גזר דין

            מבוא

1.         הנאשם הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בביצוע עבירות של ייבוא סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירות לפי סעיפים 19+13(א) ו-7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973 (להלן: פקודת הסמים").

 

2.         במסגרת ההסדר לא הושגה הסכמה עונשית בין הצדדים, וכל צד טען לעונש באופן חופשי.

 

            כתב אישום

3.         מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום הנאשם, שהוא אזרח תאילנד, שהה בישראל עם אשרת עבודה בענף החקלאות, ועבד במשק במושב אביגדור אצל מעסיקו (להלן: "המשק" וה"מעסיק"), והתגורר שם ביחידת דיור (להלן: "יחידת הדיור").

            במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, עובר ליום 11.1.2022, חב הנאשם כלפי אדם שזהותו אינה ידועה במדויק למאשימה (להלן: "האחר") חוב כספי בסך של 20,000 ₪ שמקורו בצריכת סמים בהקפה.

            בתמורה למחיקת החוב, הוסכם בין האחר לבין הנאשם כי הנאשם יקבל מתאילנד לכתובתו סם מסוכן מסוג מתאמפטאמין, ואדם מטעמו של האחר יגיע אל הנאשם ויאסוף את הסם.

            בהמשך לאמור, ובהתאם למוסכם בין הנאשם לבין האחר, ביום 11.01.2022 או בסמוך לכך, נשלחה אל הנאשם מתאילנד לארץ באמצעות דואר ישראל, חבילה שהכילה סם מסוכן מסוג מתאמפטאמין, במשקל 914.44 גרם נטו שהוסלק בתוך 45 אריזות מפלסטיק שנחזו להיראות כאריזות המכילות אבקת משקה (להלן: "חבילת הסם"). על גבי חבילת הסם צוין כי היא מיועדת לאחר במושב אביגדור. חבילת הסם אותרה על-ידי חוקרי המכס והועברה לטיפול משטרת ישראל.

            הנאשם שלא ידע על תפיסת חבילת הסם על-ידי המשטרה, עקב אחריה באמצעות אתר דואר ישראל. בהמשך למתואר, ביום 16.2.2022 בשעה 16:30 או בסמוך לכך, ובהתאם להנחיית המשטרה, שלח המעסיק לנאשם צילום של חבילת הסם באמצעות הודעת "וואטסאפ" ושאל אותו האם החבילה שלו. הנאשם השיב בחיוב והשניים סיכמו כי המעסיק ימסור לנאשם את החבילה במשק.

            מיד לאחר מכן, בשעה 17:30 או בסמוך לכך, במסגרת פעילות משטרתית, הגיע אל המשק שוטר במסווה של שליח דואר, כשברשותו חבילת הסם, ופגש בנאשם שהמתין שם.

            השוטר פנה אל הנאשם ושאל אותו האם שמו הוא השם המופיע על גבי חבילת הסם. הנאשם השיב כי החבילה היא עבורו, ונעצר על-ידי השוטר.

            כמו כן, במועד האמור, החזיק הנאשם ברשותו בחבילת סם נוספת שהכילה סם מסוכן מסוג מתאמפטאמין במשקל 3544.86 גרם נטו, שהוסלק בתוך 134 אריזות מפלסטיק שנחזו להיראות כאריזות המכילות אבקת משקה, עבור אדם אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה.

 

            טיעוני הצדדים

4.         המאשימה טענה לעונש בכתב והשלימה טיעוניה על-פה. המאשימה טענה כי יש לראות בעבירות שעבר הנאשם ככאלו המגבשות אירוע פלילי אחד וכנגזר מכך יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לשתי העבירות. המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין 36 ל-66 חודשי מאסר ועתרה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל למשך 48 חודשים, מאסר על תנאי, קנס משמעותי ופסילת רישיון נהיגה.

            המאשימה הפנתה בטיעוניה לערכים המוגנים שנפגעו, למידת הפגיעה החמורה והמשמעותית בהם ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירות לרבות לכמות הסמים הגדולה שיובאה והוחזקה על-ידי הנאשם, לסיבה שבעטיה ביצע הנאשם את העבירות - צורך בכסף לשם החזר חוב כספי בשל שימוש בסמים בבחינת עבירה גוררת עבירה, לפגיעה הישירה והעקיפה הקשה של עבירות הסמים לציבור, לתכנון שקדם לביצוע העבירו, לכך שהנאשם לא ביצע לבדו את העבירות, לאופן ההסלקה של הסמים ולתופעה המתגברת של יבוא סמים לארץ על-ידי תושבים זרים.

