1

בפני טענה מקדמית לביטול האישום לפי סעיף 57א לחסד"פ.

הנאשמת טוענת כי התביעה לא עמדה בדרישות החוק והנחיית היועמ"ש בנוגע ללוחות הזמנים להגשת כתב האישום ומכאן הבקשה לביטול כתב האישום.

סעיף 57א לחסד"פ קובע כי "משך הליכי חקירה והעמדה לדין יהיה בהתאם לתקופות שייקבעו בנוהלי רשויות החקירה באישור היועץ המשפטי לממשלה ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לפי העניין; לא יוגש כתב אישום אם חלפו התקופות הקבועות בנהלים ובהנחיות כאמור אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה".

מתגובת המאשימה עולה כי הנאשמת נחקרה כחשודה בפברואר 2019, התיק נקלט ביחידת התביעות ביום 22.6.2020, וכתב האישום הוגש לבסוף ביום 24.12.2020.

המאשימה טוענת כי לפי נוהל המשטרה "הגבלת משך החקירה נגד חשוד" (300.05.166) אשר היה בתוקף ביום כניסת התיקון לתוקף, היתה החקירה בעניינו (בעבירת עוון) צריכה להסתיים תוך שנהמיום חקירת החשודה באזהרה. המאשימה מוסיפה וטוענת (סעיף 7 לתגובה), כי סעיף 57א נכנס לתוקף ביום 10.10.2019 ויש למנות את אותה תקופה בת שנה ממועד זה בלבד, דהיינו עד ליום 10.10.2020. בענייננו עבר התיק לתביעה לפני מועד זה ולכן סבורה המאשימה שקוימו דרישות החוק.

סבורני כי המאשימה צודקת בעמדתה אך שגתה בנימוקיה:

2

ראשית, לא ברור על מה מבוססת טענת המאשימה שיש להתחיל במניין התקופות רק מיום כניסת החיקוק לתוקף. לשיטתי, התחולה האקטיבית של סעיף 57א משמעה שמיום כניסתו לתוקף צריכים כל כתבי האישום המוגשים לעמוד בתנאי הסעיף. אין משמעה שביום כניסת הסעיף לתוקף חל "איתחול" מלאכותי של כל תיקי המדף והחל מניין תקופות החקירה וטיפול התביעה.

מאידך, העמידה בתנאי סעיף 57א תיבחן על פי ההנחיות הרלוונטיות של גופי החקירה והתביעה כפי ניסוחן ותוקפן ביום הגשת האישום. במועד הגשת האישום הכלל התקף היה שחקירת עוון צריכה להימשך עד 18 חודשים. החקירה בענייננו נמשכה כ-16 חודשים כאמור, ולכן לא היתה חריגה מנהלי המשטרה וממילא לא הופרו הוראות סעיף 57א לחוק.

גם משך הטיפול בתיק על ידי רשויות התביעה היה כדין: מיום קליטת התיק בתביעה ועד ליום הגשת כתב האישום חלפו שישה חודשים, פרק זמן קצר בהרבה ממה שמאפשרת הנחיית היועמ"ש 4.1202.

אשר על כן דין הטענה המקדמית להידחות.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשפ"ב, 18 יולי 2022, בהעדר הצדדים.