1

 

 

 

 

1.   בפני בקשה לביטול כתב אישום מכח סעיף 149 (10) חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. (להלן: החוק)

 

טענות הצדדים

2

2.      בדיון בפני ביום 13.03.16 ב"כ הנאשמים טענו, כי מדובר בנאשמים נעדרי עבר פלילי, אקדמאיים, נורמטיביים. ההגנה פנתה לתביעה בבקשה לחזרה מאישום. לדעת ב"כ הנאשמים המקרה הנוכחי עומד בתנאי הסדר מותנה. יצאה תוספת ב' חדשה שנכנסה לתוקף ביום 01/03/16 ומשום כך לטענת התביעה העבירות אינן כוללות את עבירת הגניבה. לטענת ב"כ הנאשמים מדובר בעבירה בה מואשמים הנאשמים מ- 2015, דהיינו התוספת אינה חלה על העבירות מ- 2015. בנסיבות אלו טוענות ב"כ הנאשמים טענת הגנה מן הצדק. לא ייתכן שהיועמ"ש ייתן הנחיות שנותנות פירוט מפורט באיזה מקרים יש לפנות בהליך מתאים חוץ משפטי שעולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי ושבעבירות פחות חמורות, נכון וראוי יותר לנקוט בהליך חינוכי. לא נדרש שכל הקריטריונים יתקיימו אלא שחלק גדול מכם. ב"כ הנאשמים הפנו לסעיף 10 לנסיבות של הנחיות היועמ"ש המפורטות או חלקן. כשמדובר בעבירת עוון שני הארועים שקרו בטווח של שבועיים. הנאשמים שיתפו פעולה, באופן מלא עם היחידה החוקרת, הביעו חרטה. סבורות שבנסיבות האלה יש מקום להורות או על ביטול כתב האישום, כיוון שלא ייתכן שהמדינה תתעלם רק משום שהם מבקשים להחמיר עם הנאשמים, לכל הפחות על המדינה לבחון את הטיעון ויתנו תשובה עניינית. ב"כ הנאשמים ביקשו לבטל את כתב האישום או לחילופין שביהמ"ש יורה לבחון בצורה עניינית לסיים את ההליך ללא כתם פלילי.

3.   ב"כ המאשימה לא הייתה ערוכה למתן תגובה והדיון נדחה לצורך מתן תגובה, ביום 14.03.16 נשלחה תגובה לפיה, נטען כי התביעה לא פעלה בתיק דנן, להפעלת תיקון 66 לחוק, להסדר מותנה. בתגובתה טענה התביעה כי מוסכם על הצדדים כי הנחיות היועמ"ש חלות על עבירות מיום 01.03.16. לעמדת התביעה עבירות שנעברו קודם למועד זה בהעדר הנחיות היועמ"ש על החלת הסדר מותנה על התביעה המשטרתית, אינן חלות. בנוסף טענה ב"כ התביעה כי הבסיס לקיומו של הסדר מותנה הינו בשיקול הדעת של התביעה. נוכח העובדה כי מדובר בביצוע שתי עבירות במועדים שונים, הגם שמדובר בנאשמים נעדרי עבר. התביעה סבורה שהתיק אינו מתאים להסדר מותנה.

 

4.   ביום 12.04.16 נשלחה ע"י ההגנה תגובה לתגובה לפיה, חזרו ב"כ הנאשמים על דבריהן בטיעון הראשון, לעניין מיהות הנאשמים, הקריטריונים להחלת הסדר מותנה ותכלית החוק. ב"כ הנאשמים טוענות כי אין חובה כי הסדר יחול רק במקרים בהם מדובר בעברה בודדת וגם כאשר מדובר בשני אירועים ניתן להחיל את את ההסדר. בסעיף 13 לתגובה, נטען כי ההנחיה נכנסה לתוקף במאי 2015 והרי ניתן להחיל את ההנחיה אודות עבירה שבוצעו טרם 01.03.16 מועד תחולת נספח ב'. בסעיף 14 לתגובה, נטען כי התביעה התנהלה בחוסר סבירות ויש מקום להפעיל את דוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים. בסעיף 15 לתגובה, נטען כי יש לבטל את כתב האישום מכוח אכיפה בררנית נוכח העובדה כי הסדר מותנה מופעל בעבירות רכושיות אחרות חמורות מעברת הגניבה. (כגון קבלת דבר במרמה שחמורה מעברת הגניבה המצויה בתחום עיסוקה של הפרקליטות). העובדה כי סמכות התביעה להחלת הסדר מותנה במספר מצומצם ביותר של עבירות יוצרת אי סבירות קיצונית. עוד נטען כי התביעה בתגובתה טענה כי היא רשאית לשיקול דעתה להחיל הנחיות היועמ"ש. יש לפרש על פי הפסיקה רשות זו כחובה על התביעה להפעיל שיקול דעתה. בנסיבות אלו ביקשו ב"כ הנאשמים לבטל את כתב האישום.

