ת"פ 61848/10/15 – מדינת ישראל נגד ריקאן עבוד,אשרף קדור
בית המשפט המחוזי בחיפה |
|
ת"פ 61848-10-15 מדינת ישראל נ' עבוד(עציר) ואח'
|
|
1
|
בפני כבוד השופטת דיאנה סלע |
|
|
המאשימה |
מדינת ישראל
|
||
נגד
|
|||
הנאשמים |
1. ריקאן עבוד (עציר) 2. אשרף קדור (עציר)
|
||
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
גזר דין
הנאשמים הורשעו על פי הודייתם בעובדות כתב אישום
שתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סחר בנשק שלא כדין - לפי סעיפים
1. תמצית העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן: א. חלק כללי בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, שירת נאשם 1 כחייל סדיר בתפקיד מאבטח מתקנים בבסיס הרדוף (להלן: הבסיס). המכונה "114" והמכונה "076" הם חיילים המשרתים במשטרה הצבאית החוקרת (להלן: סמוי 1 וסמוי 2, בהתאמה), ובמועדים הרלוונטיים לכתב האישום פעלו בשליחות המשטרה הצבאית החוקרת בצה"ל ורכשו בהוראתה, באישורה ובכספה כלי נשק ותחמושת באופן המתואר להלן. החל מחודש יולי 2015, הוצב סמוי 1 לשרת בבסיס ושם הכיר את נאשם 1. המכונה "שרון" והמכונה "מאיר" הם שוטרים סמויים במשטרת ישראל (להלן: שוטר 1 ושוטר 2, בהתאמה) ובמועדים הרלוונטיים לכתב האישום, פעלו בשליחות משטרת ישראל ורכשו בהוראתה, באישורה ובכספה כלי נשק ותחמושת באופן המתואר להלן. ב. אישום ראשון 1) בתאריך 8/8/15 בשעה 23:15 או בסמוך לכך, נפגשו נאשם 1 וסמוי 1 בבסיס. במהלך שיחה ביניהם הציע נאשם 1 לסמוי 1 לרכוש אמצעי לחימה שונים וביניהם נשק מסוג "עוזי" ורימוני הלם. 2) בתאריך 18/8/15 בשעה 23:20 או בסמוך לכך, שמרו נאשם 1 וסמוי 1 בעמדת שמירה בבסיס. במהלך השמירה, הציע נאשם 1 לסמוי 1 לרכוש נשק מסוג "קרל גוסטב" תמורת 18,000 ₪ (להלן באישום זה: הנשק). בתאריך 19/8/15 בשעות אחר הצהריים, פנה נאשם 1 לסמוי 1 והציע לו לרכוש אמצעי לחימה שונים וביניהם רובים ורימוני רסס. בסופו של דבר, סוכם כי נאשם 1 ימכור לסמוי 1 את הנשק תמורת 10,000 ₪. בהמשך לכך, נאשם 1 והסמויים סיכמו כי סמוי 2 יעביר לנאשם 1 סך 3,000 ₪ בטרם העסקה, ובמעמד העברת הנשק תשולם היתרה בסך 7,000 ₪ (להלן: עסקת הנשק הראשונה). כדי לקדם את עסקת הנשק הראשונה, סיכמו הנאשמים שימכרו את הנשק לסמויים תמורת 10,000 ₪, כך שנאשם 1 יקבל את התשלום בסך 3,000 ₪ בבסיס, ואילו נאשם 2 יוביל את הנשק לתחנת הדלק ביישוב אליקים (להלן: תחנת הדלק) ויקבל את היתרה בסך 7,000 ₪. 3) בתאריך 19/8/15 בשעה 20:50 או בסמוך לכך, הגיע סמוי 2 לבסיס והעביר לסמוי 1 סך 3,000 ₪ בנוכחות נאשם 1. נאשם 1 אמר לסמוי 1 שיחזיק בכסף עד לאחר שיקבל הודעה שעסקת הנשק הראשונה עברה בהצלחה. 4) בהמשך לסיכום, הוביל נאשם 2 את הנשק מדליית אל כרמל לעבר תחנת הדלק ברכב מסוג פולקסווגן מ"ר 7906336 (להלן: הרכב). בהמשך, עדכן נאשם 2 את נאשם 1 שהגיע לתחנת הדלק, ונאשם 1 הודיע על כך לסמוי 1. בהגיעו לתחנת הדלק, נאשם 2 יצא מהרכב כשהוא מחזיק את הנשק, והמתין לסמוי 2 על מנת לבצע את עסקת הנשק הראשונה. הנשק הינו חפץ דמוי תת מקלע מאולתר, קליבר 9 מ"מ, שבכוחו להמית אדם, ומחסנית מאולתרת המתאימה לנשק (להלן: המחסנית). 5) בתאריך 19/8/15 בשעה 22:50 או בסמוך לכך, הגיעו סמוי 2 והשוטרים בסמוך לתחנת הדלק, שם פגשו בנאשם 2. במהלך המפגש, שוטר 1 העביר לנאשם 2 סך של 6,800 ₪ ואז נאשם 2 מסר את הנשק והמחסנית לשוטר 1. לאחר העברת הנשק והמחסנית לשוטר 1, סמוי 1 העביר לידי נאשם 1 סכום נוסף של 3,000 ₪ בעת ששהו בבסיס. 6) במעשיהם כמתואר לעיל הנאשמים סחרו בנשק בצוותא חדא, בלא רשות על פי דין לעשות כן, וכן נשאו והובילו בצוותא חדא נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו.
