1

1.      נגד הנאשמת הוגשו 6 כתבי אישום המייחסים לה גרימת זיהום אוויר בלתי סביר מרכב, עבירה לפי סעיף 3 ו - 63(א)(1) לחוק אוויר נקי תשס"ח - 2008 (להלן: "החוק"), יחד עם פרט 6 בתוספת לצו סדר הדין הפלילי (עבירת קנס - זיהום אוויר מכלי רכב בדרך) תשע"ו - 2016.

2.      בפתח הדיון מיום 9.7.18 טען ב"כ הנאשמת לקיומה של טענה מקדמית - חוסר סמכות עניינית, נוכח הוראות סעיף 25 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], המקנות סמכות לבית משפט לתעבורה לדון בעבירות המיוחסות לנאשמת.

3.      בדיון מיום 8.10.18 דחיתי את טענת ב"כ הנאשמת, וקבעתי כי נימוקי ההחלטה ימסרו בנפרד.

2

4.      עיינתי בדברי ההסבר להצעת חוק אוויר נקי, ומצאתי כי יש לדחות את טענת ב"כ הנאשמת, לפיה דברי ההסבר להצעת החוק מלמדים על קיומה של סמכות בלעדית המוקנית לבית משפט לתעבורה.

5.      עיינתי בתיקון לחוק ובהוראות סעיף 25 (ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] שם נרשם:

"אין הוראות סעיף זה באות לגרוע מסמכות שופטים שאינם שופטי תעבורה לדון בעבירות תעבורה".

6.      לא זו אף זו, סמכות בית המשפט אף נלמדת מהוראות סעיף 51(א)(1)(א) לחוק בתי המשפט תשמ"ד - 1984, בזו הלשון:

"בית משפט שלום ידון באלה: עבירות שעונשן קנס בלבד או מאסר לתקופה שאינה עולה על שבע שנים..."

7.      העבירות המיוחסות לנאשמת נכללות בהוראת סעיף זה, ולפיכך, מוקנית סמכות לבית המשפט לדון בתיק.

8.      הבקשה נדחית.

9.      המזכירות תעביר החלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ט, 08 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.