1

בפתח הדברים, מודיע בית המשפט על זיכוי הנאשם.

רקע ועובדות כתב האישום

1.      כתב האישום מייחס לנאשם עבירות איומים - לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") ותקיפה הגורמת חבלה - לפי סעיף 380 לחוק.

בהתאם לעובדות כתב האישום, אסף מלאך (להלן: "המתלונן") עבד במועד הרלוונטי כסגן מנהל סניף בנק בו הנאשם היה לקוח. בסמוך למועד האירוע, לאחר שהנאשם לא עמד בהתחייבויותיו, נשלח אליו מכתב התרעה רביעי על ידי הבנק, וכן בקשתו להגדלת מסגרת החשבון בבנק סורבה.

2

בתאריך 31.08.2018 בשעה 14:30 לערך, סיים המתלונן את עבודתו בבנק, ניגש אל רכבו וביקש לסגור את דלת הרכב. לפתע הגיח הנאשם, אחז בדלת ומנע את סגירתה תוך שהמתלונן ניסה להדפו. הנאשם אמר למתלונן: "עוד פעם אתה תעשה לי בעיות בחשבון, אני יודע שאתה גר בכפר יונה, אני אזיין אותך את אשתך ואת הילדים שלך, אני ישבתי בכלא אני לא מפחד יש לי חיילים" ואז הכה במכת אגרוף בפניו של המתלונן. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות של נפיחות באפו, המטומה מתחת לעינו וכאבים במרפקו.

2.      ב"כ הנאשם אישר את הרקע לאירוע שפורט בעובדות כתב האישום, אך לגבי האירוע טען שהנאשם היה מחוץ לרכב המתלונן וכן כי ניהל איתו שיח מחוץ לרכב. עוד טען, כי כשהמתלונן נכנס לרכב הוא דחף את הנאשם, ואילו הנאשם לא היכה בו במכת אגרוף ולא איים עליו. לפיכך, נשמעו ראיות.

במהלך פרשת התביעה, העידו המתלונן, השוטר ג'ים נמר - אשר ערך דו"ח ביקור בזירה, השוטר ואסים פארס - אשר חקר את הנאשם וערך מזכר, השוטר שי אריה - אשר ציין חבלה בה הבחין בעת שגבה את הודעת המתלונן ואף צילם אותו, וד"ר אייל אבירן שערך תעודה רפואית לגבי המתלונן. בנוסף, הוגשו המסמכים הבאים: צילום המתלונן לאחר האירוע, תעודה רפואית, הודעת הנאשם במשטרה, דו"ח עימות בין הצדדים ודו"ח ביקור חוקר בזירה.

במהלך פרשת ההגנה, העידו הנאשם וכן שחר ברקת אשר העיד לגבי הימצאות מצלמת אבטחה באזור האירוע. בנוסף, הוגשו צילומי זירת האירוע מהם ניתן ללמוד על קיום מצלמת אבטחה, ואישור כתוב של העד שחר ברקת כי מצלמת האבטחה נמצאת במקום משנת 2017.

טיעוני הצדדים

3.      ב"כ המאשימה טענה כי המתלונן העיד באופן קוהרנטי, מסר הסברים להתרחשות וגרסתו לגבי האירוע היתה אמינה. ביחס לאי דיוקים שעלו בעדות המתלונן, טענה כי מדובר בהשפעת חלוף הזמן ואין הדבר יורד לשורשו של עניין. ב"כ המאשימה פירטה ראיות נוספות המחזקות לטענתה את גרסת המתלונן, בדמות חבלה בה הבחין חוקר משטרה מיד לאחר המקרה, תעודה רפואית שניתנה יומיים לאחר מכן בה צוינה חבלה נוספת, וכן העובדה שהיה צורך בפניית שוטר אל המתלונן על מנת שישלח את התיעוד הרפואי. לגבי מצלמת אבטחה המצויה במקום, הפנתה לעדות עד ההגנה ברקת אשר אישר כי אינה "מכסה" את כל שטח החניון בו התרחש המקרה. ב"כ המאשימה ביקשה לתת משקל להבדלים בגרסאות הנאשם, אשר בעת חקירתו במשטרה טען כי כל האירוע היה ויכוח מילולי בלבד, בהמשך טען בתגובתו לכתב האישום כי המתלונן דחף אותו ולבסוף העיד בבית המשפט כי אינו זוכר.

