1

 

 

 

1.         הנאשם, יליד 95', הורשע על יסוד הודייתו בעובדות כתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות כדלהלן: שלוש עבירות בנשק (נשיאה והובלה) - לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין), עבירות בנשק (החזקה) - לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו - לפי סעיף 275 לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

2.         תמצית העובדות בכתב האישום המתוקן

אישום ראשון

בתאריך 10/8/2020 בשעה 23:00 או סמוך לכך, נהג הנאשם ברכבו מסוג סובארו, מ.ר. 77-795-64 מעכו לכפר ג'דידה מכר (להלן: הרכב וכפר מכר, בהתאמה); בהגיעו לכפר מכר, נטל הנאשם לידיו מגורם שאינו ידוע למאשימה תת מקלע מאולתר, שהוא כלי שמסוגל לירות כדור או קליע שבכוחם להמית אדם, ומחסנית שהיא אבזר לנשק (להלן: הנשק והמחסנית, בהתאמה). הנאשם נהג ברכב מכפר מכר לעכו, כשהוא נושא ומוביל עמו את הנשק והמחסנית.

במעשיו המתוארים לעיל, הנאשם נשא והוביל נשק ואבזר לנשק, בלא רשות על פי דין.

אישום שני

העובדות המפורטות באישום ראשון מהוות חלק בלתי נפרד מאישום זה.

2

במועד כלשהו סמוך לתאריך 18/01/21, סיכם הנאשם עם אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן: האחר), כי יקבל לידיו מהאחר את הנשק, יחזיק בו ויסתיר אותו. בלילה שבין 18/1/21 ל-19/1/21, בסמוך לשעה 00:11, הגיע הנאשם ברכב לרחוב מעלה החורשה בעכו, החנה אותו ברחוב באזור מגורים (להלן: המקום או אזור המגורים), יצא מהרכב ונפגש עם האחר שנשא והוביל את הנשק, המחסנית וכדורי תחמושת לנשק בתוך שקית שחורה. הנאשם והאחר התרחקו מהרכב.

בהמשך, סמוך לשעה 00:30, חזרו השניים לכיוון הרכב, הנאשם התיישב במושב הנהג, האחר עמד צמוד לחלק האחורי של הרכב, ירה מהנשק מספר יריות, ומיד לאחר מכן השליך את הנשק לתוך תא המטען הפתוח של הרכב, סגר את תא המטען וברח בריצה מהמקום. הנאשם, שהיה מודע להשלכת הנשק לרכב על ידי האחר, נסע מהמקום ברכב, כשהוא נושא ומוביל עמו את הנשק, המחסנית וקופסא שהכילה כדורים לנשק בקוטר 9 מ"מ (להלן: התחמושת).

במעשיו המתוארים לעיל, הנאשם נשא והוביל את נשק, מחסנית ותחמושת בלא רשות על פי דין.

אישום שלישי

העובדות המפורטות באישומים הראשון והשני מהוות חלק בלתי נפרד מאישום זה.הנאשם נסע מהמקום, כשהוא החזיק בנשק, במחסנית ובתחמושת לנשק בתוך שקית שחורה (להלן: השקית).

למחרת, ביום 19/1/21, סמוך לשעה 11:08, יצא הנאשם מביתו ברחוב פנקס בעכו, ניגש אל רכבו והתעסק בשקית שהכילה את הנשק, המחסנית והתחמושת, שהיו בתא המטען של הרכב; לאחר מכן התיישב במושב הנהג והחל לנהוג ברכב לכיוון דרך הארבעה בעכו.

באותה עת צפו על הבית אנשי משטרה שהגיעו למקום במטרה לבצע בבית חיפוש. השוטרים שהבחינו במעשיו של הנאשם, חשדו כי הוא מחזיק ברשותו נשק, והחלו לעקוב אחריו בנסיעה ברכבי משטרה מוסווים; במהלך נסיעתו, הבחין הנאשם בכך שרכבי משטרה עוקבים אחריו והחל להימלט מפניהם בנהיגה ברכב במהירות גבוהה ברחובות עכו, עד שעלה בידו לחמוק מהם. במשך כל הנסיעה, החזיק הנאשם, נשא והוביל ברכב את הנשק, המחסנית והתחמושת.

בשעה 11:22 הגיע הנאשם בנהיגה ברכב לחנייה ברחוב סר אייזיק (להלן: החנייה). הוא החנה את הרכב, יצא ממנו, הוציא מתא המטען את השקית עם הנשק, המחסנית והתחמושת, הלך במהירות לרחוב הרצל והחביא את השקית על תכולתה בצמוד לגלגל של גרוטאת רכב GMC שחנתה מאחורי חנות לשטיפת רכבים, במרחק של כ-140 מטרים מהחנייה. הנאשם עשה את המעשים המפורטים לעיל במטרה להפריע לשוטרים במילוי תפקידם, להעלים את הנשק, המחסנית והתחמושת, ולמנוע את תפיסתם ואת העמדתו לדין.

לאחר מכן, בשעה 11:26, חזר הנאשם לחנייה, נכנס לרכב והחל בנסיעה במטרה לצאת מהחנייה; בשלב זה הגיעו למקום השוטרים, חסמו עם רכביהם את היציאה מהחנייה ועיכבו את הנאשם; זמן קצר לאחר מכן, לאחר פעולות חיפוש וסריקה, תפסו אנשי משטרה את הנשק, המחסנית והתחמושת שהיו בשקית במקום שבו החביא אותם הנאשם, ועצרו את הנאשם.

במעשיו המתוארים לעיל, הנאשם החזיק, נשא והוביל את הנשק, המחסנית והתחמושת בלא רשות על פי דין, עשה מעשים בכוונה להפריע לשוטרים כשהם ממלאים תפקידם כחוק או להכשילם בכך, וניסה להעלים ראיות בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין.

3

3.         הסדר הטיעון

הצדדים הגיעו להסדר טיעון בטרם הוחל בשמיעת הראיות בתיק; כתב האישום תוקן במסגרת ההסדר, הנאשם חזר בו מכפירתו והודה בעובדות כתב האישום המתוקן. הצדדים, אשר לא הגיעו להסכמה לעניין העונש, הסכימו כי הטיעון לעונש יהיה חופשי, על יסוד העובדות המוסכמות.

כן הוסכם כי הסנגור יבקש לטעון לעונש לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן ואילו המאשימה תתנגד לכך. כמפורט בהחלטה שניתנה בדיון מיום 11/5/21 ומהטעמים שפורטו במסגרתה, ראיתי להיעתר לבקשת הסנגור, ושירות המבחן למבוגרים התבקש לערוך תסקיר בעניינו של הנאשם.

ראיות לעונש

4.         הנאשם נעדר הרשעות קודמות.

 

 

5.         תסקיר שירות המבחן

שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית או מהמלצה על חלופה עונשית בעניינו של הנאשם; זאת, לאחר שבחן את מכלול הנסיבות הרלוונטיות בנדון, בא לכלל מסקנה כי קיים סיכון בעניינו של הנאשם סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד.

א. קצינת המבחן סקרה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, בן 25, בן למשפחה נורמטיבית, שהתגורר בבית הוריו בעכו; לדבריו, לאחר שהשלים 12 שנות לימוד החל לעבוד בעבודות מזדמנות כפועל במפעלים, במכון לשטיפת רכבים וכמשלוחן, אך צבר חובות כספיים כבדים בשל התנהלות כלכלית לא נכונה.

הנאשם מסר כי בהיותו כבן 21 ניהל מערכת יחסים זוגית במשך כשנתיים עם נערה כבת 15, אשר ילדה לו בן; לאחר סיום הקשר, ובשל קשיי תפקוד של האם, לקח הנאשם על עצמו אחריות הורית בלעדית ואף החל בתהליך הכרה כמשמורן יחיד על בנו, אך עקב מעצרו קיבלו הוריו התומכים משמורת מלאה על בנו, לאחר ששימשו עבורו כמשפחת אמנה בחודשים האחרונים.

ב. אשר לעבירות שבגינן הורשע, אלה בוצעו לדבריו עקב החובות שצבר והליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו, לרבות עיקול על חשבון הבנק שלו; הוא חש לחץ, חרדה וחוסר אונים, שגרמו לו לחפש אחר דרכים להשיג רווח כלכלי משמעותי בזמן קצר. לאחר שלא הצליח למצוא עבודות שיניבו רווח חומרי מספק עבורו, פנה לאנשי שוליים שהכיר, ביקש לבצע עבורם משימות תמורת תשלום, וכך ביצע את העבירות שבהן הורשע על פי הודייתו.

הנאשם מסר לקצינת המבחן כי ביצע עבירות נשיאה והובלה בלבד. אשר לאישום הראשון, אמר כי נטל לידיו שקית שלא היה מודע לתוכנה, ורק לאחר שהגיע ליעדו הבין כי מדובר בנשק. בהתייחס לאישום השני, מסר כי שהה ברכבו כשברקע מוזיקה רועשת, ולכן לא ידע כי "האחר" ירה בנשק והשליכו לתא המטען. לדבריו, סיכם עם האחר מבעוד מועד כי יחל בנסיעה כשהוא יסגור את תא המטען. אשר לאישום השלישי, מסר כי נעצר בעקבות תצפית של כוחות המשטרה על מכוניתו. בדיעבד לדבריו, הוא מכיר בכך שפעל באופן פסול ומתחרט על כך.

4

ג. שירות המבחן שערך אבחון לנאשם, בעל העבר הנקי, התרשם שהנאשם פעל לספק את צרכיו הרגשיים והחומריים באופן ילדותי, תוך נכונות לפרוץ את גבולות החוק ואת הנורמות החברתיות המקובלות, אגב חיפוש אחר פתרונות מהירים וקלים למצוקותיו, כי הוא מתקשה בוויסות דחפים וחסר אחריות בהתנהלותו הכלכלית. להערכתו, בעת מצוקה, נכון הנאשם לקחת על עצמו סיכונים מבלי להתחשב בהשלכות מעשיו ובחומרתם.

קצינת המבחן ציינה כי לנאשם גישה מצמצמת ביחס למעורבותו במעשים שבהם הורשע, קשייו לקחת עליהם אחריות מלאה, הקשרים השוליים שניהל עובר למעשיו, והפער בין כתב האישום המתוקן לבין הצהרותיו בפניה; לפיכך העריכה כי הנאשם מתקשה לבחון את הבעייתיות שבהתנהלותו ולהכיר בחומרת מעשיו.

לדבריה, בבואו של שירות המבחן להעריך את גורמי הסיכון להישנות ביצוע העבירות כאמור לבין גורמי הסיכוי לשיקום, ניתן משקל לפרמטרים שונים.

 

 

כגורמי סיכון נשקלו אופי העבירות, חומרתן והנזקים שהיו יכולים להיגרם כתוצאה ממעשיו; ההתרשמות מהתנהלותו חסרת האחריות במישור הכלכלי, שהובילה אותו לחיפוש אחר דרכים קלות מהירות ולא חוקיות להשגת רווח כלכלי; נטייתו להסתיר את הקשרים השוליים שניהל ואת עמדותיו הנותנות לגיטימציה לביצוע עבירות במצבי משבר, כאמור לעיל, קשייו לקחת אחריות מלאה על ביצוען ונטייתו לצמצם את חומרת מעשיו והשלכותיהם.

כגורמי סיכוי נשקלו עברו הנקי, האחריות שהוא מגלה כלפי בנו והתמיכה המשפחתית לה הוא זוכה.

בנתונים אלה התרשמה קצינת המבחן כאמור כי קיים סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד.

ד. נוכח כל המקובץ נמנע שירות המבחן מהמלצה על אפשרויות ענישה או שיקום במסגרת השירות, והמליץ להטיל עליו ענישה קונקרטית ומוחשית, אשר תמחיש עבורו את חומרת מעשיו.

6.         עדים מטעם ההגנה

אביו של הנאשם ביקש רחמים על בנו, סיפר כי הוא ורעייתו מגדלים כיום את בנו של הנאשם, בן השלוש וחצי, וכי הם קיבלו "חזקת אמנה". לדבריו, עובר למעצרו גידל הנאשם את בנו לבדו ונעזר בהם, בהוריו, וכי הילד, שלא ראה אותו מאז שנעצר מאוד מתגעגע אליו. האב ביקש להתחשב בנסיבות האמורות, ואמר "אני יודע שהוא ביצע עבירה ושהוא מודה ושהוא טעה, הוא משלם. אני חושב שכולנו משלמים גם יחד אתו..." (עמ' 13 לפרוט', ש' 4-8).

טיעוני הצדדים לעונש

7.         טיעוני המאשימה

המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל המצוי ברף הבינוני - עליון של מתחם הענישה, הנע לשיטתה בטווח שבין 3.5 ל- 6 שנות מאסר, וכן מאסר מותנה מרתיע וקנס. כן עתרה לחלט הן את הרכב והנשק, אשר באמצעותם ביצע הנאשם את העבירות.

5

א. בחזרה על עובדות כתב האישום המתוקן, התייחסה ב"כ המאשימה בהרחבה לחומרה היתירה שיש ליחס לעבירות בנשק שביצע הנאשם ולסיכון הרב הגלום בחובן לפגיעה בגוף ובנשק. חומרה הנובעת בראש ובראשונה מהחשש לשימוש זדוני שנועד לפגוע באחרים, אך גם בשל החשש לתאונות העלולות להיגרם בידי המחזיק בנשק או בידי אחר. היא הדגישה כי לא בכדי נקבע עונש מרבי של 10 שנות מאסר בגין עבירות בנשק - החזקה ונשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תוך הפנייה להנחיית פרקליט המדינה מס' 9.16 שעניינה מדיניות ענישה בעבירות נשק ומטעני חבלה, שלפיה "מתחם המוצא בעבירות של החזקת תת מקלע הוא 2- 4 שנות מאסר, ובעבירה של נשיאת אקדח - 2.5 -5 שנות מאסר".

לדבריה, הפסיקה הדגישה את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, השלכותיהן, הסיכון הגלום בהן והאסונות בגינן. זמינותם של כלי הנשק העוברים מיד ליד, אם לידיים עברייניות פליליות ואם לידי מפגעים למיניהם, תורמים להגדלת מעגל האלימות ולתוצאות הקשות הנובעות מכך. גם החזקה של נשק רב עוצמה באופן בלתי חוקי בידי אדם שאינו עבריין, מקרבת את הסיכון לאלימות קשה עד קטלנית.

 

הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו במקרה הנדון הם בטחון הציבור והגנה על חיי אדם, ובנסיבות העניין יש להטיל על הנאשם עונש שיביא להרתעה אינדיבידואלית וכללית, ולהעביר מסר חד משמעי לנאשם כי הוא פגע בביטחון הציבור ועליו להפנים את הפסול במעשיו.

 

אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ב"כ המאשימה הדגישה לחומרה כי הנאשם נשא את הנשק במספר מקרים, כאשר בשניים מהם הנשיאה וההובלה בוצעו תוך תאום ומפגש עם אחרים, התנהלות המלמדת על תכנון מוקדם; כלל המקרים בוצעו העבירות בנשק מסוג תת מקלע, אשר הנזק הפוטנציאלי העלול להיגרם ממנו הוא גבוה יותר; עסקינן בריבוי עבירות שביצע הנאשם, ואף שבוצעו בכלי נשק אחד, הרי שמדובר בעבירות חוזרות עם הנשק; לנאשם הייתה בחירה להפסיק את ביצוע העבירות לאחר האירוע הראשון, אך הוא בחר להמשיך במעשיו העבריינים, ובנסיבות האישום השלישי הוא אף הסלים את התנהגותו, כאשר מעבר לעבירות בנשק הוא גם נמלט מהמשטרה ושיבש הליכים. לטענתה, נמנע המשך ביצוע העבירות רק בשל מעצרו של הנאשם ואיתור הנשק על ידי השוטרים; ניכר כי אין מדובר באירוע בודד נקודתי, אלא בהתנהלות של הנאשם המלמדת על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו.

 

לגבי חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירות, טענה ב"כ המאשימה כי הגם שהיו מעורבים נוספים, שעמם היה הנאשם בקשר ביחס לנשק, שאת זהותם סירב למסור, הרי שבכל הנוגע לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הוא היה הגורם הבלעדי בביצוען. עסקינן בנאשם אשר יכול היה להבין את חומרת מעשיו ולהימנע מהם. כמו כן הדגישה את הנזק הפוטנציאלי שיכול היה להיגרם ממעשי הנאשם, שכן ברור לכל כי גם שימוש חד פעמי בתת מקלע עלול היה לגרום לאבדות בנפש ולנזקי רכוש.

בנתונים אלה, עתרה כאמור להעמיד את מתחם הענישה על טווח שבין בין 3.5 ל- 6 שנות מאסר.

אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ב"כ המאשימה התייחסה מחד גיסא לעברו הנקי של הנאשם ולהיותו עצור מיום 19/1/2, אך מאידך גיסא הפנתה בהרחבה לאמור בתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם, בהדגישה את מאפייני אישיותו כמפורט שם, גישתו המצמצמת למעשיו, מזעור אחריותו, וקשייו להכיר בחומרת מעשיו. כן הפנתה להערכתו של שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד, והמלצתו להשית עליו ענישה מוחשית וקונקרטית.

ב. נוכח האמור לעיל, עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ועונשים נלווים, כמבוקש לעיל.

ג. כן עתרה לחילוט הנשק ורכב הסובארו ששימש לביצוע העבירות. (טיעוני הצדדים בסוגיית החילוט יובאו בהמשך בפרק נפרד).

6

8.         טיעוני ההגנה

הסנגור, אשר הודיע - לאחר בירור עם הנאשם - כי הנאשם עומד על הודייתו המלאה, עתר שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהשית עליו עונש מתון שייתן לו פתח להשתקם ולגדל את בנו.

א. הסנגור, אשר התנגד למתחם הענישה המבוקש על ידי המאשימה, עתר לקבוע כי מכלול מעשיו של הנאשם בשלושת האישומים מהווה "אירוע אחד", ולפיכך יש לקבוע מתחם אחד לכלל העבירות שבוצעו על ידו. (לעניין זה הפנה בטיעוניו הכתובים לפסיקה ענפה, והאזכורים שם). לדידו, עסקינן בשלושה מעשים שבוצעו במתווה זהה, בסמיכות זמנים, על ידי אותו נאשם ולפיכך מדובר באירוע עברייני אחד.

לגופו של מתחם העונש ההולם את המקרה הנדון, הדגיש הסנגור כי מבלי להקל ראש בחומרת מעשיו של הנאשם, בעקבות תיקונו המשמעותי של כתב האישום, נמחקו עבירות ועובדות חמורות יותר אשר יוחסו לנאשם, לרבות עבירה של עסקה אחרת באישום הראשון, וסיוע לאחר מעשה באישום השני; לטענתו, למעשה נותרו בכתב האישום המתוקן הובלה ונשיאה של נשק לתקופות קצרות ביותר, בשלושה מועדים שונים, ללא אירועים של ירי ו/או עסקה בנשק ו/או שימוש כלשהו בנשק.

 

בהפנותו לפסיקה המשקפת את מדיניות הענישה בעבירות בנשק, טען הסנגור כי הרף התחתון של מתחם הענישה בגין "אירוע אחד של נשיאה והובלת נשק" במקרים חמורים מהמקרה הנדון, עומד על טווח של 12 - 15 חודשי מאסר, ולדידו זהו הרף התחתון שיש לקבוע במקרה הנדון (בלא שנדרש במפורש לעמדתו לעניין הרף העליון של המתחם).

ב. אשר לעונש הראוי לנאשם, הדגיש הסנגור לקולה כי הנאשם הודה כבר בחקירתו במשטרה, שיתף פעולה באופן מלא ביחס לחלקו באירועים ולמעשה לקח אחריות למעשיו למן היום הראשון "כמעט". כן ביקש ליתן משקל ממשי לקולה להודייתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה, לאחר תיקונו של כתב האישום, אשר חסכה את העדתם של 25 עדי תביעה.

עוד עתר הסנגור להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, צעיר בן 25, ללא עבר פלילי, שזו הסתבכותו הראשונה עם החוק, וזהו גם מאסרו הראשון; עובר למעצרו התגורר בבית הוריו ועבד כשליח, תוך שהוא מגדל את בנו בן 3 בעזרת הוריו, וללא כל מעורבות ו/או עזרה מצידה של האם. כן הדגיש כי מדובר בנאשם בן למשפחה נורמטיבית, סיים 12 שנות לימוד, שולל שימוש בסמים ואלכוהול, אך מצוי בחובות כבדים עקב מצבו האישי האמור.

הסנגור התנגד לעמדת המאשימה כי תסקירו של הנאשם הינו שלילי. הסנגור טען כי עסקינן בבחור צעיר בעל נסיבות חיים חריגות, ולא בנאשם בעל מאפיינים עברייניים מושרשים. לטענתו, שירות המבחן ציין כי הרקע להסתבכותו של הנאשם - שניהל אורח חיים נורמטיבי עובר למעצרו - היה מצב כלכלי קשה, וכיום התגייסה כל משפחתו לעזור לו ולגדל את בנו, שכלפיו גילה אחריות, ושאותו לא ראה למעלה מחצי שנה. אף שהנאשם חסר בשלות רגשית, אין מדובר באדם בעל תפיסות אנטי סוציאליות מושרשות. הוא היה שרוי במצוקה שהקשתה עליו להפעיל שיקול דעת; אשר ליחסו של הנאשם לעבירות שביצע, לטענת הסנגור, דבריו תואמים את התיקון המשמעותי שנערך בכתב האישום.

7

לטענתו, יש ליתן משקל משמעותי לאינטרס השיקום של הנאשם, נוכח סיכויו הגבוהים להשתקם בהינתן התגייסות משפחתו התומכת והמכילה, לסייע לו בכך ובגידול בנו. זאת, תוך הפנייה לדו"ח ועדת דורנר, שהמליץ לצמצם למינימום ההכרחי חשיפת נאשמים לאוכלוסייה עבריינית בכלא, וכן להשפעה ההפוכה של הכליאה על רמת העבריינות והסיכון כי הנאשם יסגל לעצמו דפוסים עברייניים (סעיפים 47 - 49, 62-65 לטיעוניו).

לטענתו, עצם כניסתו של הנאשם למאסר מהווה עונש משמעותי עבורו, ויש להשאיר לו פתח של תקווה על מנת שיוכל כאמור להשתקם ולהמשיך לגדל את בנו.

ג. נוכח כל האמור לעיל עתר הסניגור להקל באופן משמעותי בעונשו של הנאשם, באופן שלא יעלה על הרף התחתון של המתחם המבוקש על ידו, לאור כל הנסיבות שצוינו על ידו. כמו כן, מחמת מצבו הסוציו אקונומי הקשה ותקופת המאסר הצפויה, ביקש להימנע מהטלת קנס כספי על הנאשם. אשר למאסר המותנה שיושת על הנאשם, עתר כי יהיה מתון ומדוד, ובגין העבירות שביצע בלבד.

 

9.         א. לאחר שהצדדים טענו טיעוניהם לעונש, והמאשימה עתרה, בין השאר, לחילוט רכב הסובארו ששימש את הנאשם לביצוע העבירות, כפי שיפורט להלן, העידה ההגנה את אמו של הנאשם, אשר מסרה כי מדובר ברכב אשר בבעלותה, "הרכב רשום על שמי. יש לי רישיון נהיגה ואני נוהגת בו. האוטו הסובארו זה של המשפחה של הבית. אני ותאמר ובעלי נוהגים עליו. לכולנו יש רישיון. אני עובדת מחוץ לבית אני מטפלת בקשישים". לדבריה, הרכב רשום על שמה בלבד ולא במשותף עם בעלה משום שלפני כשש שנים קיבלה מהאחרון מתנה ליום ההולדת רכב שנת 2008, ולכן השאירה את רכב הסובארו למשפחה, "... בגלל שקיבלתי מתנה אמרתי אני משאירה את זה בבית לילדים, לנו למי שצריך. גם בעלי עובד הוא נהג אוטובוס". (עמ' 14, ש' 17- 23).

לדבריה, מיד לאחר שהנאשם נעצר הגישה בקשה כי הרכב יוחזר לרשותה, אך בהעדר אמצעים לשכור עורך דין שייצגה בבקשה "אמרו לי 'כשנבוא לבית המשפט נבקש את זה'". אין חולק כי האם הגישה בקשה להחזקת תפוס בבית משפט השלום בעכו, המאשימה טענה לחוסר סמכות מפני שהדיון בכתב האישום ובבקשת החילוט מתקיים בבית משפט זה, ובית משפט השלום לא דן בבקשה.

בחקירה נגדית אישרה האם כי בחודש ינואר 2021 נחקרה במשטרת עכו, אישרה את חתימתה על הודעתה וכן את אמיתות תכנה (ההודעה מיום 21/1/21 הוגשה לתיק כראיה לעונש, מוצג ח/1). "זו החתימה שלי ומה שרשום נכון. אני אמרתי נתתי לתאמר לבן שלי וגם עכשיו אמרתי ורשום לך ולכל המשפחה. לא תאמר במיוחד, זה לכל הבית" (עמ' 17 לפרוט', ש' 21). משעומתה עם תשובתה לחוקר כי מי שנוסע בדרך כלל ברכב זה תאמר (הנאשם), אבל גם אבא יכול או הבת שלה, השיבה "זה נכון מה שאמרתי במשטרה, גם עכשיו אמרתי".

לדבריה לרכב צרור מפתחות אחד בלבד, ואם תאמר נוסע עם הרכב, "כשאנו רוצים את האוטו אני מתקשרת תאמר תביא את האוטו והוא מביא את האוטו".האם אישרה כי הנאשם מתגורר עמם מזה שנה וחצי, מאז שהתגרש; לשאלה האם כאשר היה נשוי, הרכב חנה ליד ביתו, השיבה תחילה "לא אני לא נתתי לו את האוטו להחנות בבית כי זה נחנה אצלי בגינה שלי" (עמ' 17, ש'26-33). אולם, בהמשך כאשר נשאלה האם כל פעם שהיה משתמש ברכב היה מחזיר לה אותו השיבה, כי לפעמים "שהיה מבקש ממני שאני לא יכול להביא לך את האוטו, אני מאחר אני רוצה ללכת לעבודה, זה כמה פעמים, לא כל הזמן". (עמ' 18, ש' 1-3). כן מסרה כי הנאשם נסע לעבודה עם הרכב, כאשר עבד במשלוחים, אולם טענה כי היא איננה זוכרת את שם המפעל "אני לא יודעת מה בדיוק עובדים במפעל ... ומה המשלוחים". (בשלב זה אמר הנאשם כי עבד בחברת צ'יטה).

8

לשאלה מי עושה לרכב טסט השיבה "בעלי", אך כאשר עומתה עם דברי הנאשם בהודעתו מיום 26/1/21 "אני עשיתי לו טסט וגם ביטוח", השיבה "אין לי מה להגיד לך כי אנחנו משפחה. אני מבקשת מתאמר, מי שפנוי הולך לעשות טסט" (עמ' 19, ש' 3-7); כאשר נאמר לה כי הנאשם נהג ברכב ונעצר גם בגלל שהשחיר את החלונות, וכי הוא זה שהחליט מה יהיה ברכב, כיצד ייראה ומה יעשה בו השיבה "אין לי מה להגיד"; משנאמר לה כי הנאשם התקין ברכב מערכת מולטימדיה, החליף ריפודים, והוא היה מי שהחליט לגבי הרכב, השיבה "כולם מחליטים על הרכב הזה". לדברי ב"כ המאשימה כי בבגג' הרכב נתפסו גם בגדי עבודה של הנאשם, דבר המלמד כי הוא המשתמש ברכב, השיבה "לא אמרתי שלא" (עמ' 19, ש' 8 - 17). כאשר עומתה עם דברי הנאשם שלפיהם הוא האיש שמחליט מה יהיה עם הרכב ולא אמו, וכי אם חבר יבקש ממנו את הרכב ללכת לקניות הוא ייתן לו, השיבה בשלילה; "זה לא נכון. אני מחליטה וכולנו מחליטים. אני אומרת לך זה אוטו של משפחה" והיא אינה יודעת מה בנה דיבר עם חבר שלו. "אני יודעת שהאוטו עם הבן, אני לא ידעתי, עכשיו אני שומעת, הייתי בהלם שהוא אמר שהוא נתן לחבר" (עמ' 19, ש' 18 -27).

 

ב. דברי הנאשם: דבריו של הנאשם נשמעו לאחר עדותה של אמו לעניין החילוט, וכך אמר: "אני רוצה לדבר על הרכב שזה קשור למשפחה שלי. שנית אני מצטער, ואני מקבל את הענישה. אני ממש מתגעגע לבן שלי, למשפחה שלי, אני אכזבתי את המשפחה שלי. אני רוצה שאת תתחשבי בי. תודה רבה" (עמ' 20 לפרוט', ש' 10 -12).

 

דיון והכרעה

10.       כידוע, העיקרון המנחה את בתי המשפט בעת גזירת העונש הוא עקרון ההלימה; דהיינו, יחס הולם בין החומרה של מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם לבין סוג העונש המוטל עליו ומידתו (סעיף 40 ג' לחוק העונשין). טרם גזירת העונש על הנאשם, יקבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם המבוסס על נסיבות ביצוע העבירה הייחודית, הערכים החברתיים שנפגעו מביצועה ומידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ג' לחוק העונשין).

יחד עם זאת, כל ענישה היא אינדיבידואלית, ובמסגרת הענישה ההולמת, על בית המשפט לאזן בין מספר אינטרסים שונים: נסיבות ביצוע העבירה, תדירות העבירות, חומרתן, אופן ומידת ההשפעה שלהן על החברה מחד גיסא, ומאידך גיסא נסיבותיו האישיות של מבצע העבירה, עברו הפלילי, גילו, אפשרויות שיקום ועוד.

לצורך קביעה של מתחם העונש ההולם יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, בהתאם לסעיף 40ט לחוק העונשין.

11.       חומרת העבירות והערכים החברתיים שנפגעו בעטיין

9

            אין צורך להכביר מילים על אודות חומרתן של עבירות בנשק, וחומרת מעשיו של הנאשם בפרט, לרבות פוטנציאל הסיכון הרב הגלום בהן. מעובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה הנאשם, עולה כי בשלושה אירועים שונים ביצע הנאשם סדרה של עבירות בנשק - נשיאה, הובלה והחזקה של נשק מסוג תת מקלע מאולתר, נשיאה הובלה והחזקה של מחסנית ו/או תחמושת וכן עבירות נוספות, עד אשר נתפס על ידי המשטרה; זאת לאחר ניסיונותיו להימלט ולחמוק מידיה ולהחביא את הנשק המחסנית והתחמושת.

כעולה מהאישום הראשון - בתאריך 20/8/20 נהג הנאשם ברכבו (הסובארו) בשעת לילה מעכו לכפר מכר, שם נטל מאחר תת מקלע מאולתר ומחסנית ונסע לעכו, כשהוא מוביל את הנשק והמחסנית.

על פי האישום השני - סמוך לתאריך 18/1/21, כארבעה חודשים לאחר שביצע את העבירות על פי האישום הראשון, סיכם הנאשם עם אחר כי יקבל לידיו את תת המקלע הנ"ל יחזיק בו ויסתירו. באותו לילה הגיע הנאשם עם רכבו לעכו, החנה אותו באזור מגורים, יצא ונפגש עם האחר, אשר הוביל את הנשק המחסנית וכדורי התחמושת בשקית שחורה. לאחר שהאחר ירה מהנשק מספר יריות, הוא השליכו אל תא המטען ברכב הנאשם, שהיה פתוח, ונמלט מהמקום. הנאשם אשר היה מודע לכך שהשקית על תכולתה נמצאת בתא המטען ברכבו, נסע מהמקום כאשר הוא מוביל את הנשק, המחסנית והכדורים.

על פי האישום השלישי - לאחר שהנאשם עזב את המקום כמפורט לעיל, הוא החזיק בנשק במחסנית ובכדורים בתוך השקית שחורה. למחרת בבוקר ניגש לרכב והתעסק בשקית שהכילה את הנשק והתחמושת. שוטרים שתצפתו על ביתו, בחשד כי הוא מחזיק בנשק, החלו לעקוב אחריו כשהוא בנסיעה.

משהבחין הנאשם במעקב השוטרים, נמלט מהם בנסיעה מהירה, החנה את הרכב בחנייה, והוציא מתא המטען את השקית על תכולתה; הוא הלך במהירות לרחוב הרצל, והחביאה שם בצמוד לגלגל של גרוטאת רכב; כשחזר לרכבו והחל בנסיעה כדי לצאת מהחניה, חסמו השוטרים עם רכביהם את היציאה מהחניה, ולאחר סריקה וחיפוש תפסו את השקית ובתוכה הנשק, המחסנית והתחמושת, במקום בו החביאם הנאשם, ועצרוהו.

לא ניתן שלא להתרשם כי מעשיו של הנאשם - אשר בוצעו על ידו לשיטתו לשם השגת רווח קל ומהיר - הלכו והסלימו בדרגת חומרתם, ותעוזתו והעדר המורא שלו מפני החוק מלמדים על מסוכנותו כלפי הציבור.

