1

לפני בקשה להפרדת משפטם של הנאשמים 3 ו-11 בתיק שבנדון (להלן: "המבקשים 1-2") ממשפטם של יתר הנאשמים בתיק ובקשת הנאשם 7 (להלן: "המבקש 3") להעברת משפטו לבית משפט לנוער.

לטענת המבקשים 1-2 מרגע שהוגש כתב אישום נפרד כנגד הנאשם משה בן משה לא קיימת עוד זיקה עניינית הדוקה בין האישומים המיוחסים למבקשים לשאר האישומים בכתב האישום המתוקן (בשלישית) וכי חלקם של המבקשים קטן ושולי ורק מספר בודד של עדים רלוונטיים בעניינם.

המבקש 3 מצטרף לטענות אלה של המבקשים 1-2 בדבר ניתוק הקשר הענייני בין האישום המיוחס לו לשאר האישומים בתיק ומיעוט העדים הרלוונטיים, ומוסיף כי היות ומדובר בקטין אשר היה בן 17 במועד בו לכאורה התרחש האירוע מושא האישום המיוחס לו, על בית המשפט להורות על העברת משפטו של המבקש 3 לבית משפט השלום לנוער, אשר לו הסמכות לדון בענייננו.

2

המשיבה מצידה טוענת כי נוכח סעיף 87 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 יש לה את הסמכות להגיש כתב אישום נגד מספר נאשמים באותו כתב אישום, וכי התנאי המופיע ברישא הסעיף מתקיים גם לאחר הפרדתו "המלאכותית" של הנאשם משה בן משה מכתב האישום:

"מותר להאשים בכתב אישום אחד כמה נאשמים אם כל אחד מהם היה צד לעבירות שבכתב האישום או לאחת מהן, בין כשותף ובין בדרך אחרת, או אם האישום הוא בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה שהם מהווים פרשה אחת; אולם אין באי-צירופו של צד אחד לעבירה מניעה לשפיטתו של צד אחר.

עוד טוענת המשיבה כי נוכח אישומים אחרים המיוחסים למבקשים בכתב האישום, לבית המשפט קיימת הסמכות לדון בעניינם וכי הראיות בתיק זה מצביעות על קשר הדוק בין אישומים אלה לשאר האישומים בכתב האישום. כן טוענת בעניינו של המבקש 3 כי אין בעובדת היותו קטין כדי למנוע העמדתו לדין בפני בית משפט זה וכי ניתנה לכך הסמכה כנדרש על ידי פרקליט מחוז ת"א פלילי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לא מצאתי לעת הזו להורות על הפרדת משפטם של המבקשים 1-2 ממשפטם של יתר הנאשמים. כן לא מצאתי להורות, לעת הזו, על העברת משפטו של המבקש 3 לבית משפט לנוער, כאשר לא למיותר לציין (כפי שגם העירה המשיבה בתגובתה) כי על בית המשפט לנהוג כלפי הקטין כאילו היה בית משפט לנוער ומשכך זכויותיו של המבקש אינן נפגעות.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ו, 11 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.