ג. אישום שני 1) בתקופה שבין התאריכים 18/9/15-22/8/15, שוחח נאשם 1 עם סמוי 1 והציע לו לרכוש אמצעי לחימה שונים כגון: רימונים, מטעני חבלה, אקדח ורובה. 2) בתאריך 19/9/15 בשעה 19:00 או בסמוך לכך, בבסיס, נאשם 1 שוחח עם סמוי 1 והציע לו לרכוש אקדח ותחמושת תמורת 20,000 ₪ ומקלע מאג תמורת 90,000 ₪. נאשם 1 וסמוי 1 סיכמו כי הנאשמים ימכרו לו את האקדח והתחמושת תמורת 20,000 ₪ (להלן: עסקת הנשק השנייה). בתאריך 20/9/15 בשעות הצהריים או בסמוך לכך, נאשם 1 התקשר לסמוי 1 והורה לו לחלק את הכסף עבור האקדח והתחמושת, כך שבשקית אחת יעבירו לנאשמים 19,000 ₪ ובשקית השנייה יעבירו לו 1,000 ₪, מבלי שנאשם 2 יידע על כך. נאשם 1 סיכם עם סמוי 1 שיבצעו את עסקת הנשק השנייה בסמוך לתחנת הדלק ביישוב אליקים (להלן: תחנת הדלק). כדי לקדם את עסקת הנשק השנייה, נשאו הנאשמים והובילו ברכב מסוג סיאט איביזה מ"ר 56-579-73 (להלן: הרכב) אקדח תופי RS, תוצרת גרמניה, קליבר 22LR שבכוחו להמית אדם (להלן: האקדח) וקופסה המכילה 43 כדורים בקליבר 22LR (להלן: התחמושת) לתחנת הדלק. 3) בתאריך 20/9/15 בשעה 16:20 או בסמוך לכך, נפגשו הנאשמים, הסמויים ושוטר 2 סמוך לתחנת הדלק. הסמויים ושוטר 2 ניגשו לרכב, ואז נאשם 1 הוציא את האקדח והחל לנקות אותו באמצעות סמרטוט. בהמשך, נאשם 1 ניגש לרכבו של סמוי 1 והניח את האקדח במושב האחורי של רכב הסמוי. בשלב זה, סמוי 1 העביר לנאשם 1 סך 1,000 ₪, ובהמשך ניגש הנאשם 1 לסמוי 2 ומסר לו את התחמושת, וסמוי 2 מסר לו את יתרת התשלום בסך 19,000 ₪. 4) במהלך המפגש בתחנת הדלק, הציע הנאשם 2 לשוטר 1 לרכוש מקלע מסוג מאג תמורת 90,000 ₪. 5) האקדח והתחמושת הינם "נשק" כהגדרתו בחוק. במעשיהם כמתואר לעיל הנאשמים סחרו בנשק בצוותא חדא, בלא רשות על פי דין לעשות כן, וכן נאשמים נשאו והובילו בצוותא חדא נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו. ד. אישום שלישי 1) בתקופה בין התאריכים 24/9/15-2/10/15 שוחח נאשם 1 עם סמוי 1 והציע לו לרכוש אמצעי לחימה שונים, כגון: מקלע מאג, רובה צלפים, רובה 16M ותחמושת. 2) בתאריך 1/10/15, בשעות אחר הצהריים, בבסיס, שוחח נאשם 1 עם סמוי 1 והציע לו לרכוש שני תתי מקלע מאולתרים מסוג "קרל גוסטב" תמורת 30,000 ₪ ו-1,000 כדורים לרובה מסוג קלאץ' תמורת 20,000 ₪. בסופו של דבר, שוחחו נאשם 1 וסמוי 1 טלפונית עם סמוי 2, וסיכמו כי הנאשמים ימכרו להם את שני תתי המקלע המאולתרים ו-2,000 כדורים המתאימים לתתי המקלע, תמורת 30,000 ₪ (להלן: עסקת הנשק השלישית). 3) בהמשך לסיכום, בתאריך 3/10/15, בשעות הצהריים, שוחח נאשם 1 עם סמוי 1 והורה לו לחלק את הכסף כך, שבמהלך העסקה הם ישלמו לנאשמים 24,000 ₪, וסמוי 1 יעביר לנאשם 1 5,000 ₪ מבלי שנאשם 2 יידע על כך, ואת היתרה בסך 1,000 ₪ ישאיר סמוי 1 לעצמו. 4) בתאריך 7/10/15 התקשר נאשם 1 לסמוי 1 והודיע לו שעסקת הנשק תתבצע למחרת. 5) בתאריך 8/10/15, בשעה 16:22 נשאו הנאשמים והובילו ברכב מסוג יונדאי מ"ר 2452631 (להלן: הרכב), שני חפצים דמויי תת מקלע מאולתרים, קליבר 9 מ"מ (להלן: הנשקים), 2 מחסניות מאולתרות המתאימות לנשקים (להלן: המחסניות) ו-472 כדורים בקוטר 5.56 מ"מ (להלן: התחמושת) לתחנת הדלק ביישוב אליקים (להלן: תחנת הדלק). 6) בהמשך לסיכום, נפגשו הנאשמים עם הסמויים ושוטר 1 בסמוך לתחנת הדלק. במהלך המפגש, הוציא נאשם 1 את הנשקים, המחסניות והתחמושת מהרכב, והעביר אותם לרכב בו נסע סמוי 1. בתמורה, מסר סמוי 1 לנאשם 1 5,000 ₪. אז ניגש נאשם 1 לעבר סמוי 2, אשר מסר לו סכום נוסף של 24,000 ₪. 7) במהלך העברת הנשקים, המחסניות והתחמושת, שוחח נאשם 2 עם שוטר 1, והציע לו לרכוש 20 רובים מסוג 16M. במהלך העסקה כמפורט לעיל, הגיעו כוחות משטרה וצבא למקום ועצרו את הנאשמים. 8) באחד מהנשקים המפורטים בסעיף 5 לעיל, המחסניות והתחמושת הינם "נשק" כהגדרתו בחוק. במעשיהם כמתואר לעיל הנאשמים סחרו בנשק בצוותא חדא, בלא רשות על פי דין לעשות כן; ניסו הנאשמים לסחור בנשק בצוותא חדא, בלא רשות על פי דין לעשות כן; וכן נשאו והובילו בצוותא חדא נשקים בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו.
