|
גזר דין
בעניינו של הנאשם 1
רקע
1.
הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") הורשע בהתאם להודאתו
בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות כדלקמן:
א.
אישום ראשון - שוד, לפי סעיף 402(א) בחוק העונשין, תשל"ז-1977
(להלן: "החוק").
ב.
אישום שני - דרישת נכס באיומים, לפי סעיף 404 רישא בחוק.
2.
על פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, באישום הראשון, ביום
26.11.18 בשעה 14:00, המתלונן, קטין יליד שנת 2002, רכב על אופניו החשמליים
ברחוב בעיר ראשון לציון וכאשר הגיע לכיכר האט את נסיעתו ואחד הנאשמים ששהו במקום
קרא לו וביקש ממנו להתקדם לעברם. המתלונן התקרב לעבר הנאשמים בעודו רוכב על
אופניו ואז הנאשם 2 היכה אותו במכת אגרוף בפניו. כתוצאה מכך המתלונן נפל מאופניו
ארצה והנאשמים המשיכו לתקוף אותו במכות נמרצות לעבר פניו בעודו שוכב על הקרקע.
באותה עת אישה שנסעה ברכבה במקום הבחינה בנעשה וצפרה בצופר רכבה כדי לגרום לנאשמים
לחדול ממעשיהם. בעקבות כך, הנאשמים הפסיקו את מעשיהם, הנאשם 2 נטל את אופניו של
המתלונן ונסע מהמקום והנאשם לקח את הטלפון הנייד של המתלונן והחזיקו בידו.
בהמשך, המתלונן התרומם מהרצפה ונטל את מכשיר הטלפון שלו מידו של הנאשם. משטרה
שהגיעה למקום איתרה את הנאשם 2 במקום סמוך והשיבה את האופניים למתלונן. כתוצאה
ממעשי הנאשמים נגרמו למתלונן חבלות ובכללן המטומה בעפעף התחתון ומתחת לעין
ובצקת ברשתית. בנוסף נשברה עדשה במשקפי השמש שלו.
על פי המתואר באישום השני, ביום
23.11.18 בשעה 21:00 המתין המתלונן השני, קטין יליד שנת 2003, לחברו בעודו יושב
על אופניו החשמליים ברחוב בעיר ראשון לציון. באותה עת הגיע הנאשם למקום, ניגש
למתלונן השני ודרש ממנו לתת לו את אופניו ואיים עליו כי אם לא יעשה כן - ירצח
אותו. בתגובה לכך ובשל פחדו מהנאשם, מסר המתלונן השני את אופניו לנאשם שנטל את
האופנים ועזב איתם את המקום.
3.
הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב
האישום המתוקן והופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן.
4.
לשם השלמת התמונה יצוין כי הנאשם 2 נדון בהסכמת הצדדים
בעניינו לעונש של 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לצד צו מבחן למשך 18
חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגע העבירה בסך של 5,000 ₪.
תסקירי
שירות המבחן
5.
על פי תסקיר שירות המבחן, הנאשם בן 26, רווק. נשר ממערכת
החינוך בתום 10 שנות לימוד על רקע קשיים לימודיים והשתלב בלימודים במסגרת קידום
נוער. טרם מעצרו התגורר בדירה שכורה במשך 3 חודשים בניסיון לסגל עצמאות, עבד
במשך שנה וחצי כמחסנאי בחברה לחומרי בניה והתפטר בעקבות סכסוך עם עובד אחר. עד
לעבודתו זו עבד בעבודות מזדמנות.
הנאשם היה מוכר לשירות המבחן לנוער
בגין הליכים שהתנהלו בעניינו בעבירות רכוש, אלימות ומין. הנאשם התקשה בעבר לשתף
פעולה עם גורמי הטיפול ושלל כל בעייתיות בהתנהלותו. בהליך המעצר בתיק הנוכחי
התרשם שירות המבחן מהנאשם כמי שנמצא בתהליך של גיבוש עצמאות ונפרדות, המגלה
לאורך השנים בעיות התנהגות וקשיים בשליטה בדחפים ומגלה תוקפנות. מגיל צעיר
התקשה להתנהל באופן מווסת ואחראי במצבי דחק וכאשר חווה דחיה ופגיעה בכבודו, נוטה
להתנהג באופן פורץ גבולות מבלי לשקול השלכות בחירותיו. בלט אז עיסוק בעצמו
וחיפוש מענים זמינים לצרכיו תוך קושי לגלות אמפתיה כלפי אחרים. במסגרת צו פיקוח
המעצר, הנאשם השתלב בקבוצת עצורי בית, והגיע אליה בקביעות. במפגשים הקבוצתיים
גילה מעורבות ואקטיביות והביע רצון להמשיך לבחון את התנהלותו. בלטו קשייו
להתייחס לבעייתיות שעמדה ברקע למעצרו ולמאפייניו האלימים, ושירות המבחן התרשם
שהסיכון במצבו ממוקד בבעיות התנהגות וקשיים סביב שליטה בדחפים וגילוי תוקפנות
וכן סביב דינמיקה משפחתית מורכבת.
הנאשם הכחיש את מעורבותו
בעבירת השוד
והשליך את האחריות לביצועה על הנאשם 2. לדבריו הגיע למקום ביחד עם חברו - הנאשם
2 כאשר הוא לא היה מודע לכוונתו של הנאשם 2 לבצע שוד ולדבריו לא לקח כל חלק
בעבירה ולא נקט באלימות כלפי המתלונן. באשר לעבירת דרישת נכס באיומים, מסר כי
הרקע לעבירה טמון בהתנהלות פוגענית של המתלונן כלפיו בכך שהמתלונן גידף אותו ללא
התגרות מוקדמת מצדו. חווית ההשפלה והפגיעה הביאו אותו לאיבוד עשתונות ולכן לקח
את אופניו של המתלונן, תוך שהוא שלל כוונת רווח מהמעשה. שירות המבחן התרשם
שהנאשם התקשה להסביר את מניעיו לעבירות, התייחס לאירועים בצורה מצומצמת הנשענת
על צידוקים שונים והשלכת האחריות על גורמים חיצוניים תוך קושי להתבונן בדפוסיו
האלימים, להכיר בחומרת העבירות ובהשלכותיהם על נפגעי העבירות.
