1

 

 

 

 

1.   הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון דיוני, בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של תקיפת בת זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן: החוק), תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.

 

2.   למקרא עובדות כתב האישום המתוקן, עולה כי הנאשם והמתלוננת הם בני זוג גרושים והורים ל-4 ילדים קטינים בגלאיי: 3.5, 9.5, 12 ו-13. השניים מתגוררים בנפרד בעיר ------, כאשר המתלוננת מתגוררת עם בת זוגה.

 

ביום 22.2.20 בשעה 21:30, עת שהו הילדים בבית הנאשם, שלחה הבת הבכורה למתלוננת מסרונים והתקשרה אליה ומסרה לה כי הילדים נמצאים לבדם בבית הנאשם, הבת הקטנה התעוררה משינה ושני האחים רבים ביניהם. באותן הנסיבות הגיעה המתלוננת לבית הנאשם ולקחה עמה לביתה שניים מהילדים, כאשר בדרך לביתה נסעה דרך מקום עבודתו של הנאשם בפיצרייה ולא הבחינה בו. בהמשך לכך, בשעה 23:46 לערך, שלחה המתלוננת מסרון לטלפון הנייד של הנאשם: "יפה לך הילדה לבד בבית!!! ואתה גם לא בפיצה עובד בטח הלכת לאיזה בחורה זונה וזרקת את הילדה ניפגש בבית משפט אני פותחת את הסדרי הראיה מחדש לא מגיע לך משמורת משותפת חוסר אחריות מצדך ניפגש בבית משפט". בתגובה לכך, שלח הנאשם מהטלפון הנייד שלו לטלפון הנייד של המתלוננת הודעה קולית בעלת תוכן מפחיד ומאיים ובה גידף את המתלוננת ובת זוגה, תוך שאיים כי אם עוד פעם אחת תשלח המתלוננת הודעה כפי ששלחה הוא יגיע אליה לביתה: "אני מפשיט אותך ואת מוניק ואני מזיין אתכן במכות בדקירות בכל הגוף ואני אשב עליכן מאסר עולם. יא בת זונה שרמוטה עוד פעם אחת תגידי לבחורה שאני יוצא איתה ומי שאני הולך איתה זונה אני בא שורף אותך ואת מוניק אני מזיין אתכן בתחת ואני דוקר אותך בכל הגוף...".

 

2

בהמשך לכך, שלחה המתלוננת הודעה לנאשם לפיה: "נפגש בבית משפט וזה הולך למשטרה", "תנסה להתקרב לפה ואני מזמינה לך ניידת וצו הרחקה" והנאשם השיב כי הוא מגיע אליה. המתלוננת הזמינה משטרה לביתה. בהמשך הגיע הנאשם לבית המתלוננת, הקיש את קוד השער ונכנס לבית דרך המרפסת, עלה במדרגות ואיים על המתלוננת ועל בת זוגה בפגיעה שלא כדין תוך שאיים כי ירצח אותן, זאת בנוכחות הבת הקטנה. בהמשך תקף הנאשם שלא כדין את המתלוננת בכך שהדף אותה בכתפה לעבר הרצפה ולאחר מכן הדף את בת הזוג לעבר המיטה בחדר הסמוך.

 

3.   בין הצדדים לא נקשר הסדר עונשי, הנאשם נשלח לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן וחוו"ד מטעם הממונה על עבודות השירות וכל צד טען כראות עיניו.

 

4.   התובעת המלומדת, עמדה על נסיבות ביצוע העבירות, הערכים המוגנים והפגיעה בהם. הפנתה לפסיקה ועתרה למתחם עונשי כולל הנע בין 6 - 15 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית. התובעת טענה כי לא ניתן להתעלם מצבר העבירות במהלך האירוע וציינה כי הנאשם היה אף שרוי תחת השפעת אלכוהול. התובעת הגישה רישום פלילי (ת/1) והפנתה לתסקיר שירות המבחן שהתקבל, במסגרתו שלל הנאשם צורך בטיפול או רצון להשתלב בטיפול בתחום האלימות הזוגית ומשכך עתרה למקמו בשליש התחתון של המתחם. התובעת עתרה להשית על הנאשם מאסר, מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת והתחייבות כספית.