2. הסדר הטיעון א. הצדדים הגיעו להסכמה גם לעניין הענישה המבוקשת, ועתרו להטיל על הנאשמים מאסר בפועל למשך 45 חודשים . כמו כן הוסכם כי על הנאשמים יוטלו מאסר על תנאי וקנס, על פי שיקול דעתו של בית המשפט, לאחר טיעוני הצדדים בעניין.
ב. כמו כן, הוסכם כי המאשימה תבקש מבית המשפט להורות על חילוט רכב סיאט איביזה מ"ר 56-579-73, אשר שימש את הנאשמים לצורך ביצוע העסקה המפורטת באישום השני (להלן: הרכב), ובית המשפט יכריע בבקשה לאור טיעוני הצדדים בעניין. בעת הטיעון לעונש הודיע ב"כ המאשימה כי הצדדים הגיעו להסכמה אחרת, לפיה חלף חילוטו של רכב הסיאט המוזכר בפרט האישום השני (להלן: הרכב), יפקיד נאשם 1 סך של 15,000 ₪, אשר יחולטו לאוצר המדינה. בכפוף להמצאת אישור הפקדה כאמור, תסכים המאשימה להחזרתו של הרכב לידי בעליו החוקיים.
3. ראיות לעונש א. לנאשם 1 אין הרשעות קודמות. עם זאת, לאחר מעצרו, הוגש נגדו כתב אישום בבית דין צבאי בגין של שימוש בסמים מסוכנים בהזדמנויות שונות. ב"כ המאשימה הגיש לבית המשפט את כתב האישום המתוקן, את הכרעת הדין ואת גזר הדין, במסגרתו נגזרו עליו 60 ימי מאסר ומאסר על תנאי.
ב. לנאשם 2 הרשעה קודמת מיום 24/11/13, בעבירות איומים, פציעה כשהעבריין מזויין, והחזקת אגרופן או סכין שלא למטרה כשרה, בגינה נדון למאסר בעבודות שירות, ולצו מבחן, אשר הופקע בהמשך משלא עמד בו.
4. טיעוני המאשימה ב"כ המאשימה ביקש מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון, להטיל על הנאשמים 45 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרם, למעט 60 הימים המתייחסים לעונשו של נאשם 1 בבית הדין הצבאי, וכן להטיל עליהם מאסר על תנאי וקנס משמעותיים. א. ב"כ המאשימה ציין את השיקולים להגעת המאשימה להסדר הטיעון, כאשר המרכזי בהם הוא קושי ראייתי. מדובר בכתב אישום המתייחס לשלוש עבירות בנשק, אשר הראיות המרכזיות מתבססות על עדות הסוכן ועל עדות מפעיל הסוכנים, שהיה סוכן בעצמו. ב"כ המאשימה הסביר כי התגלו קשיים ראייתיים ביחס לאופן תיעוד העסקאות, כך שהעונש המוסכם בין הצדדים משקלל בראש ובראשונה את הקשיים שהיו יכולים להתעורר בעת ניהול הוכחות בתיק ביחס לכל אחת מהעסקאות המיוחסות לנאשמים.
שיקול נוסף הוא גילם של הנאשם הצעירים. לנאשם 1 לא היה עבר פלילי, ולנאשם 2 עבר פלילי קל יחסית. כמו כן נלקחו בחשבון נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, כפי שיטענו על ידי הסנגורים. העונש הולם הן את נסיבות האירוע, הן את נסיבותיהם האישיות והן את הקשיים הראייתים הגלומים בתיק זה.
ב. ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשמים מאסר על תנאי מרתיע לתקופה ממושכת, וזאת בשים לב לריבוי האישומים ולחומרת העבירות נשוא כתב האישום.
ג. כן ביקש לגזור עליהם קנס כבד ומכביד, בטענו כי הנאשמים קיבלו לידיהם מהסוכנים, במהלך ביצוע העסקה הראשונה והשנייה סכומי כסף נכבדים, אשר יצאו מאוצר המדינה והועברו לידי הנאשמים, על מנת להוציא את ביצוע העסקות אל הפועל. בעסקה הראשונה מדובר בסכום כולל של 10,000 ₪, ובעסקה השנייה המדובר בסך כולל של 20,000 ₪. מעבר לצורך בהרתעה, במניעה ובגמול, הצריכים להשתקף גם בגובה הקנס, ביקש להתייחס גם לסכומי העסקאות נשוא כתב האישום, כאשר בעסקה השלישית, אשר "פוצצה" בעת הסוכנים ביצעו את מעצרם של החשודים, דובר על סכומי כסף ניכרים, המצביעים על הכדאיות של אותם עבריינים לבצע עסקאות בנשק. הנשקים משמשים בסופו של דבר גורמים עברייניים שונים או גורמים ביטחוניים. לטענתו, על בית המשפט ליתן ביטוי לדברים אלה גם ברכיבי המאסר על תנאי והקנס.
ד. לדברי ב"כ המאשימה, הנאשמים עצורים בתיק זה מיום 8/10/15 ועד היום, וניתן לנכות את ימי מעצרם מתקופת המאסר המוסכמת. יחד עם זאת, חזר על בקשתו להמנע מלנכות ממאסרו של נאשם 1 את 60 ימי המאסר שנגזרו עליו בתיק בבית הדין הצבאי.
