1

 

 

 

 

הנאשם הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, עבירות לפי סעיפים 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, 186(א) לחוק העונשין ו- 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 - פציעה כשעבריין מזויין, החזקת סכין שלא כדין וכניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, וזאת על בסיס העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן.

 

תמצית עובדות כתב האישום

לפי כתב האישום המתוקן, בתאריך 27.04.22, החזיק הנאשם באישור שהייה למרחב התפר בלבד אך שהה בשטח המדינה ללא אישור כניסה או שהיה כדין. בשעה 00:30 על רקע ויכוח בעניין של מה בכך, לקח הנאשם סכין מביתו ורדף אחר מחמוד אבו עלי (המתלונן). בשלב מסוים, דקר הנאשם את המתלונן בסכין וגרם לו חתך שטחי אופקי בזרוע שמאל. המתלונן הובהל לבית החולים וטופל.

 

הנאשם נעצר בתאריך 27.04.22 ועודנו נתון במעצר. ב"כ הצדדים גיבשו ביניהם הסדר לפיו כתב האישום יתוקן והנאשם יודה במיוחס לו. לא גובשה הסכמה לעניין ענישה.

 

ראיות לעונש

ב"כ המאשימה הגישה תמונות של המתלונן והפגיעות שנגרמו לו ותיעוד רפואי של החבלות (ת/1 ו-ת/2 בהתאמה) והפנתה לנסיבות העבירות ולערכים המוגנים שנפגעו לרבות הפגיעה בזכותה של המדינה לקבוע מי יבואו בשעריה. עוד טענה שעיקר החומרה במעשי הנאשם טמון בעובדה שבנוסף לכניסה שלא כחוק, הגדיל הנאשם וביצע עבירות חמורות נוספות כאשר רדף אחר המתלונן ודקר אותו באמצעות סכין.

2

לשיטת המאשימה יש לקבוע את מתחם הענישה ההולם לנסיבות העבירות כנע בין 15-30 חודשי מאסר בפועל תוך שהפנתה לפסיקה בה נקבע מתחם שנע בין 10-36 חודשי מאסר בפועל.

לאור היעדר עבר פלילי של הנאשם, ביקשה המאשימה למקם את הנאשם ברף התחתון של המתחם וזאת לצד ענישה נלווית.

 

הסנגור הפנה לעובדות האירוע וטען שהיה בלתי מתוכנן כי אם תוצאה של התלהטות יצרים כאשר לאירוע היו שותפים נוספים שלא הועמדו לדין. לאור האמור, ביקש הסנגור לקבוע מתחם ענישה בין 2-8 חודשי מאסר בפועל.

לאור הודאתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה והחיסכון המשמעותי בזמן השיפוטי, כמו גם לקיחת האחריות והיער הרשעות קודמות, ביקש למקם את הנאשם ברף התחתון של המתחם ולהסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם.

 

קביעת מתחם העונש ההולם

תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השיפוטי והעניק מעמד בכורה לעיקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לתיקון לחוק, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירות שביצע הנאשם. לשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט' לחוק העונשין.

 

לכשייקבע מתחם הענישה, יקבע בית המשפט את העונש המתאים, בתוך המתחם, אשר יוטל על הנאשם וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40יא' לחוק.

 

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

 

אין צורך להכביר מילים אודות חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם גם לאחר תיקון כתב האישום שכן במעשיו פגע הנאשם בערכים המוגנים של זכותו של אדם לשמירה על שלמות גופו וביטחונו האישי של אדם, על בריאותו ושלוותו, על הביטחון האישי של כל פרט ופרט ועל הסדר הציבורי ושלום הציבור בכלל. בנוסף, הנאשם נכנס לשטחי המדינה שלא כדין ובכך פגע בזכותה של המדינה לקבוע את הבאים בשעריה.

 

כפי שנכתב ברע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל:

3

"בלא נטיעת מסמרות נאמר, כי בהנחה שהמדובר בשהיה שניה בישראל שלא כדין (ועל הראשונה כנמסר אין ממהרים להעמיד ככלל לדין), העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, למעט במקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות, כגון חולי אקוטי במשפחת הנאשם. אין בכך כדי למנוע מן התביעה להעמיד לדין גם על שהיה ראשונה שלא כדין, אך במקרים כאלה, אם אין נלוות אליהם עבירות אחרות, ואין הקשר בטחוני, ככל שהמדובר בשהיה קצרה מאוד בישראל, ניתן להסתפק במאסר על תנאי, תוך החתמת הנאשם על התחייבות כספית שלא לחזור על המעשה, ותוך שילוחו לשטחי הרשות ללא שיהוי. כאמור, בשהיה שניה שלא כדין העונש הראוי הוא מאסר בפועל, לשם הרתעה, ואורכו צריך להיגזר מנסיבות המקרה והנאשם, כך שיחוש שהדבר אינו כדאי ועם זאת, יובאו בחשבון נסיבות המצוקה. ברי כי עבירות נלוות יאריכו את תקופת המאסר בהתאם לחומרתן, ולמשל במקרה של זיוף או התחזות אין כל מניעה מתחילה מהטלת מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, של חודשים ממושכים, וכן מאסר על תנאי וקנס."

