1

כתב האישום וההליכים

1.             הנאשם הורשע על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן, בשתי עבירות של שידול לזיוף, על פי סעיף 418 אמצע+ סעיף 30 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין); שתי עבירות של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 (באחת מהן, בתוספת סעיף 29 לחוק העונשין); קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין ; וכן ניסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא+29 +25 לחוק העונשין.

2

2.             עובדות כתב האישום פורטו בגזר דינו של נאשם 2 אשר ניתן בנפרד. עם זאת, לנאשם 1 אישום נוסף ומשכך אפרט להלן את מכלול הדברים.

3.             במהלך חודש 9/15 ביקש הנאשם לקבל הלוואה ממוסד בנקאי, הגם שמצבו הכלכלי היה קשה והוא היה מובטל. לצורך כך מסר הנאשם לאחר, שזהותו אינה ידועה, את פרטיו וקיבל ממנו תלושי שכר מזויפים וכן דף תנועות חשבון בנק מזויף (להלן - המסמכים המזויפים). את המסמכים המזויפים הציג הנאשם בפני פקידת בנק בעכו ובכך יצר מצג שווא לפיו הוא עובד ומשתכר היטב וכי חשבון הבנק שבבעלותו (בבנק אחר) מצוי ביתרת זכות. על סמך המצג הכוזב פתחה פקידת הבנק חשבון על שמו של הנאשם והחתימה אותו על טפסים לקבלת הלוואה בגובה 30,000 ₪. לאחר בדיקה נוספת של הבנק התברר כי המסמכים שהציג הנאשם מזויפים וההלוואה לא אושרה.

4.             כתב האישום מתאר אישום נוסף, בו הורשע גם נאשם 2 אשר עניינו הסתיים כאמור. על פי אישום זה, בחודש 10/15 קשרו השניים קשר ופעלו על מנת לקבל במרמה הלוואה על סך 50,000 ₪ מסניף בנק בנהריה ולחלוק בסכום. במסגרת קשירת הקשר, מסרו הנאשמים את פרטיהם לאדם שזהותו אינה ידועה, וקיבלו ממנו תלושי שכר מזויפים וכן דפי תנועות בנק מזויפים אף הם. המסמכים המזויפים הוצגו בפני פקידת הסניף ויצרו מצג שווא לפיו השניים עובדים ומשתכרים היטב וכי חשבון הבנק שבבעלות נאשם 2 נמצא ביתרת זכות. זאת עשו השניים על מנת שהבנק יאשר פתיחת חשבון בנק על שם נאשם 2, בו תינתן ההלוואה הנ"ל, ונאשם 1 יאושר כערב להלוואה. פקידת הבנק חשדה כי מדובר במסמכים מזויפים ומנעה את פתיחת החשבון ונטילת ההלוואה.

5.             להשלמת התמונה יצוין כבר עתה כי על נאשם 1 הטלתי 200 שעות של"צ בצירוף צו מבחן וקנס. אדגיש כי חרף המלצה חיובית של שירות המבחן, דחיתי את בקשתו להימנע מהרשעתו בדין. על גזר הדין לא הגישו הצדדים ערעור והוא חלוט אפוא.

תסקיר שירות המבחן

3

6.             בתחילה לא ביקש הנאשם תסקיר, אך בשים לב לגילו בעת ביצוע העבירה ועתירת המאשימה למאסר, מדובר בתסקיר חובה ומשכך הפניתי את עניינו לשירות המבחן. מטעמים של צנעת הפרט לא אפרט יתר על המידה את הדברים המצוינים בתסקיר. בתמצית ייאמר כי הנאשם רווק, כבן 24 כיום, מתגורר בבית הוריו ומתפרנס מתיקון מכשירי טלפון ניידים. לנאשם הרשעה קודמת בעבירת החזקת סם שלא לשימוש עצמי, שבוצעה בשנת 2015. הנאשם תיאר בפני שירות המבחן כי במשך מספר שנים נהג להמר ועשה שימוש בסמים מגיל צעיר. בבדיקת שתן שנערכה לו נמצאו שרידי סם. ביחס לביצוע העבירות קיבל הנאשם אחריות למעשיו, אולם התקשה להכיר בחומרתן, ותיאר כי הנסיבות שהובילו אותו לביצוע העבירות היו חובות לשוק האפור ומצב כלכלי דחוק. כן ציין הנאשם שהתכוון להחזיר את ההלוואות לבנק. לאחר בחינת כל גורמי הסיכון, התרשם שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד וברוח דברים אלו נמנע מהמלצה שיקומית בעניינו של הנאשם.