12.       על הסיכון הגלום בעבירות בנשק ראו דבריה של כב' הש' ארבל בע"פ 4945/13 מדינת ישראל נ' סלימאן (19/1/14):

"עבירות המבוצעות בנשק - לרבות רכישה, החזקה ונשיאת נשק - טומנות בחובן פוטנציאל סיכון הרסני לפגיעה בשלום הציבור וביטחונו, החשש הוא כי נשק המוחזק שלא כדין ישמש לפעילות עבריינית העלולה להביא לפגיעה ואף לקיפוח חייהם של אזרחים תמימים. אכן, "התגלגלותם" של כלי נשק מיד ליד ללא פיקוח עלול להוביל להגעתם בדרך לא דרך לגורמים פליליים ועוינים. אין לדעת מה יעלה בגורלם של כלי נשק אלה ולאילו תוצאות הרסניות יובילו. ודוק: הסיכון שנשקף לשלום הציבור צריך להילקח בחשבון על-ידי כל מי שמחזיק בידו נשק שלא כדין - גם אם אינו מחזיק בו למטרת ביצוען של עבירות אחרות. עצם החזקת נשק בעל פוטנציאל קטילה מבלי שיש עליו ועל בעליו פיקוח מוסדר של הרשויות טומן בחובו סיכון, באשר המחזיק בו נתון תמיד לחשש שיתפתה לעשות בו שימוש, ולו ברגעי לחץ ופחד...".

 

10

עבירות הנשק, ובכללם החזקה, הובלה ונשיאת נשק שלא כדין, הפכו למרבה הצער ל"מכת מדינה" של ממש; ראו לעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 5613/20 אלהוזייל (25/8/20), כדלהלן:

 

"לגופם של דברים, עבירות בנשק הפכו בשנים האחרונות, לתופעה נפוצה בקרב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, המביאה לעתים מזומנות לפגיעה בחפים מפשע ולאובדן חיי אדם. כתוצאה מכך, בית משפט זה שב וקבע כי מתחייבת החמרה ממשית בענישה על עבירות אלו, על מנת לשדר מסר מרתיע מפני ביצוען (ראו למשל בע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח, פסקאות 16-17 לחוות דעתי (5.11.2019); רע"פ 7344/18 מג'יד נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (21.10.2018))."

 

כן ראו דבריו של כב' הש' סולברג בע"פ 9830/17 פלאח חמודה נ' מדינת ישראל (8/3/18), כדלהלן:

 

"בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתן של עבירות הנשק, ועל הסכנה הרבה הטמונה בביצוען, וזאת "בעיקר בשל כך שעבירות מסוג זה מקימות פוטנציאל להסלמה עבריינית ויוצרות סיכון ממשי וחמור לשלום הציבור וביטחונו" (ע"פ 3156/11 זראיעה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (21.2.2012); ראו גם: ע"פ 27/17 בסל נ' מדינת ישראל (פסקה 1 (12.12.2017)). בהתאם לכך, "מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלה היא מדיניות של ענישה מחמירה, המחייבת בדרך כלל הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו הרשעתו הראשונה" (ע"פ 6989/13 פרח נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (25.2.2014))". (ראו גם ע"פ 2564/19 אזברגה נ' מדינת ישראל (18/7/19) והמובאות שם; ע"פ 8207/19 אליהו נ' מדינת ישראל (13/7/20, שניהם מפי כב' הש' סולברג; ע"פ 2398/14 אלהוייזל נ' מדינת ישראל (8/7/14), מפי כב' הש' עמית; ע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש ואח' (9/6/10), מפי כב' הש' פוגלמן; ועוד. ההדגשות אינן במקור - ד.ס.).

 

13.       אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, אין מדובר באירועים ספונטניים אליהם נקלע הנאשם שלא בטובתו, אלא במעשים אשר תוכננו על ידו מראש, כאשר מהאישומים הראשון והשני עולה בבירור כי תואמו ותוכננו על ידו מראש ביחד עם אחרים.

לחומרה יש ליתן משקל גם לסוג הנשק, דהיינו לכך שעסקינן בביצוע מספר עבירות של החזקה, נשיאה והובלה של נשק מסוג תת מקלע מאולתר, שפגיעתו רעה מפגיעתו של אקדח, בשל פוטנציאל הנזק הקיים בו לגרימת הרג מסיבי. אף שהנאשם לא עשה שימוש בנשק, הוא קיבל לידיו את הנשק והמחסנית מאחר בכפר מכר והובילו לעכו; גם בהמשך הסכים לקבלו לידיו, להחזיק בו ולהסתירו, ולאחר שאחר ירה בו באזור מגורים, מילט הנאשם את הנשק, המחסנית והתחמושת ברכבו, נשאו, הובילו והחזיק בו עד אשר נתפס על ידי המשטרה. משכך, לא ניתן להתעלם מקיומו של סיכון לכך שהמחזיק יתפתה לעשות שימוש בנשק בנסיבות כאלה ואחרות.

11

            חלקו של הנאשם בביצוע מכלול העבירות בהן הורשע על יסוד הודייתו הוא מרכזי, ומעורבותם של אחרים, שזהותם נותרה עלומה, בביצוע עבירות בנשק זה אינו מפחית מחומרת מעשיו; אין בעובדה שעל פי האישום השני נשא והוביל את הנשק עבור אחר, כדי להוות נסיבה מקלה בעניינו, מקל וחומר בנסיבות בהן בוצעו העבירות, לאחר ביצוע ירי על ידי האחר באזור מגורים. לעניין זה ראו 5522/20 חלייחל נ' מדינת ישראל (24/2/21) , מפי כב' הש' סולברג:

"... אכן, נשיאה והובלה של כלי-נשק, הריהי לעיתים רק הסנונית הראשונה, בואכה מעשים חמורים יותר - חבלה חמורה, שוד מזוין, רצח, וכיוצא באלה...".

מדובר בבגיר, המודע היטב לטיב מעשיו ולחומרתם, יכול היה להימנע מביצוע כל עבירה מהעבירות שביצע, ובכל שלב הייתה פתוחה בפניו האפשרות לחדול מהם, ואף להסגיר את הנשק למשטרה. לא זאת בלבד שהנאשם בחר שלא לעשות כן, אלא שכעולה מהאישום השלישי, לאחר שהבחין במעקב השוטרים, כשהוא מחזיק, נושא ומוביל את הנשק המחסנית והכדורים ברכבו, נמלט בנסיעה מהירה, הצליח לחמוק מהם והחביא את השקית על תכולתה; רק משניסה להימלט מהחנייה, אליה חזר, למקום המחבוא, חסמוהו השוטרים, ולאחר חיפוש איתרו את הנשק במקום המחבוא.

לפיכך, יש בסיס לטענת המאשימה כי המשך ביצוע העבירות על ידי הנאשם הופסק בשל מעצרו של הנאשם ואיתור הנשק על ידי השוטרים, וכי התנהלותו מלמדת כאמור על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו לציבור.

14.       הערכים החברתיים המוגנים שנפגעוכתוצאה מהעבירות שביצע הנאשם הם ההגנה על חיי אדם ושלמות הגוף, שמירה על שלום הציבור ובטחונו. בשים לב לפוטנציאל הנזק העצום הטמון בעבירות בנשק, מקל וחומר בנשק מסוג תת מקלע, נראה כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית, וזוהי גם נקודת המוצא בגזר הדין. להרשעתו של הנאשם בעבירות בנשק מתווספת הרשעתו בעבירות חמורות של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ושיבוש מהלכי משפט, אשר פגעו בערכים של שמירה על סדרי השלטון והחברה, הסדר והביטחון הציבורי, וההקפדה על שלטון החוק.

כפועל יוצא מחומרת הדברים, ונוכח המציאות הקשה שחווה המדינה בתחום העבירות בנשק, והביקורת החברתית והציבורית הגוברת בגין התפשטות התופעה של עבירות בנשק לא חוקי, יש להחמיר בענישה בכל הנוגע לעבירות הללו.

נוכח האמור לעיל, בנסיבות העניין ובייחוד מטעמי הרתעת היחיד והרבים וההגנה על אינטרס הציבור, ראויים מעשיו של הנאשם לתגובה עונשית הולמת, בדמות מאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח.

 

            מתחם הענישה

15.       א. העונש המירבי הקבוע בצידה של עבירה של נשיאה והובלת נשק הוא 10 שנות מאסר (סעיף 144(ב) רישא) ובצידה של עבירת החזקת נשק הוא 7 שנות מאסר (סעיף 144(א) רישא). העונש המרבי בצידה של נשיאה, הובלה והחזקה של אביזר או תחמושת הוא 3 שנות מאסר (סעיפים 144(א) סיפא, ו- 144(ב) סיפא)).

אשר לעבירות הנוספות בגינן הורשע הנאשם, העונש המרבי הקבוע בצדה של עבירת הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו הוא 3 שנות מאסר, ובצידה של שיבוש מהלכי משפט הוא 3 שנות מאסר.

            ב. ההגנה ביקשה לקבוע כי מעשיו של הנאשם בשלושת פרטי האישום מהווים "אירוע אחד", עמדה שהמאשימה אימצה אף היא, משביקשה לקבוע מתחם ענישה אחד בגין מכלול מעשיו של הנאשם.

12

בנסיבות העניין - על אף ריבוי העבירות שביצע הנאשם, ופער הזמנים בן ארבעה החודשים בין ביצוע העבירות באישום הראשון והשני - נוכח הקשר בין מעשי הנאשם, עצם העובדה כי עבירות הנשק בוצעו באותו תת מקלע, וההתרשמות כי מדובר באותה תכנית עבריינית, אין מניעה לקבל את עמדת הצדדים ולקבוע כי עסקינן ב"אירוע אחד", כמשמעותו בסעיף 40 י"ג (א) לחוק העונשין; בהתאם ייקבע מתחם ענישה אחד בגין מכלול מעשיו של הנאשם.

            באי כוח הצדדים חלוקים בשאלת מתחם העונש ההולם את המקרה הנדון, הפנו לפסיקה התומכת בעמדתם, זו בכה וזה בכה, כאשר כל אחד מהם הפנה למקרים חמורים יותר וחמורים פחות מהעניין דנן, וביקש לאבחן את פסקי הדין אליהם הפנה הצד שכנגד.

16.       ב"כ המאשימה, אשר עתרה כאמור לקביעת מתחם ענישה הנע בין 3.5 ל- 6 שנות מאסר, הפנתה לפסיקה התומכת בעמדתה כדלהלן:

א. בע"פ 3877/16 ג'באלי נ' מדינת ישראל (17/11/16), מפי כב' הש' חיות (כתוארה אז), נדחה ערעורו של נאשם, שהורשע בעבירה של נשיאת נשק, על יסוד הודייתו, במסגרת הסדר טיעון; הנאשם - צעיר בעל עבר פלילי מכביד ביותר, אשר ביצע את העבירה הנדונה שבועות ספורים בלבד לאחר שסיים לרצות עונש מאסר ממושך - נשא ללא רישיון אקדח טעון במחסנית שהכילה 14 כדורים, אשר נגנב חודשים אחדים קודם לכן בהתפרצות לדירה. הוא הגיע למקום מפגש ליישוב סכסוך, שנתגלע בין קרוב משפחה שלו ואחר, כשהוא נושא את האקדח תחילה ברכב ולאחר מכן במכנסיו; כשהגיעו שוטרים - השליכו. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל, וגזר עליו 34 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס בסך 7,500 ₪. בית המשפט העליון ציין כי "אכן העונש שנגזר על המערער במקרה דנן אינו מן הקלים, אך אינו חורג באופן מהותי ממדיניות הענישה הנוהגת והראויה", בהדגישו את עברו המכביד חרף גילו הצעיר והעובדה כי זמן קצר קודם לכן סיים כאמור לרצות מאסר.