 

5.   ביום 21.4.16 הגיבה התביעה לתגובת הנאשמים, לפי תגובה זו הדוגמאות שהובאו ע"י ב"כ הנאשמים מתייחסים לסעיף סל בו עשתה הפרקליטות שימוש. ברם מיום 01.03.16 הוסר סעיף זה וכיום קיימת חלוקת עבודה בין הפרקליטות לתביעות. מועד ההסדרים שהובאו ע"י ההגנה, התביעה הייתה נעדרת אפשרות לבצע הסדר מותנה בהעדר הנחיות יועמ"ש. עוד ניטען כי התביעה רשאית לדון בעבירות שנקבעו בהנחיות היועמ"ש ולא מעבר לכך. בנוסף נטען כי עתירת ההגנה לתקוף בעקיפין החלטה מנהלית במסגרת ההליך הפלילי תהיה במסורה. גם אם בית המשפט יקבע כי על התביעה לקבוע כי יש לשקול הסדר מותנה הדבר לא יביא לביטול כתב האישום.

3

דיון והכרעה

6.   לאחר עיון בבקשה ובתגובות הארוכות וממצות שנשלחו לבית המשפט. אני סבור כי דין הבקשה להידחות וזאת מכמה נימוקים.

 

7.   ראשית, על הנאשמים לעמוד בתנאי החוק על מנת שניתן יהיה לדון בטענות ב"כ הנאשמים. סעיף 67 א (ד) לחוק קובע כדלקמן:

67 א (ד)       תובע רשאי לסגור תיק בהסדר בהתקיים שני אלה:

(1) העונש המתאים לחשוד, לדעת התובע, לפי הוראות סימן א'1 לפרק ו' לחוק העונשין, אינו כולל מאסר בפועל;

(2) אין פרט רישום כהגדרתו בסעיף 2 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 (בסימן זה - חוק המרשם הפלילי), שנרשם בעניינו של החשוד, בחמש השנים שלפני ביצוע העבירה נושא ההסדר, לרבות הסדר שנערך בעבר, ואין חקירות או משפטים פליליים תלויים ועומדים בעניינו במשטרה או באותה רשות, לפי העניין, שאינם חלק מההסדר.

 

באות כוח הנאשמים טענו כי הנאשמים עומדים בתנאי ההסדר. מדובר בתנאים מצטברים. בית המשפט סבור כי לפי כתב האישום שהוגש הנאשמים אינם עומדים בתנאי החוק. גם אם בסיומו של ההליך לא יושת על הנאשמים מאסר. הרי שבשלב שבטרם הגשת כתב האישום, הוא השלב של בחינת התקיימות התנאים להסדר מותנה. על פי כתב האישום שהוגש התביעה הודיעה כי בהתאם לסעיף 15 לחוק יש אפשרות שהתביעה תעתור למאסר. בנסיבות אלו כאשר נבחן התיק, הרי שהתביעה סברה כי הנאשמים אינם עומדים בתנאים לקיום הסדר מותנה. די בנימוק זה כדי לדחות את הבקשה. ב"כ הנאשמים התעלמו מתנאי זה וזאת ללא הסבר. כאשר הן טוענת כי הנאשמים עומדים בתנאי סעיף 67 א(ד) לחוק ללא הסבר.

 

8.   אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד ביצוע העבירה לא היו קיימות הנחיות יועמ"ש לעניין הפעלת החוק. טוענת ההגנה כי קיומו של החוק מחייב הפעלתו. בנוסף נטען כי לא סביר כי היועמ"ש לא יכניס עבירה של גניבה להנחיות הפעלת ההסדר המותנה. בהקשר לטענה הראשונה אומר רק כי זה הוא אינו החוק הראשון במדינת ישראל שמחוקק ומופעל רק לאחר התקיימות תנאי כמו התקנת תקנות, הוראת צווים שונים, הנחיות הרשות המנהלית. סעיף 67 י לחוק. קובע כדלקמן:

4

הנחיות לעניין תחולה (תיקון מס' 66) תשע"ב-2012

67 י. רשות תביעה רשאית להחיל את הוראות סימן זה לעניין סוגי עבירות ובתנאים, כפי שתקבע בהנחיות באישור היועץ המשפטי לממשלה; הנחיות כאמור יפורסמו לציבור.