 

בעבירה של פציעה כשעבריין מזויין הערכים המוגנים כאמור הינם הגנה על שלמות גופו של האדם והעונש המרבי הקבוע בצד העבירה, 6 שנות מאסר, משקף את החומרה היתרה המיוחסת לה. במקרה הנדון, הפגיעה בערכים אלו היא ממשית. על פי תיקון כתב האישום, למתלונן נגרם אמנם חתך אחד מידי הנאשם שלא הצריך תפרים ואולם מיקומו מעיד על פוטנציאל הנזק שהיה טמון בו. בע"פ 3863/09 מ"י נ' חסן [פורסם בנבו] (10.11.09) נאמר:

"יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כול אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להילחם באלימות שפשטה בחברתה הישראלית על כול צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד... לפיכך, שעה שנגע האלימות והפרת החוק פושה בחברתנו מן הראוי שידע כול איש ותדע כול אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח".

 

וכן ככפי שנאמר בע"פ 5980/15 מדינת ישראל נ' זדה (23.03.16) אמנם בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות אך דברים אלה מתאימים גם כאן בשינויים המחויבים:

"רבות כבר נפסק אודות תופעת השימוש בסכינים ושאר סוגי נשק קר כאמצעי ליישוב סכסוכים ומחלוקות, המחייבת תגובה עונשית מחמירה ומסר ברור מבתי המשפט וכלל רשויות אכיפת החוק, תוך מתן משקל משמעותי בענישה לשיקולי הרתעת היחיד והרבים, גם אל מול שיקולים אישיים"

 

4

לעניין מנעד הענישה הרחב נכתב בעניין זדה: "אירועי אלימות המגולמים בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שהיא העבירה העיקרית בה הורשע המשיב, עשויים להתרחש במגוון רחב מאוד של מצבים, נסיבות ביצוע ורמות חומרה. ואכן, הפסיקה כוללת מנעד רחב של רמות ענישה, בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה. בקביעת מתחם העונש ההולם ובגזירת הדין בגדרו אין די בהתייחסות לסעיף העבירה בו הורשע הנאשם, אלא העיקר הוא בעובדות ובנסיבות האירועים הספציפיים בגינן הורשע הנאשם"

ככלל, מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה זו היא הטלת מאסר בפועל לתקופה ממושכת.

 

ברע"פ 4121/22 סנדוקה נ' מדינת ישראל (21.06.22) דחה בית המשפט העליון את ערעור הנאשם שהורשע בהחזקת סכין ופציעה כשעבריין מזויין ועונשו הוחמר בבית המשפט המחוזי ל-8 חודשי עבודות שירות וכתב: "אין להקל ראש בחומרת מעשיו של המבקש אשר חולל את אירוע הקטטה ודקר את הזאילה פעמיים באמצעות סכין, באופן שהוביל לפציעתו. ודוק, תוצאה טראגית וקשה הרבה יותר יכולה הייתה להתרחש בנקל. על בתי המשפט לשלוח מסר מרתיע לגבי עבירות אלימות מעין אלו, ובמיוחד כאשר עבירות כאמור מבוצעות תוך שימוש בנשק - כפי שבעניין שלפניי".

 

ברע"פ 489/21 ביטאו נ' מדינת ישראל (26.01.21) דחה בית המשפט העליון את ערעור הנאשם שהורשע בפציעה כשעבריין מזויין ועונשו הוחמר בבית המשפט המחוזי ל-10 חודשי מאסר בפועל וזאת מבלי למצות את הדין לאחר שהנאשם דקר שתי דקירות את האחר באמצעות חפץ חד. בית המשפט הזכיר ש"על בתי המשפט להימנע מגישה סלחנית כלפי עבירות אלימות מעין אלו, ולשלוח מסר מרתיע שלפיו העונש הראוי בגין עבירות אלו הוא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח (רע"פ 7645/20 כהן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] בפסקה 7 (18.11.20))".

 

ברע"פ 5128/21 סלאמה נ' מדינת ישראל (15.08.21) דחה בית המשפט העליון את ערעור הנאשם שהורשע בפציעה כשעבריין מזויין ונדון ל-15 חודשי מאסר בפועל לאחר שהנאשם הכה את המתלוננים יחד עם אחיו שהיה חמוש במקל ואגרופן ונכתב: "מעשי המבקש גרמו לנזקים פיזיים אשר הצריכו טיפול רפואי של ממש, כאשר נראה כי המבקש ומחמוד לא הגיעו למקום "דרך מקרה" - כי אם בשעת לילה מאוחרת, לאחר שמחמוד אמר למבקש כי הותקף על ידי אחד המתלוננים. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט, נראה כי עובר להגעתו, המבקש לקח בחשבון את האפשרות שהדברים יגיעו לכדי התלקחות אלימה".