ב. בע"פ 6210/13 גונן נ' מדינת ישראל (14/11/13), מפי כב' הש' סולברג, נדחה ערעורו של נאשם, בן כ- 18 שלחובתו עבר פלילי, אשר הורשע על יסוד הודייתו במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של נשיאה והובלה של נשק; זאת, לאחר שקיבל ביחד עם אחר שני מטעני חבלה מאולתרים "מתוצרת ביתית", העשויים מקופסת מתכת ובה חומר נפץ, ושני מנגנוני הפעלה הכוללים משדר ושלט, והובילם אל מקום לא ידוע; במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם כי המדינה תעתור לעונש של 36 חודשי מאסר, בעוד שההגנה תטען כרצונה. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם עונש של 30 חודשי מאסר, מאסר מותנה וקנס בסך 7,500 ₪.

ג. בע"פ 9373/10 חמד ותד נ' מדינת ישראל (14/9/11), מפי כב' הש' א. לוי, נתקבל ערעורו של נאשם, אשר הורשע על יסוד הודייתו בעבירות של החזקה ונשיאת נשק - אקדח FN ומחסנית עם 9 כדורים שהחזיק בביתו מתחת למזרן המיטה, ו- 63 כדורים נוספים שנמצאו מוטמנים בחצר; בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם - בעל הרשעות קודמות בעבירות הצתה, חבלה במזיד ברכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו - 50 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים, ובית המשפט העליון הפחית את עונשו והעמידו על 30 חודשי מאסר בפועל.

 

13

ד. בת"פ (חי') 45713-01-17 מדינת ישראל נ' רובינוב (23/1/18), מפי כב' הש' סעב, הורשע נאשם על יסוד הודייתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות בנשק (החזקה, נשיאה והובלת נשק, אבזר ותחמושת)- אקדח חצי אוטומטי סוג FNובתוכו מחסנית ובה 13 כדורים 9 מ"מ. כן הורשע בעבירות תעבורה - נהיגה פזיזה, ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח. בית המשפט המחוזי העמיד את מתחם העונש ההולם בגין מכלול מעשיו של הנאשם בין 24 -48 חודשי מאסר בפועל, והשית עליו 42 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

ה. בת"פ (חי') 15148-03-12 מדינת ישראל נ' כבהא (19/2/13), מפי כב' הש' י' כהן, הורשע הנאשם, על יסוד הודייתו, בהחזקת נשק שלא כדין ושינוי זהות של רכב. הנאשם זייף לוחית זיהוי של נשק, והחזיק ברכב אקדח מסוג ברטה ובמחסנית שהכילה 11 כדורים; בנוסף לפריטים אלה נמצאו ברכב אקדח דמה עם משתיק קול, מספר זוגות של כפפות בד, ולוחית הזיהוי המקורית של הרכב. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה נע בין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם שתי שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי.

ו. בת"פ (חי') 28728-04-11 מדינת ישראל נ' גנאים (7/12/11), מפי בית משפט זה, הורשע נאשם בן 20, על יסוד הודייתו, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק והובלתו, החזקת נשק, מסירת ידיעות כוזבות ושיבוש מהלכי משפט; באותו עניין, לאחר קשירת קשר עם אחר, הוביל הנאשם אקדח יריחו ומחסנית ממקום מפגשו עם האחר אל ביתו והחביאו מתחת למזרון מיטתו של אחיו. במהלך חיפוש שנערך בבית הנאשם ובו נתפס הנשק במקום המחבוא, מסר הנאשם ידיעה כוזבת לגבי זהות מוסר הנזק לידיו, וגרם למעצר של אדם שאין לו קשר לעבירה. בחקירה מאוחרת חזר בו הנאשם מגרסתו זו וסיפר על זהות האדם ממנו קיבל את הנשק. בגין מעשיו אלו נגזרו על הנאשם 30 חודשי מאסר בפועל, הופעל במצטבר מאסר מותנה בן 4 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו, וכן הושתו עליו עונשים נלווים.

ז. בת"פ (חי') 5127/06 מדינת ישראל נ' כרכור (10/7/06), מפי כב' הש' שפירא (כתוארו אז), הורשע נאשם על יסוד הודייתו בהחזקת נשק ובהחזקת נכס החשוד כגנוב; באותו מקרה, נסע הנאשם כשברשותו אקדח שנגנב מבית ותחמושת, כשהוא מסתירם ברכב של אדם שהסיעו. מדובר בנאשם בעל הרשעות קודמות בעבירות אלימות, שביצע את העבירות דלעיל בחלוף שלושה חודשים משחרורו ממאסר שהושת עליו בגין עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה בן 12 חודשים.

17.       ההגנה, אשר עתרה, כזכור, לקבוע "בגין אירוע אחד של נשיאה והובלת נשק" רף תחתון של מתחם ענישה שאינו עולה על 15 חודשי מאסר, הפנתה לפסיקה המלמדת על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות ואף חמורות- לשיטתה - מאלו שביצע הנאשם דנא, כדלהלן:

א. בע"פ 545/20 פלוני נ' מדינת ישראל (3/5/21), מפי כב' הש' גרוסקופף, נדחה ערעורו של נאשם שהורשע על יסוד הודייתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות בנשק (לפי סעיפים 144(א) רישא וסיפא ו- 144(ב) רישא וסיפא) לחוק העונשין. באותו מקרה, הנאשם, בעל עבר נקי, נתפס נוהג כשהוא מוביל ומחזיק אקדח חצי אוטומטי מסוג חילוואן טעון במחסנית ריקה מתחת למושב הנהג ברכב, וכן מוביל, נושא ומחזיק 50 כדורים בקוטר 9 מ"מ על גופו, בלא רשות על פי דין. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 10 ל- 24 חודשי מאסר בפועל, וגזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. בית המשפט העליון לא התערב בגזר הדין, אך ציין כי העונש שנגזר על הנאשם הוא על הצד המקל.

14

ב. בע"פ 8133/15 יונס נ' מדינת ישראל (5/4/17), מפי כב' הש' ברק-ארז, דחה בית המשפט העליון את ערעורו של נאשם, אשר הורשע לאחר שמיעת ראיות בהחזקת ובנשיאת נשק שלא כדין, בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא פוליסת ביטוח. הנאשם נהג ברכב ללא רישיון, האיץ כשראה משטרה, אחר שהיה אתו ברח עם תיק ובו שני חפצים דמויי תת מקלע מאולתר, קופסא המכילה תחמושת ושלוש מחסניות, ותחמושת נוספת נתפסה ברכב. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה הראוי במקרה זה נע בין 12 ל- 36 חודשי מאסר בפועל, והשית על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. בית המשפט העליון דחה כאמור את הערעור, בקבעו כי העונש שהושת עליו נוטה לקולה.

ג. בע"פ 1505/14 לידאוי נ' מדינת ישראל (4/11/14), התקבל ערעורו של נאשם, שהורשע על יסוד הודייתו בעבירות נשק לפי סעיף 144(א) ו- (ב) רישא וסיפא, מעשה פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת רכוש החשוד כגנוב. באותו מקרה, קיבל הנאשם לידיו אקדח החשוד כגנוב ומחסנית מלאה כדורים ובמועד אחר 22 כדורים נוספים. הוא הטמין את האקדח כשהוא טעון במחסנית וכדור אחד בארון ביתו ואת הכדורים הנוספים בתוך נרתיק על ארון בגדים, באופן שבו כל אחד מבני מביתו יכול היה למצוא אותם ולעשות בהם שימוש. כאשר שוטרים הגיעו לביתו, הוא ניסה לעכב כניסתם, בעוד שבתו הוציאה את האקדח והטמינה אותו מתחת לתחתוניה. האקדח התגלה לאחר חיפוש על גופה של הילדה. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 7 ל- 24 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. בית המשפט העליון המיר את העונש ל- 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות; זאת, אף שהדגיש את חומרתן של עבירות הנשק, בציינו כי ראה להקל עם הנאשם בהתחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות - גילו (כבן 60), עברו הפלילי שאינו מכביד, מצבו הבריאותי, הודאתו, נטילת האחריות למעשיו והראיות על תרומתו לציבור.

ד. בת"פ (חי') 68389-07-20 מדינת ישראל נ' חאלדי, מפי בית משפט זה, הורשע נאשם על יסוד הודייתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של החזקה ונשיאת נשק ותחמושת והחזקת תחמושת. באותו מקרה החזיק הנאשם - בן 24 ללא הרשעות קודמות - ונשא על גופו אקדח מסוג גלוק הטעון במחסנית מלאה ב- 12 כדורים וכן 4 כדורים נוספים מכיס מכנסיו, זאת בשטח הסמוך לבית משפחתו בכפר, וסמוך להתקהלות של תושבי הכפר, על רקע סכסוך שנתגלע בין משפחתו למשפחה אחרת בכפר, שבעטיו קופדו חייו של בן המשפחה היריבה. מתחם הענישה הועמד על טווח שבין 15 ל- 40 חודשי מאסר, ונגזרו על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים; זאת בהתחשב בנסיבותיו החריגות של הנאשם - הירצחו של אביו לאחר מעצרו בעקבות הסכסוך בין המשפחות, והעובדה כי השתלב בטיפול בכלא.

15

ה. בת"פ (מרכז) 68697-07-20 מדינת ישראל נ' פרג (20/4/21), מפי כב' הש' קובו, הורשע נאשם על יסוד הודייתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של נשיאת והובלת נשק, ונשיאת אביזר לנשק ותחמושת. באותו מקרה נהג הנאשם בחצות הלילה ברכב ולצדו במושב הקדמי ישבה בתו הפעוטה על כיסא בטיחות, שעה שנשא באותה עת ברכב, עבור אחר ובתמורה ל- 500 ₪, מתחת למשב הקדמי שקית בד שחורה שבתוכה שתי מחסניות ובהן 27 כדורי 9 מ"מ וכן אקדח גלוק שהונח על רצפת הרכב. הנשק והתחמושת נתפסו על ידי המשטרה, עת נעצר הנאשם משצפר מספר רב של פעמים לרכב שנסע לפניו. מדובר בנאשם בן 26, נשוי ואב לשני ילדים רכים בשנים, אשר ביצע את העבירה חודשיים לאחר שבית המשפט הקל בעונשו ובמסגרת ערעור המיר עונש מאסר רבעה חודשי עבודות שירות, ובטרם החל בריצויו. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם נע בין 15 ל- 30 חודשי מאסר בפועל, וגזר עליו 18 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

ו. בת"פ (חי') 17860-01-19 מדינת ישראל נ' צביחאת (17/9/19), מפי כב' הש' אליקים, מדובר בנאשם אשר הורשע על יסוד הודייתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של החזקה, נשיאה והובלה של נשק, לאחר שנתפס נוסע ברכב הנהוג על ידי אחיו, כאשר הוא מחזיק, נושא ומוביל אקדח חצי אוטומטי מסוג ברטה, טעון במחסנית עם כדורים, וכן נשא והוביל על גופו שלוש מחסניות נוספות הטעונות בכדורים. בעניינו של הנאשם, בן 25 שעברו נקי, נערכו שלושה תסקירים, ושירות המבחן המליץ להשית עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות בנוסף להעמדתו במבחן. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין 12 ל- 36 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

ז. בת"פ (חי') 43952-09-20 מדינת ישראל נ' ח'טיב (6/5/21), מפי כב' הש' פורת, הורשע הנאשם על יסוד הודייתו בעבירות של נשיאת והובלת נשק, שיבוש מהלכי משפט, מעשי פזיזות ורשלנות ואיומים, לאחר שקשר קשר עם אחר ומעורב נוסף לזרוק רימון הלם לעבר ביתו של המתלונן, שכיהן אז כסגן ראש המועצה המקומית בכפר דיר חנא, כדי לאיים עליו. ביום האירוע הגיע הנאשם לבית קרוב משפחתו, וסייע בפירוק לוחית הרישוי וסימני זיהוי מטרקטורון שהסיע למקום. לאחר שהנאשם והאחרים כיבו את כל מצלמות האבטחה בבית של קרוב המשפחה, נסעו שלושתם לבית המתלונן; סמוך לבית זרק המעורב את רימון ההלם שהביא עמו למפגש, זה נחת במרפסת הבית, התפוצץ בקול נפץ וגרם לסימני פיח. לאחר מכן נמלטו השלושה מהמקום. הנאשם אף נקט אמצעים למנוע אפשרות צפייה במצלמות האבטחה בביתו. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה נע בין 9 ל- 25 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

ח. בת"פ (חי') 16505-02-18 מדינת ישראל נ' סעדי (26/6/18), מפי כב' הש' ליפשיץ, הורשע נאשם על יסוד הודייתו בעבירה של החזקה, נשיאה והובלת נשק, לאחר שנעצר על ידי שוטרים כשנסע ברכבו ובכיס המעיל אותו לבש נמצא אקדח מסוג star שהיה טעון במחסנית, וכן נמצא מחזיק בתחמושת. מתחם העונש ההולם נקבע בטווח שבין 10 ל- 30 חודשי מאסר בפועל, ועל הנאשם - בן 23 שעברו אינו מכביד - נגזרו 11 חודשי מאסר בפועל ומאסרים מותנים.

ט. בת"פ (חי') 51038-02-17 מדינת ישראל נ' כבהה (7/3/18), מפי כב' הש' אליקים, הורשע נאשם על פי הודייתו במסגרת הסדר טיעון, בשלושה אירועים בעבירות בנשק ובהסעה שלא כדין. באותו מקרה, באירוע אחד החזיק הנאשם שלא כדין ברובה צייד, אשר הובא אל ביתו על ידי חברו, תושב הרשות הפלשתינית השוהה שלא כדין בישראל (להלן: החבר), והוביל פעמיים ברכבו את הנשק ביחד עם החבר שאותו הסיע הנאשם; בגין אירוע זה קבע בית המשפט מתחם ענישההנע בין 18 ל- 24 חודשי מאסר בפועל; באירוע השני החזיק הנאשם סמוך לביתו כדורי רובה, בגינו נקבע מתחם ענישה הנע ממאסר על תנאי ועד מאסר בפועל שיכול להתבצע בעבודות שירות; באירוע השלישי החזיק הנאשם בביתו תת מקלע מאולתר, בגינו נקבע כי העונש ההולם הוא מאסר בטווח שבין 8 ל- 24 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם 26 חודשי מאסר בפועל ומאסרים מותנים.

16

י. בת"פ (חי') 3742-07-18 מדינת ישראל נ' מערוף (4/12/18), מפי כב' הש' א' לוי, הורשע נאשם על יסוד הודייתו במסגרת הסדר טיעון בנשיאה של נשק והובלתו, על כי נשא תיק ובתוכו שני "רימוני יד/מדוכה 400". הרימונים נתפסו על ידי המשטרה לאחר מרדף אחר הנאשם, אשר נמלט מפניהם בריצה עת קראו לו לעצור, וזרק את התיק שבתוכו היו הרימונים. מדובר בנאשם בן 23, שבעברו הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות, אשר הגיע ארצה במסגרת קליטת משפחת חיילי צד"ל, איבד את אביו בגיל צעיר ונאלץ לתפקד בפועל כ"אבי המשפחה". בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר לבין 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וגזר על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

יא. בת"פ (חי') 51357-11-18 מדינת ישראל נ' מריסאת (11/7/19), מפי כב' הש' קוטון, הורשע נאשם על יסוד הודייתו, בעבירות בנשק (נשיאה והובלה) לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין. הנאשם נסע ביחד עם אחר, אשר נהג ברכב, תוך שהוביל ונשא בתוך כיס מכנסיו אקדח חצי אוטומטי מסוג ברטה, אשר הכיל מחסנית ובתוכה 7 כדורים. הנאשם בן 32, נשוי ואב לארבעה, נעדר הרשעות קודמות, ועבר בשנת 15' תאונת עבודה קשה, שבמהלכה נקטעה כף רגלו השמאלית והוא נפגע בצורה קשה בידו; התאונה הביאה להתדרדרות במצבו הנפשי וכן במצבה הכלכלי של המשפחה. שירות המבחן התרשם כי הסבירות להישנות התנהגות עוברת חוק היא נמוכה, ונוכח מצבו הבריאותי המליץ להעמידו במבחן למשך שנה, ולהשית עליו מאסר מותנה מרתיע ושל"צ. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 ל- 30 חודשי מאסר בפועל, אך השית עליו 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ועונשים נלווים, משסבר כי שיקולי שיקום לצד נסיבותיו האישיות החריגות והמיוחדות של הנאשם מצדיקים חריגה ממתחם העונש ההולם.

 

יב. בת"פ (ת"א) 21783-06-16 מדינת ישראל נ' צברי ואח' (6/8/18), מפי כב' הש' קפאח, הורשע נאשם על יסוד הודייתו בעובדות כתב האישום מתוקן, בעבירות של נשיאה והובלת נשק שלא כדין ובהחזקת סכין שלא כדין; הנאשם נשא והוביל ברכבו אקדח מסוג קולט ובו 8 כדורי אקדח, והגיע עמו בשעת צהריים לדרך בן גוריון בבת ים, כאשר האקדח מוסתר מתחת לכיסוי פלסטיק שבבסיס ידית ההילוכים וכשכדור אחד בתוך קנה האקדח. כן החזיק הנאשם ברכב סכין בעלת להב של כ- 5.5 ס"מ. הנאשם - בן 29, בעל עבר נקי ואב ל- 3 ילדים שהגדול ביניהם בן 5.5 - שהה במקום יחד עם שישה אחרים, כפגישה מקדימה לפגישה עם בעל חובו, שאמורה הייתה להתקיים מאוחר יותר. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה נע בין 6 חודשי מאסר למספר שנות מאסר. בהתחשב בין היתר בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בתקופת מעצרו ובמעצר הבית המלא שבו שהה, ובשיקול כי כליאתו תקטע את מסלול שיקומו הכלכלי, גזר עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

 

יג. בת"פ (חי') 1094-05-15 מדינת ישראל נ' ח'ורי ואח' (30/5/16), מפי בית המשפט זה, הפנה הסנגור לעניינו של נאשם 1, בן 28 שעברו נקי, אשר הורשע על פי הודייתו במסגרת הסדר טיעון בשלוש עבירות של סחר בנשק שלא כדין, שתי עבירות של נשיאת והובלת נשק שלא כדין ועבירה של החזקת נשק שלא כדין; עבירות המתייחסות בין השאר למכירת מטעני חבלה על ידי הנאשם 1 לסוכן משטרתי. נקבע כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם 1 נע בין 38 ל- 70 חודשי מאסר בפועל, ונגזרו עליו 38 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

 

18.       על מנת לשרטט כדבעי את מתחם העונש ההולם עיינתי בפסיקה רחבה נוספת העוסקת בעבירות שעניינן בעבירות בנשק - כאשר מרבים המקרים עוסקים במקרה בודד של החזקה, נשיאה והובלה של נשק, אך יש בהם לשמש אמת מידה למדיניות הענישה גם בענייננו בבחינת מכלול מעשיו של הנאשם - כדלהלן:

 

17

א. בע"פ 147/21 מדינת ישראל נ' ביטון (14/2/21), מפי כב' הש' שטיין, התקבל ערעור המדינה על קולת עונש, ובית המשפט העליון השית על הנאשם 3 שנות מאסר חלף 18 חודשי מאסר שהשית עליו בית משפט המחוזי,בגין עבירות נשק (רכישה והחזקה), לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין + סעיף 29 לחוק העונשין, בהן הושע על יסוד הודייתו במסגרת הסדר טיעון. הנאשם ביקש לרכוש אקדח, תחמושת לאקדח וכן לבנת חבלה ונפץ, מאדם שנעצר בדרכו אל הנאשם עם כל אלה. עסקינן בנאשם בעל עבר פלילי, אשר נסיבות חייו אינן פשוטות, עקב היותו בן למשפחה קשת יום. בית משפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 15 ל- 36 חודשי מאסר בפועל, ובהתחשב נסיבותיו האישיות של הנאשם, ובשיקולים של אחידות ענישה, גזר עליו כאמור 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס. בית המשפט העליון קבע כי גזר הדין עומד בסתירה למדיניות ההחמרה עם עברייני נשק לסוגיהם,וכי רק בנסיבות חריגות ראוי להטיל עונש של 18 חודשי מאסר בפועל. וכך נקבע:

 

"ואין זה מקרי שעצם הרכישה או ההחזקה של כלי נשק בלא רשות על-פי דין להחזקתו גוררת אחריה עונש מירבי של שבע שנות מאסר, כאמור בסעיף 144(א) לחוק העונשין. עונש זה ועונשים אחרים, שחלקם חמורים אף יותר, אשר מוטלים על עברייני נשק, מהווים חלק ממלחמתה הבלתי מתפשרת של החברה בנגע ששמו זילות חיי אדם והקלות הבלתי נסבלת של הלחיצה על ההדק...

לזאת אוסיף, כי עונשי מאסר מרביים אינם באים לקבוע אך ורק את גבולה העליון של סמכות הענישה שבידי בתי המשפט. עונשים כאמור מבטאים את רמת הענישה הראויה במקרים החמורים ביותר של ביצוע העבירה שבה עסקינן, ומהם ניתן וראוי לגזור את מתחם העונשים עבור מקרים פחות חמורים... מובן מאליו הוא, שגזירה כאמור אינה נעשית בדרך של התאמה מתמטית. מדובר אך ורק בזיקה עניינית לחומרת העבירה, כפי שנקבעה על ידי המחוקק שאת דברו אנו מקיימים.  הקפדה על זיקה כאמור היא חלק מהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה , אשר נעשתה בגדרו של תיקון 113 לחוק העונשין...

גזר הדין קמא איננו מקיים דרישה בסיסית זו. העונש של שמונה-עשר חודשי מאסר בגין ביצועהּ של עבירת נשק חמורה, שעונשה המרבי הוא שבע שנות מאסר בפועל, הוא עונש שראוי להטיל, אם בכלל, אך ורק בנסיבות מקלות חריגות ביותר; ואלו אינן בנמצא. המשיב נמצא אשם ברכישת אקדח, תחמושת, לבנת חבלה ונפץ, כשבאמתחתו הרשעות קודמות אשר כוללות עבירת אלימות חמורה. הודאתו בביצוע העבירות בהן הורשע ונסיבות חייו הקשות אינן בגדר נסיבות מקלות חריגות ביותר, והן בוודאי אינן מצדיקות את ההקלה החריגה לה זכה מידיו של בית משפט קמא". (ההדגשות אינן במקור- ד.ס).

