 יום מהיום.

ד. פיצוי למתלונן 3 (י' כ') בסך 12,000 ₪ - ישולם תוך 90 יום מהיום.

ה. קנס בסך 1000 ₪ אשר ישולם תוך 90 יום.

ד. הנאשם 1 – ש' ח'ן

31. המקרה של הנאשם 1 הוא המקרה ה"קשה" ביותר במסגרת גזירת הדין בתיק זה. תהום פעורה בין האיש, אופיו, מהלך חייו ותרומתו לציבור, ולבין המעשים הכל כך חמורים ואלימים שביצע.

32. אני סבור, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, הגורמים והטענות, כי במקרה מיוחד וחריג זה, הרי שנכון - בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 40 ד' לחוק העונשין ויחד עם הלכת תמר כתב - להעדיף את האינטרס הפרטי של הנאשם, על פני האינטרס הציבורי שבהרתעת הרבים ובגמול שיש לשלם למי שפגע באחרים, והכל כמוסבר להלן.

33. המדינה עמדה, בטיעוניה לעונש, על רצף המעשים האלימים שביצע הנאשם, בתמצית: כוס זכוכית שנזרקה ופגעה בכ', תקיפה של י' בראשו, והפלת מ' אל הרצפה והכאתו. איש מהמתלוננים לא נמלט מנחת ידו הקשה של הנאשם.

נזכיר, במאמר מוסגר, כי הנאשם היה מסתערב במהלך שירותו הצבאי, ונראה כי הכשרתו הצבאית, אימוניו והאינסטינקטים אותם הקנה לו הצבא - באו לידי ביטוי בתקיפה הקשה את המתלוננים, על לא עוול בכפם (ובכך ממילא הבהרתי שוב, כי אין בכוונתם הטובה, הראשונית, של הנאשמים 1 ו - 2, כדי לשנות מן האמור לעיל).

המדינה עמדה, ובצדק מבחינתה, על חומרת המעשים ועל כך כי העבירות מחייבות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, וברי, לדעת המדינה, שעל אי הרשעה - אין בכלל מה לדבר.

המדינה הציבה מתחם עונשי בין שנת מאסר אחת ועד ארבע שנות מאסר בפועל, והיא עתרה להענשתו של הנאשם דנא ברף התחתון, לצד רכיבי ענישה נוספים.

34. ב"כ הנאשם 1, עו"ד אבי חימי, הודה כי מדובר במקרה לא פשוט, אולם הדבר לא ריפה את ידיו, והוא הפנה את בית המשפט אל תסקיר שירות המבחן, על מנת "להוכיח" ולבסס את טיעונו ה"קשה". יאמר מיד, כי אכן, המדובר בתסקיר מצוין, לא פחות. הפוך והפוך בתסקיר, ולא תמצא בו מילה רעה על הנאשם.

35. שירות המבחן מספר על אדם צעיר בן 29, נשוי ואב לילדה כבת שנתיים, ואוסיף כבר עתה עובדה שחמקה מן התסקיר - והיא שכרסה של אשתו בן שיניה, וכל רגע היא אמורה ללדת.

השירות מספר על אדם שעובד כמאבטח בנמל התעופה בן גוריון, ובמשרד ראש הממשלה. הנאשם השלים שירות צבאי מלא כלוחם במשמר הגבול, ועל כך עוד בהמשך.

הנאשם למד לימודי משפטים במכללה למנהל, והיום הוא לומד לתואר שני, במנהל עסקים, באוניברסיטת בר אילן.

על פי שירות המבחן, הנאשם עובד כראש צוות אבטחה בנתב"ג, ובמקביל, עובד הוא משך כחמש שנים כמאבטח במשרד ראש הממשלה.

הנאשם לא השלים את תהליך קבלת הרישיון לעסוק במשפטים - מפאת ההליך כאן, ועל פי עצת עורך דינו הוא ממתין לדבר בית המשפט.

36. כאן המקום לעצור לרגע, ולהפנות לעדי האופי מטעם הנאשם.