בסופו של דבר נטען, כי מדובר בעונש ראוי ובהסדר שיש לאמצו.
טיעוני ההגנה 5. שני הסנגורים עתרו לאמץ את הסדר הטיעון, ולהקל ברכיבי העונש הנתונים לשיקול דעתו של בית המשפט, תוך פירוט נימוקיהם לכך.
6. הטיעונים לעונש מטעם נאשם 1: סנגורו של נאשם 1 ביקש לכבד את הסדר הטיעון, ולהטיל עליו מאסר על תנאי וקנס מתונים. א. הסנגור ציין כי הנאשם הוא בחור נורמטיבי, בן למשפחה נורמטיבית ותומכת, למד בתיכון, סיים 12 שנות לימוד והתגייס לצבא. השירות שלו היה תקין, ונותרו רק חודשיים עד לסיום התפקיד שלו. הסנגור הדגיש כי הנאשם מעולם לא ביצע עבירות, אין לו עבר פלילי, ואף לא נעצר. דא עקא, שהוריו של הנאשם, אליהם היה קשור, נפרדו, והוא חי עם "עזובה רגשית", חייו היו די קשים, ולא לחינם נקלע לסיטואציה הזו.
ב. יום אחד המשטרה החליטה להפעיל סוכן, מפעילו הגיע ליד המחנה הצבאי, נשא ונתן וביקש נשק מהסוכן עצמו. השניים "עשו תרגיל" בנוכחות הנאשם. הנאשם ראה את הדברים, ולאחר מכן אמר לסוכן - לפי דברי הסוכן עצמו - "מה אתה צריך? השתגעת? תקבל עונש מאסר ארוך על זה". משניסה הסוכן לשדל אותו להיכנס לעניין, אומר "אני לא מתעסק לא בזה ולא בזה", והסוכן פרש "לא בסמים". משהביע ב"כ המאשימה התנגדות לטענה, לאחר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון, לאחר תיקונו של כתב האישום, טען ב"כ הנאשם 1, כי מרשו לא היה מגיע לעסקים האלה, אלמלא שלחה המדינה סוכן מדיח כדי להוכיח שהוא מבצע עבירות מסוג זה. הנאשם התפתה וביצע את העבירות, ואילולא כן היה משתחרר מהצבא בעוד חודשיים, ויכול היה ללכת ללמוד, להתחתן עם חברתו מזה שש שנים, ולהקים בית בישראל. אשר לכספים שהתקבלו, הנאשם קיבל 1,000 ₪, גם על פי הסוכן, והשאר הלך לספק הנשק.
ג. הסנגור הדגיש כי הנאשם עשה מעשה שלא ייעשה, הרחוק מאופיו, אך יש להתחשב בכך שהודה בביצוע העבירות שבצע, לקח אחריות על מעשיו, ולא ניהל משפט, על אף שידע כי הוא הולך למאסר לא קל, לראשונה בחייו.
ד. אשר לחודשיים שריצה בכלא במסגרת הצבא, טען הסנגור, כי איתרע מזלו והוא נידון לחודשיים מאסר על שימוש בסם, אבל המקובל הוא, כמעט בלי יוצא מן הכלל, שתקופה זו תנוכה לגבי נאשמים הנשפטים למאסר לתקופה ארוכה. כן טען כי לו היו מעמידים אותו לדין רגיל, בבית משפט רגיל, היה דינו נגזר בחופף למאסר בתיק זה. לפיכך, ביקש לגזור את דינו מיום מעצרו.
ה. הסנגור אישר את ההסדר לענין הפקדת הסך של 15,000 ₪ חלף חילוטו של הרכב.
לגבי הקנס, ביקש להמנע מהטלתו, או הטלת קנס מינימלי, בטענה שהסך של 15,000 ₪ הם קנס, בטענו כי חילוט הרכב אינו מתבקש, לא נדרש, ואפשר היה גם להמנע ממנו. לכן ביקש שלא להוסיף על סכום זה.
7. הטיעונים לעונש מטעם נאשם 2: סנגורו של נאשם 2 ביקש אף הוא לכבד את הסדר הטיעון, ולהטיל עליו מאסר על תנאי וקנס מתונים.
א. הסנגור הדגיש כי הסדר טיעון התגבש בעקבות קשיים ראייתיים שהציגה ההגנה בפני המאשימה, ולאחר בחינה מדוקדקת מאוד ואוזן קשבת.
ב. כן טען כי נסיבותיו האישיות של נאשם 2 הן מורכבות ביותר. עוד מילדותו היו לנאשם בעיות קוגניטיביות שגרמו לו לנשור מהלימודים בשלב מאוד מוקדם, אבל הוא עבד וסייע לפרנסת הבית והמשפחה, שסובלת ממצוקה כלכלית אמיתית, ומצוייה הרבה מתחת לקו העוני.
ג. לדבריו, הנאשם הוא בן למשפחה שהתפרקה למעשה בעקבות טרגדיה נוראה, משנרצחה אחותו הגדולה ממנו בשנה, באוגוסט 12', על ידי מי שהיה אז ארוסה, והרוצח שם קץ לחייו מיד באותו מעמד. במשפחה היו חמישה ילדים, האחות שנרצחה היתה קרובה אליו ביותר, והם גדלו כמו תאומים. אירוע זה, והדברים מתוארים בתסקיר המעצר, הכניס את כל המשפחה למה שמכנה קצינת המבחן "תחושת אבל ואובדן משמעותיים, הסתגרות, התכנסות, מצוקה רגשית", ויש פה סיפור אנושי קשה מאוד, כאשר מאז הרצח, מצוי הגרף המתאר את חייו של הנאשם בצלילה, משחווה משבר נפשי קשה ביותר, והתפקוד שלו נפגע. הוא התחיל להשתמש בכל מיני "משני תודעה" כדרך להתמודד עם כל מיני תחושות שלא הצליח לעבד.