בסיכום התרשם שירות המבחן שרב הנסתר
על הגלוי בכל הקשור בקורות חייו, כאשר הנאשם הציג בפני שירות המבחן פסדה מתפקדת
וחיובית והתקשה להתייחס לקשיים בחייו ולהערכת שירות המבחן הנאשם סיגל דפוסים
עברייניים מושרשים הבאים לידי ביטוי בקושי לראות את הזולת, להכיר בפגיעתו
בסביבתו ובהתנהגותו הבעייתית המאופיינת ברמה נמוכה של שליטה בדחפים. בהערכת
הסיכון להישנות התנהגות אלימה התייחס שירות המבחן לעבירות שאופיינו בתכנון, תוך
בחירת קורבן קטין, למטרת רווח כלכלי מהיר ותוך שימוש באלימות. בנוסף התייחס
שירות המבחן לנוקשות מחשבתית של הנאשם, דפוסיו האלימים, קשייו בוויסות דחפים
וגבולות פנימיים חסרים, קושי בקבלת סמכות, מאפיינים של הסתרת התנהלותו, מודעות
עצמית נמוכה וקושי בגילוי אמפתיה וכן כי בעבר ענישה מחמירה לא הביאה להרתעתו. כן
התייחסו לכך שהנאשם אינו נוטל אחריות על ביצוע העבירות, משליך את האחריות על
אחרים ומצמצם מחומרת מצבו. בהתייחס לכלל הפרמטרים העריך שירות המבחן שרמת
הסיכון להישנות התנהגות אלימה היא גבוהה ואם תתרחש תוצאותיה צפויות להיות ברמה
בינונית.
כגורמי סיכון להישנות עבריינות
התייחס שירות המבחן להתנהלותו האימפולסיבית, קיום קשרים חברתיים שוליים וקשייו
בנטילת אחריות לביצוע העבירות, דפוסי הסתרה, קושי להכיר בחלקיו המכשילים, נטייה
להשליך את האחריות במצבו על גורמים חיצוניים, קושי בגילוי אמפתיה כלפי הזולת,
קושי בוויסות דחפים וקושי להיענות לגבולות חיצוניים. שירות המבחן התרשם שאף
שהנאשם מביע מוטיבציה מילולית להמשך טיפול, מדובר בנכונות מתוך מניע תועלתני בלבד,
כאשר הוא לא מצליח להיתרם מטיפול. לפיכך שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית
בעניינו והעריך כי ענישה מוחשית בעלת גבולות ברורים, תחדד עבורו את גבולות החוק,
חומרת התנהגותו והפגיעה בקורבנות העבירות.
בתסקירים המשלימים שהוגשו בעניינו
דווח שבשיחות שהתקיימו עמו, הנאשם קיבל אחריות לביצוע העבירות ותאר עצמו
כשותף פעיל במעשה העבירה. ביחס לאישום השני מסר שביצע את העבירה ביחד עם אחר.
ביטא תחושות בושה ואשמה והתבטא באופן מילולי אמפתי כלפי נפגעי העבירה והתייחס
לבחירת קורבנות קטינים, אך התקשה לזהות שמדובר בדפוס התנהגות שלו. בנוסף שיתף
הנאשם שהעבירות בוצעו בתקופה בה עזב את בית הוריו, חווה בדידות וחבר לאוכלוסייה
עבריינית. הנאשם ביטא הכרה בכך שהוא מתקשה בוויסות ובשליטה על דחפיו בהתייחסותו
למעורבותו בפלילים לאורך השנים ולסיטואציות אלימות נוספות. שירות המבחן התרשם
שהנאשם חרד מפני תוצאות ההליך הפלילי ועושה מאמצים כנים לשתף פעולה, ואולם עדיין
ניכר כי הוא מתקשה במתן אמון בגורמי הטיפול, מדגיש חלקיו המתפקדים ושאיפותיו
נורמטיביות.
בהמשך ציין שירות המבחן שהנאשם הגיע
למפגשים פרטניים באופן עקבי, בשיחות עמו גילה פתיחות וקיבל אחריות מלאה לביצוע
שתי העבירות והביע חרטה. שירות המבחן התרשם שעל רקע מעורבותו בפלילים בגיל
צעיר, חווה דחייה בתא המשפחתי, היה עסוק בהוכחת הצלחתו והצגת פסדה מתפקדת ומנגד
התקשה לשתף בקשייו ובמצבי הדחק בהם היה מצוי. במצבים בהם חווה פגיעה רגשית,
תחושות עלבון או איום על דימויו העצמי, הוא מתקשה לווסת את דחפיו. סיטואציות בהן
חש עליונות ושליטה המושגות גם בדרכים כוחניות, מהוות עבורו אמצעי להעלאת דימויו
העצמי. במצבי דחק הוא מרוכז בצרכיו ומידת יכולתו לגלות אמפתיה באותה עת, נמוכה.
לנאשם קשיים ביצירת קשרים משמעותיים, ובעבר ניהל קשרים שוליים. להתרשמות שירות
המבחן העבירות בוצעו מתוך מניע רגשי, כאשר הוא צבר רגשות שליליים, היה שרוי
בבדידות וחש תסכול, ומול הקטינים הרשה לעצמו לתת ביטוי לרגשות אלה במחיר של
פגיעתו בהם. להערכתם עבירות הרכוש לא בוצעו ממניע כלכלי אלא ממניע של שליטה
וכוחנות לצד קשרים שוליים. לנוכח החזרתיות בהתנהגותו האלימה והסיכון במצבו,
שירות המבחן התרשם שהמשך הטיפול יבוא להפחתת הסיכון במצבו והומלץ על צו מבחן לצד
עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.
בתסקיר המסכם עלה שהנאשם שולב בקבוצה
טיפולית בתחום האלימות, וכי התקיימו באותה העת שני מפגשים בלבד. במפגשים בהם
נכח, הנאשם לקח חלק פעיל ומשמעותי, ביטא מחויבות ונכונות לשתף בתכנים אישיים
באופן מותאם לשלב הראשוני בו מצוי. שירות המבחן התרשם מיכולותיו של הנאשם
להגמיש את עמדותיו, לשתף באופן גלוי אודות מצבו, וככל שמתבסס אמון, הוא מצליח
להיחשף. להערכת שירות המבחן המשך עבודה טיפולית ממוקדת בוויסות ובשיפור השליטה
בדחפיו התוקפניים, יסייע בהפחתת הסיכון להישנות התנהגות אלימה, ולפיכך שב על
המלצתו להטיל על הנאשם צו מבחן לצד עבודות שירות.
ראיות
לעונש
6.
תסקיר נפגע עבירה באישום הראשון - נפגע העבירה, קטין בן 17, תלמיד כיתה
י"ב. לא הכיר את הנאשמים טרם תקיפתו. נפגע העבירה תיאר את השוד שאירע בדרכו
מבית הספר כחוויה מטלטלת רגשית. השלכות הפגיעה כוללות חרדה ופגיעה בביטחון
- נפגע העבירה חווה שינויים ברבדים שונים של חייו, לאחר שהנאשמים פגעו בו והותירו
אותו מפוחד ומאוים ותחושת השליטה ניטלה ממנו. כיום כאשר הולך ברחוב, מסתכל לאחור
ולצדדים מתוך חשש להיפגע שוב, נלחץ מסיטואציות בהן זרים פונים אליו ברחוב וניכר
כי תחושת הביטחון הבסיסית עמה התנהל, התרסקה והוא נותר בתחושת פחד קיומית. תסמינים
של הימנעות - נפגע העבירה נמנע מהגעה לבית החולים בו טופל לאחר תקיפתו, הוא
מכר את אופניו שעליהם רכב בעת הפגיעה בו, כיוון שהם הזכירו לו את האירוע והעלו
את רמת הלחץ והחשש מפני אירוע דומה. בנוסף הוא נמנע מלעבור ליד מקום האירוע
ועוקף את המקום בדרך ארוכה יותר. כמו כן נפגע העבירה נמנע מלצאת מביתו בשעות
הלילה, שבהן הוא חווה אי נוחות וחרדה. תאר שאמו סובלת מחרדות שיעבור פגיעה נוספת
ומקפידה לקיים עמו קשר תכוף כאשר הוא מחוץ לבית. השלכות לימודיות - נפגע
העבירה מתאר שלאחר אירוע הפגיעה הוא לא הלך לבית הספר במשך שבועיים. הוא חש מוצף
רגשית וסבל מחרדות שמא יפגע שוב בדרכו לביתו מבית הספר. בתקופה זו הוא פחות
השקיע בלימודיו, אך כיום נעזר במורים ובחברים שמדרבנים אותו ללמוד.
זיכרונות חודרניים - נפגע העבירה מתאר כי סובל
מפלשבקים כאשר עולים לו זיכרונות בלתי נשלטים מאירוע הפגיעה. הוא רואה את פניהם
של הנאשמים ואת הרגעים שהוכה. הוא מתעורר בלילות מחלומות בעתה ומתקשה להירדם
בחזרה. תסמינים של עוררות יתר - נפגע העבירה מתאר שהוא סובל מהתפרצויות
זעם בעוצמה גבוהה מאוד, חש שכל דבר מעצבן אותו וכתוצאה מכך הוא צועק ושובר דברים
בבית. לאחר שנוהג כך הוא חש חרטה וצער על הכאב שהוא מסב לבני משפחתו. לדבריו
התפרצויות הזעם קורות גם בבית הספר, הוא רב עם מורים ועם תלמידים ומבטא כעס רב
כלפיהם גם כאשר הסיבה אינה מוצדקת. נפגע העבירה תאר שהוא מתקשה להירדם בלילות
ומתקשה בשינה רצופה.
נפגע העבירה תאר שכתוצאה מהמכה שקיבל
בעינו זזה עצם בארובת העין, מצב שלא ניתן לטיפול מבחינה רפואית או פלסטית והוא
חש בשוני בפניו שאליו מתקשה להתרגל. הוא מתאר חוסר אמון בסביבה וקושי ביצירת
קשרים עם אנשים חדשים. תאר כי בעבר היה אדם חברותי המכיר כל העת אנשים חדשים
ויוצר קשרים בקלות. כיום הפך לאדם סגור וחשדן יותר.
נפגע העבירה רואה חשיבות בהטלת עונש
מאסר בפועל, והוא מעוניין לקבל פיצוי כספי בגין הנזק הנפשי שחווה. עורכת התסקיר
התרשמה שבעקבות מעשה עבירה נלקחה מנפגע העבירה הזכות לגדול ככל נער, ולעסוק
במשימות התפתחותיות המותאמות לגילו. במקום זאת הוא התבגר טרם זמנו ועסוק בתחומים
שבאופן טבעי לא היה אמור להידרש להם. האירוע שיבש את חייו והוא נאלץ להתמודד עם
משימות מורכבות וישנה עוד דרך עד שישתקם ויחזור למסלול חיים תקין. השלכות הפגיעה
בו והצורך להתמודד עמה ימשיכו ללוות אותו בהמשך מסלול חייו וכי מענה לציפיותיו
לענישה ולקבלת פיצוי כספי, עשוי ליצור אצלו תשתית חשובה בתהליך שיקומו.
טיעוני
הצדדים
7.
לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד איריס פיקר, הערכים
החברתיים שנפגעו בעבירת השוד ובעבירת דרישת נכס באיומים הם דומים וקשורים בהגנה
על ביטחון הציבור, פגיעה בקניין, גרימת עוגמת נפש ובהלה בקרב קטינים שנפגעים
מביצוע עבירות אלה. הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף בינוני בשל כך שהיה שימוש
באלימות ולנפגע העבירה באישום הראשון נגרמו חבלות. הנאשם ביצע את שני האירועים.
מתסקיר נפגע העבירה עולה שהקטין נפגע העבירה תיאר חוויה מטלטלת רגשית ואת השלכות
הפגיעה על חייו, סובל מחרדה ומפגיעה בביטחון ובאמון, פחד ללכת לבד ברחוב, הוא
מכר את אופניו משום שחשש מסיטואציה דומה בשנית. הפגיעה בו התרחשה לאחר יום
הלימודים, הוא חווה פלשבקים והתפרצויות זעם. הוא הותקף על ידי שניים כאשר היה רק
בן 16. קיימת התרשמות שהשלכות הפגיעה ילוו אותו זמן מה ותהיה לכך השפעה על מסלול
חייו. היות שמדובר בשני אישומים ניכר שקיים תכנון מוקדם לגנוב אופניים. הסיבות
שהביאו את הנאשם לבצע את העבירות הן היעדר מורא מנקיטת אלימות וכוחניות. המאשימה
עתרה למתחם עונש בעבירת השוד באישום הראשון הנע בין שנה לבין 3 שנות מאסר ובגין
עבירת דרישת נכס באיומים באישום השני, מתחם עונש הנע בין 8 ל-28 חודשי מאסר
בפועל.
מבחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע
העבירה - הנאשם נטל אחריות, חסך את עדות שני הקטינים, עברו הפלילי כולל שתי
הרשעות שהתיישנו אך לא נמחקו. התסקיר הראשון שהוגש בעניינו מעלה שהנאשם הכחיש
מעורבות באירוע הראשון והכחיש שנקט באלימות. ביחס לאישום השני הוא הטיל את
האחריות על נפגע העבירה שלדבריו התגרה בו. שירות המבחן התרשם שהנאשם מבצע עבירות
כלפי קטינים למטרת רווח קל ומהיר, יש לו קושי בקבלת גבולות ובגילוי אמפתיה
לקורבנות וכי קיים סיכון גבוה להתנהלות אלימה בעתיד ומידת החומרה הצפויה היא
בינונית. הנאשם הביע מוטיבציה להשתלב בטיפול אך שירות המבחן סבר שאינו מצליח
להיתרם. מאז הגיעו שני תסקירים נוספים, ושם שירות המבחן העריך שהמשך עבודה
טיפולית ממוקדת בתחום שליטה בכעסים עשויה לסייע בהפחתת הסיכון. כרגע הוא השתתף
שלא באשמתו, בשל הקורונה, רק בשני מפגשים בקבוצת אלימות. התסקיר השלישי הגיע
כעבור שנה מאז התסקיר הראשון ולמרות זאת לא חלה התקדמות משמעותית. אין הערכת
סיכון בתסקיר אשר מעריך שאם יתמיד בטיפול אז תהיה הפחתה במסוכנות. בחינת עברו
הפלילי, קיומם של שני אישומים כאשר הוא עבר רק שני מפגשים קבוצתיים, מובילה
למסקנה שלא קיים אופק טיפולי במקרה זה. המאשימה עתרה שלא לחרוג ממתחם העונש
ולהטיל עליו עונש של 20 חודשי מאסר בפועל בגין שתי העבירות, מאסר על תנאי ופיצוי
משמעותי לשני המתלוננים.
8.
לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד כבוב, הנאשם הודה וחסך זמן
שיפוטי ואת העדת שני הקטינים, קורבנות העבירות. האירוע הראשון נולד כתוצאה
מתקיפת הנאשם 2 את הקורבן. אילו הנאשם 2 לא היה תוקף את הקורבן יתכן שלא היה
מתקיים ההליך הנוכחי. המאשימה עתרה לעונש של 5 חודשי עבודות שירות לנאשם 2 ועותרת
להשית על הנאשם עונש של 20 חודשים, מבלי לתת דעתה לעקרון אחידות בענישה. אמנם
הנאשם לא נטל אחריות לביצוע עבירות בתסקיר הראשון, אך בית המשפט שלח אותו לתסקיר
נוסף כדי לברר את הסוגיה. בתסקיר הנוסף שירות המבחן בחן ומצא שהנאשם נוטל אחריות
והשתלב בקבוצה טיפולית. התסקיר השלישי גם הוא ממליץ על עונש של עבודות שירות
לאחר שהנאשם השתלב בשני טיפולים. בשל הקורונה לא הייתה לו אפשרות להשתלב בטיפול
נוסף. קיימת אכיפה בררנית ואפליה פסולה בין הנאשמים בכך שהמאשימה מדברת בשני
קולות. הנאשם 2 הוא הרוח החיה והדומיננטית בעבירה. אין מחלוקת שאלמלא אותה מכת
אגרוף שהיכה הנאשם 2 את המתלונן, הוא לא היה נופל ארצה ויתכן שאירוע השוד לא היה
מתגלגל. טיעוני המאשימה מבטאים אפליה, אכיפה בררנית וחוסר אחידות בענישה.
הנאשם הגיע בשנית לשירות המבחן,
השתתף במפגשים בקבוצות, והוא מביע רצון ומוטיבציה להתחיל בהליך שיקומי. אינטרס
השיקום גובר על פני כל אינטרס אחר ובפרט כאשר המאשימה הסכימה בעניינו של הנאשם 2
לעונש של 5 חודשי מאסר בעבודות שירות. הרשעותיו הקודמות של הנאשם הן מזמן היותו
קטין, והן התיישנו. גם הנאשם 2 הורשע בעבירה נוספת. לא ניתן להפחית מתרומתו החד
משמעית והדומיננטית של הנאשם 2 ולהטיל את כל האחריות ואת אינטרס ההרתעה על כתפי
הנאשם בלבד. הנאשם מנסה להשתקם, התארס ועתיד להקים תא משפחתי. הוא חזר למסלול
חיים נורמטיבי והוא עובד. לפיכך יש לקבוע את עונשו בין רף עליון של 9 חודשי
עבודות שירות לרף תחתון של 5 חודשי עבודות שירות.
9.
הנאשם טען כי הוא מתחרט, מבין את מה שקרה ומה שעשה. השתלב
בקבוצה ומקבל כלים. מבין שכל מצב שקורה לו הוא צריך לפרק את האירוע, לפרש אותו,
לזהות את הרגש ואת התגובה. לוקח משירות המבחן כלים שיעזרו לו להתמודד בחיים.
אינו שוכח את מה שעשה ומתחרט על מה שגרם. יוצא לעבודה בכל יום בשעת בוקר. בהתחלה
היה לו קשה לדבר, אך בשירות המבחן למד לדבר ולהביע את מחשבותיו ורצונותיו. נמצא
כיום במקום אחר, רוצה לעזור לעצמו ומבין שטעה. הוא התארס, בכוונתו להקים משפחה
ולהתקדם. מבקש סליחה.
דיון
- קביעת מתחם העונש ההולם
10.
כתב האישום אוחז בשני אישומים, שעל אף נסיבותיהם הדומות, אין
ביניהם קשר ענייני הדוק. קיים בין המעשים פער זמנים של שלושה ימים, קורבנותיהם
שונים, וגם השותפות עם הנאשם 2 באישום הראשון, אינה קיימת באישום השני, המוקדם
בזמן. לפיכך, מדובר בשני אירועים שונים, ויש לקבוע בגינם שני מתחמי עונש
הולם.
11.
הערכים החברתיים אשר נפגעו בעבירת השוד הם בטחון הציבור, לצד הסדר
הציבורי וקניינו של אדם. עבירת שוד של קטינים עוברי אורח, טומנת בחובה פוטנציאל
פגיעה רב בערכים המוגנים של הגנה על שלום הציבור והגנה על הזכות לביטחון אישי -
ובכלל זה הגנה על שלומם ועל תחושת הביטחון של קטינים הנעים במרחב הציבורי.
בעבירת השוד יש אף כדי לזרוע פחד ולפגוע בתחושת הביטחון של הציבור בכללותו. זאת
בנוסף לשמירה על זכות הקניין. עבירת השוד מאגדת בקרבה את הפן האלים עם הפן
הרכושי, ויש בה איום מובנה על גופו, כבודו, קניינו ושלוות נפשו של הקורבן. עבירת
השוד מתבצעת מתוך מטרה להשיג רווח קל בדרך עבריינית, תוך איום או פגיעה באנשים
תמימים, ובכך פוגעת בסדר הציבורי. תחושת האימה וחוסר האונים שבה שרוי קורבן
עבירת השוד, והחשש לחייו, מותירים בו לא פעם צלקות נפשיות חמורות לאורך תקופה ארוכה
ומערערים את ביטחונו האישי (ע"פ 8660/10 פלוני נ' מדינת ישראל
[17.5.11], ע"פ 9094/12 טספאי נ' מדינת ישראל [28.4.13], ע"פ
9079/16 מיארה נ' מדינת ישראל [9.3.17]).