הראשון הוא מר נדב הראל, מפקד הפלוגה של הנאשם, במסגרת שירות המילואים; הפלוגה מאויישת במסתערבים במילואים. מפקד הפלוגה סיפר כיצד הנאשם מקפיד להתייצב לכל שירות מילואים, לרבות ל"צוק איתן" (אעיר, כי דיון אחד נדחה בשל צו 8 שהוצא לנאשמים 1 ו-2), והוא תיאר כיצד הנאשם פעל תחת אש, תחת פצמ"רים (פצצות מרגמה), או אז ביצע את תפקידו - כהרגלו - מעל ומעבר.

המפקד סיפר כי הנאשם הוא אדם ערכי, תמיד ראשון, והוא "מעמודי התווך של הפלוגה".

37. לאחר מכן העיד גם מנהלו הישיר של הנאשם ברשות שדות התעופה, אשר אף הוא הפליג בשבחיו על הנאשם, אף סיפר כיצד הוא ביצע שליחויות בחו"ל מטעם השב"כ, משימה שרק חלק נבחר מן המאבטחים בנמל התעופה מבצע.

38. אחרונת עדי האופי היתה אמו של הנאשם, הגב' מ' ה', מחנכת בבית ספר יסודי וסגנית מנהלת בית ספר, אשר התרגשה עד כדי דמעות, עת סיפרה כיצד "ש' הוא הבן היחיד שלי, מגיל 7 אני מגדלת אותו לבד, אבא שלו ואני התגרשנו... אני מתביישת מאוד במה שקרה. מצרה על כך מאוד ואני יודעת שגם הוא... עברנו תקופה מאוד קשה בגלל המצב הנפשי, בכל זאת הוא המשיך ודחפתי אותו קדימה לסיים לימודי משפטים ולסיים תואר שני, להתחתן, להביא ילדה לעולם ובקרוב עוד ילד. הוא עובד ולומד ואני רואה את ההשתדלות שלו. אני מבקשת ממש כאמא לאפשר לו לחזור לחיים... החברה יכולה לקבל הרבה מאוד מש', הוא סה"כ אדם טוב, זו היתה מעידה חמורה ביותר, ואני אפילו כעסתי עליו כל כך, אבל אני מבקשת את מידת הרחמים".

39. הדברים שאמרו עדי האופי על הנאשם 1 מתקשרים לשאלת סיבת פרוץ האירוע. הכל מדברים בשבחו של הנאשם, מדברים על ערכיו, והדבר מתחבר לסיבה שהביאה את הנאשם לפנות מלכתחילה אל המתלוננים, ובהמשך - למרבה הצער ותחת השפעה מסיבית של אלכוהול - גם לתקוף אותם בצורה כל כך קשה.

כתב האישום עצמו מספר, כזכור, כי הנאשמים פנו אל המתלוננים כי חשדו שהללו היו מעורבים בהקנטה של עוברת אורח. שוב - אין דרך לקבל, להבין או חלילה להצדיק, ולו ברמז - את האלימות שהפגין הנאשם 1, אולם שוב, לדעתי אין לראות בחברים, שלושתם יוצאי משמר הגבול, כאשר הנאשם 1 הוא גם מסתערב, כולם נורמטיבים להפליא, כחבורה אלימה שיצאה ממועדון, במטרה "לחפש צרות".

מה שהחל כניסיון - מוטעה, מטופש ובעיקר מבושם בהרבה אלכוהול - לסייע לזולת, גלש עד מהרה לאירוע פלילי חמור. ברם, שוב, הגם שהחבלות הן חבלות והכאבים הם כאבים, הרי שעל האירוע, ועל הסיבה להוולדו, יש להשקיף בעין פחות חמורה מאשר האופן בו צריך בית המשפט להתבונן בבריונים מועדים, מחרחרי ריב, מדון ומכות.