ד. גם התיק הקודם של הנאשם בוצע בהקשר זה, אף שההגנה אינה ממעיטה מחומרת מעשיו. המתלונן שם היה קרוב משפחה של הרוצח, עובר לאירוע הקניט את הנאשם לגבי אחותו המנוחה, וכב' השופטת קנטור התייחסה לזה בגזר הדין.
לטענת הסנגור, הנאשם הולך לרצות תקופת מאסר ממושכת, וזהו מאסרו הראשון. בעבר נדון ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות ולצו מבחן, אך הוא הצליח להשתלב בעבודה ולא הצליח להגיע לפגישות. כב' השופטת קנטור הפקיעה את הצו, ולא הטילה על הנאשם עונש נוסף בנסיבות החריגות שהיו שם.
ה. לעניין הקנס, הצטרף הסנגור לדבריו של סנגורו של נאשם 1, וביקש להקל בקנס. לדבריו, עובד אביו של הנאשם, בן 55, פועל בחברה קבלנית לעבודות עפר, ומשתכר קצת מעל שכר המינימום, האם עקרת בית, והם בקושי רב מצליחים להניח אוכל על שולחנם. לדבריו, ברור שהקנס לא ישולם על ידי הנאשם, ההולך לרצות עונש של מאסר, אלא על ידי ההורים, המתמודדים מעבר לדיכאון ולקיום הכל כך קשה גם עם קיום פיזי שהוא כמעט בלתי אפשרי. לכן, ביקש כי הקנס יהיה סמלי, מינורי, שלא יגרום לנזקים מעבר לנזקים ולאסון שהתיק הטיל על המשפחה.
ו. הסנגור חזר וביקש לאמץ את ההסדר, ולהמליץ לשב"ס, בשולי גזר הדין, על פי בקשת הנאשם, לבחון על פי הכללים הנוהגים אצלו לשלב אותו בהליך טיפולי באחד מבתי הסוהר הטיפוליים. הנאשם עובר תהליך של התפתחות, של הבנה לאן החיים לוקחים אותו מאז האסון שפקד אותו, והוא מעוניין לנצל את הזמן כדי לעשות התחלה חדשה, ולשקם את חייו.
8. דברי הנאשמים הנאשם 1: אני מצטער על מה שעשיתי, זה אחד. אני מבקש להשתקם בהמשך, לעבור לחרמון ולהשתקם. לשאלת בית המשפט למה דווקא חרמון, אני משיב שאני רוצה להשתקם, שינוי דרך. אני מבקש מבית המשפט לכבד את העסקה.
הנאשם 2: אני מבקש שתשלחו אותי לחרמון, לטיפול. אני רוצה שתתחשבו בהוריי, שיהיה לנו פתח קטן ליציאה החוצה, שלפחות יהיה לנו משהו. אני מקווה שבית המשפט יתחשב בנו ואני מצטער. אני צריך טיפול. יש טיפול טוב בחרמון. אני בן אדם שבאמת צריך טיפול, אני רוצה להשתקם, מספיק.
דיון 9. רבות נכתב על הקשיים בגזירת הדין, בעיקר כאשר עסקינן באנשים צעירים אשר ביצעו עבירות חמורות המסכנות את בטחון הציבור. (לעניין זה ראו ע"פ 344/81 מ"י נ' סגל, פ"ד לה (4), 313, מפי כב' הנשיא שמגר; ע"פ 2163/05 דג'מיל אלייב נ' מ"י (12/12/05), מפי כב' הש' רובינשטיין ועוד). הענישה מושפעת בכללותה משיקולי גמול והרתעה (אם כי קרנה של ההרתעה ירדה אחרונה בעקבות מחקרים רבים שנעשו); מנסיבות ביצוע העבירות וחומרתן, נפיצותן ותדירות ביצוען, השפעתן על כלל הציבור וההשלכות היכולות להיגרם מהן, כגון הפגיעה בבטחון הציבור ומידתה, החשש והפחד שמעשים אלה נוטעים בלב אדם מן הישוב; עוד היא מושפעת מהנסיבות האישיות של מבצעי העבירות, גילם, עברם הפלילי, ושיקולי שיקום, ובכל מקרה ומקרה מוטלת על בית המשפט החובה לערוך את האיזון בין האינטרסים השונים. (ראו לעניין זה גם ע"פ 4890/01 מ"י נ' פלוני, פ"ד נו (1), 594).
העיקרון המנחה בגזירת עונשו של נאשם הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת העבירה בנסיבותיה ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג העונש המוטל עליו ומידתו; השיקולים לבחינת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה, הם הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה, ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה. כן ניתן לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה לשם קביעת מתחם העונש ההולם, ונסיבות נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירה לשם גזירת העונש המתאים לנאשם הספציפי.
הפסיקה פירשה את עקרון ההלימה - יחס הולם בין החומרה של מעשה העבירה ואשם הנאשם לבין חומרת העונש שיושת עליו - כמבטא את "עקרון הגמול". (ראו לענין זה דברי כב' הש' רובינשטיין בע"פ 1523/10 פלונית נ' מ"י (18/4/12), וכן ע"פ 156/80 כוכבי בנימין נ' מ"י, פ"ד לה(4) 744, מפי כב' הש' אלון).
10. אין צורך להכביר מילים אודות חומרת מעשיהם של הנאשמים, אשר הורשעו במספר משמעותי של עבירות של סחר בנשק בצוותא חדא, בלא רשות על פי דין לעשות כן, וכן במספר עבירות של נשיאת נשק והובלתו בצוותא חדא נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו, לרבות בנסיון לעשות כן, כמפורט בכתב האישום לעיל, ואין מקום לחזור על הדברים.
