1

רקע

1.      נאשם 2 הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירת סיוע לקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 בצירוף הסעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק").

בהתאם לעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, סייע הנאשם לאחר לקבל סכום של כ- 33,286 ₪ מאגף השיקום במשרד הביטחון, זאת בדרך של קבלת 4 משכורות חודשיות לחשבונו, במהלך תקופה של כ-12 שבועות, עבור אותו אדם אחר. הנאשם משך את כספי השכר והעבירם במלואם לאחר. נסיבות ביצוע העבירה פורטו בהרחבה בכתב האישום המתוקן.

2.      הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן, ללא הסכמה בין הצדדים לענין העונש. לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן לגבי הנאשם, הגיעו הצדדים להסכמה עונשית לפיה הנאשם יתרום סך של 20,000 ₪ לעמותה הפועלת לטובת נכי צה"ל והצדדים יעתרו במשותף להטלת 300 שעות של"צ ולביטול הרשעתו של הנאשם כפי שהמליץ שירות המבחן.

תסקיר שירות מבחן

3.      הנאשם בן 58, נשוי ואב ל-5 ילדים, עובד כמשגיח כשרות, ללא עבר פלילי. הנאשם נטל אחריות על ביצוע העבירה, הביע בושה וחרטה על מעשיו ושיתף כי שרוי במשבר רגשי עמוק מתחילת ההליך הפלילי נגדו. הנאשם הציג לשירות המבחן מכתב ממעסיקו ובו צוין כי הרשעתו בעבירה עלולה לפגוע בהמשך עבודתו כמשגיח כשרות. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נעדר קווים עברייניים, והעריך סיכון נמוך להישנות התנהגות עוברת חוק מצד הנאשם. לאור האמור, ובהתחשב בחלוף הזמן מביצוע העבירה, המליץ שירות המבחן על ביטול הרשעתו של הנאשם והטלת צו של"צ למשך 300 שעות.

2

טיעוני הצדדים

4.      ב"כ המאשימה ביקש לכבד את ההסכמות בין הצדדים, זאת בהתחשב בנסיבות חייו של הנאשם אשר פורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן, בנסיבות ביצוע העבירה לרבות חלקו היחסי הנמוך של הנאשם בפרשה.

ב"כ הנאשם טען כי יש לכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, לאור העובדה שמדובר בנאשם ללא עבר פלילי אשר הודה, הביע חרטה על מעשיו ואף איבד את עבודתו עקב פרסום פרטיו והחשדות כנגדו בעיתונות המקומית. ב"כ הנאשם הציג מסמכים לפיהם הרשעתו בדין עלולה לפגוע בהמשך העסקתו בתור משגיח כשרות ולכן עתר לאימוץ ההסדר הכולל את ביטול ההרשעה.

בנוסף, העידו שני עדי אופי אשר תיארו את הנאשם כאדם חיובי העוזר לזולת ותורם רבות לחברה.

בטרם מתן גזר הדין, הוצג אישור לגבי תשלום התרומה בסך 20,000 ₪.

דיון והכרעה

5.      ההלכה בעת בחינת הסדרי טיעון אשר נקבעה במסגרת ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל (25.12.2002) (להלן: "הלכת פלוני"), נותרה על כנה אף לאחר תיקון 113 לחוק. כך, בית המשפט העליון שב על ההנמקות השונות התומכות באימוץ הסדרי טיעון והדגיש את יתרונותיהם, את האינטרס הציבורי שבבסיסם ואת תפקידם החשוב במערכת אכיפת החוק (ראו לדוגמא ע"פ 2021/17 מצגר נ' מדינת ישראל (30.4.2017)). הכלל הוא כי בית המשפט יטה לכבד הסדר טיעון ויתערב בו רק מטעמים המצדיקים זאת לאחר בחינתו במבחן האיזון אשר נקבע בהלכת פלוני.

לאחר שבחנתי את הסדר הטיעון במקרה הנדון, בהתאם לטיעוני הצדדים, אני מוצא כי העונש המוסכם אינו סוטה מהעונש ההולם, זאת תוך בחינת השיקולים והאיזונים אשר פורטו על ידי הצדדים. עוד שקלתי את חומרת העבירה בה הורשע הנאשם, את נסיבות ביצוע העבירה על ידו, את מידת אשמו והנזק שנגרם, ולעומת זאת שקלתי את הנזק שייגרם לנאשם כתוצאה מההרשעה, ומצאתי כי אף בחינת סוגית ביטול ההרשעה עומדת במבחנים שנקבעו לסוגיה זו.

לפיכך, החלטתי לכבד את הסדר הטיעון. אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם וקובע כי הנאשם ביצע את המיוחס לו אך ההליך יסתיים ללא הרשעתו.

אני מטיל על הנאשם 2 של"צ למשך 300 שעות, זאת בהתאם למפורט בתסקיר שירות המבחן. בית המשפט הבהיר לנאשם כי ככל שלא יעמוד בצו השל"צ, יתכן ויגזר שוב דינו.

המזכירות תודיע לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

3

ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"א, 02 נובמבר 2020, במעמד הצדדים.