בית
המשפט העליון עמד לא אחת על חומרתה הרבה של עבירת שוד ועל הצורך להיאבק במבצעיה
תוך הטלת עונשים משמעותיים.
על חומרת עבירת השוד, לפי סעיף
402(א) בחוק העונשין, ניתן ללמוד אף מהעונש המרבי אשר קבע המחוקק לצדה, של 14
שנות מאסר.
בעבירת דרישת הנכס באיומים הערכים
המוגנים דומים, אך הפגיעה בהם היא בעוצמה פחותה, ואף העונש המרבי אשר קבע המחוקק
לצדה של עבירה זו, לפי סעיף 404 רישא בחוק העונשין, הוא 5 שנות מאסר.
12.
בבחינת מידת הפגיעה בערך המוגן יש לתת את הדעת לכך
שבעבירות השוד קיימים מדרגי ביניים של חומרה, ובמסגרת זו יש לבחון את מידת
התכנון והתחכום; מספר המשתתפים; טיב ושווי הרכוש שנשדד (רכב, כסף מזומן,
תכשיטים, אופניים חשמליים, טלפון סלולרי); מקום ביצוע העבירה (בית מגורים, סניף
בנק, חנות נוחות, קיוסק, רחוב); האם נעשה שימוש בנשק קר או חם (אקדח, סכין, חפץ
דמוי אקדח), האם הופעלה אלימות פיזית ובאיזו מידה; זהות הקורבן (קשישים, עובדי
לילה, נהגי מוניות, בני נוער); הנזקים שנגרמו ועוד.
באישום הראשון, הפגיעה היא ברף
בינוני. הנאשם, ביחד עם הנאשם 2, תקפו נער בן 16 אשר רכב על אופניו בדרכו מבית
הספר, היכו אותו במכות נמרצות ונטלו ממנו את אופניו ואת מכשיר הטלפון שלו.
האירוע הופסק בשל התערבות מרחוק של נהגת שנקלעה למקום וצפרה. לקראת תום האירוע,
המתלונן נטל את מכשיר הטלפון שלו מידו של הנאשם ואופניו הושבו לו לאחר שהנאשם 2
נתפס בקרבת מקום. לנפגע העבירה נגרמו חבלות בפניו.
באישום השני, מידת הפגיעה בערכים
המוגנים נמוכה יחסית. באישום זה שהתרחש מספר ימים קודם לכן, הנאשם איים על קטין,
שישב על אופניו ברחוב, שירצח אותו אם לא ייתן לו את אופניו, ונפגע העבירה מסר לו
את אופניו בשל חששו מפניו של הנאשם.
13.
במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, יש לתת
את הדעת לכך
שהנאשם ביחד עם הנאשם 2 הבחינו בקטין רוכב על אופניו בשעת צהרים, קראו לו להתקרב
אליהם ואז הנאשם 2 היכה אותו במכת אגרוף בפניו וכתוצאה מכך נפגע העבירה נפל
לקרקע. בהמשך לכך הנאשם והנאשם 2 היכו אותו מכות נמרצות בפניו בעודו שוכב על
הרצפה. הנאשמים חדלו ממעשה התקיפה כאשר נהגת שנקלעה למקום צפרה ברכבה כדי לגרום
לנאשמים לחדול ממעשיהם, הנאשם 2 נטל את אופניו של נפגע העבירה ונסע מהמקום
והנאשם נטל את הטלפון הנייד שלו. נפגע העבירה התרומם ולקח את מכשיר הטלפון שלו
מידיו של הנאשם ואופניו הושבו לו לאחר שהנאשם 2 נתפס בקרבת מקום על ידי המשטרה.
אמנם היה זה הנאשם 2 אשר היכה ראשון את נפגע העבירה והפילו לקרקע, אולם בהמשך
שניהם היכו אותו נמרצות בעודו שוכב על הקרקע ונטלו את רכושו. מכאן שחלקו של
הנאשם 2 גדול במידת מה מחלקו של הנאשם בעבירה. פוטנציאל הנזק מביצוע עבירת השוד
הוא משמעותי שכן לא ניתן לצפות כיצד יתפתח אירוע אלים במהלך שוד, אשר יכול היה
להסלים עד לכדי פגיעה חמורה בגוף, ובפרט לאור האלימות שנקטו שני הנאשמים כלפי
קטין לעבר פניו בהיותו שכוב על הקרקע. הנזק שנגרם בפועל כולל נזק פיזי לנפגע
העבירה בדמות המטומה בעפעף ומתחת לעין ובצקת ברשתית. כמו כן, נשברה
עדשת משקפיו. תסקיר נפגע העבירה מלמד על נזקים רגשיים, התנהגותיים
ותפקודיים שנגרמו לו בעקבות מעשי הנאשמים, ובכללם חרדה ופגיעה באמון, חשש ללכת
ברחוב ותחושת פחד קיומית, תסמינים של הימנעות מהמשך רכיבה על אופניו, מהגעה
למקום בו אירע השוד והימנעות מיציאה מהבית בשעות החשכה, כמו גם פגיעה בתפקודו
בבית הספר. זיכרונות חודרניים מלווים אותו בשעות הערות ובחלומות בעתה, עוררות
יתר, התפרצויות זעם בלתי נשלטות וקשיים בשינה. להערכת עורכת התסקיר, השלכות
הפגיעה והצורך להתמודד עמה ימשיכו ללוות אותו בהמשך מסלול חייו.
באישום השני, שאירע שלושה ימים קודם לביצוע
עבירת השוד, הנאשם הבחין בקטין היושב על אופניו ברחוב, ניגש אליו ודרש ממנו את
אופניו תוך שאיים עליו שאם לא יעשה כן - ירצח אותו. נפגע העבירה מסר לידיו של
הנאשם את אופניו מפאת פחדו מהנאשם. גם במקרה זה קיים פוטנציאל נזק ממשי כיוון
שלא ניתן היה לצפות כיצד יתפתח האירוע, אף אם הנאשם לא התכוון לפעול באלימות.
הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה
קשורות בצרכיו בשליטה ובכוחנות לצד קיומם של קשרים שוליים.
14.
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירת שוד לפי סעיף
402(א) מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר במנעד רחב כמפורט להלן:
א.
בע"פ
5617/13 כהן נ' מדינת ישראל (27.5.14), נדחה ערעור נאשם שהורשע בעבירות
שוד והפרת הוראה חוקית. הנאשם ואחר הגיעו למרכז מסחרי ברכב בו נהג האחר. הנאשם
רץ לעבר אישה שיצאה מהמרכז המסחרי, היכה אותה בידה ומשך ממנה בכוח את תיקה.