הנאשמים פעלו מתאוות בצע וגילו אדישות מוחלטת לאפשרות ההרס והפגיעה החמורים שעלולים היו להיגרם ממעשיהם, מבלי לתת את הדעת לסיכון הגלום בכך. ההשלכות הרות האסון בעבירות בנשק בכלל והסחר בנשק בפרט, והסיכון הגלום בהן נידונו רבות בפסיקה של בתי המשפט. שוב ושוב קבע בית המשפט העליון כי העוסקים בכך יוצרים סכנות המצריכות התייחסות מיוחדת, באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה. "סחר בנשק הוא תופעה מסוכנת, במיוחד בימינו אלה. הניסיון מלמד שנשק אשר מקורו מפוקפק, לאחר שהוא יוצא מידי המחזיק בו, מוצא את דרכו לידיים עברייניות או למפגעים למיניהם, והרי אלה גם אלה כבר הוכיחו כי אין הם מהססים להשתמש בו גם במקומות סואנים, וגם כאשר ברור להם כי עלולים להיפגע מהירי אנשים תמימים שנקלעו לזירה בדרך מקרה. לפיכך, התרענו בעבר ונחזור ונתריע גם הפעם, כי כל החוטא בעבירות מסוג זה עלול להידרש לשלם מחיר יקר, ואף באובדן חירותו לתקופה ממושכת...". (ע"פ 5833/07 ח'ורי נ' מ"י (18/11/07); ראו גם ע"פ 761/07 מ"י נ' אדרי (22/2/07), שניהם מפי כב' הש' לוי; ע"פ 3300/06 סנינה נ' מ"י (10/8/06), מפי כב' הש' ארבל; רע"פ 2718/04 דחאל נ' מ"י (29/3/04), מפי כב' הש' ג'ובראן).
בהקשר זה על בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לסוג הנשק שבו מדובר, לכמותו, לתכלית שלשמה הוחזק וכן לשאלה עד כמה מוחשית היא הסכנה שייעשה בו שימוש (ע"פ 1332/04 מ"י נ' פס, פ"ד נח(5) 541, 544, מפי כב' הנשיאה ביניש).
בענייננו, מדובר בסוגי נשק שונים, במחסניות ובכדורים, כמפורט לעיל. אלמלא נמכרו אלה לסוכנים, היתה קיימת סכנה ממשית לכך שהנשקים יפלו בידי גורמים פליליים ו/או עוינים, וישמש לפגיעה בבטחון הציבור, אם על דרך של פעולות חבלניות, או על דרך של מעשים פליליים המסכנים חיי אדם. מדובר בעבירות שקשה לחושפן בהעדר מתלוננים, ויש להטיל על מבצעיהן עונשים חמורים, הן משיקולי גמול, הן משיקולי מניעה והן משיקולי הרתעה.
הפסיקה החמירה בעונשו של מי שסחר בנשק: "אין צורך להכביר מילים לגבי חומרת העבירה. סחר בנשק הוא תופעה רווחת לצערנו, ונשק שיוצא מידי המחזיק בו, אין לדעת להיכן יתגלגל ומה ייעשה בו, אם לפעילות פלילית ואם לפעילות טרור. על בית המשפט להרים תרומתו במאבק נגד "הקלות הבלתי נסבלת שבה סובב נשק חם או קר על נגזרותיו בידיים עברייניות. פעמים שהנשק נוטל חיי אדם, פעמים הוא פוגע בגוף האדם, ופעמים מתמזל המזל ובסייעתא דשמיא, אין פגיעה גופנית" (כב' השופט רובינשטיין בע"פ 9543/09 בילאל רחאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.1.2010)). החוטא בעבירות כגון דא, נוטל סיכון כי יידרש לשלם מחיר כבד בשל כך, קל וחומר בעניינו של המשיב, שכבר חטא בעבר בעבירות אלו (ראו ע"פ 4034/05 פופוטקין נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2006); ; ע"פ 431/05 ידגרוב נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2005); ע"פ 11448/03 מדינת ישראל נ' גרבאן, לא פורסם (2004); ע"פ 5318/03 עמר נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2004))". (ע"פ 6326/07 ג'בארין נ' מ"י (14/1/08), וע"פ 2944/09 אבו מועמר נ' מ"י (9/12/09), מפי כב' הש' לוי).
אשר לטענה כי הסוכן המשטרתי היה סוכן מדיח, אין מקומה בשלב הטיעון לעונש, שהרי הנאשמים הודו בעבירות שיוחסו להם, בכתב אישום שתוקן לקולא בעקבות הסדר טיעון בין הצדדים, ותוך הסכמה על ענישה הנוטה לקולא, בגין קשיים ראייתיים שהוזכרו על ידי באי כח הצדדים. מכל מקום, מן המפורסמות כי בעבירות מסוג זה, הנסתרות מעין, אין מנוס מפעילות באמצעי חקירה מגוונים כדי לחשוף את המעשים, העלולים לסכן את בטחונו של הציבור כולו. יחד עם זאת, לקחתי בחשבון את העובדה כי כלי הנשק שהגיעו לידי המשטרה יחולטו, לא יגיעו לידיים עברייניות ולא יתרמו למעגל האלימות. מאידך גיסא, אין חולק כי בתיק הנדון דידן קיימים קשיים ראייתיים משמעותיים, אשר הובילו להסדר הטיעון שנעשה עם הנאשמים.