3

4.      ב"כ הנאשם פירט סתירות שהתעוררו בגרסאותיו השונות של המתלונן, לרבות במהלך עדותו בבית המשפט, עד שלא שלל כי יתכן ומדובר בהפעלת כח אקראית מצד הנאשם כלפיו. בנוסף, היפנה לפרטים המתייחסים לחבלות הנטענות בגרסת המתלונן ואינם מתיישבים עם ראיות נוספות שהוצגו, דוגמת צילום המתלונן והתעודה הרפואית שהוגשה. באופן דומה לסוגית האלימות הפיזית, טען ב"כ הנאשם כי אף שאלת האיומים מעלה תהיות כיצד במהלך אירוע אלים שיתף הנאשם את המתלונן לגבי מכירת דירה והשניים אף שוחחו לגבי חשבונו של הנאשם. ביחס לשאלת מצלמות אבטחה במקום האירוע, טען ב"כ הנאשם כי התרחש מחדל חקירה כשתיעוד מצלמה הנמצאת במקום לא נתפס. לגבי התנהלות הנאשם בעת חקירתו במשטרה וכן בבית המשפט, ביקש לתת דגש ליחסי הכוחות בין המתלונן לנאשם אשר זקוק לסיוע המתלונן מתוקף תפקידו, כפי שעלה מדברי הנאשם. לבסוף, טען ב"כ הנאשם כי העובדה שהמתלונן לא נחקר תחת אזהרה מהווה אכיפה בררנית.

דיון והכרעה

5.      מדובר באירוע בו שני מעורבים, הנאשם והמתלונן, ללא עדי ראיה נוספים. פרט לעדויותיהם, אותן יש לשקול לגופן, הוצגו ראיות חיצוניות העשויות לאשש את אחת הגרסאות או לכרסם בעצמתה. כפי שיפורט בהמשך, בחינת עדות המתלונן מעוררת קשיים, מעלה הבדלים המגיעים עד כדי סתירות, ומותירה כשלעצמה ספק סביר, המתחזק בעת בחינת הראיות החיצוניות. יתרה מכך: למעשה, במהלך עדותו בבית המשפט, לא שלל המתלונן כי הכח הפיזי שטען כי הנאשם נקט כנגדו, היה אקראי ולא מכוון (עמ' 20 ש-9-11 לפרוט'). לצד זאת, גם בחינת גרסת המתלונן מעוררת קשיים לא מובטלים, אף בהתחשב בנסיבות של סיטואציה מלחיצה וחלוף הזמן. המתלונן מסר מספר גרסאות: הודעה במשטרה מיד לאחר המקרה, עימות עם הנאשם שלושה ימים לאחר מכן, ועדות בבית המשפט. קיימים פערים משמעותיים בין הגרסאות השונות, אשר אינם ניתנים להסבר של לחץ נפשי או חלוף הזמן מעת האירוע, כפי שיפורט להלן (כל ההדגשות בציטוטים אינן במקור).

6.      המתלונן העיד כי יצא ממקום עבודתו בסניף הבנק, נכנס אל רכבו בחניון ציבורי "וכשרציתי לסגור את הדלת הייתה התנגדות, הסתכלתי ואז הופיע הנאשם בין הדלת לרכב" (עמ' 4 ש-18 לפרוט'). כשעומת עם גרסתו במשטרה ביום האירוע, לפיה הנאשם "פתח את דלת הרכב", ענה המתלונן כי הנאשם ניסה לפתוח את דלת הרכב (עמ' 6 ש-3-9 לפרוט'). בהמשך, שב המתלונן וטען כי "סגרתי את הדלת והוא פתח" (עמ' 6 ש-15 לפרוט'), אך גם גרסה זו שונתה מיד על ידי המתלונן אשר אמר כי "הוא פתח לי את הדלת תוך כדי שאני סוגר אותה... זה היה תוך כדי סגירת הדלת או יכול להיות שזה היה שנייה אחרי שהדלת נסגרה, התוצאה היא שהנאשם ניסה לפתוח את הדלת" (עמ' 6 ש-17-21 לפרוט').