טיעוני הצדדים והראיות לעונש

7.             ב"כ המאשימה הפנתה לעובדות כתב האישום, לחומרת המעשים ולתכנון המוקדם שקדם לביצוע העבירות. נטען כי עבירות המרמה לא הושלמו אך בשל ערנותם של עובדי הבנק ולא בשל נסיבות שניתן לזקוף לזכות הנאשם. כן נטען כי עבירות אלו פוגעות באמון הבנק בלקוחות ובהליכי המסחר התקינים. לשיטת המאשימה קיים הבדל משמעותי בין הנאשמים, וזאת בשל הנסיבות האישיות השונות של כל אחד מהם, וכן חלקם בביצוע העבירה, בדגש על כך שנאשם 1 הורשע בשני אישומים. לאור כך, עתרה למתחם ענישה הנע בין 10 חודשי מאסר בפועל ועד 24 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים. לאור עברו הפלילי של הנאשם, עמדת שירות המבחן ושאר הנסיבות, עתרה המאשימה לעונש ברף האמצעי של המתחם.

8.             ההגנה טענה שאין לראות הבדל משמעותי בין הנאשמים, שכן באישום הנוסף (המבדיל בין השניים) נאשם 1 שימש כערב להלוואה בלבד. לאור כך, טען הסנגור שאין מדובר בשני ניסיונות לקבל הלוואה בשני בנקים שונים, שכן באישום 2 "עזר" הנאשם 1 לנאשם 2 לקבל הלוואה על שמו, תוך הסכמה לשמש כערב. בהקשר זה נטען כי לא מן הנמנע שההלוואה הייתה מוחזרת. ביחס למתחם העונש ההולם נטען כי הוא נע בין מאסר על תנאי ועד 9 חודשי מאסר שניתן לשאת בדרך של עבודות שירות. נטען כי לעברו הפלילי של הנאשם אין קשר לביצוע העבירה הנוכחית, וכי האמור בתסקיר אינו משקף את אורח חייו של הנאשם כיום. לאור כל זאת, עתרה ההגנה להסתפק בעונש המצוי ברף התחתון של המתחם, היינו מאסר על תנאי.

9.             הנאשם בדברו האחרון טען כי הוא מבין את חומרת מעשיו וציין כי לאחר ביצוע העבירות קיבל הלוואה בדרך חוקית והשיב את תמורתה.

דיון והכרעה

קביעת מתחם הענישה

4

10.         בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, על בית המשפט לגזור את הדין לאחר קביעת מתחם ענישה ההולם את העבירה בנסיבותיה. בעת קביעת מתחם העונש ההולם מתחשב בית המשפט בעקרון המנחה בענישה - הלימה, בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, על פי סעיף 40ט' לחוק העונשין. טרם שיעשה כן, עליו לקבוע האם העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד, או שמא מספר אירועים בהתאם לסעיף 40יג'(א) לחוק העונשין. לאחר קביעת המתחם יש להחליט אם ראוי לסטות ממנו, לקולה או לחומרה, שאחרת ייגזר העונש בגדרי המתחם שנקבע.

11.         הצדדים לא טענו דבר בעניין מספר המתחמים שיש לקבוע, אך מטיעונם למתחם אחד יש להבין כי הם ראו את שני האישומים כאירוע אחד. עמדתי דומה ואכן נכון לקבוע מתחם עונש אחד לעבירות כולן. שתי העבירות נבעו מאותה מערכת נסיבות והן פרי של תכנית עבריינית אחת; העבירות בוצעו בסמיכות זמנית יחסית (כשבועיים) והגם שמדובר בשני בנקים שונים, סברתי שאין בכך לשנות מהמסקנה לפיה יש לראות בשתי העבירות אירוע אחד. מכאן שקיים קשר הדוק בין כל העבירות וראוי לקבוע מתחם עונש אחד, המביא בחשבון שמדובר במספר עבירות ומשכך, החזרתיות בביצוע העבירות תבוא לידי ביטוי בקביעת גבולות מתחם העונש ההולם (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14); רע"פ 4760/14 קיסלמן ואח' נ' מדינת ישראל (7.5.15); דנ"פ 2999/16 מזרחי נ' מדינת ישראל (22.5.16)).

12.         בגזר הדין בעניינו של נאשם 2 ערכתי דיון נרחב בשיקולים הנדרשים לצורך קביעת מתחם הענישה וקבעתי כי הוא נע בין מאסר מותנה ועד עשרה חודשי מאסר בפועל. כאמור, הצדדים לא ערערו על גזר הדין, ומשכך יש להחיל קביעה דומה על עניינו של נאשם 1 וזאת אגב התאמה לנסיבות עניינו, שכן הוא הורשע באישום נוסף. כמו כן יש לדון בשאלה אם חלקו באישום המשותף שונה מזה של נאשם 2. עם זאת, אינני רואה לשוב ולדון בערכים שנפגעו, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובמדיניות הענישה הנוהגת, ואפנה בעניין זה לדברים שנקבעו בגזר הדין בעניינו של נאשם 2, היפים כמובן גם לענייננו כאן.