11. לצד האמור, הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ובית המשפט מצווה לשקול, בנוסף לחומרת העבירות, גם שיקולים הנוגעים לכל אחד מהנאשמים, עברו, נסיבותיו האישיות, לקיחת אחריות על ידו, חרטתו, וכן שיקולי שיקום וחינוך. (ע"פ 5106/99 אבו נג'ימה נ' מ"י, פ"ד נד(1) 350, 354; ע"פ 4980/01 מ"י נ' פלוני ואח', פ"ד נו(1) 594, 601, מפי כב' הנשיאה ביניש). א. לקולא אני רואה לזקוף לזכות הנאשמים את גילם הצעיר, ואת הודייתם בעובדות כתב האישום המתוקן, בטרם מתן תשובה לכתב האישום, ולקיחת אחריות מלאה על ידם. עוד לקחתי בחשבון את נסיבותיהם האישיות של כל אחד מהנאשמים, כפי שבאו לידי ביטוי בטיעוני הסניגורים, כמפורט לעיל. ב. נאשם 1: לנאשם 1 אין הרשעות קודמות, אך הוא הורשע בעבירת סמים מסוכנים לאחר ביצוע העבירה ואף נדון למאסר בן חודשיים בגינה. לפי תיאורי סנגורו, אשר לא נסתרו, מדובר בבחור צעיר, בן למשפחה נורמטיבית ותומכת, שעבר משבר משפחתי לאחר גירושי הוריו. מהלך חייו עד לביצוע העבירה היה תקין ונורמטיבי לכאורה, 12 שנות לימוד, גיוס לצבא, שירות כמעט מלא, וחברה מזה כשש שנים. אלמלא התדרדר לביצוע הפשעים המפורטים לעיל, היה לכאורה הולך בדרך המלך למסלול חיים נורמאלי ומקובל בחברה, כמפורט לעיל.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך כי הנאשם 1 הוא שהעמיד רכב של המשפחה לביצוע עבירות הנשק דנן, על כל הכרוך בכך.
ג. נאשם 2: לנאשם 2 הרשעה קודמת בעבירות אלימות, כאמור לעיל, וצו מבחן שהוטל עליו, בנוסף לעבודות השירות, הופקע עקב חוסר שיתוף פעולה. נסיבותיו האישיות של נאשם 2 כמתואר על ידי סנגורו, ואשר לא נסתרו, הן קשות, עקב בעיותיו הקוגניטיביות מילדות, בגינן נשר מהלימודים בגיל צעיר, וכן מצוקתה הכלכלית של משפחתו, אשר חייבה אותו לעבוד ולסייע בפרנסת הבית והמשפחה. הטרגדיה שפקדה את הנאשם ובני משפחתו, משנרצחה אחותו הגדולה ממנו בשנה, בנסיבות המתוארות לעיל, גרמה לו ולמשפחתו משבר משמעותי ביותר, אשר פגע בתפקודו, בעקבותיה אף החל להשתמש בכל מיני "משני תודעה", על פי דברי הסנגור.
ד. יחד עם זאת, יש לזכור כי כאשר עסקינן בעבירות בנשק, נקבע כי נסיבותיהם האישיות של הנאשמים יסוגו מפני שיקולים של טובת הציבור. אשר לרף הענישה בעבירות אלה, ראו פסק הדין של השופטים חשין, גרוניס (כתוארו דאז) וג'ובראן בע"פ 8012/04 מתאני נ' מ"י ( 16/11/05). בנסיבות הענין, איני סבורה כי יש הצדקה לנכות מעונשו של נאשם 1 את 60 הימים בהם ריצה עונש מאסר בגין עבירות סמים בצבא, או לפטור אותו מקנס משמעותי בגין העבירות הרבות שביצע, תמורת בצע כסף.
כך גם איני רואה לפטור את נאשם 2, אשר אין זו העבירה הראשונה שבצע, מקנס משמעותי, אשר יאיין את התועלת שציפה לקבל מביצוע העבירות החמורות בהן הורשע על פי הודייתו.
12. הסדר הטיעון התשתית הנורמטיבית לעניין הסדרי טיעון נסקרה בהרחבה על ידי כב' הנשיאה ביניש בע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פ"ד נז(1), 577, שם נקבע כי ככלל יקיים בית משפט הסדרי טיעון שהונחו בפניו, בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם. בצד זה, מחובתו של בית המשפט לבחון אם הסדר הטיעון המסוים מאזן בין טובת ההנאה שמעניק ההסדר לנאשם לבין האינטרס הציבורי שיש בעונש המוצע במסגרתו. וכך נאמר:
"... במסגרת בחינתו של העונש המוצע, ייתן בית-המשפט דעתו לכל שיקולי הענישה הרלוונטיים, ויבחן אם מקיים העונש המוצע את האיזון הדרוש ביניהם. לשם כך, יבחן בית -המשפט את העונש ההולם בנסיבות העניין, וישקיף עליו גם באספקלריה שהעמידה לרשותו התביעה בהסדר הטיעון שערכה. בבחינת הסדר הטיעון, נקודת המוצא היא מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה. כמו בכל הליך של גזירת-הדין, ייתן בית-המשפט דעתו גם לנסיבות האישיות של הנאשם ולשיקולי מדיניות של ענישה ראויה, ויתחשב בכל אלה... הוא יבחן את העונש על -פי אמות המידה שמנינו, ויבדוק אם העונש המוסכם שהוצע לו אינו מפר את האיזון הדרוש בין טובת ההנאה שהנאשם מקבל לבין אינטרס הציבור. אם שוכנע בית-המשפט בקיומו של איזון כאמור, יאמץ את הסדר הטיעון. אם הופר האיזון האמור, אם התביעה הכללית חרגה בהפעלת השקלול ההולם במזיד, בשוגג או בתום -לב, ואם ציפיות הנאשם מנותקות מהצדקה עניינית, יסטה בית-המשפט מההסדר המוצע ויגזור את הדין על-פי שיקול-דעתו". (שם, בעמ' 607- 610; כן ראו ע"פ 1717/06 אבו זינה נ' מ"י (12/11/07), מפי כב' הש' רובינשטיין; ראו גם ע"פ 351/07 פלוני נ' מ"י (6/6/07), מפי כב' הש' פוגלמן). עם זאת, הלכה היא כי רק במקרים חריגים יסטה בית המשפט מהסדר טיעון, אם שוכנע כי בשיקולי התביעה נפל פגם משמעותי, ואין די בכך שהענישה שונה מהענישה הראויה לפי השקפתו של בית המשפט כדי לקיים תנאי זה:
"אכן, בגוזרו את העונש על בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין והעובדה שהושג הסדר טיעון אין בה כדי לפטור אותו מחובתו זו. אולם, מקום שבו מוצג בפני בית המשפט הסדר טיעון צריך הסדר זה להוות שיקול מרכזי בשיקוליו של בית המשפט הגוזר את העונש וככלל על בית המשפט לקיימו (ראו: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פ"ד נז (1) 577, להלן: עניין פלוני). המקרים בהם יסטה בית המשפט מהסדר טיעון, על פי גישת האיזון שאומצה בעניין פלוני הנ"ל, הם אפוא המקרים החריגים ובית המשפט יעשה כן מקום ששוכנע כי נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה. לעומת זאת, העובדה לבדה שהעונש עליו הוסכם איננו העונש שראוי היה להטילו בנסיבות המקרה לפי השקפתו של בית המשפט, אין די בה כדי להביא לסטייה מן ההסדר". (ע"פ 9600/04 משראקי נ' מ"י (2/3/05), מפי כב' הש' חיות).
