1

בפניי בקשה לפריסת סכום הפיצויים בסך 40,000 ₪ בהם חויב המבקש במסגרת גזר הדין שניתן בעניינו ביום 21.9.2020, ואשר נקבע כי עליו לשלמם עד ליום 1.1.2021.

נאמר כי מדובר בנאשם יליד שנת 2001, בן למשפחה הכוללת שבע נפשות הנסמכת בפרנסתה על אבי המשפחה, אשר נקלע למצב כלכלי קשה וצבר חובות בסכומי עתק. הסנגור טען כי בשים לב לעובדה שהמבקש נדון לשש וחצי שנות מאסר, ברי כי ראוי להיעתר לבקשה ולהורות על פריסת הפיצוי באופן שזה ישולם ב- 40 תשלומים בסך 1,000 ₪ כל אחד, החל מיום 1.1.2021.

המשיבה בקשה לדחות את הבקשה משום שההכרעה בה נתונה לסמכותו הבלעדית של מנהל מרכז לגביית קנסות, בהתאם לסעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק").

2

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובה שהוגשה לגביה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. סעיף 5ב(א) לחוק מסמיך את מנהל המרכז לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. לאחר שניתן גזר הדין בתיק, ובגדרו נקבע המועד לתשלום הפיצוי למתלונן, סיים למעשה בית המשפט את מלאכתו והסמכות בכגון דא נתונה למנהל המרכז (ראו: רע"פ 5743/15 שרון נ' מדינת ישראל (7.101.2015); רע"א 8994/11 ח'ליל נ' מדינת ישראל (29.4.2012)).

למן הסר ספק מובהר בזאת כי אין בדחיית הבקשה כדי לחסום את דרכו של המבקש מלהגיש בקשה בפני הפורום המוסמך - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, ככל שהוא מעוניין בכך.

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' חשוון תשפ"א, 27 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.