4

לגבי השלב הבא, מיד לאחר הופעת הנאשם במקום, העיד המתלונן תחילה כי הנאשם פנה אליו באיומים עם הופעתו במקום (עמ' 4 ש-18-21 לפרוט' וכן ת/4 ש-8-12), ורק לאחר מכן החל מאבק פיזי במהלכו ניסה המתלונן להדוף את הנאשם והנאשם היכה בו במכת אגרוף בפניו (עמ' 6 ש-23-26 לפרוט'). בהמשך עדותו בבית המשפט, טען כי הנאשם "תקף אותי תוך כדי שהוא אומר שיזיין אותי, שיזיין את המשפחה שלי" (עמ' 10 ש-24-25 לפרוט'). כשעומת עם גרסתו במשטרה לפיה הנאשם איים עליו רק לאחר שהוא ניסה לדחוף את הנאשם, ענה המתלונן כי "אולי עוד לא פצה פה אך המעשה הפיזי היה תקיפה לגמרי. התקיפה הייתה בנסיון להיכנס לרכב, במבט של אדם שרוצה לפגוע בך" (עמ' 11 ש- 1-3 לפרוט'). כך, בהתאם לגרסה האחרונה, לא מדובר היה באיומים אשר בהמשכם נסיון הדיפת הנאשם ומכת אגרוף מצד הנאשם, או תקיפת המתלונן תוך כדי איומים, אלא יתכן כי הנאשם פנה בדברים אל המתלונן רק לאחר שזה ניסה לדחוף אותו בשל נסיון הנאשם להיכנס לרכב "במבט של אדם שרוצה לפגוע", ללא כל מילים מקדימות.

5

אף לגבי הדברים שנאמרו על ידי הנאשם במהלך האירוע, עולות תהיות מגרסאות המתלונן: תחילה, בעת עדותו בבית המשפט שב על גרסתו בעימות עם הנאשם במשטרה ולפיה הנאשם אמר לו שאם עוד פעם יעשה לו בעיות עם החשבון הוא יזיין אותו, את אשתו וילדיו, וכן כי הוא יודע שהמתלונן גר בכפר יונה, שישב בכלא ושיש לו חיילים (עמ' 4 ש- 19-20 לפרוט', ת/4 ש-10-12). בהמשך, כשעומת עם גרסתו בתלונה במשטרה, לפיה הנאשם אמר לו שהוא צריך למכור דירה, הסביר ש"אם דיברנו על חשבון הבנק יכול להיות שזה היה בהקשר לזה. לא דיברנו, הוא אמר שאם עוד פעם אעשה בעיות עם החשבון... הוא יצטרך למכור דירה. לא היה שיח" (עמ' 20 ש-27-31 לפרוט'). מדובר בנתון בעל משקל: אין זה הגיוני כי הנאשם יוסיף פרט של מכירת דירה, זאת באותה מסגרת של איום כללי לפיו אם המתלונן "יעשה בעיות" עם חשבון הבנק שלו אז הוא יפגע בו. קיומו של פרט זה מתיישב עם גרסת הנאשם כי דיברו זה עם זה ליד רכב המתלונן, וכן עם עדות המתלונן אשר הסביר את סוגית האמירה ביחס לדירה בכך ש"אם דיברנו על חשבון הבנק יכול להיות שזה היה בהקשר לזה" (עמ' 20 ש-27 לפרוט'). כאמור, המתלונן ציין מיד בהמשך כי כלל לא דיבר עם הנאשם (ראו עוד התייחסויות של המתלונן מהן עולה שכלל לא דיבר ולא הגיב לנאשם, בעמ' 13 ש-14-16, עמ' 14 ש-23-33 לפרוט'). יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שתגובתו הראשונית של המתלונן בעדותו בית המשפט ביחס לדבריו במשטרה, היתה שונה. בנוסף, על אף שהמתלונן ציין בעדותו בבית המשפט פרטים רבים אותם טען כי הנאשם אמר לו באירוע, פרט חריג זה של מכירת דירה כלל לא הוזכר על ידו עד שעומת איתו באמצעות ב"כ הנאשם, על כל הבעייתיות הנובעת מכך. זאת ועוד: חיזוק נוסף לכך שהמתלונן שוחח עם הנאשם ולא שמר על שתיקה, עולה מעדות המתלונן בבית המשפט כי לאחר איומי הנאשם ובטרם היכה בו במכת אגרוף, "אני מנסה להדוף, לשאול במה מדובר מה קרה" (עמ' 4 ש-23 לפרוט').גרסת המתלונן כי לא דיבר עם הנאשם וכלל לא פנה אליו במילים, אף שידע כי מדובר בלקוח של הבנק (עמ' 9 ש-30-32 לפרוט'), אינה סבירה ואינה הגיונית בנסיבות המקרה (ראו התייחסותו בעמ' 10 ש-19-18 לפרוט').

