ת"פ 62331/12/12 – מדינת ישראל נגד איתמר גולדשטין
בית משפט השלום בפתח תקווה |
|
ת"פ 62331-12-12 מדינת ישראל נ' גולדשטין
|
|
1
בפני |
כבוד השופטת אליאנא דניאלי
|
|
המאשימה |
מדינת ישראל
|
|
|
|
|
|
נגד
|
|
הנאשם |
איתמר גולדשטין
|
|
|
|
|
גזר דין |
הנאשם הורשע במסגרת כתב אישום מתוקן הנושא 16 אישומים.
הנאשם הורשע בעבירות מרובות של קבלת דבר
במרמה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף
מכתב האישום המתוקן עולה כי משך תקופה ארוכה החל מ-2004 ועד 2011, הציג הנאשם מצגי שווא וטען טענות מרמה בפני אנשים רבים, ובכלל זה בגד באמונם של קרובי משפחתו, של חברים ושל אנשים אותם הכיר מבית הכנסת או מסביבת מגוריו.
2
הנאשם קיבל סכומי כסף עצומים בתמורה למצגי השווא ולהבטחות השווא שנתן לנפגעים, כאמור לאורך זמן ותוך הצגת מצגים חוזרים ונשנים.
הוא אף טרח וזייף מסמכים מהם ניתן היה להבין כי ההשקעות אותן הפקידו המתלוננים בידיו הניבו תשואה וכן זייף קבלות, חוזים ושיקים.
מערכת המרמה המסועפת של הנאשם כללה פעילות במסגרת חשבונות בנק שונים, חברות ושותפויות.
בסופו של יום העבירו הנפגעים לידיו של הנאשם סכום כולל של כ-7,340,000 ₪.
הנסיבות לחומרה, נובעות כמתואר מכתב האישום ממספר הנפגעים הרב, מאורך הזמן, מסכומי הכסף ומהשימוש במסמכים מזוייפים.
נקל לתאר את עוצמת השבר והקשיים אותם חוו המתלוננים אשר נחלו אובדן כספי עצום ואשר כמתואר מכתב האישום כאשר התברר כי הנאשם אינו מחזיר להם את כספם, הוא גלגל את הכספים של מתלונן אחד לאחר על מנת לשמור בדרך זו על מצגי המרמה ועל מנת להניח את דעתם של הנפגעים אשר החלו לדאוג לכספם. כן עשה כן במטרה למנוע מהם לפנות למשטרה.
נקל לתאר את הקושי הרגשי והנפשי העצום אותו חווים אנשים אשר מגלים כי איבדו את מיטב כספם בשל מרמת הנאשם.
כדוגמא לכך יצוין המתלונן באישום 15 אשר העיד לפניי על המשבר הקשה אותו הוא חווה עד היום, על הקושי הנפשי, ובעניין זה יוזכר כי בהתאם לאישום בעניינו של מתלונן זה בו הודה הנאשם, הרי שבמהלך הזמן אף איים המתלונן להתאבד כשהוא אוחז סכין בידו ומבקש את כספו בחזרה.
הסדר הטיעון שכרתו הצדדים היה מותנה בהחזרת כספי המתלוננים.
ההסדר הוצג בינואר 2015 כאשר תחילה נקבעו הטיעונים לעונש לחודש יוני 2015, ובהמשך, לאור טענות הנאשם כי הוא מנסה לגייס כספים על מנת לשלם למתלוננים, נדחו שוב ושוב הדיונים, ואף בחודש האחרון ביקשו הצדדים כי יתאפשר לנאשם לשלם מיליון ₪ אותם נטען כי גייס בטרם הטיעונים לעונש.
ואולם בפתח הדיון היום התברר כי חרף הדחיה הארוכה אשר ניתנה לא הפקיד הנאשם ולו שקל אחד לטובת המתלוננים, ואף היום כאשר טען בפניי כי סכום כסף מסוים נמצא בידי עוה"ד בנאמנות, לא הוכיח את הטענה למעט העובדה כי אכן קיים חשבון נאמנות וזאת מבלי לפרט מהו הסכום המופקד בחשבון זה.
3
חרף הפסקה שנעשתה בדיון על מנת לברר את הדברים במטרה להקל בעונשו של הנאשם ככל שיתברר כי הדבר נכון, לא עלה בידי הצדדים להציג מסמכים נוספים ולתמוך את טענת הנאשם אשר כאמור גרס כי כ-מיליון ₪ נמצאים ברשותו לשם התשלום.
ההסדר בין הצדדים קבע כי ככל שלא ישולמו פיצויים, הרי שהם יעתרו במשותף ל-48 חודשי מאסר ולרכיבים נלווים.
