1

ביום 23.2.2022 ניתן פסק-הדין, על יסוד תיעוד שהעיד על מסירה שבוצעה ובהיעדר הגנה. ביום 1.3.2022 עתרה הנתבעת בבקשה לביטול פסק-הדין. הוריתי על קבלת תשובת התובעים. תשובה הוגשה.

עסקינן בתביעה לפינוי מושכר. הנתבעת חתומה על אישור המסירה והיא אינה מעלה טענות במישור מסירת התביעה. היא טענה כי את התובעים עצמם היא אינה מכירה. היא שכרה את הדירה מאחר - "בנימין אבישי, והוא אשר בעל הדירה". היא ציינה כי לאחר שקיבלה את התביעה הודיע לה מר בנימין אבישי כי הוא מבטל את ההליך המשפטי, ועל כן היא לא הגישה כתב הגנה.

אשר לטיעוני ההגנה: היא טענה כי לתביעה עצמה לא צורף הסכם שכירות, וכשקיבלה העתקים של הסכמי שכירות ממר בנימין אבישי "נתגלה לעיניה כי ההסכמים שונו וזויפו לפי ראותו!!!". היא הוסיפה, כי היא משלמת את תשלומי שכר הדירה, כאשר מר בנימין אבישי העדיף לקבל את התשלומים במזומן. היא הוסיפה כי בשל הקורונה והעובדה כי היא פוטרה מעבודתה, היא אינה מצליחה למצוא דירה שעונה על צרכיה.

התובעים מתנגדים לבקשה. הם מדגישים כי תקופת השכירות ממילא חלפה (ביום 28.2.2022). התצהיר התומך בתשובה הוא תצהירו של מר בנימין אבישי. הוא ציין כי הוא מנהל את השכירות בשם התובעים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ועל יסוד הדין החל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

2

הדין: הזכות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בערכאה ראשונה נתפסת כחלק מזכות הגישה לערכאות (על זכות הגישה לערכאות ראו ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 632-631 (1997)). על בית המשפט לאזן בין מימוש זכות הגישה לערכאות ובין האינטרס הציבורי מערכתי של ניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט.

בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד תיסוב על עילות הביטול הבאות: ביטול מחובת הצדק וביטול לפי שיקול דעת של בית המשפט (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון (27.2.2001)). עילת ביטול מחובת הצדק תקום אם נפל בפסק הדין פגם דיוני היורד לשורש ההליך. פגם כאמור כשלעצמו - דוגמת פגם בהמצאה - מצדיק את ביטול פסק הדין בלי להידרש לשאלת ההגנה (ע"א 713/75 פרנקל נ' קאופמן, פ"ד ל(3) 449, 453 (1983); ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994); רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ, פס' 4 (29.10.2000)). אם לא נפל פגם דיוני רשאי בית המשפט לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעתו (ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830 (1994)). בית המשפט יבחן שני שיקולים: שיקול ראשון נוגע לסיבה למחדל; השיקול השני נוגע לסיכויי ההליך (רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43 (2001)). בין השיקולים מתקיימת "מקבילית כוחות". משקל עיקרי מוקנה לסיכויי ההליך. נפסק כי די בכך שהמבקש יראה סיכוי אפשרי להצליח בהליך. עם זאת, אין טעם להיעתר לבקשה אם לא הוצגה הגנה וממילא צפוי להינתן כנגד המבקש אותו פסק דין (בר"ע (מחוזי ת"א) 1170/02 אלמור יוסף תעשיות אקריליות בע"מ נ' סרן תעשיות ואקום בע"מ, פס' 5(ג) (15.10.2002)).

יישום הדין על נסיבות העניין:

אין מחלוקת כי התביעה נמסרה לתובעת כדין. היה עליה להגיש כתב הגנה במועד ובגדרו לטעון את טענותיה. אף שבתשובה לא הייתה התייחסות עניינית לטענה כי מר בנימין אבישי אמר לנתבעת שהיא אינה נדרשת להגיש כתב הגנה, הרי שאיני מקבל את טענתה. אם עמדתה לפיה צד ג' - שאינו המשכיר - הגיש כנגדה את התביעה, אף שהוא לא היה מוסמך לעשות כן, לא היה מקום להסתמך על עמדתו של אחר (מר אבישי בנימין) שלפיו הוא מבטל את התביעה.

לגופם של דברים: בניגוד לנטען, הסכמי שכירות צורפו לתביעה. אין די באמירה כללית כי מדובר במסמכים שזויפו. הנתבעת לא ציינה מהו תוכנם של מסמכי השכירות הנכונים, ובכלל זאת - מהם מועדי השכירות. מכאן שהנתבעת לא התמודדה עם תמונת המצב שלפיה בעת הגשת הבקשה לביטול פסק דין הסתיימה זה מכבר תקופת השכירות. נתתי דעתי לעובדה כי בעת הגשת התביעה הייתה עדיין תקופת השכירות בתוקף. עם זאת, התייחסות למועד כאמור היא הכרחית. אם חלפה תקופת השכירות, אין מקום להידרש לאפשרות של ביטול פסק הדין. ממילא, גם את הטענה בדבר ביצוע תשלומים במזומן נכון היה להוסיף ולפרט.

המבקשת לא הניחה בסיס עובדתי ומשפטי המקים לה הגנה מפני תביעת הפינוי. בנסיבות כאמור, אין עילה להורות על ביטולו של פסק-הדין.

סיכומו של דבר: איני נעתר לבקשה. הבקשה לביטול פסק-דין נדחית.

3

תשובת התובעים לבקשה הייתה חלקית בלבד. בנסיבות כאמור, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד אדר ב' תשפ"ב, 17 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.