7.      אופי הפעלת הכח הפיזי על ידי הנאשם, זכה למספר גרסאות מצד המתלונן. תחילה, בעימות שנערך בתחנת המשטרה, תיאר המתלונן כי לאחר שהנאשם ניגש אליו ואיים, "נתן לי אגרוף בפנים והלך. אני בזמן הזה יושב ברכב, נעלתי את האוטו. והוא התרחק..." (ת/4 ש-13-14). בגרסה זו בעימות שנערך במשטרה, לא ציין המתלונן פעולה פיזית כלשהי על ידו. בעדותו בבית המשפט, הוסיף המתלונן גרסה מתפתחת לגבי הכח הפיזי אותו הפעיל בעצמו כנגד הנאשם, עוד בטרם הנאשם יצר מגע פיזי איתו. תחילה, העיד כי ניסה להדוף את הנאשם אשר החזיק בכח את דלת הרכב ו"נוצר איזשהו מאבק שאני מנסה לדחוף אותו מחוץ לרכב והוא מנסה לתפוס אותי או לא יודע מה" (עמ' 4 ש-25-26 לפרוט'). בהמשך, אישר בעדותו דברים שעלו בהודעתו במשטרה, כי ניסה מספר פעמים לסגור בעוצמה את דלת הרכב, בעוד הנאשם עמד בפתח באופן בו הדלת פגעה מספר פעמים בגופו (עמ' 7 ש-13 - עמ' 8 ש-8 לפרוט'). בנוסף, אישר המתלונן כי אף אחז בזרועו של הנאשם ודחף אותו (עמ' 7 ש-13-18, עמ' 8 ש-9-27, עמ' 9 ש-8-11 לפרוט'). על אף שטען כי הנאשם ניסה לתקוף אותו, לא הצליח המתלונן להבהיר מהן הפעולות הפיזיות בהן נקט הנאשם אשר הביאו אותו להפעלת כח כנגדו. הסברי המתלונן היו כי הנאשם עמד בפתח רכבו ואיים שיפעל כנגדו ככל שיפגע בחשבון הבנק שלו או כי ניסה להיכנס לרכב בטרם איים אך במבט של אדם הרוצה לפגוע (עמ' 11 ש-3 לפרוט'). ב"כ הנאשם ביקש לברר, מספר פעמים, מה בדיוק גרם לפעולתו הפיזית של המתלונן כלפי הנאשם, אך התשובה היחידה שהתקבלה היא כי הנאשם ניסה להיכנס לרכב (עמ' 8 ש-24-33, עמ' 11 ש- 30, עמ' 12 ש-7,18-19,32 לפרוט'). כשעומת עם הודעתו במשטרה, לפיה איומי הנאשם נאמרו לאחר שדחף אותו ואת מכת האגרוף נתן הנאשם רק לאחר שהמתלונן סגר עליו את דלת הרכב, התייחס המתלונן לנסיון הנאשם להיכנס לרכבו כתקיפה: "אולי עוד לא פצה פה אך המעשה הפיזי היה תקיפה לגמרי. התקיפה הייתה בנסיון להיכנס לרכב, במבט של אדם שרוצה לפגוע בך" (עמ' 11 ש-1-3 לפרוט'); "לא חשבתי שאני מותקף, הותקפתי, בן אדם מנסה להיכנס לרכב שלי זה לא נעשה שום צורה שאפשר לפרש אותה אחרת (עמ' 12 ש-4-5 לפרוט').