 

5.   הסנגור המלומד, עשה ככל שניתן לטובת מרשו, תוך שלימד עליו סנגוריה רהוטה. ציין כי המדובר באירוע חד פעמי שלא מאפיין את אורח חייו של הנאשם, הדגיש את הרקע והאירועים שהובילו לביצוע העבירות וציין כי הדבר נבע מתחושת הפגיעה שחש הנאשם. ציין כי הנאשם מטפל בילדים, יש לו משמורת משותפת על הילדים ומשמש דמות דומיננטית בחייהם. הפנה לאמור בתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם ובפרט לעמדת המתלוננת כיום. ציין כי לנאשם עבר פלילי ישן ולא רלוונטי. טען כי הנאשם כיום מאורס לבת זוגו, עבר טיפול, יישר את ההדורים עם המתלוננת ונמצא עמה כיום בקשר חברי. ציין כי הנאשם פתח עסק בתחום המזון, שלמרבה הצער נפגע לאור משבר הקורונה. הפנה למצבו הרפואי הנוכחי של הנאשם (ס/1). לאור האמור, עתר הסנגור לאמץ את המלצות שירות המבחן.

 

6.   הנאשם בדברו האחרון, הביע צער על מעשיו. הפנה לרקע לביצוע העבירות וציין כי כל רצונו היה לקחת את הילדים.

 

דיון והכרעה

 

7.   על פי תיקון 113 לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, אשר מכוון ליצירת יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה בנסיבותיה ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש שיוטל עליו.

 

על בית המשפט, בקביעת מתחם העונש ההולם, להתייחס לנסיבות ביצוע העבירה, הערך המוגן שבבסיס העבירה ומידת הפגיעה בו, ובמדיניות הענישה הנוהגת.

 

3

8.   נסיבות ביצוע העבירות מושא תיקנו מלמדות על חומרה. אומנם המדובר באירוע נקודתי, שאינו מאפיין את אורחות חייו של הנאשם, אליבא דתסקיר שירות המבחן ודברי המתלוננת לשירות, יחד עם זאת אין להקל ראש באירוע המדובר ובצבר העבירות שבחובו.

המתלוננת עודכנה כי ילדיהם המשותפים, שלנו בערב יום האירוע בבית הנאשם נותרו לבדם והנאשם יצא מהדירה, משכך הגיעה לביתו לאוספם תוך ששלחה הודעה לנאשם ובין היתר ציינה את חוסר האחריות שבהתנהלותו ואף ציינה כי תפנה לבית המשפט לפתוח מחדש את סוגיית זמני השהות. הנאשם קצף על הדברים שלח הודעה קולית בעלת תוכן מאיים למתלוננת בה גידף אותה ואת בת זוגה תוך שאיים כי אם עוד פעם אחת תשלח אליו הודעה שכזו יפגע בה ובבת זוגה, תוך שציין כי יכה אותן במכות ובדקירות בכל הגוף "ואני אשב עליכן מאסר עולם". המדובר למעשה באיום ברצח.

המדובר באיום שאינו פרונטלי, איום שבוצע באמצעות מתקן בזק, בהודעה קולית שנשלחה וללא אמצעי מדגים, יחד עם זאת לאור תוכן הדברים אין להקל בו ראש.

 

הדברים לא הסתכמו במשלוח ההודעה הקולית, הנאשם הגדיל לעשות עת הגיע לבית המתלוננת, הקיש את קוד הפתיחה של השער ונכנס לבית דרך המרפסת, איים על המתלוננת ובת זוגה כי ירצח אותן, בנוכחות הבת הקטינה, ובהמשך תקף אותן שלא כדין, בכך שהדף את המתלוננת בכתפה והדף את בת הזוג לעבר המיטה. המדובר בפרץ אלימות, כאשר מהתסקיר עולה שהנאשם היה אף שרוי תחת השפעת אלכוהול - ראו פסקה אמצעית בעמ' 3.

 

9.   הערכים המוגנים הינם ערכים של שלמות הגוף והנפש, כאשר לעבירות אלימות בתוך המשפחה או בהקשר לתא זוגי נודעת משמעות מיוחדת המשקפת את רצון החברה להכיר בחומרתן היתרה של עבירות מסוג דא.

הטעמים לחומרה נעוצים בעובדה כי מדובר בתקיפה בתוך מערכת משפחתית סגורה המבוססת על אמון הדדי, הקושי בחשיפה, מצבה של הנפגעת הקרועה בין מצב של אלימות המופנית כלפיה אל מול הרצון לשמור ולגונן על התא המשפחתי והנזקים הקונקרטיים והפוטנציאלים, בעיקר בתחום הנפשי והרגשי הנלווים לעבירות מסוג דא - ראו בין היתר: רע"פ 4875/11 מדינת ישראל נ' פלוני (26.1.12) והפסיקה הרבה המצוטטת שם.

 

10.  עוד בעניין זה אפנה לדבריה של כבוד השופטת פרוקצ'יה, במסגרת ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.07):

 

4

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי  בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מרוכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה".

