1

נגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן בעבירות שעניינן ניסיון הסעה שלא כדין מכח סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל ופזיזות בכלי רכב על פי סעיף 338 לחוק העונשין, בכך שביום 28/5/12 בשעה 9:00 לערך במחסום א-זעיים לכיוון ירושלים (להלן: "המחסום") ניסה להסיע שוהה בלתי חוקי.

בנסיבות המתוארות לעיל, התבקש הנאשם ע"י שוטרת לעצור במפרץ סמוך למחסום ולפתוח את תא המטען, אך סירב לעשות כן וטען כי המנעול אינו תקין.

בחיפוש שנערך בתא המטען ברכבו של הנאשם נתפס שוהה בלתי חוקי, אותו התכוון הנאשם להעסיק בביתו בעבודות שיפוצים.

טענות הצדדים

במענה לכתב האישום כפר הנאשם בביצוע עבירת ניסיון הסעה והסכים כי עובדות כתב האישום מקימות עבירה שעניינה ניסיון העסקה, שכן התכוון להעסיק את השוהה הבלתי חוקי בביתו.

2

עוד טען ב"כ הנאשם להעדר סמכות טריטוריאלית של בתי המשפט בישראל לדון את הנאשם בעבירה שעניינה מעשה פזיזות בכלי רכב בה הואשם הנאשם שכן מדובר בעבירת חוץ, זאת בשונה מהעבירה של ניסיון הסעה שיוחסה לנאשם.

לגופו של ענין טען ב"כ הנאשם כי עולה לפחות ספק באשמו של הנאשם בעבירה של ביצוע הסעת שב"ח ויש להרשיעו בעבירה שעניינה ניסיון העסקה.

ביחס לעבירת הפזיזות בכלי רכב לפי סעיף 338 לחוק העונשין, טען ב"כ הנאשם טענה חלופית ולפיה מעשיו של הנאשם אינם עולים כדי הרשעתו בעבירה זו ולכל היותר יש להרשיעו בעבירה לפי סעיף 21(ג) לתקנות התעבורה.

מנגד, השיבה התביעה כי לבית המשפט קמה סמכות לדון את הנאשם מכוח דיני העונשין ומכח החוק להארכת תוקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשכ"ז-1967 (להלן: "תקנות שעת חירום").

סמכות טריטוריאלית

סעיף 12 לחוק העונשין קובע כי דיני העונשין של מדינת ישראל יחולו על כל עבירת פנים, וזו מוגדרת בסעיף 7(א)(2) לחוק העונשין כ"מעשה הכנה לעבור עבירה, נסיון, נסיון לשדל אחר, או קשירת קשר לעבור עבירה, שנעשו מחוץ לשטח ישראל, ובלבד שהעבירה, כולה או מקצתה, היתה אמורה להיעשות בתוך שטח מדינת ישראל".

כעולה מכתב האישום שתי העבירות בוצעו מחוץ לשטח מדינת ישראל אך אין ספק כי מעשיו של הנאשם נועדו לאפשר הכנסתו של השב"ח לשטח מדינת ישראל ללא היתר, ואלמלא היה נעצר הנאשם במחסום, היה נכנס לשטחי מדינת ישראל כאשר בתא המטען ברכבו מוסתר השב"ח, ופניהם של השניים לכיוון בית הנאשם, שם אמור היה השב"ח לבצע עבודות שיפוצים (ראה להלן התייחסות לראיות בענין זה).

גם לו הייתי מקבל את טענת הסנגור לפיה עבירת הפזיזות ברכב אינה "עבירת פנים", הרי שלבית המשפט סמכות לדון את הנאשם גם בעבירה זו, מכוח תקנות שעת חירום המרחיבות את סמכותם של בתי המשפט הישראלים לדון בין היתר בעניינו של "אדם הנמצא בישראל על מעשהו או מחדלו שאירעו באזור וכן ישראלי על מעשהו או מחדלו שאירעו בשטחי המועצה הפלסטינית, והכל אם המעשה או המחדל היו עבירות אילו אירעו בתחום השיפוט של בתי המשפט של ישראל" .