המתלונן הדגיש כי פעל פיזית בשל אחיזת דלת רכבו על ידי הנאשם, אליה התייחס כמעשה הדורש הגנה עצמית:

"...אני חייב להגיד שלא היד הבהילה אותי אלא שאדם תופס לי את דלת הרכב בזמן שאני מנסה לסגור את הדלת. 

"ש. אתה אומר לי למעשה דבר כזה, אתה דוחף אותו, אתה מטיח בו את הדלת, אתה תופס לו את הזרוע ומה שהוא עושה בתגובה זה מאיים עלייך ונותן לך מכה אחת?

ת. קודם כל אני לא התוקף, אני לא מטיח אותו ולא דופק את הדלת, אני מנסה להגן על עצמי מפני אדם שתוקף אותי.

6

ש. אתה עושה לו את כל הדברים האלה?

ת. אני לא עושה לו את הדברים האלה, אני מנסה להגן על עצמי.

אני מנסה להגן על עצמי. קודם כל הוא תפס לי את הדלת ורק אז..." (עמ' 13 ש-5-13 לפרוט').

כך, בהתאם לגרסתו המתפתחת של המתלונן, בעקבות פעולת הנאשם אשר אחז בדלת רכבו ולא אפשר לו לסגור אותה, סגר המתלונן בעוצמה את דלת הרכב מספר פעמים על גוף הנאשם, אחז בזרועו ודחף אותו, כל זאת בטרם הנאשם איים עליו, בטרם היכה בו מכת אגרוף ובלא שנגע בו.

ספק אם גרסה זו מבססת עבירת תקיפה מצד הנאשם, כאשר נסיבות שכאלה מחייבות בחינת הגנה עצמית מצד הנאשם, אולם לא ניתן לקבוע כי גרסה זו משקפת את שאירע, מעבר לכל ספק סביר. כאמור, מדובר בגרסה שלישית לאירוע: גרסת המתלונן בעימות, לפיה הנאשם פשוט איים, היכה מכת אגרוף והלך; גרסת המתלונן בחקירתו הראשית בבית המשפט לפיה הנאשם איים, אחז בדלת הרכב, "נוצר איזשהו מאבק שאני מנסה לדחוף אותו מחוץ לרכב והוא מנסה לתפוס אותי או לא יודע מה. אחרי כמה שניות הוא פשוט נתן לי אגרוף בפנים והלך" (עמ' 4 ש-25-26 לפרוט'); גרסת המתלונן בחקירתו הנגדית בבית המשפט לגבי אחיזת הנאשם בדלת הרכב, הטחת הדלת בעוצמה מספר פעמים על גופו, אחיזה בזרועו ודחיפתו, איומים רק בשלב זה ומכת אגרוף בפני המתלונן.

8.      גרסתו המתפתחת של המתלונן בבית המשפט, העלתה ספק סביר הנובע ישירות אף מדבריו שלו, ביחס לכוונת הנאשם בעת המגע הפיזי ביניהם:

"ש. אתה מתאר פה מצב שאתה מנסה לסגור את הדלת, להוציא אותו החוצה, יש דינמיקה ביניכם, יכול להיות שהמכה היא אקראית ולא מכוונת?

ת. אני לא יודע"

(עמ' 20 ש- 9-11 לפרוט').

כאשר המתלונן בעצמו אינו יודע האם הנאשם התכוון לתקוף אותו או שמא המכה היתה אקראית ולא מכוונת, הרי אף בהתאם לגרסתו שלו קיים ספק סביר העומד לזכות הנאשם.