ועוד נכתב:

"... הטלת עונשים חמורים ומרתיעים על עברייני נשק היא עיקר תרומתם של בתי המשפט למיגור התופעה ולהרחקת העבריין עם האקדח משגרת חייהם של אזרחי מדינה שומרי חוק. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשורה ארוכה של פסקי דין...

18

המשיב טען בהקשר זה כי מעשיו הצטמצמו ברכישת הנשק כאמור ומטעם זה עלינו למקמם ברף הנמוך של חומרת העבירה. לאחר שידענו כי המשיב יזם את הבאת הנשק שרכש על ידי סייעניו, סעדי ועלון - מעשים אשר כללו, כעניין של עובדה, נשיאה והובלה של כלי הנשק - אין בידי להסכים עם תיאור מקל זה של העובדות. כך או כך, "פעולת הרכישה יכולה להיות לפעמים מנותקת מהפעולה של החזקה בנשק, ובכל זאת רכישה היא כהחזקה משפטית בנשק. על כן אנחנו מתייחסים לרכישה באותה חומרה שמתייחסים להחזקת נשק". (ההדגשות אינן במקור- ד.ס).

 

ב. בע"פ 8845/15 מנסור נ' מדינת ישראל (10/5/16), מפי כב' הש' הנדל, נדחה ערעורו של נאשם בן 21, אשר הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של נשיאת והובלת נשק ומעשה פזיזות ורשלנות. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין שנה לשלוש שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

 

ג. בע"פ 5646/15 תיהאווי נ' מדינת ישראל (14/2/16), מפי כב' הש' מזוז, נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על יסוד הודייתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של החזקת נשק, לאחר שהחזיק - ברכב בו שהה עם אחר - אקדח טעון עם מחסנית ובה 5 כדורים שהוטמנו מתחת לשטיח הרכב. מדובר בצעיר, בעל הרשעה קודמת של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, אשר ניהל אורח חיים נורמטיבי טרם ביצוע העבירות. שירות המבחן הגיש בעניינו תסקיר שלילי במהותו משלא הפנים את הפסול במעשיו ולא הביע נכונות להשתתף בהליך שיקומי. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 9 ל- 36 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

 

ד. בע"פ 3657/18 מסרי נ' מדינת ישראל (4/10/18), דחו כב' הש' הנדל, מינץ ושטיין את ערעורו של נאשם שהורשע על יסוד הודייתו בעבירה של נשיאת נשק שלא כדין, משנשא ברשותו תת מקלע מאולתר טעון

במחסנית המכילה כדור אחד. הנאשם החזיק את כלי הנשק, המחסנית והכדור בתוך תיק שנשא על גבו, בעודו צועד באזור מגורים. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 14 ל- 36 חודשי מאסר בפועל, והשית על הנאשם- צעיר בן 25, נעדר עבר פלילי - 18 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

 

ה. בת"פ (חי') 28615-08-17 מדינת ישראל נ' חמדוני (23/4/18), מפי כב' הש' טובי, הורשע הנאשם על יסוד הודייתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של החזקה, נשיאה והובלת נשק, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הנאשם החזיק תת-מקלע מאולתר, מחסנית מתאימה עם 9 כדורים, קופסא עם 50 כדורים, וכן רימון הלם. כאשר הבחין בשוטרים הוא ניסה להימלט, השליך את האמל"ח והסתתר מהשוטרים. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 16 עד 40 חודשי מאסר בפועל, והשית על הנאשם - צעיר בן 24, בעל עבר פלילי - 22 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בנוסף, הופעל עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים, שהיה תלוי ועומד נגד הנאשם, חלק במצטבר וחלק בחופף, כך שבסך הכול נגזרו עליו 25 חודשי מאסר ועונשים נלווים.

 

 

19

19.       הנה כי כן,קשת הענישה בעבירות בנשק היא מגוונת ותלויה במשתנים רבים ובנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה, ובין השאר בהתחשב בסוג העבירה (החזקה, נשיאה, הובלה, סחר), סוג הנשק וכמותו.

 

לעניין האופן לקביעתו של מתחם הענישה וההבחנה בין מתחם הענישה לבין הענישה הנוהגת, המהווה רק אחד הפרמטרים לקביעתו, ראו דבריה של כב' הש' ארבל בע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (5/6/13)).

 

במקרה הנדון, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הנדרשים, על רקע טיעוני הצדדים, ובהתחשב בריבוי העבירות שביצע הנאשם בשלוש הזדמנויות שונות, נסיבות ביצוען, סוג הנשק באמצעותו בוצעו ופוטנציאל הסיכון הרב הגלום בהחזקתו בנשיאתו והובלתו, הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות ובמידת פגיעתם, בהפרעה של הנאשם לשוטרים בעת מילוי תפקידם ובשיבוש של מהלכי המשפט, וכן במדיניות הענישה הנהוגה, כמפורט לעיל, סבורני כי מתחם העונש ההולם את מכלול מעשיו של הנאשם הנדון נע בטווח שבין 36 ל- 70 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

 

20.       נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

יחד עם זאת הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ומשכך יובאו בחשבון שיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של הנאשם.

א. לקולה אני רואה לקחת בחשבון את הודייתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, בטרם הוחל בשמיעת הראיות, והחיסכון בזמן שיפוטי יקר. עוד ייזקפו לזכותו האחריות שנטל למעשיו והצער והחרטה שהביע בגינם, אם כי בפני קצינת המבחן נטה למזער את אחריותו לגבי כל אחד משלושת האישומים בגינם הורשע, כמפורט בתסקיר ולעיל. מכל מקום, הנאשם הורשע על יסוד הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן כלשונן כהווייתן, ועמד עליה גם לאחר קבלת התסקיר.

ב. עוד תובא בחשבון לקולה תקופת מעצרו של הנאשם מאחורי סורג ובריח מזה כ- 7 חודשים, מיום 19/1/21 ואילך, והעובדה הידועה כי תנאי מעצר קשים הם מתנאי מאסר. נתתי דעתי לקשיים אותם הסב לו ההליך הפלילי עד כה, ועל אלה שעוד צפויים לו בהמשך.

לא נעלם מעיני כי הטלת מאסר בפועל ממושך תכביד על הנאשם ומטבע הדברים תקשה על הן על הוריו והן על בנו הקטן. אך כאשר עסקינן בעבירות בנשק, גובר כאמור האינטרס הציבורי על פני עניינו האישי של הנאשם.

ג. עוד אני רואה להתחשב לקולה בגילו של הנאשם, בעברו הנקי ובנסיבותיו האישיות כפי שפורטו בהרחבה בתסקיר בעניינו, ומפי סנגורו ואביו. בקליפת אגוז ייאמר כי עסקינן בנאשם בן כ- 26 כיום, אשר גדל בבית נורמטיבי, גרוש מזה כשנתיים ואב לילד כבן שלוש וחצי, אותו גידל לבד לאחר גירושיו בסיוע של הוריו; עקב מעצרו שימשו הוריו משפחת אמנה לבנו, ולאחרונה קיבלו משמורת מלאה על הילד. הנאשם, אשר עובר למעצרו ניהל לכאורה אורח חיים נורמטיבי ולא הסתבך בפלילים, עבד משך השנים בעבודות מזדמנות כפועל במפעלים, במכון לשטיפת רכבים וכמשלוחן, אך לדבריו צבר חובות כבדים, בשל התנהלות כלכלית לא נכונה.

20

דא עקא שמצבו הכלכלי הקשה של הנאשם אינו יכול לשמש הסבר או הצדקה כלשהי למעשיו החמורים או להוות שיקול להקלה בעונשו. כעולה מהתסקיר, בחר הנאשם לבצע סדרה של עבירות רבות וחמורות - בבחינת ביצוע "משימות" עבור אחרים "תמורת תשלום", כדבריו בפני שירות המבחן - משחיפש אחר דרכים להשגת רווח כלכלי משמעותי בזמן קצר. זאת, כאמור, תוך יצירת סיכון ממשי לציבור ולביטחונו, פעם אחר פעם, בשלושה אירועים שונים, ואף ניסה להימלט מידי המשטרה ולהחביא את תת המקלע, המחסנית והתחמושת ולמנוע תפיסתם. כאמור, התנהלותו זו אינה מלמדת על נורמטיביות, כי אם על מסוכנות, ועל הצורך להרחיק את הנאשם מהחברה לתקופה ממושכת.

ד. לחומרה עומד נגד הנאשם תסקירו של שירות המבחן אשר המליץ להשית עליו ענישה קונקרטית ומוחשית, אשר תמחיש עבורו את חומרת מעשיו, ונמנע מהמלצה על חלופה עונשית או טיפולית בעניינו. זאת בשל התרשמותו כי קיים סיכון להישנותן של עבירות דומות מצד הנאשם בעתיד, בשל גישתו המצמצמת ביחס למעורבותו בעבירות ולקשרים השוליים שניהל ברקע למעשיו, וכן בשל עמדותיו הנותנות לגיטימציה לביצוע עבירות על החוק במצבי משבר, והקושי שלו לקחת אחריות למעשיו.

בנסיבות העניין סבורתני כאמור כי שיקולי הרתעת היחיד והרבים וההגנה על שלום הציבור ובטחונו, מחייבים להטיל על הנאשם עונש מאסר משמעותי מאחורי סורג וברח. יחד עם זאת, איני רואה למצות את הדין עם הנאשם, נוכח מכלול השיקולים לקולה העומדים לזכותו, כמפורט לעיל.

בטרם אפנה לגזירת דינו של הנאשם, אדון בסוגיית חילוט רכב הסובארו ששימש לביצוע העבירות, בעניינה חלוקים הצדדים.

 

­­­­הבקשה לחילוט רכב הסובארו והנשק

21.       טיעוני המאשימה

המאשימה עתרה, כאמור, לחלט את הנשק והרכב ששימשו לביצוע העבירות, ומיקדה טיעוניה בסוגיית חילוט הרכב, נוכח התנגדות ההגנה לחילוטו.

א. לטענתה,סמכותו של בית המשפט מכוח סעיפים 32 ו- 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר חיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969 (להלן: הפקודה) לצוות, בנוסף לכל עונש שיטיל, על חילוט של חפץ שנתפס בו נעברה עבירה, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ. כן הפנתה לתכלית ההרתעתית העומדת בבסיס חילוט ששימש לביצוע עבירה, להרתיע עבריינים מלהוביל ולשאת נשק באמצעות רכבים, ובכך להרתיעם ולהגבילם מלבצע עבירות בנשק; זאת, למען ידע עבריין בעבירות בנשק כי רכב בו הוא נושא ומוביל נשק הוא בר חילוט.

