1

בעקבות פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הנכבד (ע"פ 45422-04-17 הרכב בראשות כב' השופט שפסר) להלן נימוקיי:

ראשית, נוכח המצב המשפטי שהתפתח מאז הדיון בבית-המשפט, יש עתה להורות עקרונית על זיכויו להבדיל מהפסקת ההליכים. ראו: רע"פ 8601/15 א.א. נגד מדינת ישראל (15.5.17).

ואולם, ב"כ הנאשם הצהיר כי אינו עומד על זיכויו ודי לו בהפסקת ההליכים.

שנית, המצב העובדתי השתנה:

הנאשם אינו מצוי בצו אשפוז או טיפול מרפאתי, ונמסר כי הוא נתון עתה במסגרת טיפולית.

על כן, אין כל משמעות מעשית להחלטה זו, היא הפכה תיאורטית וכך מוסכם על הצדדים.

2

ועדיין, להלן ההנמקה:

סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 קובע, כי תקופת צו האשפוז "תהיה תקופת המאסר המרבית", כלומר "תקופת המאסר הקבועה בחוק לעבירה...", ורשאי בית-המשפט "במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו" להורות כי התקופה תהא קצרה יותר.

למרות ריבוי העבירות, המאשימה הסכימה כי ראוי לראות את כל המעשים המתוארים בכתב האישום כ"מעשה אחד" (עמוד 4 שורה 27).

העונש המרבי הקבוע בצידה של העבירה הינו 4 שנים.

אמנם כתב-האישום מונה מספר עבירות של היזק לרכוש ל"תשתיות", אולם ב"כ הסכים לקיומן של ראיות לכאורה רק למקרה אחד (עמוד 3 שורה 23). מלבד הגשת הודית הנאשם, המאשימה לא מחתה על הסכמה מצומצמת זו והסכימה לערוך את הדיון מתוך הנחה שכזו.

יתירה מכך, גם במהלך הדיון הנוסף מהיום, הצדדים הסכימו כי קיימות ראיות לכאורה ביחס לאירוע הראשון נשוא האישום הראשון בלבד.

על כן, זוהי המסגרת העובדתית העומדת לדיון.

כתב-האישום ייחס לנאשם עבירה של פגיעה ב"תשתיות".

נוכח כתב-האישום, ובהנחה שמדובר באירוע הבודד שביחס אליו הוסכם שקיימת תשתית ראייתית, אין להגיע למסקנה הכרחית אודות התאמת העבירה אשר יוחסה לנאשם - כלומר פגיעה בתשתיות - עבירה שהעונש המרבי הקבוע בצידה הינו 4 שנות מאסר.

אכן, בשלב זה, עקרונית, אין מהרהרים אחר עובדות כתב-האישום והעבירה שיוחסה לנאשם. ואולם, עדיין, לצורך החלטה זו, הסכמה לראיות לכאורה היא הסכמה ביחס לעובדות ולא ביחס לעבירה שיוחסה ועל בית-המשפט לשם את הדגש על העובדות המתוארות מעבר לעבירה הפורמאלית שיוחסה.

3

כתב-האישום מייחס לנאשם חיתוך של "כבל תקשורת" בבניין מגוריו, באמצעות מגזרי ברזל בשווי לתיקון של 3,700 ₪ (האישום הראשון).

חוק העונשין לא הגדיר "קווי תשתיות, מתקני תשתיות" מה הם.

המחוקק קבע מילה זו בהגדרת העבירה, אך הותיר אותה בעמימותה.

אמנם, קיימות הגדרות שונות בחוקים חיצוניים (חוק התכנון והבניה + 274ב(ג) לפקודת העיריות) ועדיין ספק רב אם האירוע המתואר בעובדות (הממוקד בהסכמת הצדדים), לנסיבותיו, אכן מתאים לעבירה של פגיעה ב"תשתיות".

אני סבור, כי כוונת המחוקק בעבירה זו הייתה להיזקים רוחביים, מרובים, בעלי ממש, שנזקם רב, המשבשים שיבוש של ממש של האספקה והשירותים הנוגעים אליהם, ולא כל פגיעה נקודתית כמתואר בעבודות האישום הראשון תקים את יסודות העבירה ובוודאי לא הפגיעה נוכח הסכמתו הראייתית המצומצמת של ב"כ הנאשם והסכמת המאשימה.

בנוסף, במקרה זה, הצמדה אוטומטית של תקופת האשפוז המרבית לתקופת המאסר המרבית ללא כל אבחנה ושיקול דעת, כפי עמדת המאשימה, אינה מתיישבת עם שיקול הדעת השיפוטי אשר היה מופעל ביחס לנאשם זה, לנסיבות התיק, אם וכאשר היה ההליך מסתיים בגזירת עונש.

למרות המגמה המסוימת של החמרה בעבירות כגון אלה, במקרה זה, חייב בית-המשפט להעריך מה היה צפוי להיות עונשו של הנאשם בסופו של ההליך, אם היה כשיר מבחינה נפשית ולהתחשב בנתון זה במסגרת קביעת התקופה המקסימלית לאשפוז.

הנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי.

מבלי להקל ראש במתואר בעובדות כתב-האישום, אין המדובר בעבירה של היזק לרכוש מן הרף העליון.

ודוק, הפגיעה בחירותו של חולה נפש, שביחס אליו ניתן צו אשפוז עתים קשה יותר מהפגיעה המתרחשת במסגרת ההליך הפלילי, אילו התנהל עד תום.

4

עתים, אין דינו של מי אשר נדון לשנת מאסר לריצוי בכלא, הזכאי, למשל לניכוי תקופות מאסר בהתקיים תנאים מסוימים, כדינו של מי שהוצא נגדו צו אשפוז כפוי למשך תקופה זו.

ככלל, יש לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות, כבוד ואוטונומיה על גופו ובין הצורך לשמור על בטחון הציבור, נוכח מעשיו במקרה של נאשם זה בפרט.

הקביעה כי יינתן צו אשפוז במקרה זה לתקופה מקסימאלית בת 4 שנים, מאפשרת, באופן עקרוני, את השמתו של הנאשם בבית-חולים פסיכיאטרי באשפוז כפוי לתקופה שכזו ויש בה פגיעה בלתי מידתית בחירותו, בנסיבות תיק זה.

התיק סגור.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ט, 04 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.