9.      יש לבחון את השפעת מספר ראיות חיצוניות על משקל עדות המתלונן. המתלונן טען כי ספג מהלומת אגרוף, מכה חזקה ישירה לאזור עין שמאל (עמ' 16 ש-33 - עמ' 17 ש-9 לפרוט') והאף (עמ' 18 ש-19 לפרוט'). מיד לאחר האירוע, נסע המתלונן לתחנת המשטרה, שם צולם (ת/1) והחוקר ציין כי "האף נפוח טיפה" (עמ' 32 ש-28 לפרוט'). על אף שהחבלה נגרמה לכאורה בצד שמאל, עיון בצילום מעלה כי המתלונן היפנה את צד ימין של פניו אל עבר המצלמה והביט אל המצלם לכיוון ימין, פעולה המעוררת תהיה בהתחשב בטענה כי החבלה היא בצד שמאל.

7

המתלונן אישר בעת עדותו, כי יומיים לאחר האירוע לא היתה נפיחות ולכן אינה מצוינת בתעודה הרפואית (עמ' 18 ש-19 לפרוט'). בבית המשפט, לאחר שלא נראה כל הבדל בין צורת אפו במעמד העדות לזו שבצילום מיום האירוע, המועד בו החוקר ציין שהבחין בנפיחות מסוימת, נשאל המתלונן על ידי בית המשפט מדוע לא ניתן לראות את החבלה והשיב "כי היא הייתה בצד השני" (עמ' 17 ש-16 לפרוט'). אף שהצילום בוצע מצידו הימני של המתלונן, זוית הצילום מאפשרת בהחלט לראות נפיחות אף בצד שמאל עד כדי שניתן להבחין בעינו השמאלית של המתלונן, ואולם לא ניתן להבחין בנפיחות מיוחדת בצילום. כך, למעשה לא ניתן להבחין בתיעוד מיום האירוע בנפיחות הנטענת, אשר לדברי המתלונן כבר לא היתה קיימת יומיים לאחר מכן.

בדיקה רפואית שעבר המתלונן יומיים לאחר האירוע, מצאה המטומה מתחת לעין שמאל. עורך התעודה הרפואית (ת/5) ד"ר אבירן, אישר בעדותו בבית המשפט כי "ברגע הפגיעה העור מתחיל להאדים", אזור העין הוא אזור רגיש יחסית, וכן כי סביר שחבורה פשוטה אמורה להגיע לשיא גודלה כבר ביום הראשון (עמ' 27 ש-11-18 לפרוט'). עיון בצילום המתלונן בתחנת המשטרה מיום האירוע (ת/1), אינו מצביע על שינוי כלשהו בצבע העור מתחת לעינו השמאלית.

יש לציין, כי ראיות אלה אינן מצביעות על כך שלמתלונן לא נגרמה כל חבלה ביום האירוע, אולם בשל הקשיים שפורטו לעיל - אינן מחזקות את אחת מגרסאות המתלונן.  

10.  ראיות מסוימות עשויות היו לסייע לבחון את גרסת המתלונן ולקבוע את המשקל שיש לתת לה, כולן ראיות שהיו לכאורה בידיו ובשליטתו, אולם אלה לא הוצגו בבית המשפט בשל התנהלותו. לא ניתן להתעלם ממשקלם המצטבר של חוסרים ראייתיים אלה המוסיפים ומכרסמים במשקל עדותו:

-         המתלונן מסר במהלך עדותו בבית המשפט, פרטים המתייחסים לעדים פוטנציאליים אשר שמעו מפיו על שהתרחש מיד בסמוך לאירוע ובטרם הגיע לתחנת המשטרה: "עובדת הסניף יצאה איתי יחד וחשבתי שראתה את הדברים אז התקשרתי קודם אליה ואז התקשרתי לאשתי. זה היה תוך כדי נסיעה לתחנת המשטרה" (עמ' 13 ש- 22-23 לפרוט'). פרטים אלה עלו לראשונה בעת עדות הנאשם בבית המשפט, ולפיכך לא הוצגו גרסאות אותן עדות שהיה בכוחן לבסס או לכרסם בעוצמת אחת מגרסאות המתלונן, הן ביחס לתיאורו את האירוע מיד לאחריו והן לגבי מצבו הנפשי.