טענת ההגנה כי יש להפעיל את החוק בעבירות קלות בטרם ההנחיות היו קיימות, או יש להכניס להנחיות עבירות נוספות, שאינן כלולות בו. היא טענה שיש בה חתירה תחת אושיות השלטון. החוק קובע כי היועמ"ש מוסמך להנחות את התביעה בקשר לעבירות שיכללו בהנחיות. במידה ותתקבל הצעת ההגנה הטענה של אכיפה בררנית תהייה ממשית ומוצדקת ביותר. כל תובע על דעתו יקבע באיזה עבירות יערך הסדר מותנה גם אם אינו מופיע בהנחיות שקבע היועמ"ש או יערוך הסדר מותנה לראות עניו מבלי שהיועמ"ש הנחה אותו לכך, שכן העבירה בוצעה לפני שהיועמ"ש פרסם את הנחיות. הדעת אינה סובלת אפשרות כזו. במידה וההגנה סבורה כי יש מקום לתקוף את הרשות המנהלית על החלטה שעושה עוול עם כלל הציבור, הרי שאין מקום להחלטה בתיק זה ויש מקום לתקיפה ישירה במסגרת המתאימה. בית המשפט סבור כי הרשות פעלה במסגרת החוק ועל פיו ואין מקום לקבוע כי החלטה התביעה במקרה נוכחי אינה סבירה.

 

9.   סעיף 67א(ב) לחוק, קובע כי תובע "רשאי" להציע לחשוד הסדר אם ראה כי מילוי תנאי ההסדר יענה על העניין לציבור". הסמכות להציע לחשוד הסדר תחת הגשת כתב אישום נגדו הינה סמכות שבשיקול דעתו של התובע. במסגרת אותו שיקול דעת יכול תובע להחליט כי אין לעשות שימוש בהסדר המותנה. אי היעתרות המאשימה לקיום הסדר מותנה אפילו אם הנאשם עומד בתנאי הסף, אינה יוצרת כשלעצמה עילה להתערבות בית המשפט. במקרה הנוכחי, כאמור בתגובת התביעה, גם אם התביעה לא בחנה את ההסדר המותנה בראשיתו של ההליך, נוכח העובדה כי העבירה בוצעה קודם להנחיות היועמ"ש, הרי שבשלב זה התביעה בתגובתה טוענת כי בחנה את הבקשה והיא אינה נעתרת לה ובכך סגי.

 

10.            לגבי טענת ההגנה לאכיפה בררנית לא מצאתי אפשרות לבחון מקרים אלו. שכן לבית המשפט נטענו טענות בתמצית מבלי שהובאו ההחלטות והנימוקים להם לעיון בית המשפט. בנסיבות אלו הטענה נדחת.

 

11.            סוף דבר, הטענה להגנה מן הצדק נידחת.

5

6

12.            אציין כי במהלך כתיבת החלטה זו בית המשפט בחן פסיקה רבה, המתייחסת לסוגיות הנובעות מבקשה זו, אשר נטענו כבר בבית המשפט בעבר ונדחו. החלטות אלו תומכות בגישה זו של בית המשפט. (לעניין זה ראה ת"פ 19563-10-15 מדינת ישראל נ' מרדאווי שלום נצרת מיום 12.04.16, ת"פ 11804-06-15 פרקליטות מחוז מרכז - פלילי נ' טובל שלום רמלה מיום 07.04.16, ת"פ 647-12-12 מדינת ישראל נ' קבילה שלום תל אביב 17.11.13, ת"פ 11475-07-15 מדינת ישראל נ' דניאל שלום ראשל"צ 02.02.16, תו"ב 58319-02-15 ועדה מקומית לתכנון חוף השרון נ' לוי רוזנצויג ואח' שלום נתניה 10.11.15, ת"פ 5065-08-13 מדינת ישראל נ' בוזגלו גל שלום ירושלים 30.06.15, ת"פ 21857-06-14 פרקליטות מחוז חיפה - פלילי נ' בן סימון שלום קריות 07.09.15, תו"ב 10922-01-15 ועדה מקומית לתכנון חדרה נ' עטון שלום חדרה 17.01.16, ת"פ 30101-12-14 מדינת ישראל נ' תמר שלום חיפה 12.11.15.).

 

 

מזכירות תשלח תוכן ההחלטה לצדדים.

 

 

 

 

 

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ו, 02 מאי 2016, בהעדר הצדדים.