1

לפני בקשה לדחיית מועד ריצוי עונש המאסר שהוטל על הנאשם לרצות בדרך של עבודת שירות, החל מיום 13.02.22.

גזר הדין העיקרי בעניינו של הנאשם ניתן ביום 06.04.21.

גזר הדין הסופי, ניתן לאחר קבלת חוות הדעת מטעם הממונה על עבודת השירות ביום 12.12.21.

מועד תחילת ריצוי עונש המאסר בדרך של עבודת שירות נדחתה ליום 13.02.22.

קרי, בשלב זה המסגרת הנורמטיבית הנכונה איננה סעיף 87(א) לחוק העונשין, כאמור בבקשה, אלא סעיף 87(ב) לחוק, הדורש קיומם של טעמים מיוחדים.

כאלה לא מצאתי בבקשה;

ראשית, הקנס שבבסיס הבקשה, כבר צבר תוספת פיגורים בשל אי תשלומו במועד. מכאן, שהנאשם יודע על קיומו של הקנס במשך תקופה לא מבוטלת, והיה עליו לפעול לשלמו זה מכבר.

לא זו אף זו, מאז גזר הדין העיקרי חלפה כמעט שנה, ברי שהיה בידו של הנאשם זמן די והותר להסדיר את ענייניו לקראת תחילת ריצוי עונשו.

בנוסף, התקופה הניכרת שחלפה מאז גזר הדין העיקרי ועד לזה הסופי, נבעה בעיקר מבקשות דחיה של ההגנה או מאי התייצבותו של הנאשם לראיון במשרדי הממונה.

2

כמו כן, גם מאז מתן גזר הדין הסופי חלפו כחודשיים, במהלכם ישב המבקש בחיבוק ידיים, שעה שיכול היה לפעול להסדרת מכלול ענייניו.

בשולי הדברים ייאמר כי הבקשה הוגשה ללא תגובת המשיבה, וכן הוגשה, ללא כל הסבר לכך, ביום חמישי בשעה 13.22, כשמועד תחילת הריצוי הוא ביום ראשון בשעה 08.00.

על יסוד האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' אדר א' תשפ"ב, 10 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.