לפיכך, לאחר שמיעת טיעוניהם של הצדדים ביחס למכלול השיקולים שהנחו אותם בהגיעם להסדר, עריכת איזונים בין מכלול השיקולים הנדרשים - חומרת העבירות בה הורשעו הנאשמים ומדיניות הענישה הראויה בעבירות כגון דא מחד גיסא, מול טיעוני הצדדים בדבר קשיים ראייתיים בהוכחת אשמתם של הנאשמים, נסיבותיו האישיות של כל נאשם, הודייתו, חרטתו והסתמכותו על הסדר הטיעון, תוך מחילה על זכותו לטעון לחפותו ולדרוש מהתביעה כי תוכיח אשמתו מעבר לכל ספק סביר מאידך גיסא - סבורני כי אין עסקינן באותם מקרים חריגים בהם יהא זה מן המידה לסטות מהסדר הטיעון שהוצג בפני. חזקה על הצדדים כי שקלו היטב את שיקוליהם בהגיעם להסדר המתואר לעיל, ואני רואה לכבדו.
יחד עם זאת, סבורני כי יש להביא בחשבון את הרווח הקל בסחר בנשק לענין הקנס, ולאיין את הכדאיות המצוייה בעסקאות אסורות אלה. לא נעלמו מעיני טענותיו של סנגורו של נאשם 2 לגבי מצבה הכלכלי של משפחתו, אך יש להרתיע את הנאשם עצמו ואחרים מביצוע עבירות דומות, שרווח קל בצידן, על ידי פגיעה בתועלת הצפויה מסחר בנשק.
למען הסר ספק, איני רואה לקבל את הטענה כי הסכום המוסכם שישולם חלף חילוטו של הרכב ששימש לביצוען של חלק מהעבירות בתיק זה, מגלם בתוכו את הקנס, נוכח הרציונאלים השונים העומדים בבסיסה של כל אחת מהסנקציות הנדונות לעיל ולהלן.
13. נוכח כל המקובץ לעיל, אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים עונשים כדלקמן:
א. מאסר בפועל למשך 45 חודשים. מתקופת מאסרם של הנאשמים ינוכו ימי מעצרם בתיק זה, אך מעונשו של נאשם 1 לא ינוכו 60 הימים בהם ריצה עונש מאסר בגין עבירות סמים בצבא, שאין ממין הענין.
ב. מאסר על תנאי למשך 18 חודשים שכל אחד מהנאשמים לא ישא בו זולת אם יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה בה הורשע בתיק זה, או כל עבירה בנשק או עבירת רכוש שהיא פשע, ויורשע בה בתוך תקופת התנאי או לאחריה.
ג. קנס בסך 15,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, אשר ישולמו החל מיום 1/3/16 ובכל 1 לחודש שלאחריו. אם לא יעשה כן תעמוד יתרת הקנס לפרעון מידי, ותשא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
14. חלף חילוטו של הרכב (רכב הסיאט המוזכר בפרט האישום השני), יפקיד נאשם 1 סך של 15,000 ₪, אשר יחולטו לאוצר המדינה. בכפוף להמצאת אישור הפקדה כאמור, תחזיר המאשימה את הרכב לידי בעליו החוקיים. אם לא ייעשה כן בתוך 90 יום מהיום, יחולט הרכב לאוצר המדינה.
54678313 15. לאור בקשותיהם של הנאשמים, אשר לקחו אחריות מלאה על העבירות שביצעו לפני שנשמע ולו עד אחד בעניינם, לעבור הליך שיקומי בכלא חרמון, נוכח גילם הצעיר וחרטתם, מבלי להתערב בנהלי שב"ס, מומלץ בחום כי שב"ס ישקול שילובם של שני הנאשמים בהליכים טיפוליים בבית סוהר שיקומי, על פי שיקול דעתו, לאחר שיבחן את התאמתם ומסוגלותם לכך, כדי לקדם את שיקומם לקראת החיים האזרחיים שלאחר ריצוי מאסרם.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, י"ד שבט תשע"ו, 24 ינואר 2016, בנוכחות ב"כ הצדדים והנאשמים.
חתימה
|
|