1

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"); שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); והתחזות כאדם אחר במטרה להונות, לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין.

על פי האמור בכתב האישום המתוקן, ביום 25.11.2015 בשעה 21:50 ובמהלך החודש שקדם למועד זה, שהה הנאשם, תושב הרשות הפלסטינית, במשק 61 במושב שובה, כשאין בידו היתר כניסה או שהייה כדין. במועד זה, הנאשם נתבקש להזדהות על ידי השוטר אפרים דנילוב. או אז, הציג הנאשם תעודת זהות מזויפת, אותה רכש ב- 4,000 ₪ והתחזה לאחר בשם מחמד אבו חדיגה, תוך שטען כי הינו תושב ירושלים.

2

הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין העונש, וכל צד היה רשאי לטעון בעניין זה כראות עיניו.

טיעוני הצדדים:

בא כוח המאשימה הפנה לערכים המוגנים בהם פגע הנאשם, וטען כי יש להחמיר בעונשו של הנאשם וזאת בשל המצב הביטחוני השורר כיום במדינה. כתמיכה בעמדתו זו, הפנה התובע לפסיקתו של מותב זה. כמו כן, הפנה בא כוח המאשימה לעובדה כי למעשי העבירה של הנאשם קדם מעשה ותכנון מוקדם. הלה עתר לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 4 ל- 12 חודשי מאסר וביקש להשית על הנאשם עונש המצוי ברף הבינוני של המתחם האמור.

בא כוח הנאשם מנגד, טען כי הנאשם ביצע את העבירות ממניעים כלכליים בלבד, והפנה לנסיבותיו האישות של הנאשם, ובכלל זה לגילו הצעיר, לעברו הפלילי הנקי, לעובדה כי משפחתו מרובת הנפשות שרויה במצב כלכלי קשה ולכך שהלה הודה וחסך זמן שיפוטי וכי למעשה "למד את הלקח" כתוצאה ממעצרו. הנאשם הביע צער על ביצוע העבירות והבטיח כי אלו לא ישנו. לכך הוסיף הנאשם כי ביצע את העבירות בשל מצבו הכלכלי הקשה וכי לווה מאנשים כסף כדי לרכוש את תעודת הזהות המזויפת.

דיון והכרעה:

בביצוע עבירת השב"ח, פגע הנאשמים בזכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה ובזכותה להסדיר את מדיניות שוק העבודה באמצעות מתן היתרי שהייה. כך גם, יש בעבירות השהייה הבלתי חוקית משום הכבדה על רשויות אכיפת החוק וכוחות הביטחון, הנדרשים להשקיע משאבים לא מבוטלים על מנת לטפל בתופעה, גם אם מדובר בשב"חים שנכנסים לצרכי פרנסה. אין גם להתעלם מהעובדה כי בעבירת הכניסה לישראל שלא כחוק, טמון סיכון פוטנציאלי לביטחון אזרחי ותושבי מדינת ישראל.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ס' ג'ובראן בעניין אלהרוש:

"מושכלות ראשונים הם כי הכניסה לישראל שלא כדין ומבלי היתר פרטני פוגעת בבטחון המדינה, בזכותה לקבוע את הבאים בשעריה ועלולה להגדיל את הסיכון לפשיעה מצד אלו ששוהים בה לא כדין... אין חולק כי עצם תופעת הכניסה שלא כדין מגדילה את הפוטנציאל לסיכון בטחוני, בין היתר בכך שהיא פותחת פתח לזליגת פעילות חבלנית עוינת (פח"ע) לתחומי מדינת ישראל ובכך מסכנת את בטחון תושביה"

3

יחד עם זאת, בעניין אלהרוש צויין כי מקום בו מדובר בנאשמים אשר נכנסו שלא כחוק לתחומי מדינת ישראל אך ממניעים כלכליים ולצרכי פרנסה, הרי שמידת הפגיעה שלהם באינטרס המוגן של ביטחון המדינה הינה פחותה.