5

13.         לצורך קביעת המתחם, אדגיש כי אינני רואה כל שוני בין חלקם של הנאשמים באישום המשותף. אכן, הנאשם 1 הציג עצמו בפני פקידת הבנק כמי אשר אמור היה לשמש כערב. ואולם, אין בכך דבר לעניין קביעת חלקו בביצוע העבירה. מדובר בשניים שקשרו קשר להונות את הבנק. חלוקת התפקידים בינם לבין עצמם בסיפור הכיסוי שביקשו להציג בפני הבנק, אינה משנה לצורך קביעת חלקם בביצוע המרמה. אכן, על פי הדין האזרחי, חיובו של הערב הוא נלווה וטפל לחוב של החייב לנושה, ואולם, אין אנו עוסקים בגביית החוב בהליך אזרחי, אלא בקביעת חלקם של השניים בפעולת המרמה. מדובר בשניים שהיו בעלי מטרה משותפת להוציא במרמה כספים מהבנק ולחלוק בהם ולצורך כך חילקו את האופן בו יציגו עצמם בפני הבנק. מכאן, שחלקם בביצוע העבירה זהה.

14.         משכך, הנאשם 1 ביצע שתי עבירות דומות, בשני מועדים שונים. כאמור, בעניינו של נאשם 2 קבעתי מתחם הנע בין מאסר מותנה לעשרה חודשי מאסר, וזאת ביחס לאישום אחד. בהתאמה לנסיבות ענייננו כעת יש לקבוע מתחם ענישה הנע בין עונש מאסר קצר שניתן לשאת בעבודות שירות ועד 15 חודשי מאסר.

קביעת עונשו של הנאשם

15.         לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי העונש אמור להיגזר בגדרי מתחם הענישה. לא נטען דבר בעניין סיכויי השיקום של הנאשם, ואכן לא מצאתי הצדקה לחריגה לקולה (או לחומרה) ממתחם הענישה. בכל מקרה, אציין כי גם שירות המבחן לא סבר שלנאשם סיכוי שיקום ממשיים המצדיקים נקיטת הליכי שיקום בעניינו.

16.         לצורך קביעת עונשו של הנאשם, נתתי דעתי לעברו הפלילי, אם כי הוא בתחום אחר. נתתי גם דעתי לעמדת שירות המבחן בדבר היעדר סיכויי שיקום בעניינו. מנגד, נתתי דעתי לגילו הצעיר (כבן 20 בזמן ביצוע העבירות), להודאתו ולחרטה שהביע בפני. עוד נתתי דעתי לנסיבות חייו ולמצבו הכלכלי אשר דומה שעמדו בבסיס ביצוע העבירות.

17.         הבאתי עוד בחשבון את השיהוי שבהגשת כתב האישום (של מעל לשנתיים). דנתי בנושא זה בגזר הדין בעניינו של נאשם 2 ואפנה לדברים שפורטו שם. אדגיש עם זאת, כי בעניינו של נאשם זה תומך שיקול זה בהימנעות מהטלת עונש מאסר בכליאה והסתפקות במתן אפשרות לשאת בעונש בעבודות שירות (ע"פ 8421/12 ינון בן חיים נ' מדינת ישראל ( 29.9.13); ע"פ 5822/08 טרייטל נ' מדינת ישראל, פסקה 37 (12.3.09)). עוד אציין, בעניין זה, כי בכל מקרה אני סבור שלאור נתוניו האישיים של הנאשם, ובמיוחד גילו הצעיר, אין הצדקה להורות על כליאתו. עונש מאסר לריצוי בכליאה הוא עונש קשה ומכאיב, אשר נלוות לו השלכות קשות רבות, ובהן חשיפת האסיר להשפעות עברייניות (אפקט קרימינוגני), אשר פגיעתן לא רק בנאשם אלא אף בחברה (ראה בעניין זה דו"ח הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים, בראשות השופטת ד. דורנר (2015)). מכאן, סברתי כי ראוי להימנע מעונש זה, כאשר קיים תמהיל עונשי אחר ראוי המבטא את חומרת העבירות ובד בבד גם מונע השפעות שליליות מיותרות על חיי הנאשם.

6

18.         סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

                                א.        מאסר למשך שלושה חודשים. הנאשם יישא בעונש זה בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה מיום 3.9.19. על הנאשם להתייצב במשרדי הממונה ביום 28.10.19 לצורך תחילת ריצוי עונשו. הובהר לנאשם שעליו לבצע את עבודות השירות לשביעות רצון הממונה וכי אם לא יעשה כן ניתן יהיה להפקיע את העונש והוא יישא ביתרת התקופה בכליאה.

                                 ב.         מאסר על תנאי למשך 4 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שנתיים, אחת או יותר מהעבירות בהן הורשע.

                                  ג.         קנס בסך 6,000 ש"ח. הקנס ישולם בעשרה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.11.19 ; לא ישולם אחד התשלומים במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מידי.

המזכירות תשלח את גזר הדין לממונה על עבודות השירות למעקב.

הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ט, 09 ספטמבר 2019, במעמד הצדדים.