1.      בכתב האישום נטען שבאמצעות פייסבוק ותוכנת המסרים המיידיים של פייסבוק שלח הנאשם מפרופיל פיקטיבי שיצר שורת הודעות לקצין בכיר במשטרה, לאשתו של הקצין, לבתם ולמכרה של בנם. תוכן ההודעות מפורט בכתב האישום. בכתב האישום נטען שבמשלוח הודעות אלה עבר הנאשם עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1997, הטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 ופגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.

2.      לטענת ההגנה, כתב האישום פגום בכך שאין הוא מפרט אלו מן ההתבטאויות המפורטות בו מהוות איזו מן העבירות המיוחסות לנאשם. עוד טוענת ההגנה כי כתב האישום אינו מגלה עבירה של איומים. זאת, בין היתר, משום שהביטוי "אני אזיין אותך" אינו בגדר איום לדעתה. בהקשר זה מפנה ההגנה לשלושה פסקי דין של ערכאות נמוכות שבהם זוכו נאשמים מעבירת איומים אף על פי שנקבע שהשתמשו בביטוי "אני אזיין אותך" (ת"פ (ירושלים) 17810-08-15 מדינת ישראל נ' מאוריציו גולדנברג (14.1.2018), ת"פ (בית שמש) 39902-04-15 מדינת ישראל נ' איתן כוכבי (13.6.2016) ות"פ (ירושלים) 7464-03-10 מדינת ישראל נ' בן ציון גפשטיין (10.4.2016)).

3.      לדברי ב"כ המדינה, שלוש העבירות מיוחסות לנאשם בגין כלל ההתבטאויות המפורטות בכתב האישום ויש בהן כמכלול גם משום איום. תשובה זו של המדינה תהווה חלק מכתב האישום, ובכך יש כדי להתמודד עם החסר הנטען בכתב האישום.

4.      לצורך הדיון ובלי שנשמעו טענות מלומדות בעניין זה, ניתן לומר כי בעגה הנוהגת כיום בישראל, משמעותו המילולית של הביטוי "אני אזיין אותך" היא "אני אבעל אותך", אך הוא משמש גם כביטוי מטאפורי לפגיעות אחרות - כלומר, הוא שקול לביטוי "אני אפגע בך" או "אני אזיק לך". גם לשני ביטויים נוספים המיוחסים לנאשם בכתב האישום ("אני אדפוק אותך" ו"אני אזיין את ה... של אמא שלך") משמעות מטאפורית זהה.

5.      עבירת האיומים הקבועה בסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, קובעת כי "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים".

6.      פסקי הדין שאליהם הפנתה ההגנה הם אנקדוטלים בלבד. בת"פ גולדנברג אף נכתב מפורשות כי "הביטוי הגס 'אני אזיין אותך' שהשמיע הנאשם 1 עשוי, כך לפי פסיקת בתי המשפט, לעלות כדי עבירה פלילית בנסיבות מתאימות". בפסק הדין הפניות לפסקי דין שקבעו כי המשפט דווקא מהווה איום. בת"פ כוכבי כתבה השופטת כי לנוכח סגנונו הבוטה של הנאשם התרשמה שהביטוי "אני אזיין אותך" נאמר כגידוף ולא כאיום, וציינה כי השוטרים שאליהם הופנה הביטוי לא טענו שאוימו. גם בת"פ גפשטיין לא נכתבו הדברים כקביעה כללית לגבי משמעותו של הביטוי "אני אזיין אותך", אלא נכתב ש"ברור לכל אדם סביר שביטוי זה נאמר כקללה בעידנא דרתחא ולא עמדה מאחורי אמירתו כוונה ממשית להפחיד ולאיים על עזרא". לנוכח משמעותו המפורטת בפסקה 4 לעיל, אין ספק כי בנסיבות מסוימות יהווה הביטוי "אני אזיין אותך" איום כמשמעותו בחוק וכך גם הביטויים המקבילים לו.

7.      הואיל והעבירה של "איומים" מתייחסת לאיום בפגיעה שלא כדין, כאשר מדובר בהתרעה על פגיעה בדרכים חוקיות (כגון בהגשת תלונה או בפרסומי אמת בעלי עניין ציבורי בתקשורת) לא מדובר באיום בלתי חוקי (לעניין משמעותו של היסוד "שלא כדין" בעבירה זו ראו רע"פ 8736/15 זילפה צוברי בר נ' מדינת ישראל (17.1.2018)).

8.      אין מחלוקת, והמדינה אינה טוענת אחרת, שהנאשם לא התכוון בדבריו למובנם המילולי של הביטויים שבהם השתמש (כלומר, ברור שלא התכוון שיבעל את המתלונן או את אמו של המתלונן). בשלב מקדמי זה, בטרם נשמעו ראיות והתבררו כלל הנסיבות, אינני יכול לקבוע שהמשפט השני בפסקה 5(א) בכתב האישום, והמשפט המופיע בפסקה 5(ב) לכתב האישום אינם בגדר איום בפגיעה שלא כדין (באחד ממושאי הפגיעה המפורטים בסעיף 192) שנכתב כדי להפחיד או להקניט את נמענם, ולכן אני דוחה את הטענה שכתב האישום אינו מגלה עבירה של איומים.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, 20 בנובמבר 2022, בהעדר הצדדים.