המאשימה צרפה פסיקה לתמיכה בטיעוניה ובעמדתה העונשית.

 

5.         ב"כ הנאשם טענה אף היא בכתב לעונש והשלימה טיעוניה על-פה. ב"כ הנאשם הצטרפה לעתירת המאשימה לקבוע מתחם עונש הולם אחד ביחס לשתי העבירות שעבר הנאשם, וטענה כי מתחם העונש ההולם נע בין 24 ל-36 חודשי מאסר. ב"כ הנאשם עתרה לעונש מאסר לתקופה של כ-24 חודשים וכן לקנס מתון וחלף מאסר תחתיו שיהיה אף הוא מתון וזאת לנוכח מצבו הכלכלי של הנאשם, נסיבותיו האישיות-משפחתיות והעובדה שהוא נעדר תמיכה כלכלית.

            ב"כ הנאשם הפנתה בטיעוניה לחלקו של הנאשם בביצוע העבירות ולכך שהוא לא היה המתכנן, היוזם והמפיץ של הסמים, לכך שהסמים שהובאו שייכים לאחר אשר יצר את הקשר עם הגורם הרלוונטי בתאילנד לצורך ייבוא הסמים, וחרף כך זה לא הועמד לדין ולא נערך ניסיון לאתרו אף שהנאשם מסר את גרסתו במשטרה, לכך שהנאשם שימש למעשה כ"אכסניה" לסמים של האחר בשל החוב שחב לו בשל הסמים שרכש לשם צריכתו העצמית על מנת להקל על עומס העבודה שלו, לשפר את תפוקתו ולרצות את מעסיקו.

           

            ב"כ הנאשם הפנתה לשיתוף הפעולה של הנאשם עם הרשויות, לאחריות המלאה שלקח על מעשיו ולכך שהוא נעדר עבר פלילי.

כן הפנתה לנסיבותיו האישיות- משפחתיות של הנאשם, לרבות היותו צעיר, נשוי ואב לשתי בנות קטינות, לכך שהנאשם הוא תושב זר, מה שמערים קשיים ייחודיים בניהול ההליך הפלילי במעצר ובמאסר הצפוי לו ולהשלכות הכלכליות של מעצרו ומאסרו הצפוי על משפחתו של הנאשם אשר נתמכה בו כלכלית.

            ב"כ הנאשם הפנתה לפסיקה לתמיכה בטיעוניה ובעמדתה העונשית.

 

6.         הנאשם שב והודה בעבירות שעבר וביקש להתחשב בו. הנאשם הוסיף כי יש לו שני הורים שנמצאים בתאילנד והוא צריך לדאוג להם וכי אשתו עזבה אותו ואת שתי בנותיו הקטנות שנמצאות עם אמו לאחר שנעצר.

 

            דיון והכרעה

7.         כמו הצדדים, אף אני סבור כי יש לראות בעבירות בהן הורשע הנאשם ככאלו המהוות אירוע פלילי אחד וכפועל יוצא יש מקום לקבוע מתחם עונש הולם אחד.

            סבורני כי מתחם העונש ההולם נע בין 30 חודשי מאסר ל- 54 חודשי מאסר. בקביעת המתחם התחשבתי בערכים המוגנים שנפגעו, במידת הפגיעה בהם, בענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כפי שאפרט להלן.           

 

8.         הערכים המוגנים בעבירות הסמים הם בעיקרם של הגנה על שלום הציבור ובריאותו.

            הפגיעה ההרסנית הכרוכה בשימוש בסמים, כמו הנזקים המשניים הנלווים לחברה מצדיקים התייחסות מחמירה של בתי המשפט ביחס לכל שרשרת הפצת הסם, ובפרט כלפי אלה המייבאים את הסם ארצה. בעניין זה ראו למשל ע"פ 10635/08 נעים נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13.12.2010), פסקה 17:

"המחוקק הטעים את החומרה היתירה שבעבירה של יבוא סמים, בקובעו לצדה עונש מרבי של 20 שנות מאסר. העובדה כי מזימתו של המערער סוכלה ובעקבות כך נמנעו ממנו פירותיה, לא תוכל לשמש יסוד להקל עמו. האיסור הנוגע ליבוא סמים מסוכנים עומד לעצמו, ואין להוסיף עליו דרישה של הפקת רווחים כאלה או אחרים מן הפעולה האסור".

 

            אף העבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית נתפסת כשלעצמה כעבירה חמורה ומשולה היא ל"אחות התאומה" של עבירת הסחר בסמים (ראו למשל ע"פ 1345/08 איסטחרוב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 18.5.2009], פסקה כג).

