1

בפניי בקשה לביטול כתב אישום או זיכוי הנאשם מטעמים של התיישנות ושיהוי.

עיינתי בבקשה ובתגובת המאשימה ומצאתי לדחות את הבקשה.

בקציר העומר ומבלי להידרש להשתלשלות הממושכת והמורכבת של ההליכים בתיק זה, אציין כי כתב אישום הוגש נגד הנאשם בשנת 2010, היינו בסמוך לביצוע העבירה (ובמקביל הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים).

הנאשם לא התייצב לדיונים, ההליכים הותלו ובסופו של יום, בשנת 2012, כתב האישום נמחק.

משאותר הנאשם - נפתח התיק מחדש בשנת 2015.

גם לדיונים בתק החדש לא התייצב הנאשם (לטענתו משום שהרשויות לא אפשרו כניסתו).

לאחר שעיינתי בכל ההחלטות בעניינו של הנאשם (הן בבימ"ש השלום והן בבימ"ש המחוזי) מצאתי כי לא מתקיימת עילת ההתיישנות. קיים רצף דיוני ורצף בנסיונות המאשימה לאתר את הנאשם, ועל כן בדין הוצאו נגדו צווי הבאה וצווי מעצר. הטענה בדבר התיישנות איננה יכולה להתקיים כאשר הנאשם עצמו אינו מתייצב לדיונים, ולא הוכח לי כי הנאשם נקט מאמצים כלשהם על מנת להסדיר כניסתו לישראל לצורך התייצבות בביהמ"ש.

מכח דברים אלה, ומשהשתכנעתי כי העיכובים בתיק חלו בעיקר בעטיו של הנאשם עצמו, אני דוחה גם את טענתו להגנה מן הצדק מפאת שיהוי.

2

לא מצאתי כי נפל דופי בהתנהלות המאשימה בתיק זה, ועל כן נדחית טענתו הכללית של הנאשם להגנה מן הצדק.

משנדחו טענותיו המקדמיות של הנאשם, אני קובעת התיק לדיון ביום 12.6.17 בשעה 12:30.

מזכירות תודיע לצדדים.

הרשויות יאפשרו לנאשם כניסה לישראל לצורך הדיון. המזכירות תנפיק לב"כ הנאשם הזמנה לצורך הסדרת כניסתו של הנאשם.

לא יתייצב הנאשם - יוצא לו צו מעצר כללי.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ז, 18 מאי 2017, בהעדר הצדדים.