בעניינו של הנאשם, אפילו מניעיו היו כלכליים גרידא, הרי שעדיין לא ניתן להתעלם בבחינת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כי אין המדובר במי אשר ביקשו אך להיכנס לישראל על מנת להרוויח את פת לחמו ולחזור בסופו של יום לביתו, אלא עסקינן בנאשם אשר הלכה למעשה במשך חודש שלם מרכז חייו היה בישראל.

עוד יש ליתן את הדעת לכך שעצם הצטיידותו של הנאשם בתעודות זהות מזויפת, מלמדת באופן אינהרנטי על תכנון שקדם לביצוע העבירה. זאת ועוד, זיוף תעודת זהות ישראלית (יחד עם ספח) במאובחן מאישור שהייה מצדיק החמרה שכן השימוש בתעודת זהות ישראלית נועד להסוות את עצם היות המחזיק בה שוהה בלתי חוקי ויש בה, ולו מבחינה פוטנציאלית, לבצע פעולות נוספות תחת אותה זהות בדויה מעבר לשהייה ללא כל מגבלה בכל תחומי המדינה. דברים אלו נאמרים במאובחן מאישור שהייה שלא כדין שבו גם אם הפרטים מזויפים האוחז באותו רישיון אינו מסתיר מפני גורמי אכיפת החוק את דבר היותו תושב הרשות כאשר אישורים אלו ומוגבלים למקום עבודה ספציפי תוך תיחום לשעות העבודה מוגדרות. לא זו אף זו, אלא שהנאשם אכן עשה שימוש בתעודת זהות מזויפת זו עת הציגה לשוטר ואף הזדהה כאזרח המדינה תושב ירושלים.

לאור אלה, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות ומהותן, התחכום והתכנון המוקדם שקדם להם, הריני לקבוע כי במקרה הנדון מידת הפגיעה בערכים המוגנים מצויה ברף הבינוני.

השלכת המצב הבטחוני הנוכחי על עונשו של הנאשם:

בעניין אלהרוש נקבע כי מתחם העונש ההולם בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק לצרכי פרנסה, כשזו נעברת בפעם הראשונה ולא נלוות לה עבירות נוספות, נע בין מאסר מותנה לחמישה חודשי מאסר בפועל. נשאלת איפה השאלה האם יש במצב הביטחוני כדי להחמיר עם הנאשם אם לאו.

בשאלה העקרונית סבורני כי לנוכח פסיקתו של בית המשפט העליון, לא יכולה להיות מחלוקת כי מצב ביטחוני קשה יכול להשפיע על מידת העונש שייגזר בגין ביצוע עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק. כך למשל, קבע כב' השופט ס' ג'ובראן בעניין אלהרוש בפסקה 65 לפסק דינו:

4

"מידת החומרה של עבירת השב"ח נגזרת מהמצב הבטחוני. היא עשויה להשתנות עם שינוי העתים ואף עשויה להשתנות ממחוז למחוז. יש לבחון ולהתאים מעת לעת את מתחם העונש ההולם ואת העונש הראוי בתוך המתחם בגין עבירה זאת על פי תנאי הזמן והמקום, כך שאת מסקנתנו בפסק דין זה יש לבחון על רקע נסיבות ומצב בטחוני נתון [ההדגשות לא במקור - ד.ב.ט]".

אף לטעמי יש ממש בעתירתה של באת כוח המאשימה להחמיר בעונשם של נאשמים בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק עת שורר במדינה מצב ביטחוני רעוע וזאת ממספר סיבות. ראשית, בימים אלו, כוחות הביטחון נדרשים להקצות משאבים רבים, הן אנושיים והן כלכליים, לצורך אבטחתם של אזרחי מדינת ישראל לכל אורכה ורוחבה של המדינה. ביצוע עבירות כגון אלו שביצעו הנאשמים מקשה עוד יותר על עבודת רשויות הביטחון, אשר נדרשים להפנות תשומות על מנת לטפל ולמגר את תופעת חדירתם של השוהים הבלתי חוקיים לתחומי מדינת ישראל.