הנאשם נמלט מהמקום ברכב עם האחר. נאשם היה אמור להימצא בבית הוריו בתנאים
מגבילים. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין שנתיים ל-4 שנות מאסר. הנאשם
צעיר בעל עבר פלילי נדון לעונש של 38 חודשי מאסר בפועל (והופעל מאסר
מותנה במצטבר בן 9 חודשים).
ב.
בע"פ
772/13 יחיא נ' מדינת ישראל (29.6.14) קיבל בית המשפט העליון את ערעורו
של נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות של שוד ושהייה בלתי חוקית. הנאשם, שהה
בישראל שלא כחוק, שוחח עם המתלוננת שישבה על ספסל בגן הציבורי, אז נטל את התיק
שלה ונמלט מהמקום בריצה. המתלוננת החלה דולקת אחריו, ובתוך מספר שניות השיגה
אותו. בשלב זה חסם את פיה כדי להשתיקה, הפילה ארצה, ונמלט מהמקום כשהתיק בחזקתו.
נגרמו לה שריטה ושטף דם קל. אין לחובתו עבר פלילי. בית המשפט העליון קבע לעבירת
השוד מתחם שבין 6 חודשים לבין 28 חודשים, והעמיד את עונשו של הנאשם על 24
חודשי מאסר בפועל (חלף ארבע שנים).
ג.
בע"פ
7655/12 פייסל נ' מדינת ישראל (4.4.13), התקבל ערעורו של נאשם אשר הורשע
על פי הודאתו בעבירת שוד. בעת שהמתלונן היה בדרך
לביתו, תקפו אותו הנאשם ואחרים תוך שאחד מהאחרים ריסס לעברו תרסיס שגרם לכאבים
בעיניו. המתלונן נפל ארצה והשלושה נטלו ממנו טלפון נייד וכ-500 ש"ח. בית המשפט העליון קבע כי כאשר מדובר
בשוד שבוצע באופן "ספונטאני", ללא תכנון מוקדם וללא שימוש בנשק, תוך
שלנפגע העבירה לא נגרמו נזקים חמורים, הרי שמתחם העונש הראוי יהיה בין 6 ל-24
חודשי מאסר. הנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי, נידון ל-20 חודשי מאסר
(חלף 30 חודשי מאסר שהוטלו בבית המשפט המחוזי).
ד.
בע"פ
7519/18 אבו סנינה נ' מדינת ישראל (14.2.19), נדחה ערעורו של נאשם אשר
הורשע בביצוע עבירת שוד. הנאשם ואחר נהגו ברכב וכשראו את המתלונן, אשר היה מחופש
לרגל חג הפורים לאישה, התקרבו אליו עם הרכב והנאשם שישב במושב הקדמי ליד הנהג,
הושיט את ידו מחוץ לחלון וניסה לטול מידי המתלונן את ארנקו. האחר האיץ את מהירות
הרכב באופן שגרם למתלונן להיתלות על החלון הקדמי של הרכב. הנאשם היכה בראשו של
המתלונן והוא נפל על הכביש. הנאשם והאחר נמלטו מהמקום עם ארנקו של המתלונן.
למתלונן נגרמו חבלות. נקבע מתחם עונש הנע בין 18 ל-48 חודשי מאסר בפועל,
והושת על הנאשם עונש של 20 חודשי מאסר בפועל.
ה.
בת"פ
(מח' י-ם) 55254-12-13 מדינת ישראל נ' קצאץ (8.4.14), הורשע נאשם לאחר
ניהול הוכחות בעבירות של שוד וכניסה לישראל שלא כדין. הנאשם חטף מידה של אישה
שהלכה ברחוב את הטלפון הנייד. המתלוננת התנגדה והנאשם משך ממנה את הטלפון, ונמלט
כשהטלפון הנייד בידו. המתלוננת נחבלה ונזקקה לטיפול. הנאשם נתפס לאחר זמן קצר
והטלפון הושב למתלוננת. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין שנה ל-3 שנות מאסר
בפועל. הנאשם ללא עבר פלילי בעל נסיבות חיים מורכבות ומצב כלכלי קשה, נדון
לעונש של 15 חודשי מאסר בפועל.
15.
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירת דרישת נכס באיומים
מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר במנעד רחב כמפורט להלן:
א. בע"פ
9218/11 פלוני נ' מדינת ישראל (5.6.12), קיבל בית המשפט העליון ערעור
נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות של דרישת נכס באיומים והחזקת סכין. הנאשם ואדם
נוסף יצאו לרחוב בשעת לילה מאוחרת, כשהם נושאים סכין ומקל, איימו על קטין וניסו
לחטוף מידו מחשב נייד. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר
בפועל. בית המשפט העליון הקל בעונשו והעמידו על 9 חודשי מאסר בפועל,
משיקולי שיקום וגילו הצעיר של הנאשם.
ב. בת"פ
(מח' ת"א) 57293-08-16 מדינת ישראל נ' אל חלה (23.11.17), הורשע
נאשם על פי הודאתו בעבירה של דרישת נכס באיומים. הנאשם ביקש מהמתלונן לרכב על
הקטנוע שבבעלותו והמתלונן הסכים לכך. הנאשם רכב ביחד עם אחר על הקטנוע של
המתלונן ולאחר ששב למקום, דרש מהמתלונן כסף על מנת לשלם לאדם אחר פן יבולע לו.
בעקבות איומי הנאשם המתלונן העביר לידיו סך של 1,100 ₪. בית המשפט קבע מתחם
עונש הנע בין 5 ל-12 חודשי מאסר. הנאשם צעיר בעל עבר פלילי נדון לעונש של 6
חודשי מאסר בפועל (במצטבר לעונש המאסר שריצה באותה עת).
ג. בת"פ
(מח' י-ם) 26556-12-16 מדינת ישראל נ' מולה (17.9.18), הורשע נאשם על פי
הודאתו בעבירה של דרישת נכס באיומים. הנאשם ואחר נגשו למתלונן שעמד עם חבר
ברחוב, לחץ את ידו בחוזקה, תפס בחולצתו, איים שיכה אותו ודרש לדעת מה יש בכיסיו
של המתלונן. המתלונן בשל חששו מפניו של הנאשם הוציא את הדברים שבכיסיו והנאשם נטל
ממנו את מכשיר הטלפון הנייד. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין מספר חודשי
מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד ל-18 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט
החליט לחרוג ממתחם העונש משיקולי שיקום והשית על הנאשם צו של"צ בהיקף של
600 שעות לצד ענישה נלווית.