 

11.  באשר לעבירת האיומים, חולשת היא על הערך המוגן של שלוות נפשו של האדם, תוך אפשרות לחיים חופשיים מלחצים - ראו לדוגמא ע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל, כאשר הפסיקה ערכה הבחנה בין איום מילולי לבין איום באמצעות אמצעי מדגים, כגון סכין וכדומה, או אז מתחם העונש ההולם גבוה יותר.

 

 

12.  לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, עמדתי על נסיבות ביצוע העבירות, צבר העבירות שאין להקל בהן ראש כמו גם תוכנו של האיום, עם זאת אין מחלוקת כי עניין לנו באירוע נקודתי, אין המדובר במסכת אלימה או "בטרור משפחתי", המדובר בבני זוג גרושים שאינם מתגוררים יחדיו, שכל אחד פנה לזוגיות נפרדת וההדורים יושרו בין הצדדים, לרבות משמורת משותפת, כך נטען בפני, הערכים המוגנים והפגיעה בהם לצד מדיניות הפסיקה הנוהגת, מצאתי לקבוע מתחם עונשי כולל הנע בין מאסר ולו קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד ל- 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד ענישה נלווית.

 

 

ראו בין היתר:

 

 

רע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (2.5.16); רע"פ 6037/15 ‏צדקה נ' מדינת ישראל‏; עפ"ג (ת"א) 70046-11-18 קרוב נ' מדינת ישראל (17.10.18); עפ"ג (מרכז) 13291-09-18 פלוני נ' מדינת ישראל (16.12.18); ע"פ (תל-אביב) 42031-02-20 פלוני נ' ישראל (19.7.20); עפ"ג (תל-אביב) 11114-08-19 מדינת ישראל נ' פלוני (12.2.20); ת"פ (רח') 50117-01-18 מדינת ישראל נ' פלוני (17.2.20); ת"פ (ק"ג) 66552-01-18 מדינת ישראל נ' פלוני (10.2.20); ת"פ (עכו) 28847-12-17 מדינת ישראל נ' פלוני; ת"פ (ירושלים) 57166-04-18 מדינת ישראל נ' פלוני (22.11.20); ת"פ (קריות) 26287-08-18 מדינת ישראל נ' פלוני (26.10.20); ת"פ (ירושלים) 40920-08-18 מדינת ישראל נ' פלוני (18.8.20); ת"פ (ירושלים) 51814-02-18 מדינת ישראל נ' פלוני (9.8.20); ת"פ (י-ם) 41206-04-18 מדינת ישראל נ' בלום (6.5.20); ת"פ (ק"ג) 66552-01-18 מדינת ישראל נ' פלוני (10.2.20); ת"פ (שלום ראשל"צ) 18575-07-19 מדינת ישראל נ' פלוני (26.1.20).

 

 

5

 

 

 

מיקומו של הנאשם בתוך המתחם

 

13.  הנאשם בן 36, גרוש ואב לארבעה ילדים קטינים, כיום מאורס לבת זוגו ומתגורר בפתח תקווה. הודה בפתח משפטו, הביע צער וחרטה על מעשיו, חסך בזמן שיפוטי ניכר, בזמנה של התביעה הכללית ובזמנם של עדי התביעה ובתוך כך חסך העדת המתלוננת.

בתיקים מסוג דא יש ליתן משקל של ממש לחסכון בהעדת המתלוננת.

לנאשם עבר פלילי ישן מאוד, הרשעה שאינה רלוונטית לעבירות מושא תיקנו.

הנאשם מנהל עסק של פיצרייה בהרצליה, עסק שנפגע לאור משבר הקורונה. הנאשם סובל מכאבים בגבו לאור שלושה בלטי דיסק - ראו ס/1.

 

 

14.  לתיק הוגש תסקיר מאת שירות המבחן הסוקר את נסיבות חייו של הנאשם. הראשון בסדר הלידה במשפחתו הגרעינית, לנאשם אח ואחות נוספים. הכיר את המתלוננת בגיל 17 על רקע לימודים מקצועיים משותפים. בני הזוג גרושים ולהם 4 ילדים, כיום חולקים משמורת משותפת וקיימת מעורבות של גורמי הרווחה והחינוך.

עו"ס המחלקה לשירותים חברתיים בהרצליה התרשם מהנאשם כאדם רציני ואחראי אשר מהווה דמות דומיננטית בחיי ילדיו. בני הזוג מקבלים הדרכה הורית, אחת לשבוע, במסגרת המרכז הבינתחומי בהרצליה.

כנגד הנאשם לא נפתחו תיקי מב"ד חדשים.