שנית, גם אם אין בכניסתם לשטחי מדינת ישראל של השוהים הבלתי חוקיים המבקשים אך למצוא מקור פרנסה כדי לפגוע באופן ישיר בביטחונה של מדינת ישראל, הרי שעצם כניסתם של תושבי הרשות הפלסטינאית לתוך תחומי המדינה שלא תחת עינם הפקוחה של גורמי הביטחון יוצרת, ולו בעקיפין, פוטנציאל לפגיעה ביטחונית. בהקשר לכך, לא ניתן א-פריורית לאבחן בין השוהים הבלתי חוקיים המבקשים להיכנס לשטחי המדינה ממניעים כלכליים בלבד לבין כאלו המבקשים לפגע בביטחונה של המדינה ואזרחיה. ואכן, לדאבון הלב, ניסיון החיים מלמד כי לא אחת אותם מפגעים נכנסו לשטחי מדינת ישראל מתחומי הרשות הפלסטינאית.

שלישית, מסכים אני עם הטענה כי בשעה שברחובות ישראל מתרחשים פיגועי טרור, שומה על בית המשפט אף ביתר שאת להעלות תרומתו לשם מניעת תופעת השוהים הבלתי חוקיים ולשם הרתעתם של אלו, וזאת יש לעשות באמצעות הטלת עונשים מחמירים מאלו המוטלים בימים של רגיעה ביטחונית.

משנקבע שהמצב הביטחוני מהווה שיקול ממכלול שיקולים לצורך גזירת עונשם של הנאשמים, נשאלת אפוא השאלה כיצד אמורה אותה החמרה בענישה לבוא לידי ביטוי: האם בגדרי המתחם שנקבע בהלכת אלהרוש או ע"י קביעתו של מתחם עונש הולם חדש וכנגזרת מכך האיזונים המתבקשים בגדרי אותם מתחמים שייקבעו ע"י בית המשפט.

5

בת.פ. 30053-09-15 מ"י נ' חמזה גבריל מותב זה חיווה דעתו כי ככל שהדבר נוגע לכניסה שעה שהמצב הביטחוני רעוע יש לראות זאת כחלק מנסיבות ביצוע העבירה ועל כן יש מקום לקבוע מתחם עונש הולם מחמיר מזה שנקבע בהלכת אלהרוש שתחילתו מספר ימי מאסר בודדים. מנגד, כאשר מדובר בכניסה שבוצעה עובר לקיומו של המצב הביטחוני החריג הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בגדרי המתחם ולא בקביעתו של מתחם שונה מזה שנקבע באלהרוש. בעניינינו, מדובר בנאשם אשר נכנסו ושהה בשטחי המדינה בשעה שהמצב הביטחוני היה רעוע, ולפיכך, מצב ביטחוני זה ימצא את ביטויו בקביעת מתחם העונש ההולם.

בנוסף, פרק הזמן הארוך בו שהה הנאשם בתחומי המדינה, ימצא אף הוא את ביטויו במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר שהבאתי בחשבון את הערכים שנפגעו כתוצאה ממעשיו הנאשם, את מידת הפגיעה בהם ואת מדיניות הענישה הנוהגת, הריני לקבוע כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול העבירות בהן הורשע, נע בין 3 ל- 10 חודשי מאסר בפועל.

בקביעת עונשו של הנאשמים בגדרי המתחם ולקולא יילקחו בחשבון גילו הצעיר יחסית, עברו הפלילי הנקי, הודאתו, החיסכון בזמן שיפוטי, היותו תושב השטחים הנעדר מעטפת תומכת, ומכאן שמעצרו ומאסרו קשה אף יותר מאשר על דרך הכלל. עוד יש להניח כי למאסרו של הנאשמים תהיה השפעה גם על יתר בני המשפחה הנתמכים מעבודתו.

מנגד ולחומרה יינתן משקל לשיקולי הרתעת היחיד וכן הרתעת הרבים וזאת בשים לב לנפוצות העבירה וזאת בהצטרף למצב הביטחוני כפי שפורט לעיל.

סוף דבר, מכל המקובץ לעיל הנני לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א.        שלושה חודשים ויום מאסר בפועל שיימנו מיום מעצרו 15.11.15.

ב.         3 חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורם שלא יעבור כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל או לפי סעיף 420 לחוק העונשין.

ג.         6 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורם שלא יעבור כל עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ו, 07 דצמבר 2015, במעמד הנוכחים.