1

1.      בפניי בקשה בהולה לפריסת קנס לתשלומים.

2.      מדובר בגזר דין שניתן ע"י כב' השופטת רובין לביא ביום 9.2.2015, היינו לפני כשלוש שנים וחצי. כב' השופטת לביא פרשה מן השיפוט לפני זמן רב, והבקשה הועברה לטיפולי.

3.      אין מדובר בבקשה המוגשת לבית המשפט הפלילי זמן קצר לאחר שגזר את הדין, אלא בבקשה המוגשת בחלוף שנים ארוכות בהן לא שילם הנאשם את הקנס.

2

4.      חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, הקנה לממונה סמכות להורות על פרישת תשלומים (ס' 5ב' לחוק) וסמכות לפטור מתוספת פיגורים (ס' 5ג' לחוק).           
אשר על כן, ככלל, בית המשפט איננו מוסמך לשנות את פסק דינו לאחר שניתן, ונאשם המבקש פריסה לתשלומים, בטענות המאוחרות לפסק הדין כפי שנטענו בבקשה שבפניי, רשאי לפנות בעניין למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, שהוא הפורום ההולם לדיון בטענות הללו.

5.      בעניין אזולאי (ע"פ 4919/14 שמעון אזולאי נ' מדינת ישראל, (06/03/2017)), סוכמה ההלכה בקצרה כך:            
"ענייני פריסה ודחייה של חובות ישמרו למרכז לגביית קנסות, בהיותו גוף ייעודי המוסמך לכך על פי החוק. כגוף מינהלי, על המרכז לנמק בקצרה את החלטתו. ככלל, אין לבית המשפט הפלילי סמכות מקבילה לסמכות המרכז לגביית קנסות להורות על דחייה או פריסה של קנסות. זאת, מטעמים של ודאות משפטית וסופיות הדיון, ובהינתן שהמומחיות בכגון דא מסורה למרכז לגביית קנסות..." (שם פסקה 73 (ב) לפסה"ד, ור' גם: רע"ב 6445/13 שמואל צדוק נ' המרכז לגביית קנסות, (13/03/2014) פסקה 12 לפסה"ד; ת"פ (שלום רמ') 1853-03 זוהיר סווארכה נ' מדינת ישראל, (2011) ; ת"פ (מחוזי ת"א) 240-97 יוסף נחום נ' מדינת ישראל, (2011)).

6.      נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית ועל הנאשם לפנות למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות.

ניתן היום, ‏ג' תשרי תשע"ט, 12 ספטמבר 2018 במעמד הצדדים.