ד. בת"פ
(מח' נצ') 13846-08-12 מדינת ישראל נ' בסול (17.2.13), הורשע נאשם על פי
הודאתו בעבירה של דרישת נכס באיומים. הנאשם הבחין בקטין רוכב על אופניו, ניגש
אליו ודרש ממנו את אופניו. המתלונן סירב ובתגובה לכך הנאשם דחף אותו. בשל חששו
מפני הנאשם, המתלונן ירד מאופניו והנאשם נטל אותם ועזב את המקום. בית המשפט קבע מתחם
עונש הנע בין מספר חודשים לריצוי בעבודות שירות או של"צ ועד ל-12 חודשי
מאסר בפועל. הנאשם צעיר, נסיבות חייו קשות והוא שולב בטיפול שירות המבחן,
נדון לצו של"צ בן 200 שעות.
16.
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), אני קובע כי מתחם
העונש ההולם בעבירת השוד הוא החל מ-10 ועד ל-30 חודשי מאסר בפועל.
מתחם העונש ההולם בעבירת
דרישת נכס באיומים הוא החל מ-5 חודשי עבודות שירות ועד ל-18 חודשי מאסר בפועל.
17.
במקרה דנן, הנאשם לא עבר הליך שיקומי משמעותי, לרבות שינוי
עמוק בהתנהגותו ובדרך חשיבתו, אשר יצדיק חריגה לקולה ממתחם העונש ההולם.
בתסקיר הראשון שהוגש בעניינו של
הנאשם עלה שהנאשם הכחיש את ביצוע העבירות והשליך את האחריות על גורמים חיצונים,
שירות המבחן התרשם מרמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה שתוצאותיה צפויות
להיות ברמה בינונית, וזאת בין היתר לאור אופי העבירות שכללו בחירת קורבן קטין,
דפוסים עברייניים ואלימים, קושי בראיית הזולת, שליטה נמוכה בדחפים וקושי לגלות
אמפתיה. שירות המבחן התרשם אז שהנכונות שהביע הנאשם להשתלב בטיפול נובעת ממקור
תועלתני ונמנע מהמלצה טיפולית. בהמשך לכך, הוגש תסקיר משלים ובו צוין שהתקיימו
עם הנאשם שני מפגשים במהלכם הודה בביצוע העבירות ותאר התרחקות ממשפחתו וחבירה
לסביבה עבריינית. בשל נכונותו לשתף פעולה התבקשה דחיה נוספת. בתקופת הדחיה
התקיימו עמו מפגשים פרטניים במהלכן שיתף בפתיחות ונטל אחריות מלאה לביצוע
העבירות. שירות המבחן התרשם שכאשר הנאשם חווה פגיעה רגשית ואיום על דימויו
העצמי, הוא מתקשה לווסת את עצמו וכי סיטואציות של שליטה ועליונות המושגים
בכוחנות, מהווים עבורו אמצעי להעלאת דימויו העצמי. כן התרשמו כי במצבי דחק הנאשם
מרוכז בצרכיו ויכולתו לגלות אמפתיה נמוכה. שירות המבחן ציין כי לאור הסיכון
במצבו והחזרתיות בהתנהגות אלימה, יש מקום לשלבו בטיפול לשם הפחתת הסיכון והמליץ
על צו מבחן לצד מאסר לריצוי בעבודות שירות. בתסקיר המסכם דווח כי הנאשם שולב
בקבוצה בתחום האלימות, והתקיימו בה שני מפגשים בלבד בשל מגבלות הקורונה. במפגשים
הנאשם שיתף פעולה וגילה נכונות לשתף בתכנים אישיים. שירות המבחן התרשם שככל
שמבסס אמון, מצליח להביא את עצמו בצורה אותנטית, קיים שיפור במודעות העצמית
לקשייו והוא מגלה מוטיבציה להמשך הטיפול.
מכאן עולה שלמעשה עד כה התקיים הליך
אבחוני ממושך והנאשם טרם שולב באופן משמעותי בטיפול רלוונטי לגורמי הסיכון
במצבו. במצב זה לא ניתן לקבוע שהנאשם עבר הליך שיקומי משמעותי באופן אשר יצדיק
חריגה ממתחם העונש, כנדרש בסעיף 40 ד(א) בחוק. כמו כן לא ניתן לקבוע בשלב זה
שקיים סיכוי של ממש לשיקומו של הנאשם. לפיכך, אין מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן
להשתת עונש של עבודות שירות. עם זאת, יש לקחת בחשבון את המלצת שירות המבחן
בקביעת עונשו של הנאשם בגדרו של מתחם העונש.
גזירת
העונש המתאים לנאשם
18.
בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם,
יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. במסגרת זו מן
הראוי לתת את הדעת לכך שהנאשם כבן 27, אשר נשר ממערכת החינוך לאחר 10 שנות
לימוד, התקשה לגלות יציבות תעסוקתית והסתבך בפלילים כבר בעת היותו קטין. יחסיו
עם בני משפחתו מורכבים ובתקופה שקדמה למעצרו התרחק ממשפחתו וחבר לחברה עבריינית.
לנאשם דימוי עצמי נמוך כאשר התנהגות אלימה מאפשרת לו תחושת עליונות ושליטה
וביצוע העבירות מוסבר על רקע זה לצד קשריו השוליים. מובן שעונש מאסר בפועל ממושך
יקשה עליו בהיותו מאסר ראשון מאחורי סורג ובריח, ולאור העובדה שהנאשם התארס
ועתיד להקים תא משפחתי. הנאשם הודה ונטל אחריות לביצוע העבירות. אף שבתחילת הקשר
התקשה הנאשם בנטילת אחריות על העבירות, הרי ככל שהתקדם הקשר עם שירות המבחן והוא
הצליח לבסס אמון, הנאשם נטל אחריות מלאה על העבירות, שיתף פעולה וגילה פתיחות
ומבטא מוטיבציה להשתלב בטיפול ולעריכת שינוי. הנאשם נמצא בראשיתו של הליך טיפולי
ייעודי בתחום האלימות והוא משתף פעולה, נכון לשתף בתכנים אישיים ומבקש לאפשר לו
את המשך הטיפול והשיקום. עברו הפלילי של הנאשם כולל שתי הרשעות מבית המשפט
לנוער, שהתיישנו אך לא נמחקו, האחת בגין עבירות של תקיפה לשם גניבה, מעשה מגונה,
תקיפה סתם ואיומים, והשנייה בעבירה של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16, אשר
בגינה נדון לעונש של ארבעה חודשי עבודות שירות. נתתי דעתי לחלוף הזמן בן למעלה
משנתיים מאז ביצוע העבירות וכן לתקופה בת חודש וחצי בה היה עצור.