ב. לטענת המאשימה, במקרה הנדון קיימת זיקה משמעותית בין העבירות שביצע הנאשם לבין הרכב, אשר שימש את הנאשם לצורך ביצוען. אשר ל"מהות ועוצמתה של הזיקה", הפעולות המתוארות בכתב האישום לא יכלו להתבצע בלעדי הרכב, כך שמדובר בשימוש מאסיבי ברכב, אשר אפשר למעשה את ביצוע העבירות הנדונות. (לעניין זה הפנה ל ע"פ 1000/15 אלחווה נ' מדינת ישראל (3/7/15), מפי כב' הש' סולברג (להלן: עניין אלחווה); ת"פ (חי') 61106-05-20 מדינת ישראל נ' חמד עבד אל גני (24/5/21), מפי כב' הש' ג'יוסי, ועוד).           

21

ג. אשר לסוגיית בעלותו של הנאשם ברכב, טענה כי הרכב אכן רשום על שם אמו של הנאשם, אך הלכה היא שהרישום הוא בעל ערך דקלרטיבי בלבד ואינו יוצר את הבעלות ברכב. לטענת המאשימה, הנאשם הוא הבעלים המהותי ברכב, כאשר על פי חומר הראיות ועובדות כתב האישום המתוקן בשגרה הוא המשתמש ברכב. הנאשם עצמו מסר בחקירתו כי הוא זה שמשלם את ביטוח הרכב, אחיותיו העידו כי הוא המחזיק בו בפועל, מחזיק במפתח היחידי לרכב ועושה בו שימוש יומיומי. למעשה נמצא הרכב בשליטתו ובחזקתו הבלעדית של הנאשם. אמו של הנאשם - הטוענת לזכות ברכב - מסרה כי יש לה רכב משלה, וכי נתנה לנאשם וליתר תושבי הבית להשתמש ברכב, ואף אישרה כי בדרך כלל הנאשם הוא שעושה בו שימוש. לטענת המאשימה, השימוש והבעלות ברכב אחר על ידי האם, מעיד לכשעצמו על אופיו הפיקטיבי של הרישום ברכב ואינו משקף את השימוש והבעלות בפועל.

נוכח האמור לעיל, קיימת זיקה מהותית בין העבירות שבהן הורשע הנאשם על פי הודייתו לבין הרכב נושא בקשת החילוט, ולפיכך יש להורות על חילוטו.

ד. אשר לנשק, ביקשה המאשימה להורות על חילוטו והשמדתו בחלוף 45 יום ממתן גזר הדין או לאחר שפסק הדין יהפוך חלוט.

22.       טיעוני ההגנה

בטרם נשמעה עדות אמו של הנאשם - שעיקריה פורטו לעיל - הבהיר הסנגור כי אינו מייצג את המשפחה בבקשה שהגישה להחזרת תפוס וטען בזהירות כי מאחר שהרכב רשום על שם אמו של הנאשם, והוא משמש רכב משפחתי, אין מדובר בזיקה בלעדית המצדיקה את חילוטו. עוד טען כי שוויו של הרכב אינו גדול, ומשציין כי לא בדקו, השיבה המאשימה כי על פי מחירון לוי יצחק שווי הרכב הוא כ- 19,000 ₪. מכל מקום ציין כי אם בית המשפט יורה על חילוט הרכב, ראוי כי הדבר ישפיע על הענישה שתושת על הנאשם ועל הקנס אם ייגזר.

לאחר עדותה של האם, הודיעו הצדדים כי לא יבקשו להגיש סיכומים נפרדים לגבי החילוט המבוקש.

אשר לטלפון הנייד, משהודיעה המאשימה כי לא תבקש לחלטו, ביקש הסנגור להורות למשטרה להחזירו להורי הנאשם.

            בקשת החילוט - דיון

23.       ייאמר כבר עתה כי לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת ההלכות בסוגיית החילוט אני רואה להיעתר לבקשת המאשימה.

א. סעיף 32 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), תשכ"ט - 1969 (לעיל ולהלן: הפקודה), קובע כדלהלן:

" 32(א)           רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה".

סעיף 39 (א) לפקודה קובע כדלהלן:

"39.(א)           על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32, או שהגיע לידי המשטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ; דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם.

על התנאים המצטברים הנדרשים להפעלתה של סמכות החילוט ראו דבריו של כב' הש' א. לוי בע"פ 6234/03 מדינת ישראל נ' זיתאווי (9/3/05), כדלהלן:

22

"השילוב שבין הסעיפים מלמד כי הפעלתה של סמכות החילוט מותנית בקיומם של תנאים מצטברים אלה: בחפץ שנתפש בוצעה עבירה או עומדים לבצע עבירה; בעל החפץ הורשע בדינו והרשעתו מתייחסת למעשה שנעשה בחפץ או לגביו. (ע"פ 623/78 סורני נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3), 523; ע"פ 4148/92 חוסין מועד נ' מדינת ישראל, לא פורסם). סעיף 39(א) לפקודה אשר נועד לפגוע בזכות קניינו של העבריין קובע כי דינו של החילוט כדין עונש שהוטל על הנאשם, וככל הוראה עונשית יש להעניק לה פרשנות מצמצמת, הואיל והיא נועדה לפגוע במעורבים במעשה הפלילי עצמו, ולא באלה שאין להם זיקה אליו או שזיקתם רופפת (ע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3), 238)". (ההדגשה אינה במקור -ד.ס.).

במקרה הנדון, לאחר שבחנתי את הראיות שבפני שוכנעתי כי מתקיימים כל התנאים המצטברים לחילוטו של הרכב.

ב. אשר לסוגיית הבעלות ברכב - אכן הנאשם אינו הבעלים הפורמאלי של הרכב, כי אם אמו, אשר לדבריה משקיבלה במתנה רכב אחר מבעלה, העמידה את רכב הסובארו לשימושם של כל בני המשפחה, וכי "כולם מחליטים על הרכב"; זאת, תוך שניסתה להרחיק את הנאשם מזיקה משמעותית לרכב, וליחס לו שימוש בו כמו כל יתר בני המשפחה, לפי הצורך. דא עקא שמחקירתה הנגדית, אשר פורטה בהרחבה לעיל, שבמהלכה עומתה גם עם הודעתה במשטרה וגם עם דברי הנאשם בחקירותיו במשטרה, מתקבל הרושם כי הנאשם הוא אשר השתמש ברכב, ולמצער עשה בו את השימוש המשמעותי ביותר, וכי "הבעלות המהותית" בו נתונה בידיו. כזכור, על אף שהאם מסרה כי מעולם לא אפשרה לנאשם להשאיר את הרכב ליד ביתו בטרם גירושיו, סייגה דבריה בהמשך כי אפשרה לו לעשות כן כאשר ביקש.

מעדותה של האם ומהראיות עולה כי הגם שעמדה לאורך כל הדרך על גרסתה כי "כולם מחליטים על הרכב" ולא הנאשם בלבד, מתברר כי הנאשם הוא אשר עשה טסט וביטוח לרכב, וכי צרור המפתחות היחיד לרכב נמצא ברשותו. עוד לדבריו במשטרה הוא זה אשר מחליט מה יהיה ברכב למעשה, ולא אמו או בן משפחה אחר; כך גם אין חולק כי פעל לשדרוגו של הרכב, לרבות השחרת החלונות, התקנת מערכת מולטימדיה, החלפת ריפודים, כי ציוד ובגדי העבודה שלו נמצאו בבאג' הרכב, ועוד.

יתר על כן הנאשם מסר כי אם חבר יבקש ממנו את הרכב כדי ללכת לקניות הרי שיתנו לו. על כך כזכור הביעה האם תמיהה גדולה והדבר לא היה בידיעתה. לפיכך שוכנעתי כאמור כי הבעלות המהותית ברכב הייתה נתונה בידי הנאשם.

לעניין זה ראו דבריו של כב' הש' סולברג בעניין אלחווה הנ"ל, כדלהלן:

"...אין לקבל את טענתו של המערער כי עובדת היותה של אמו הבעלים הפורמאליים של המכונית מונעת את חילוטה. הלכה פסוקה היא כי לעניין חילוט לפי סעיף 39 לפקודה לא הבעלות הפורמאלית היא הקובעת אלא הבעלות המהותית, דהיינו זהותו של המשתמש במכונית בפועל (ראו, למשל, רע"פ 5271/90 מירלשווילי נ' מדינת ישראל (2.1.1991))."

23

ג. גם התנאים האחרים הנדרשים לחילוט מתקיימים בענייננו. ברכב בוצעו עבירות בנשק, אשר הנאשם - הבעלים המהותי של הרכב- הורשע בדין בגינן והרשעתו מתייחסת לעבירות. כאמור לעיל, הרכב שימש את הנאשם לביצוע העבירות בנשק בכל שלושת האישומים, בבחינת "רכיב מהותי" בביצוען, אשר בלעדיו לא יכולות היו העבירות להתבצע.

גם בעניין זה ראו עניין אלחווה הנ"ל:

"שלישית, בנידון דידן, בחינת "מהותה ועוצמתה של הזיקה" (ראו ע"פ 4148/92 מועד נ' מדינת ישראל (22.9.1994)) בין הנשק לבין מכוניתו של המערער מלמדת כי חילוטה של המכונית מוצדק, שכן המכונית שימשה רכיב מהותי בביצוע העבירה אשר בלעדיו לא הייתה יכולה העבירה להתבצע (השוו: ע"פ 2963/13 מדינת ישראל נ' פלוני (10.2.2014), פסקה 35 לפסק הדין)".

 

ד. לקחתי בחשבון את שוויו של הרכב, שאינו רב יחסית, וכן את השלכותיו של החילוט על יתר בני הבית, אשר יש להניח כי לעיתים עשו בו שימוש, אם כי מהראיות עולה כי בעת ביצוע העבירות זיקתם לרכב הייתה רופפת הרבה יותר. יחד עם זאת, בנסיבות שבפניי בשים לב לכך שהרכב שימש לביצוע כל העבירות בבחינת "שימוש מאסיבי" ואפשר את ביצוען, לרבות ניסיון המילוט של הנאשם מהמשטרה, ומשלא מצאתי כי קיימות השלכות הרות גורל מן החילוט, אני מורה על חילוטו.

חילוט הרכב יובא בחשבון לגבי מכלול העונש שיוטל על הנאשם.

24.       סוף דבר

על כן, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לקולה ולחומרה, אני רואה לגזור על הנאשם עונשים כדלהלן:

א. 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה מיום 19/1/21 ועד היום.

ב. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, שהנאשם לא יישא בו זולת אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירות בנשק ו/או כל עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע, ויורשע בה בתוך תקופת התנאי או לאחריה.

מאסר על תנאי למשך 9 חודשים, שהנאשם לא יישא בו זולת אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו או עבירה של שיבוש מהלכי משפט, ויורשע בה בתוך תקופת התנאי או לאחריה.

ג. בנסיבות העניין לא יוטל על הנאשם קנס.

ד. אני מורה בזה על חילוט הנשק ששימש לביצוע העבירות, בחלוף 45 יום מהיום, או לאחר שפסק הדין יהפוך חלוט.

ה. אני מורה על חילוט הרכב מסוג סובארו, מספר רישוי 77-795-64 , בחלוף 45 יום מהיום, או לאחר שפסק הדין יהפוך חלוט.

המשטרה תפעל להחזרת הטלפון הנייד להורי הנאשם, כמבוקש על ידי הסנגור; זאת, משלא עתרה לחלטו.

 

24

זכות ערעור לעליון תוך 45 יום מהיום

 

 

ניתן היום, ט"ו אלול תשפ"א, 23 אוגוסט 2021, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.