1

לפניי בקשה לביטול כתב האישום מכוח טענת הגנה מן הצדק ודוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה סתם - בת זוג.

במועד הרלוונטי לכתב האישום הנאשם והמתלוננת היו בני זוג גרושים מזה חודשיים. ביום 2/6/18 התגלע ויכוח בין הנאשם והמתלוננת על רקע טענת הנאשם כי המתלוננת מסתירה את הדרכונים שלהם. באותן הנסיבות תקף הנאשם את המתלוננת בכך שמשך בחוזקה שרשרת שהייתה תלויה על צווארה ותלש אותה מצווארה.

בבקשה נטען כי המאשימה נקטה כלפי הנאשם במדיניות של אכיפה בררנית בכך שהחליטה להגיש כנגד הנאשם כתב אישום, בעוד שתיק במסגרתו התלונן הנאשם על אלימות כלפיו מצד המתלוננת, נסגר בעילה של היעדר ראיות מספיקות.

יצויין כי בבקשה נכתב שהנאשם אינו מכחיש את תלישת השרשרת ולא נטען כי לא קיימת תשתית ראייתית מספיקה להגשת כתב אישום בתיק זה.

2

מתגובת המאשימה עולה כי ההחלטה שלא להגיש כתב אישום כנגד המתלוננת, וההחלטה להגיש כתב אישום כנגד הנאשם, התבססו רק על שיקולים ענייניים המבוססים על התשתית הראייתית בתיקים.

לטענת ב"כ הנאשם ההחלטה לסגור את התיק כנגד המתלוננת הייתה החלטה בלתי סבירה בנסיבות העניין. אולם, הלכה היא שהביקורת השיפוטית על החלטת התביעה בדבר דיות ראיות באשר להעמדה לדין היא מצומצמת, ובית המשפט אינו נוטה להיכנס לנעלי התביעה ולהחליף את שיקול דעתה לעניין זה בשיקול דעתו שלו (עפ (ת"א) 15757-04-11 מדינת ישראל נ' מרדכי גרינוולד).

מעבר לכך, גם אם היה מקום לבקר שיקול דעת זה של המאשימה בענייננו, ואגב כך להגיע למסקנה שזו שגתה בשיקול דעתה בכך שסגרה את התיק כנגד המתלוננת, הרי ספק רב אם הדבר היה מהווה אכיפה בררנית המצדיקה את ביטולו של כתב האישום כנגד הנאשם. שכן, בסופו של דבר כדי להוכיח אכיפה בררנית יש להצביע על כך שהדין נאכף ביחס לנאשם באופן מפלה בכוונת מכוון, ולא אגב טעות בשיקול דעת. מעבר לכך, דרך כלל האכיפה הבררנית שיש לבחון פסילתה הינה אכיפה ביחס לנאשם המפלה אותו ביחס לקבוצת שווים עימה הוא נמנה, ולא ביחס לנאשם פוטנציאלי אחד ויחיד, אף אם בינו לבין הנאשם יש תלונות הדדיות.

בנסיבות אלה, הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.

התיק נקבע להקראה ליום 10/7/19 שעה 12:00. חובת התייצבות לנאשם ובאת כוחו תודיע לו על כך.

ניתנה היום, א סיוון התשע"ט, 4 יוני 2019, בהעדר הצדדים. המזכירות תבצע המצאה לב"כ הצדדים.