 

9.         הנאשם ייבא 914.44 גרם נטו סמים מסוג מתאמפטמין ובנוסף החזיק שלא לצריכה עצמית ובעבור אדם אחר 3544.86 גרם של סמים מאותו סוג. כמות גדולה זו של הסם, בשים לב למאפייני סם זה, מלמדת על פגיעה משמעותית בערכים המוגנים.

 

10.       באשר לנסיבות ביצוע העבירות נתתי משקל לתכנון שקדם לביצוע העבירות (התיאום עם האחר, המעקב אחר חבילת הסמים בדואר ישראל, האישור למעסיק שהחבילה שהגיעה היא שלו); לאופן ייבוא הסמים (תוך שימוש בדואר ישאל); לסוג הסמים ולכמות המשמעותית שנתפסה ביחס לשתי העבירות; לנזק שהיה עלול להיגרם לו הסמים היו מופצים; לכך שהנאשם ביצע את המיוחס לו לשם השגת רווח כספי לכסוי חובותיו שנבעו מרכישת סמים בהקפה ולשילוב העבירות של ייבוא חבילת סמים אחת והחזקת חבילת סמים נוספת שלא לצריכה עצמית. בעניין זה אציין כי נתתי דעתי לטענה שהועלתה גם בהזדמנויות אחרות ביחס לזיקה הנטענת בין הקשיים של פועלים זרים מתאילנד העובדים בעבודות חקלאות וכפיים שעות ארוכות מדי יום להתמכרותם לסמים ממריצים, כבעניינו של הנאשם (וזאת מבלי להביע דעה ביחס לתקפות טענה זו). יחד עם זאת, ברי כי אין בין טענה זו לבין ביצוע עבירות של ייבוא סמים או החזקת סמים שלא לצריכה עצמית זיקה ישירה של ממש. נסיבה נלווית לחומרה, שאין בה כשלעצמה להצדיק החמרה יתירה עם הנאשם, קשורה בכך שבמידה מסוימת הנאשם ניצל את אשרת השהייה שניתנה לו בישראל לצורך ביצוע עבירות, לרבות עבירה שקשורה בהחדרת סמים מסוכנים אל תוך המדינה.

            כאמור, נתתי דעתי גם למשקל הסמים המשמעותי אשר אותם ייבא והחזיק הנאשם. אכן, אין לערוך חישוב אריתמטי של עונש מאסר כנגזר ממשקל הסם, ואולם כבר נקבע כי למשקל הסם יש משמעות לא קטנה בשאלת העונש המוטל, וזאת כנגזר מפוטנציאל הנזק. בעניין זה ראו למשל 6409/12 מדינת ישראל נ' אלגדיפי (פורסם בנבו, 5.6.2013), פסקה 11.

 

לצד זאת, נתתי משקל לכך שהסמים נתפסו על-ידי המשטרה טרם הפצתם כך שהם לא הגיעו לצרכנים והנזק כתוצאה מהשימוש בהם נמנע.

בנוסף, נתתי משקל מסוים לכך שחלקו של הנאשם בעבירת יבוא הסמים לא היה מרכזי. הנאשם לא היה היוזם והמחולל של הייבוא ולא הוא זה שאמור היה להפיץ את הסמים ולגרוף את הרווחים ממכירתם. בנוסף, את הסמים שהחזיק הנאשם, החזיק הוא כלשון כתב האישום עבור אחר. עם זאת, חשוב להדגיש, כפי שכבר צוין מעלה, כי יש להשית ענישה כואבת על כל חוליה בשרשרת הסם לרבות על בעלי התפקידים ה"זוטרים". ראו למשל ע"פ 1282/07 בן אבו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.7.2007), פסקה י':

"...לסמים אין רגליים; הם זקוקים למי שיכין אותם, ישווק אותם ויוביל אותם ליעדיהם המפוקפקים. כל חוליה בשרשרת פשע זו ראויה לענישה, ולענישה מכאיבה".

 

11.       מדיניות הענישה בעבירות הסמים החמורות, ובפרט בעבירת היבוא, היא של הטלת עונשים חמורים, הכוללים מאסר בפועל לתקופה ממושכת.