 

5

ברע"פ 2335/21 פלונית נ' מדינת ישראל (11.04.21) דחה בית המשפט העליון את ערעור הנאשמת שהורשעה בפציעה כשעבריין מזויין ונדונה ל-12 חודשי מאסר בפועל לאחר שהנאשמת שרטה את כלתה בפניה ובבית החזה באמצעות סכין כשזו ביקשה את עזרתה בהגנה מפני בעלה (בנה של הנאשמת).

 

ברע"פ 1529/20 אל סייד נ' מדינת ישראל (15.03.20) דחה בית המשפט העליון את ערעור הנאשם שהורשע בפציעה כשעבריין מזויין והחזקת סכין ונדון ל-11 חודשי מאסר בפועל לאחר שהנאשם דקר את המתלונן באזור המפשעה ובידו וגרם לפציעתו תוך שהודגשה חומרת הצטיידות הנאשם בסכין מבעוד מועד.

 

ברע"פ 9094/16 נעימי נ' מדינת ישראל (12.04.18) דחה בית המשפט העליון את ערעור הנאשם שהורשע בפציעה בצוותא כשעבריין מזויין ותקיפה סתם ונדון ל-9 חודשי מאסר בפועל לאחר שהכה באמצעות בקבוק בפניו של אחר וגרם לו לחתך בפניו באורך 1 ס"מ.

 

בענייננו, הנאשם הצטייד מראש בסכין ולטענת בא כוחו, חבר לאחרים ובא לתקוף את המתלונן. דהיינו, המעשה לא התרחש ספונטנית כתוצאה של התלקחות יצרים כי אם תוכנן מראש. בנוסף, אין לשכוח שכל זאת כאשר הנאשם שוהה בארץ שלא כחוק.

לנוכח מכלול נסיבות אלו, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לנסיבות המקרה נע בין 10 ל- 24 חודשי מאסר.

 

נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

הנאשם, כבן 36, נעדר הרשעות קודמות.

 

הנזק שנגרם למתלונן אמנם איננו עניין של מה בכך ובקלות יכול היה להיגרם נזק חמור בהרבה אולם בפועל, הנאשם גרם לחתך אשר הצריך טיפול ללא אשפוז.

 

מנגד, אזקוף לזכות הנאשם את העובדה שהודה בהזדמנות הראשונה, חסך עדותם של העדים, חסך זמן שיפוטי יקר ולקח אחריות על מעשיו.

 

כך גם, מצאתי לנכון לתת משקל לכך שהנאשם נתון במעצר מזה כחמישה חודשים, כאשר ידוע כי תקופת המעצר קשה היא מתקופת מאסר.

 

בשים לב לנתונים שפורטו, ובהתאם לעתירת המאשימה, מצאתי לנכון למקם את הנאשם בתחתית המתחם ולהטיל על הנאשם תקופת מאסר בפועל, לצד ענישה הצופה פני עתיד וכן פיצוי המתלונן.

 

 

6

משכך ולאור כל האמור לעיל, אני מטיל בזאת על הנאשם את העונשים הבאים:

 

1.         מאסר בפועל למשך 11 חודשים שיחושבו ממועד מעצרו של הנאשם בתיק זה - 27.04.22.

 

2.         מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה, לאחר שחרורו מריצוי תום מאסרו בגין תיק זה על כל עבירה מסוג אלימות גופנית שעונשה שנתיים מאסר ומעלה או על עבירת החזקת סכין שלא כדין, על פי חוק העונשין התשל"ז - 1977 ויורשע בה.

           

מאסר על תנאי של 2 חודשים למשך 2 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה, לאחר שחרורו מריצוי תום מאסרו בגין תיק זה, על עבירה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 ויורשע בה.

 

3.         פיצוי למתלונן בסך 1,500 ₪.

יש לשלם את הפיצוי לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, החל מחלוף 3 ימים מרגע מתן גזר הדין ועד ליום 1/1/23 וזאת באחת מהדרכים הבאות:

·        בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il (ניתן לשלם בפריסה של עד 18 תשלומים בהסדר קרדיט) או חפש בגוגל " תשלום גביית קנסות".

·        מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  - בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 (ניתן לפנות לנציגים לקבלת מידע במספרים הללו).

·        במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

 

גזר דין זה מהווה פקודת מאסר.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 ימים מהיום.

 

 

ניתן היום, כ"ד אלול תשפ"ב, 20 ספטמבר 2022, בנוכחות הצדדים.