אף הנאשם סיפר לשירות המבחן על כך שראה במתלוננים כמי שנהגו באופן מזלזל ופוגעני בחסרת בית (הומלסית) אשר עמדה ברחוב, והוא וחבריו חשו צורך להגן עליה. יחד עם זאת, ובאותה נשימה ממש, מבלי לנסות לתרץ או להצדיק, הבהיר הנאשם - ללא כחל ושרק - כי הבין שכבר בפניה הראשונה אל המתלוננים חטא בתוקפנות יתר, והוא לוקח אחריות מלאה על הסלמת המצב ועל התדרדרותו עד למתואר בכתב האישום.

חשוב להדגיש בענין זה, של הסיבה שבגינה פרצה האלימות מן הנאשמים 1 ו - 2, כי איני קובע דבר וחצי דבר בגנותם של מי מהמתלוננים, ובוודאי שאיני קובע כי התענו לאותה אשה. לא זו בלבד שלא הוכח כך, הרי שגם לא שמעתי את המתלוננים, ועל כן - אין לראות בשום אמירה כאן ולו רמז ביחס להתנהגותם. אין לקרוא את פסק הדין כאילו נפל פגם או חצי פגם בהתנהלות המתלוננים. ברם, כאמור, וכפי העולה גם מכתב האישום המתוקן עצמו, החשוב בעיני הוא, שלפחות מבחינת הנאשמים, הללו חשדו כי כך היה, כי המתלוננים לא נהגו כראוי עם אותה אשה, ומכאן ההתפרצות. כוונת הנאשמים לא היתה "לפוצץ" כך סתם עוברי אורח, אלא "לתקן" התנהגות של אחרים, וברור כי מוטב היה אילו היו נוטלים קורה מבין עיניהם שלהם.

40. הנאשם הביע צער וחרטה על המעשים, אמפטיה לנפגעים.

41. שירות המבחן לא התרשם כי לנאשם יש בעית אלכוהול הצריכה טיפול, או כל בעיה אחרת, למשל בתחום האלימות, הדורש את התערבות השירות.

42. שירות המבחן התרשם כי פיו ולבו של הנאשם שווים, כך ביחס לרצונו של האחרון לפצות את הנפגעים, וזאת לאחר שהוצג בפני השירות מסמך המלמד כי במסגרת תביעה אזרחית שילם כבר הנאשם סכום משמעותי ביותר, בסך 70,000 ₪, לכ'.

אין פלא אפוא, נוכח כל האמור לעיל, כי השירות הבין כי העבירה בוצעה על רקע אלכוהול, באופן חריג ביותר, והשירות קובע כי - "לא מדובר באדם בעל דפוסים אלימים ונטייה להתנהגות אמפולסיבית, בדרך כלל". השירות צופה אפוא כי רמת הסיכון הנשקפת מן הנאשם נמוכה.

43. השירות מתרשם כי ההליך הפלילי היווה גורם מטלטל ומרתיע כלפי הנאשם, אשר הציב לו גבול ברור, וגם ענין זה - יש בו כדי להפחית את הסיכון הנשקף ממנו בעתיד.

אני מצטרף להתרשמותו של השירות כי ההליך המשפטי טלטל את הנאשם, טלטל היטב. שמעתיו מספר, במסגרת מילתו האחרונה, כיצד חי את ארבעת השנים האחרונות תחת ענן ההליך הפלילי. קל היה לראות כיצד נאשם זה, אדם מצוין, שאינו רגיל בפלילים, מתהלך כאשר מעל ראשו חרב כבדה של ההליך הפלילי, ונקל היה לדמיין את דבריו ואת תחושותיו, כיצד התחתן ומעליו החרב; כיצד הביא לעולם את בתו הראשונה, ועל השמחה מעיבה החרב; בלכתו ובשובו, בקומו ובשוכבו - בכל אשר ילך, אותה עננה שחורה מעל ראשו, ולעולם השמחה אינה מושלמת, והחיים - אינם כתיקונם ואינם במסלולם. שמעתיו אומר כך, ראיתי את הקושי הרב שידע בשנים שעברו ניכר על פניו, ואני מאמין לו.