3

על פי הצהרת הסנגור בדיון מיום 14/7/16 הנאשם תושב קבע בירושלים ולפיכך קמה הסמכות לבית המשפט לדון אותו בעבירות המיוחסות לו.

בנסיבות הענין נדחית הטענה להעדר סמכות.

הרשעתו של הנאשם בעבירת ניסיון הסעה שלא כדין

הנאשם אינו חולק על הסעת שוהה בלתי חוקי בתא המטען של רכבו (ראה פרוטוקול דיון מיום 14/7/16, עמ' 16 שורה 7), אך טוען כי אין להרשיעו בעבירת ניסיון הסעה אלא בניסיון העסקה, בהתאם לדברים שמסר בחקירתו במשטרה.

בדיון שהתקיים ביום 14/7/16 הוגש בהסכמת הצדדים חומר הראיות לעיון בית המשפט על מנת שבית המשפט יקבע האם די בחומר הראיות הקיים על מנת שהתביעה תעמוד בנטל להוכחת אשמתו של הנאשם.

בהודעתו של הנאשם במשטרה מיום 28/5/12 מסר הנאשם: "התקשרתי אל מוחמד אתמול בלילה ואמרתי לו שאני רוצה שיצבע את הבית שלי, ולקחתי אותו מאוניברסיטת אבו דיס מהשער היום בבוקר, הוא עלה לרכב ונסענו ואחרי 3-5 בערך מקסימום עצרתי הוא ירד מהרכב הרמתי את המין קרש...והוא נכנס לבגז' כי אי אפשר לפתוח את התא מטען מבחוץ, השארתי את הקרש פתוח בשביל שינשום ואחרי כ300-400 מטר נסענו והגעתי למחסום..."

בהמשך עדותו של הנאשם ובמענה לשאלות החוקר שב הנאשם על גרסתו ממנה עולה ברורות, כי אסף את הנאשם מחוץ לשטח ישראל, כאשר ידוע לו כי מדובר בשוהה בלתי חוקי, הכניסו לתא המטען של רכבו כשפניהם של השניים לכיוון ביתו של הנאשם בישראל. טרם כניסתם לישראל סמוך למחסום א-זעיים נעצר הנאשם ובתא המטען של רכבו נמצא השב"ח.

יש לקבוע איפה כי מעשיו של הנאשם אמנם מקימים גם עבירה של ניסיון העסקה אך אין בכך כדי לסתור או לשלול את אשמו בעבירה של ניסיון הסעה, כעולה מחומר הראיות בתיק.

הרשעתו של הנאשם בעבירת פזיזות בכלי רכב

4

יש לדחות טענת הסנגור בדבר אי התאמת סעיף החיקוק של פזיזות בכלי רכב למעשיו של הנאשם כנטען בכתב האישום. הלכה היא כי "בהגשת כתב אישום צריכה התביעה להשתדל לבחור, בין סעיפי האישום האפשריים, אותו האישום המבטא בצורה הנאותה ביותר את מהות המעשה. במסגרת זו מותר לה, כמובן, לבחור את הסעיף המחמיר ביותר..." (בש"פ 5284/91 דויד לויאן נ' מדינת ישראל).

אין בעיני ספק כי הסעת אדם בתא המטען בתנאים לא אנושיים, גם למרחק קצר גוררת אחריה סיכון בלתי סביר לאותו אדם במקרה של תאונה, אפילו במהירות נמוכה.

בנסיבות העניין יש לקבוע כי חומר הראיות שהוגש לבית המשפט מוכיח ללא ספק את אשמו של הנאשם בעבירות שיוחסו לו, ולפיכך נוכח ההסכמות הדיוניות בין הצדדים, אני מרשיע את הנאשם בעבירת ניסיון הסעת שב"ח ובעבירה שעניינה פזיזות בכלי רכב.

ניתן היום, 10 במאי 2017, בנוכחות הצדדים.