עוד יש לתת את הדעת לשיקול הרתעת
היחיד בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב לכך שלא היה בסנקציות משפטיות קודמות,
ובכללן עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, כדי להרתיעו ולמנוע ממנו את ביצוע
העבירות הנוכחיות. כמו כן שיקול ההרתעה מתחייב לאור הערכת שירות המבחן לקיומו של
סיכון ברמה גבוהה להישנות התנהגות אלימה בעתיד שתוצאותיה צפויות להיות ברמה
בינונית וזאת בין היתר על רקע דפוסים אלימים, קושי בוויסות עצמי, קושי לגלות
אמפתיה בפרט במצבי דחק ושליטה נמוכה בדחפים והעובדה שהנאשם רק החל בטיפול בתחום
האלימות.
עקרון אחידות בענישה
19.
עקרון האחידות בענישה הוא עקרון יסוד במשפט הפלילי אשר
נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירותיות בענישה. עקרון זה מורה כי יש
להחיל שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות במהותן, בנסיבות דומות
וכשהם בעלי נסיבות אישיות דומות. עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים
באותה פרשה. עקרון אחידות הענישה מצדיק הטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים
דומים וכן שמירה על יחס של שקילות בין מבצעים שונים של העבירה בהתאם לחלקו היחסי
של כל אחד מהם ושמירה על מדרג הולם בין העונשים המוטלים על כל אחד מהנאשמים
בפרשה, לפי מידת חלקם (כב' השופט מזוז בע"פ 2166/18 פלוני נ' מדינת
ישראל [17.5.18] וכב' השופט י' דנציגר בע"פ 2580/14 חסן נ' מדינת
ישראל [23.9.14]).
במקרה הנוכחי יש לתת את הדעת לכך
שבין הנאשמים קיימים הבדלים הן בנסיבות ביצוע העבירות והן בנסיבות שאינן קשורות
בביצוע העבירות. שני הנאשמים הורשעו באישום הראשון בעבירת שוד. אמנם חלקו של
הנאשם 2 היה גדול במידת מה מחלקו של הנאשם בעבירה כיוון שהוא היה זה שהיכה ראשון
את נפגע העבירה במכת אגרוף והפילו ארצה. אולם שני הנאשמים המשיכו להכותו בפניו
בעודו שוכב על הקרקע ונטלו את רכושו. הנאשם הורשע בנוסף לכך גם בעבירה של דרישת
נכס באיומים, שאותה ביצע מספר ימים קודם לעבירת השוד ובה מאפיינים דומים - בחירת
קורבן קטין ונטילת אופניו. הנאשם 2 צרף תיק נוסף בגין עבירת איומים שבוצעה בחודש
ספטמבר 17' בהיותו בן 18 ו-3 חודשים כלפי אמו בעקבות הוצאתו מביתה.
באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע
העבירות, יש לתת את דעת לפער הגילאים בין הנאשמים העומד על 5 שנים. הנאשם היה
כבן 24 ואילו הנאשם 2 היה כבן 19 בעת ביצוע עבירת השוד. הנאשם נמצא כיום רק
בראשיתו של הליך טיפולי בקבוצה ייעודית בתחום האלימות. הערכת הסיכון בעניינו
נמצאה כגבוהה ותוצאותיה צפויות להיות ברמה בינונית. לעומת זאת, הנאשם 2 עבר
תהליך טיפולי משמעותי וארוך בהצלחה יוצאת דופן. הוא שולב בקהילה הטיפולית
"מלכישוע" בחודש דצמבר 19', תפקודו לאורך כל תקופת הטיפול היה חיובי
ושהייתו בקהילה הטיפולית הוארכה כדי לאפשר לו לסיים להיבחן בבחינות הבגרות בטרם
ישתלב בהוסטל ההמשך. שירות המבחן התרשם שבבסיס התנהגותו האלימה של הנאשם 2
דפוסים התמכרותיים ושוליים, כך שהשיקום שעבר קשור באופן ישיר לגורמי הסיכון
במצבו ושירות המבחן התרשם שהנאשם 2 עבר תהליך משמעותי והוא נעזר בכלים הטיפוליים
שרכש והמליץ על צו של"צ לצד צו מבחן, כדי לאפשר את המשך הטיפול במסגרת
ההוסטל.
גם עברו הפלילי של הנאשם, אשר ריצה
בעברו עונש של עבודות שירות בגין עבירת מין, וכן הורשע בעבירת תקיפה כדי לגנוב,
חמור יותר מעברו הפלילי של הנאשם 2, שהינו מינורי מאוד.
כאמור, הנאשם 2 נדון לעונש של 5 חודשי
מאסר לריצוי בעבודות שירות לצד ענישה נלווית וזאת לאחר שהתקבלו תסקירי שירות
המבחן בעניינו, ובמסגרת הסדר טיעון בין הצדדים. בגזר הדין בעניינו של הנאשם 2
נקבע כי מדובר אמנם בחריגה משמעותית לקולה ממתחם העונש ההולם, ואולם מדובר
בחריגה ראויה. לעומת זאת, בעניינו של הנאשם לא נמצאה הצדקה לחריגה ממתחם העונש
ההולם משיקולי שיקום.
מכאן שקיים שוני מהותי בין הנאשמים,
ולפיכך יש לגזור את עונשם באופן שעונשו של הנאשם יהא חמור יותר באופן משמעותי
מעונשו של הנאשם 2.
20.
באיזון
בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש בגין שני האישומים
במאוחד, בחלקו התחתון יחסית של מתחם העונש בעבירת השוד, לצד עונש מאסר מותנה
ופיצוי לנפגעי העבירה.
סוף
דבר
21.
אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א.
13
חודשי מאסר בפועל, בניכוי
ימי מעצרו החל מיום 27.11.18 ועד ליום 14.1.19.
ב.
9
חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירת
אלימות מסוג פשע או רכוש מסוג פשע.
ג.
פיצוי בסך 7,000 ₪ אשר
יחולק בין המתלוננים באופן הבא: סך של 5,000 ₪ למתלונן באישום הראשון וסך של
2,000 ₪ למתלונן באישום השני. הפיצוי יופקד במזכירות בית המשפט ב-7 תשלומים
חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם ביום 1.9.21. אם לא ישולם תשלום כלשהו
במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי.
הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו בבית
הסוהר הדרים ביום 1.6.21 עד השעה 10:00, כשברשותו תעודת זהות או דרכון וגזר
הדין. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון
ומיון של שב"ס, טלפון: 08-9787377, 08-9787336.
מזכירות בית המשפט תמציא העתק גזר
דין לשירות המבחן.
זכות
ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 ימים.
|