 

            בע"פ 4659/12 סיריפונג נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.10.12) דחה בית המשפט העליון את ערעורו של נאשם שייבא לישראל 1084 כדורי סם מסוג מתאמפטמין, ונדון ל-18 חודשי מאסר. במקרה זה קשר הנאשם קשר עם אחר לייבא מתאילנד סם מסוכן באמצעות הדואר;

 

בת"פ (מחוזי- מרכז) 51034-12-10 מדינת ישראל נ' דואנקכוטה (פורסם בנבו, 12.6.2011) הנאשם נדון ל-40 חודשי מאסר. במקרה זה הנאשם, עובד זר מתאילנד, קשר עם אחר לייבא ארצה 6037 טבליות של סם מסוכן מסוג "יאבה", המכיל מתאמפטאמין. האחר שלח מתאילנד לישראל חבילה ובה הסם, לכתובת המשק בה הועסק הנאשם. האחר ביקש מהנאשם לקחת עבורו את החבילה ולהחביאה אצלו, והנאשם עשה זאת;

 

בת"פ (מחוזי-ב"ש) 27948-05-11 מדינת ישראל נ' לונג (פורסם בנבו, 2.2.2012) בו גזר בית המשפט המחוזי על נאשם, אזרח תאילנדי, שהורשע בעבירות של קשר לפשע ויבוא 991 טבליות של סם מסוכן מסוג מתאמפטמין באמצעות משלוח דואר עונש של 30 חודשי מאסר;

 

בת"פ (מחוזי-ב"ש) 58605-05-19 מדינת ישראל נ' TRAN (פורסם בנבו,2.1.2020) בו גזר בית המשפט המחוזי על נאשם, נתין זר מויאטנם, שהורשע בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא צריכה עצמית של סם מסוכן מסוג מתאמפטמין במשקל של 140 גרם, החזקת כלים, ושהיה בישראל שלא כחוק, עונש של 24 חודשי מאסר.

 

עיינתי בפסיקה שצרפו הצדדים לרבות של מותב זה שאל חלקה אתייחס להלן. מטבע הדברים צרף כל צד פסיקה לתמיכה בעמדתו העונשית.

המאשימה צרפה למשל את:

            רע"פ 3569/20 אלטאראוס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.6.2020) בו דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור של נאשם, אזרח הפליפינים, שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ויבוא בצוותא של סם מסוכן מסוג מתאמפיטמין במשקל של 50 גרם והותיר על כנו עונש של 22 חודשי מאסר;

 

            ת"פ (מחוזי-ב"ש) 65963-10-21 מדינת ישראל נ' מונטרי (פורסם בנבו, 10.7.2022) בו גזר בית המשפט המחוזי על נאשם, אזרח תאילנד, שהורשע בעבירות של יבוא סם מסוכן וניסיון החזקה של סם מסוכן מסוג מתאמפיטמין במשקל של 415.737 גרם עונש של 30 חודשי מאסר. יצוין, כי לפני מספר ימים, נדחה ערעורו של הנאשם (ע"פ 5918/22 מונטרי נ. מדינת ישראל).

 

            ת"פ (מחוזי-ב"ש) 16749-02-21 מדינת ישראל נ' SAESONG (פורסם בנבו, 16.3.2021) שניתן על ידי מותב זה נגזר על נאשם, אזרח תאילנד, שהורשע בעבירות של ניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית מסוג מתאמפטמין במשקל של 802.63 גרם והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית של סם מסוג מתאמפטמין במשקל של 21.38 גרם בהסדר עונשי סגור עונש של 33 חודשי מאסר;

 

            ת"פ (מחוזי-ב"ש) 66609-06-17 מדינת ישראל נ' NGUYEN (פורסם בנבו, 6.11.2017) בו גזר בית המשפט המחוזי על נאשם, אזרח ויאטנם, שהורשע במסגר הסדר טיעון "סגור" לעונש בעבירות של יבוא סם מסוכן מסוג מתאמפתמין במשקל של 481.13 גרם, התחזות לאחר ושהייה ללא היתר בישראל עונש של 27 חודשי מאסר.

 

            ב"כ הנאשם הפנתה למשל לע"פ 7751/21 מרזוקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.5.2022) בו דחה בית המשפט העליון את ערעורו של נאשם, אזרח תאילנד, בעבירות של יבוא סם מסוכן מסוג מתאמפטמין במשקל של 2.975 ק"ג ושיבוש הליכי משפט והותיר על כנו עונש של 28 חודשי מאסר;

 

            לע"פ 4536/21 פרץ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.5.2021) בו דחה בית המשפט העליון את ערעורו של נאשם שהרשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וייבוא סם מסוכן בצוותא חדא של סם מסוכן מסוג מתאמפטמין במשקל של 1.865 ק"ג והותיר על כנו עונש של 16 חודשי מאסר. יצוין כי במקרה זה חרג בית המשפט ממתחם העונש ההולם לקולה מטעמי שיקום;