הנאשם סיפר כי היה עושה הכל כדי להחזיר את הגלגל אחורנית, וכל אשר היה בידו לעשות - עשה: שיתף פעולה והודה מיד, פיצה את כ' (היחיד שהגיש תביעה אזרחית) בסכום משמעותי, הוא מוכן לפצות את האחרים, הוא מבקש לעבוד ולתרום לתועלת הציבור פי כמה וכמה מהשעות שהקציב והמליץ שירות המבחן; הכל היה עושה - כך התרשמתי - כדי לשוב ולהיות כאחד האדם, לאחר שישלם את חובו לחברה.

44. לא זו אף זאת: לא רק שירות המבחן ובית המשפט התרשמו כך מן הנאשם, אלא שגם כ', המתלונן שסבל את נחת ידו של הנאשם במידה החמורה ביותר מבין המתלוננים, סלח לו, ומחל לו בכתב (נ/2).

לא נעלמה מעיני העובדה כי מכתבו של כ' אל בית המשפט, לפיו הוא סולח לנאשם ועותר להקל בעונשו ולא להחמיר עמו, נכתב על רקע 70,000 ₪ בהם פיצה הנאשם את כ'.

אולם, ברי כי כ' היה זוכה בכל מקרה לפיצוי, בנסיבות הענין, ואת הפיצוי יכול היה לקבל גם בלי לסלוח, גם מבלי להעלות על הכתב ולעתור, ממש כך, אל בית המשפט הפלילי (יצוין עוד, כי הסנגור הצהיר לפרוטוקול בית המשפט כי לא היתה לו יד ורגל בענין התביעה האזרחית בכלל, ובמכתב בפרט).

בין כך ובין כך, גישה הקושרת באופן בלעדי את סליחתו של כ' לסכום שקיבל היא צינית מדי, לטעמי, וגם אם אין להתעלם מן ההקשר, הרי שאני משקיף על הדברים באופן אחר, ודי אם אומר כי טוב בעיני עשרת מונים נאשם הממהר לשלם ולפצות את קורבנו, על פני אחרים, המביעים צער ואמפטיה מילוליים בלבד.

45. אני סבור, כי על פני הדברים, כאשר מדובר בנאשם העובד בענייני אבטחה במשרד ראש הממשלה, עם השב"כ, וכראש צוות ברשות שדות התעופה, והוא אף נושא עיניו לקריירה בתחום המשפט (לאחר שכבר סיים לימודיו בתואר ראשון במשפטים), הרי שהנזק הקונקרטי שיגרם לו מחמת הרשעה - הוא חד משמעי, ובנסיבות כאן - כמעט בלתי מידתי.

מאזרח מועיל המתפרנס מעבודות אבטחה, עבודה בה התמקצע או לפחות מצא בסיס במסגרת התנדבותו לשירות אולטרא - קרבי, עלול הנאשם להפוך למובטל, לפחות בתחום בו גדל והתמקצע, ובכך תיגרם מכה קשה לו ולמשפחתו האמורה להתרחב כל רגע.

אם לא די בכך, הרי ששנות הלימודים בפקולטה למשפטים, ואולי גם בתחום מנהל עסקים - יהיו לשווא.

אני סבור איפוא, כאמור, שהנזק הקשה, הכבד מנשוא, שיגרם לנאשם, בהצטרף ליתר הנסיבות המפורטות לעיל - כולן מקלות - מטים את הכף לכיוון אי הרשעה.

46. הוסף לכך את העובדה כי מדובר באירוע חריג ויחיד; את חלוף הזמן מן האירוע (כמעט 4 שנים!); כי בוצע על רקע אלכוהולי, כאשר אין המדובר בשתיין מועד; כאשר הסיבה לפרוץ האירוע נובעת מרצון טוב ונסיון לעזור לזולת; ולא פחות חשוב - הנפגע הראשי מחל לנאשם ועתר לענישה מקלה, והרי לך, לפחות לדעתי, המסקנה המתבקשת: הנאשם דנא משוקם כדבעי, אין הוא זקוק לטיפול או לליווי של שירות המבחן, וממילא יש להחיל עליו את הוראת ס' 40 ד' לחוק העונשין, המחלץ אותו מן המתחם העונשי הראוי שהניחה המדינה לעבירות אותן ביצע הנאשם.

