1

1.      הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן בפני מותב אחר. התיק קבוע בפני לטיעון לעונש.

2.      הצדדים הסכימו שהנאשם יוכל לטעון בטיעון לעונש "שלא היתה לו כוונה לפגוע בתינוק למרות שהוא מודה בזריקת הבקבוק". בכתב האישום המתוקן צוין כי הנאשם השליך את הבקבוק "לעברו" של התינוק. העבירה שיוחסה לנאשם היא תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש.

3.      המונח "לא היתה ...כוונה" לפגוע בתינוק, אינו ברור דיו ועלול לגרום לתקלות בהמשך. אמנם אין מדובר בעבירה בעלת יסוד נפשי של כוונה (או מטרה) ועדין מדובר בעבירה המצריכה לכל הפחות, "מודעות לטיב המעשה לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה" (סעיף 20(א) לחוק העונשין).

2

4.      בכתב האישום צוין כי בתחילה ניסה הנאשם לפגוע באמצעות הבקבוק באחותו ולאחר מכן, בניסיון נוסף, פגע בתינוק, אשר היה על זרועותיה. לא ברור אם המונח "לא הייתה כוונה" מתייחס להיעדר מודעות לפרט מיסודות העבירה, או רק להיעדר רצון לפגוע בתינוק (שאינו נדרש בעבירה זו). לאור כך יבהיר הסנגור אם כוונתו היא שהנאשם ביקש לפגוע באחות אך פגע בתינוק, בנסיבות המקיימות את היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה בה הודה.

5.      הסנגור ימסור הודעתו עד יום 22.8.16 ולאחר מכן תינתנה הוראות מתאימות.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ו, 15 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.