 

            לת"פ (מחוזי-ב"ש) 49987-03-14 מדינת ישראל נ'PHONGTHAISONG (פורסם בנבו, 8.12.2014) בו גזר בית המשפט המחוזי על נאשם 1 שהורשע בעבירות של יבוא והחזקת סם מסוכן מסוג מתאמפטמין במשקל של 984.92 גרם בנוסף ל 7246 טבליות וקשירת קשר עונש של 48 חודשי מאסר (לאחר שהמאשימה הגבילה עצמה במסגרת הטיעונים לעונש ל 54 חודשי מאסר) בעוד שעל נאשמת 2 שהורשעה בעבירות של קשירת קשר, יבוא וניסיון של החזקת סם שלא לצריכה עצמית נגזרו במסגרת הסדר טיעון "סגור" עונש של 24 חודשי מאסר;

 

            לת"פ (מחוזי-ב"ש) 716-05-22 מדינת ישראל נ'PRAPAN (פורסם בנבו, 24.11.2022) (להלן: "עניין פרפאן") בו גזר מותב זה על נאשם, אזרח תאילנד, שהורשע בעבירות של יבוא והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית מסוג מתאמפטמין במשקל של 890 גרם עונש של 22 חודשי מאסר.

 

12.       לא מצאתי לחרוג ממתחם העונש ההולם אותו קבעתי, ובגדרי המתחם נתתי משקל לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות המורכבות של הנאשם; ללקיחת האחריות והודאתו במיוחס לו; לכך שהוא נעדר עבר פלילי; לעובדה שכאזרח זר, שאינו שולט בשפה העברית ונעדר תמיכה משפחתית בישראל, מאסרו יהיה כרוך בקשיים מיוחדים החורגים מהקשיים הרגילים במאסר, לא כל שכן מאסר ראשון; ולקושי שיגרם למשפחת הנאשם, שנתמכה כלכלית בנאשם, ממאסרו.

            ב"כ הנאשם טענה לקיומה של אכיפה בררנית באשר האחר מחולל העבירה לא נחקר ולא הובא לדין. סבורני שיש לדחות טענה זו במישור הכללי שכן לא הוצגה כל תשתית ראייתית ביחס לאפשרות מעצרו של האחר ואכיפת הדין כנגדו. יש לזכור כי זהותו של האחר לפי כתב האישום לא הייתה ידועה במדויק למאשימה. יחד עם זאת, במסגרת העונש שהחלטתי להטיל על הנאשם נתתי דעתי גם לכך שאכן הנאשם הוא היחידי שנותן בפועל את הדין בגין ביצוע העבירות אל אף שהוא לא היה היחידי בעשייה העבריינית וכאמור הוא גם לא מי שיזם אותה.

לצד כל האמור, נתתי משקל בגזר הדין גם לשיקולי ההרתעה.

בעניין זה אפנה לדברים שכתבתי לאחרונה בעניין פרפאן, פסקה 12:

"למרבה הצער, מקרה של ייבוא סמים ארצה על-ידי עובדים זרים הוא לא בגדר אירוע חד פעמי או חריג ביותר. בשנים האחרונות נתקלים גורמי האכיפה ביותר ויותר מקרים שכאלו ומכאן שיש לנקוט בענישה מחמירה כדי לנסות ולצמצם התופעה באמצעות הרתעה. זאת לא רק מתוך המחויבות של המדינה לדאוג לביטחונם ולשלומם של העובדים הזרים שנמצאים בקרבנו בהתאם לרישיון שניתן להם, אלא גם בשל החשש שהסמים שיובאו יזלגו אל מחוץ לקהילת העובדים הזרים, על הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מכך לכלל החברה".

            לעניין הצורך בענישה מרתיעה בעבירות סם המבוצעות על-ידי אזרחים זרים ראו בין היתר ע"פ 226/89 זפה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.3.1990)".

 

13.       כאמור הנאשם עבר את העבירות ממניע כלכלי ובגין כך ראוי להטיל עליו גם עונש של קנס ממשי. יחד עם זאת, וכמצוות הוראת סעיף 40ח לחוק העונשין, מצאתי לתת משקל למצבו האישי-כלכלי של הנאשם לצורך קביעת גובה הקנס.

           

14.       לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

            א.       36 חודשי מאסר בפועל החל מיום המעצר.

 

ב.       12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירת סמים מסוג פשע.

 

ג.        קנס בסך 3,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך שנה מהיום.

 

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ג, 11 ינואר 2023, במעמד הצדדים.