47. במקרה דנא, כאשר מצאתי והסברתי, לעיל, כי הרשעה תפיל את השמיים על ראשו של הנאשם ועל ראש משפחתו, וכאשר על פני הדברים - חרף העבירה הקשה - בא הנאשם בגדרי הקריטריונים שמציבה הלכת תמר כתב, אני סבור, אם כן, כי לא רק שראוי להחריגו ממתחם הענישה המתאים לעבירות שביצע, אלא שיש ללכת לכיוונו צעד נוסף, ולהורות על אי הרשעתו בדין.

אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מבטל את הרשעתו של הנאשם מיום 26.10.14, ומסתפק בקביעה כי הלה ביצע עבירה של תקיפה סתם על ידי שניים או יותר, לפי ס' 382 (א) לחוק העונשין ועבירה של תקיפה חבלנית לפי ס' 380 לאותו החוק.

בהתאם לכל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. צו של"צ בן 450 שעות (ברי לי, אגב - כמו גם לסנגור המלומד - כי אין די ב- 180 שעות שהמליץ שירות המבחן), ואין מניעה כי הצו יבוצע לאורך שנתיים ימים.

ב. פיצוי למתלונן 2 (מ' ל') בסך 10,000 ₪ - ישולם תוך 90 יום מהיום.

ג. פיצוי למתלונן 3 (י' כ') בסך 15,000 ₪ - ישולם תוך 90 יום מהיום.

ד. קנס בסך 1000 ₪ אשר ישולם תוך 90 יום.

48. בשולי הדברים אעיר, בגילוי לב, כי יתכן והייתי שוקל להטיל על הנאשם 2 עבודות שירות, עונש שהוא בהחלט ראוי במקרה דנא, בין אם הייתי קובע מתחם עונשי אחר לעבירות בהן הורשע הנאשם, ובין אם נכון היה לקבוע כי כוחו של השיקום יפה להציל את הנאשם 2 מהשמתו מאחורי סורג ובריח, אולם אין בו כדי להסתפק "רק" בצו של"צ.

ברם, נוכח פסק הדין שלדעתי מתחייב בענינו של הנאשם 1, כמפורט לעיל, לא נראה לי נכון וצודק, נוכח "עוגן" זה - להטיל על חברו, הנאשם 2, עונש חמור הרבה יותר, בוודאי שעה שהנאשם 1 היה האלים מבין השניים.

49. ועוד הערה טרם סיום. הצדדים טענו לעונש ערב יום הזכרון לחללי צה"ל. הנאשמים משרתים במילואים, בשירות קרבי (כפי שנהגו בשירותם הסדיר), וכאמור - הנאשמים 1 ו - 2 שירתו ב"צוק איתן" במסגרת צו 8, במהלך המשפט, אך לפני מספר חודשים. מפקדו של הנאשם 1 סיפר כי עשה כן, קרי - שירת במילואים, ותחת אש, למופת, והכל שעה שמתברר נגדו כתב האישום החמור דנא. לא קל הדבר בעיני. לא פשוט, לא ברור מאליו, לצאת אל שדה הקרב בשם מדינה שזרוע אחרת שלה מבקשת - גם אם טעמיה הראויים עימה - להשימך מאחורי סורג ובריח.

תיקון 113 לחוק העונשין מדבר, בין היתר, על תרומה של נאשם לחברה, כנסיבה לקולא, והנאשמים כאן, כולם, הם דוגמא מובהקת ומצוינת לכאלה שמן הראוי כי החברה תדע ותוכל לסלוח להם, להושיט להם יד, ולגמול להם, ממש כך, לעת מצוקה, ביתר שאת.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לשירות המבחן, בתודה, ולשם הפעלת צווי השל"צ (שיחלו רק בתום 45 ימים מהיום).

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 45 ימים.