בטיעונים היום, טען ב"כ המאשימה כי נוכח אי תשלום הפיצויים יש מקום לפסוק פיצויים לחובת הנאשם וכן מאסר על תנאי וקנס מרתיע.
כן הגיש גיליון רישום פלילי ממנו נלמד כי כבר בשנת 98' שלח הנאשם ידו בכספי מעבידו ונידון בשל כך לתקופת מאסר אשר רוצתה בעבודות שירות.
ב"כ הנאשם עמדה על כך כי עוד בטרם הצגת ההסדר לבית המשפט, פיצה הנאשם את המתלוננים בסכום של 1,850,000 ₪ וכי בעקבות מעשי המרמה של הנאשם, התפרקה משפחתו והוא נותר למעשה חסר כל, מתגורר בבית הוריו החולים ומתפרנס מניקוי בתים.
הנאשם בדברו האחרון לעונש שב וביקש לאפשר לו לשלם את הפיצוי הנטען, אולם כאמור חלפה שנה מאז הצגת ההסדר, ולבקשת הצדדים נשמעו היום הטיעונים לעונש ולא הוצגה ראיה ממשית בדבר הסכום אשר נטען כי יש ברשות הנאשם.
כמפורט לעיל הנאשם חטא במסכת מרמה מסועפת וקשה, ארוכת שנים ומתוכננת היטב באשר כאמור נעזר בחוזים מזויפים, מסמכים מזויפים נוספים ובחשבונות בנק.
נהיר כי יכולת הנאשם לפצות את המתלוננים כיום אינה גבוהה נוכח הטיעונים שנשמעו בעניין זה על ידי באת כוחו וכך גם עולה מהעובדה כי חרף מתן ארכה בת שנה להפקדת כספים, לא הופקד כאמור דבר בבית המשפט.
יחד עם זאת, ובהתאם לפסיקה, יש מקום להטיל פיצוי גם על נאשם אשר יכולותיו הכספיות מוגבלות, וכך עולה מהחלטות בית המשפט אותן הגישה באת כוח הנאשם בכל הנוגע להכרזתו של הנאשם כפושט רגל.
נוכח המפורט לעיל באשר למצבו הכספי של הנאשם, וכן נוכח הסכמת הצדדים למאסר ממושך והעובדה כי בהסדר עצמו הותנה משך המאסר בגובה הפיצוי, הרי שלא יחויב הנאשם במסגרת גזר הדין במלוא הסכום אותו נטל מהמתלוננים.
4
באשר לעתירת ב"כ הנאשם שלא להטיל קנס על הנאשם, הרי שבע"פ 4190/13 בעניין עידו סמואל, ציין בית המשפט העליון כי "מקובל ונכון כי בהקשרן של עבירות כלכליות יש טעם בהשתת קנסות אשר במקרים לא מבוטלים משרתים תכלית הרתעתית ראויה ואף תורמים להוצאת בלעו של העבריין מפיו".
באותו עניין עמד בית המשפט העליון על כך ששונים הם הדברים כאשר הקנס הוא מצומצם ובלתי מרתיע וכאשר העונש העיקרי הוא מאסר ממושך בפועל.
נוכח דברים אלו, איני מוצאת מקום להימנע כליל מהשתת קנס, וזאת חרף תקופת המאסר עליה הסכימו הצדדים.
מטרת ביצוע העבירות על ידי הנאשם הינה מטרה כלכלית, ובשל כך יש ערך להשתת הקנס והפיצוי חרף המאסר.
מאחר שעסקינן בעתירה מוסכמת למאסר, ולאחר שמצאתי את העתירה ראויה, אני מכבדת את ההסדר, ומטילה על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 48 חודשי מאסר בפועל.
ב. 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירה שיש בה יסוד של זיוף, מרמה, גניבה וכזב.
ג. קנס בסך 200,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מ- 1.3.16 ובכל 1 לחודש שלאחריו. לא ישולם אחד התשלומים במועדו יעמוד הקנס כולו לפירעון מיידי.
ד. פיצוי למתלוננים בסך כולל של 2 מיליון ₪. הפיצוי ישולם ב-20 תשלומים שווים ורצופים, החל מ-1.3.16 ובכל 1 לחודש שלאחריו. לא ישולם אחד התשלומים במועד יעמוד הפיצוי כולו לפירעון מיידי.
בהתאם להסכמת הצדדים, תוגש רשימה מוסכמת עד לתאריך 17.1.16 באשר לחלוקת הפיצוי שנפסק למתלוננים ותינתן החלטה משלימה.
הנאשם יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 12.1.16.
ניתן בזאת צו לחילוט המוצגים בהתאם לשיקול דעת קצין משטרה.
זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.
5
ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ו, 07 ינואר 2016, בנוכחות הצדדים.