-         במהלך העימות בתחנת המשטרה, העיד המתלונן כי בעת שהנאשם הגיע אל הרכב המתלונן בעצמו ישב בתוכו והיה בעיצומה של שיחת טלפון (ת/4 ש-32). ככל שהמתלונן היה מוסר פרטים של האדם איתו שוחח, ניתן היה לברר האם אותו אדם שמע דבר מה ולכל הפחות מה אמר לו המתלונן בעת שהתפתח האירוע האלים במקום, באופן מפתיע, במהלך שיחת הטלפון.

8

-         ראיה נוספת שיכולה היתה לסייע בברור העובדות, קשורה לנזק אשר נגרם לדברי המתלונן לדלת הרכב, כפי שטען בעימות: "אני רוצה להוסיף שדלת הרכב התעקמה כתוצאה מהדבר הזה ואפשר לראות את זה" (ת/4 ש-33-34). כשנשאל בבית המשפט מדוע לא הציג דו"ח תיקון של דלת הרכב, ענה כי הדבר לא הצריך תיקון. ב"כ הנאשם התקשה לקבל כי המתלונן לא תיקן דלת רכב שהתעקמה, ובתגובה חזר בו המתלונן ומזער את מידת הנזק שנגרם: "ש. אז התעקמה הדלת או לא? ת. התעקמה מעט, לא התעקמה, פשוט היה טיפה קשה יותר לסגור אותה" (עמ' 15 ש-23 לפרוט').

-         כפי שעלה במהלך פרשת ההגנה, בחניון בו התרחש האירוע נמצאת מצלמת אבטחה של סניף "פיצה האט" אשר היתה במקום אף במועד הרלוונטי (עדות שחר ברקת, נ/1(א-ג), נ/2). לא ניתן לקבוע האם מצלמה זו תיעדה את האירוע הנדון או אם ניתן היה לקלוט באמצעותה את המיקום המדויק בו התרחש. יחד עם זאת, העובדה שדבר קיומה הבולט בצמוד לחניון נעלם מעיני המתלונן אשר בדק סוגיה זו (ת/6), מוסיפה לסימני השאלה הרבים שפורטו עד כה.

11.  הקשיים שפורטו לעיל, מותירים לכל הפחות ספק סביר, מבוסס ומשמעותי. ספק זה נותר לגבי כל עדות המתלונן, בין אם ביחס לאלימות הפיזית ובין אם האלימות המילולית, זאת כאשר הנאשם הכחיש את כל העבירות המיוחסות לו. איני מקבל את טענת ב"כ המאשימה, כי יש לתת משקל להבדלים בין גרסת הנאשם בעת חקירתו במשטרה לעומת גרסתו בבית המשפט. ניתן בהחלט להתרשם מחקירת הנאשם במשטרה ומהעימות שנערך בינו לבין המתלונן, כי הנאשם ביקש להמעיט בממדי האירוע לעומת גרסת המתלונן, בין היתר בהתחשב ביחסי הכוחות בין השניים. יש לזכור כי המתלונן שימש כסגן מנהל סניף הבנק בו התנהל חשבונו של הנאשם, אשר היה זקוק לסיוע הבנק. גם אם ניתן היה משקל מסוים להבדלים שבין טענה לגבי ויכוח בלבד (גרסתו במשטרה), לבין טענה שהמתלונן דחף אותו (מענה הנאשם לכתב האישום בבית המשפט) או קושי לזכור פרטים (עדות הנאשם בבית המשפט), הרי שאין במשקל קשיים והבדלים אלה כדי להסיר את הספק הסביר והמבוסס שנותר לגבי המיוחס לו.

לפיכך, אני מורה על זיכוי הנאשם.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

ניתנה היום, י"ח אייר תש"פ, 12 במאי12 מאי 2020, במעמד הצדדים