1

1.     ביום 28.10.21 הגישה התובעת תביעה לפינוי מושכר, בה נטען כי הנתבעת מתגוררת בדירה שבבעלותה ו/או בחזקתה, מכוח הסכם שכירות שנחתם בין בעלה המנוח של התובעת לבין בעלה של הנתבעת, שהוא גם בנה של התובעת (אשר ככל הנראה מצוי כיום בסכסוך עם הנתבעת).

בכתב התביעה נטען כי אף שהסכם השכירות האמור הגיע לקצו ביום 30.6.21, ואף שהנתבעת ובעלה אינם משלמים דמי שכירות או את הוצאות הבית, ממשיכה הנתבעת להתגורר בדירה.

משכך, עתרה התובעת לסעד שיורה על פינוי הנתבעת מהדירה.

2.     עוד ביום הגשת התביעה ניתנה החלטה הקובעת מועד דיון בה ליום 30.1.22.

2

באותו יום, ולבקשת התובעת אשר עתרה להקדמת הדיון בשל נזקים כלכליים כבדים שנגרמים לה כתוצאה משהות הנתבעת בדירה, הוחלט על הקדמת מועד הדיון ליום 30.12.21.

3.     היום הגישה התובעת בקשה "דחופה ביותר למתן צו עשה זמני", אשר יורה לנתבעת לפנות את הדירה לאלתר, לאור העובדה שהיא ממשיכה להתגורר בה, ואף הרשתה לאחרים להתגורר בה יחד עימה, מבלי לשלם דמי שכירות והוצאות הבית.

עוד נטען כי התובעת מאויימת מידי הנתבעת, וכי על רקע זה הגישה התובעת נגדה בקשה למתן צו הגנה, בה נקבע מועד דיון ליום 10.11.21.

התובעת סבורה כי נדרש סעד מיידי לפינוי הדירה, נוכח האפשרות שהנתבעת תמשיך להרשות לאחרים להתגורר בדירה יחד עימה, על חשבון התובעת.

4.     לאחר עיון בבקשה מצאתי כי מן הראוי לדון בה במועד הקבוע לדיון בתובענה עצמה.

התובעת מבקשת סעד זמני שהוא חופף לחלוטין לסעד העיקרי המבוקש, קרי פינוי התובעת מהדירה.

מתן סעד זמני שכזה חורג מגדר הכלל, כאשר מקל וחומר שאין לתתו במעמד צד אחד, אלא מטעמים חריגים ביותר, שאינם מתקיימים כאן.

5.     תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מורות אמנם כי דיון בבקשה למתן סעד זמני יתקיים "בלא דיחוי".

עם זאת, הדיון בתובענה עצמה עתיד להתקיים ביום 31.12.21, כחודשיים ממועד הגשת התביעה (כאשר בנדון נדרשת הבהרה לגבי מהות הדיון הקבוע בתאריך הנ"ל, כפי שייעשה בסיום החלטה זו).

יתרה מכך, מהנטען בבקשה לסעד זמני לא עולות עובדות המחייבות קיום דיון מיידי בבקשה למתן סעד זמני, שכאמור חופף במלואו את הסעד העיקרי, כאשר הדיון במתן הסעד העיקרי קבוע לעוד חודשיים.

הטענה בדבר נזק כלכלי מתמשך שנגרם לתובעת אינה משנה מתוצאה זו, שכן התובעת תוכל לתבוע מהנתבעת פיצוי בגין נזק כספי שנגרם לה, והכל בשים לב לכך שהסכם השכירות הסתיים ביום 30.6.21, בעוד שתביעת הפינוי הוגשה כארבעה חודשיים לאחר מכן.

3

גם הטענה בדבר הכנסת אנשים אחרים המתגוררים בדירה עם הנתבעת אינה צריכה להוביל לקיום דיון בסעד הזמני לפני המועד הקבוע לדיון בסעד העיקרי, שהרי מה שמונע מהתובעת לעשות שימוש בדירתה הוא נוכחות הנתבעת בה, אשר סעד הפינוי המבוקש נגדה עתיד לעמוד לדיון בעוד כחודשיים.

גם הטענה בדבר היות התובעת מאויימת מידי הנתבעת אינה מהווה הצדקה לקיום דיון בסעד הזמני לפני הדיון הקבוע בתובענה, כאשר איום זה אינו "מתכתב", לפחות ישירות, עם הסעד המבוקש בתובענה, וכאשר בפני התובעות פתוחות דרכי פעולה משפטיות אחרות כדי להתמודד מולו (כגון הגשת בקשה לצו הגנה, כפי שהיא עשתה).

6.     דומה כי התכלית מאחורי הבקשה היא להקדים עוד יותר את הדיון בתובענה למתן סעד הפינוי, ואולם בנסיבות שתוארו לעיל אין מקום להיעתר למבוקש, כאשר הדיון קבוע, כאמור, בעוד כחודשיים, בתוך סד הזמנים הקבוע לדיון בתביעה לפינוי מושכר לפי תקנה 81 לתקנות, סד זמנים שממילא לוקח בחשבון את הצורך בדחיפות בבירור תובענות מסוג זה.

7.     סוף דבר, הדיון בבקשה לסעד זמני יידון בישיבה הקבועה ליום 30.12.21.

8.     עם זאת יש מקום להבהיר, כי בישיבה ביום יתקיים 30.12.21 דיון בתובענה עצמה, ומשכך יש מקום לשנות את ההחלטה מיום 28.10.21, אשר קבעה מועד לקיום קדם משפט בתובענה, כאשר ממילא תקנות סדר הדין האזרחי מורות שאין מקום לקיים ישיבת קדם משפט בתובענה מסוג זה (תקנה 81 (ד) לתקנות).

9.     התובעת תמציא לידי התובעת את הבקשה לסעד זמני, ביחד עם החלטה זו, בתוך 14 ימים.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשפ"ב, 02 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.