הנאשם נטל אחריות מלאה על מעשיו, הסביר את הרקע לביצוע העבירות וכעסו על המתלוננת, ציין כי בעת האירוע היה נתון תחת השפעת אלכוהול, מה שהקשה עליו להפעיל שיקול דעת מתאים.

ביטא חרטה על מעשיו. המתלוננת תארה את הנאשם כאב מסור, אחראי ומשקיע, שללה התנהלות אלימה או בעייתית מצדו כלפיה לאורך השנים. קיימת מעורבות אינטנסיבית של גורמי חינוך ורווחה במצב המשפחה. הנאשם משתף פעולה עם גורמים אלה. במצב המתואר שלל צורך בהתערבות טיפולית נוספת במצבו, בפרט שלל רצון או צורך להשתלב בטיפול בתחום האלימות הזוגית.

לאור זאת השירות אינו ממליץ להעמידו במבחן.

השירות ממליץ לסיים את ההליך בצו של"צ בהיקף של 150 שעות לצד מאסר מותנה.

 

15.  לאחר שבחנתי את כלל הטעמים הצריכים לעניין ובתוך כך הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, לרבות נטילת אחריות מלאה, הבעת חרטה, חסכון בזמן שיפוטי והעדת המתלוננת, אי פתיחת תיקי מב"ד חדשים והאמור בתסקיר שירות המבחן - מצאתי למקם את הנאשם בתחתית המתחם הכולל אותו קבעתי בתיק זה, חרף העובדה כי שלל הצורך בטיפול או רצון להשתלב בטיפול בתחום האלימות הזוגית.

6

 

בין יתר שיקולי, לקחתי בחשבון, כי הנאשם שהה מספר ימים במעצר ממש ובתנאים מגבילים לאחר שחרורו מהמעצר, ללא כל הפרות.

אשר להמלצת שירות המבחן לענישה בדמות צו של"צ - אכן, האינטרס הנוגע לשיקומו של הנאשם אינו מהווה אינטרס שלו בלבד, אלא משרת גם את החברה בכללותה. יחד עם זאת, אינטרס זה מהווה שיקול אחד מבין מכלול השיקולים העומדים בפני בית המשפט בבואו לגזור את עונשו של הנאשם - ראו והשוו רע"פ 1787/15 עמר נ' מדינת ישראל (24/03/15).

 

בהינתן כך, ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, לא מצאתי כי תיק זה מצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם אליבא דסעיף 40ד לחוק העונשין, בשים לב שהנאשם לא שולב בטיפול בתחום האלימות הזוגית.

 

עם זאת, יתר השיקולים, לרבות מצבו הכלכלי והרפואי של הנאשם, מטים את הכף להשית על הנאשם ענישה מידתית, בדמות מאסר ולו קצר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית.

 

16.  אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

 

1.      מאסר לתקופה של 40 ימים, בניכוי ימי מעצרו: 23.2.20- 26.2.20, שירוצה בדרך של עבודות שירות במגבלות הרפואיות ובהתאם לחוו"ד הממונה על עבודות השירות.

על הנאשם להתייצב לריצוי עבודות השירות ביום 9.11.21 עד השעה 08:30, כשהוא מצויד בתעודת זהות, במפקד שב"ס, מחוז המרכז, יחידת עבודות השירות רמלה.

 

אני מזהיר את הנאשם כי אי מילוי עבודות השירות עלול להוביל להפסקתן וריצוי יתרת התקופה מאחורי סורג ובריח.

 

2.      מאסר על תנאי בן 3 חודשים למשך שנתיים מהיום והתנאי שהנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירת אלימות או איומים.

 

3.      פיצוי למתלוננת, ע"ת 1, בסך של 1000 ₪, שיופקדו בקופת בית המשפט עד ולא יאוחר מיום 9.11.21.

התביעה תעביר למזכירות פרטי המתלוננת ע"ג טופס כנדרש בתוך 7 ימים מהיום.

 

 

 

 

 

 

7

 

צו כללי למוצגים - המוצגים, ככל שישנם בתיק זה, יטופלו בהתאם להחלטת קצין משטרה מוסמך.

 

ככל שקיימת הפקדה בתיק זה או בתיקים קשורים - מ"י/מ"ת, הפיצוי יקוזז מההפקדה, בהסכמת ההגנה באולם, וככל שתיוותר יתרה תושב לנאשם או למי מטעמו, בכפוף לכל דין או החלטה אחרת.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 45 ימים מהיום.

 

המזכירות תעביר העתק מגזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.

 

 

ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"א, 05 ספטמבר 2021, במעמד הצדדים.