1

1.         ב"כ הנאשם טוענת, בעיקר, כי העובדה שעל רקע הטענה שהנאשם מכר לזוהיר דבסאן תחמושת במספר הזדמנויות וזוהיר רכש אותה ממנו, הנאשם הובא לדין בבית המשפט המחוזי בעבירה של סחר בנשק, לפי סעיף 144 (ב2) לחוק העונשין תשל"ז-1977 בעוד דבסאן הובא לדין בבית משפט השלום בעבירה של רכישת תחמושת, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, היא בבחינת אכיפה בררנית כלפי הנאשם, המגיעה כדי התנהגות בלתי נסבלת של הרשות וכדי שימוש לרעה בהליכי משפט, והיא מצדיקה את מחיקת כתב האישום או את תיקונו באופן שהעבירה הנוגעת לעניין שתיכלל בו תהיה בסמכות בית משפט השלום.

2.         אין בידי לקבל את הטענות.

3.         אכיפה בררנית היא אכיפה המבדילה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים, לשם השגת מטרה פסולה או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. (ראה ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נגד אבי מרגלית ואח' [פורסם בנבו](04.09.07))

2

4.         ככלל, לתביעה כרשות מנהלית עומדת חזקת התקינות לפיה היא מפעילה את סמכותה כראוי, והטוען נגדה צריך להרים נטל לא פשוט. וכאן, ההגנה לא הצביעה על שיקול פסול כלשהו שעמד ביסוד ההחלטה להביא את הנאשם ואת דבסאן לדין בעבירות שונות. מעבר לכך, התביעה הציגה שיקול ענייני להבחנה בין הנאשם לדבסאן - הראיות נגד הנאשם הן לגניבת תחמושת ומכירתה ואילו הראיות נגד דבסאן הן לרכישת התחמושת מהנאשם, ועל כן הנאשם הובא לדין בעבירה של "סחר או עשיית עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולתו" ודבסאן הובא לדין בעבירה של "רכישת תחמושת". ובהתאם לכך הנאשם הובא לדין בבית המשפט המחוזי ודבסאן הובא לדין בבית משפט השלום. (ראה והשווה ע"פ 8702/12 שמואל זאוי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו](28.07.13))

5.         מטרת ההגנה מן הצדק היא לעשות צדק עם הנאשם ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה. בנסיבות ענייננו, כשעל פי הנטען, בהיות הנאשם קצין כשירויות וקליעה בשב"ס הוא גנב תחמושת ומכרה לאחר בתמורה לכסף ולכלי רכב, הגשת כתב האישום נגדו כפי שהוא וניהול המשפט רחוקים מאוד מ"לעמוד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית", כאמור בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982.

6.         נוכח האמור, בקשות הנאשם למחיקת כתב האישום או לתיקונו, נדחות בזה.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ה, 12 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים.