1

1.      לפניי בקשת הנאשם לפיה עתירה לגילוי ראייה שהגיש מכוח סעיף 45 (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971, תידון לפני מותב אחר, ולא לפניי - המותב הדן בכתב האישום- וזאת כדי למנוע אפשרות שהמותב הדן בכתב האישום ייחשף לראיות שאינו אמור להיחשף אליהן. המאשימה מתנגדת למבוקש בנימוק שהעברת הדיון בבקשה למותב אחר תפגע ביעילות ההליך.

2.      סעיף 45(א) לפקודת הראיות קובע כי עתירה לגילוי ראייה תידון על ידי: "בית המשפט הדן בדבר", ברם בסעיף 45(ג) לפקודה נקבע כי: "בית המשפט הדן בתיק רשאי להעביר את הדיון בעתירה לשופט יחיד שאינו דן בתיק...". הכלל הוא אם כן, שעתירה לגילוי ראייה חסויה נדונה לפני בית המשפט הדן בעניין, קרי המותב הדן בכתב האישום (ראו - י. קדמי "על הראיות" חלק שלישי (2009) עמ' 1043).

3.      לא מצאתי בנימוקי הסניגור הנכבד טעם קונקרטי, הנעוץ בנסיבותיו הספציפיות של התיק שלפניי, אשר מצדיק את העברת הדיון בבקשה למותב אחר. אכן, הסניגור הנכבד הצביע על כך שמדובר בתיק שהדיון בו מצוי בראשיתו, ולדבריו התשתית הראייתית נגד הנאשם מבוססת על ראיות נסיבתיות, ברם לא היה בפיו הסבר מדוע עובדות אלו, לכשעצמן, מצדיקות את העברת הבקשה למותב אחר. מנגד, אין ספק כי העברת הבקשה למותב אחר תסרבל במידה מסוימת את ההליכים. על כן, אין מקום להיעתר לבקשת הנאשם.

2

4.      העתירה תתברר, אם כן, לפניי ביום 26/6/17 בשעה 10:00.

5.      הנאשם יובא על ידי שב"ס.

ניתנה היום, כ' סיוון תשע"ז, 14 יוני 2017, בהעדר הצדדים.