1

 

 

 

 

1.             כנגד חברה פרטית העוסקת בייצור בתחום המזון ("החברה" או "הנאשמת 1"), ושני מנהליה הפעילים, בעל ואשה ("הנאשם 2" ו"הנאשמת 3"), הוגש כתב אישום שעניינו עבירות לפי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").

 

2.             בכתב האישום נטען כי הנאשמים לא הגישו את דוחות החברה לשנים 2015-2016 ולא דיווחו לרשויות המס אודות הכנסותיה שהסתכמו בכ-7.25 מיליון שקלים. עוד נטען כי הנאשמת 3 לא הגישה את דוחותיה האישיים ביחס לאותה תקופה.

 

3.             לאחר הגשת כתב האישום הודתה הנאשמת 3 במיוחס לה, בשמה ובשם החברה, ואילו הנאשם 2 כפר בעובדת היותו "מנהל פעיל" בחברה או בעל מניות בה.

 

4.             במסגרת הכרעת דין שניתנה בעניין זה, קבעתי כי הוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם 2 היה "מנהל פעיל בחברה" ואחראי לפעולותיה, ובהתאם הרשעתי את הנאשמים במיוחס להם:

שתי עבירות אי דיווח לפי סעיפים 216(4) ו-224א לפקודה - לשלושת הנאשמים; שתי עבירות אי דיווח נוספות לפי סעיף 216(4) לפקודה - לנאשמת 3.

 

טיעוני הצדדים בתמצית

2

 

5.             ב"כ המאשימה ציינה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירות ואת הפגיעה בערך החברתי, וביתר שאת במקרה של מחזורים גבוהים כבענייננו. בנוסף הדגישה לחומרה, את הותרת המחדלים על כנם עד עצם היום הזה; את ריבוי העבירות בעניינה של הנאשמת 3; ואת הרשעתו הנוספת של הנאשם 2 בעבירות דומות באופן שמלמד על התנהלות סדרתית והעדר מורא מפני החוק. לאור האמור, ביקשה המאשימה לקבוע מתחם ענישה הנע בין 4 ל-9 חודשי מאסר בפועל, ולהטיל על כל אחד מן הנאשמים עונש התואם את חלקו ואת נסיבותיו: על הנאשמת 3 - עונש שירוצה בעבודות שירות בהתחשב בעברה הנקי, ועל הנאשם 2 - עונש מאסר בפועל המשקלל את עברו הפלילי, והפעלת המאסר המותנה שהוטל עליו בתיק קודם ("התנאי"). בעניין זה הבהירה, כי העבירות שבנדון מפעילות את התנאי למרות שבוצעו לפני שניתן, כיוון שהן 'עבירות נמשכות' הממשיכות להתקיים כל עוד לא הוסר המחדל. עוד הדגישה, כי מדובר בשתי עבירות נפרדות של אי הגשת מאזנים ולכן התנאי הוא חב הפעלה, ואין כל דרך חוקית להאריכו פעם נוספת. בנוסף, ציינה כי במקרה וייטען כי נגרם לנאשם עיוות דין בכך שהעבירות שכאן לא צורפו לתיק הקודם, יש לדחות הטענה על אתר, שכן החברה נרשמה מלכתחילה על שמה של הנאשמת 3, ולא היה בכוחה של המאשימה לדעת כי מי שמנהל את החברה בפועל הוא הנאשם 2.

בסיכום ביקשה המאשימה להטיל על הנאשמים עונשים מוחשיים ועונשים נלווים, וכן קנס כספי על החברה אשר חדלה בינתיים מפעילותה.

 

6.             מנגד טען ב"כ הנאשם 2 כי בנסיבותיו המורכבות של הנאשם ושל התיק, יש להסתפק בענישה צופה פני עתיד ולהימנע מהפעלת התנאי. מן הפן האישי, טען הסנגור כי מדובר באדם מבוגר (50), חולה מאוד (סכרת קשה, בעיות לב), המוכר על ידי המל"ל כנכה 100% ומתפרנס מקצבת נכות. זאת בנוסף למצבו הכלכלי הקשה וחובותיו להוצל"פ (המסתכמים בכ-4.5 מיליון שקלים), המצדיקים כולם את ההימנעות ממיצוי הדין עמו.

מן הפן המשפטי, נטען כי יש לראות בשתי העבירות שכאן כאירוע אחד והתנהגות אחת לפי "הלכת ג'אבר", על אחת כמה וכמה כאשר מחזורי הפעילות של החברה בשנתיים הרלוונטיות מלמדים כי רק בשנה אחת הייתה פעילות של ממש (6.7 מיליון ₪) וכי בשנה זו החברה קרסה, ובשנה שלאחריה נותרו רק "שאריות" של פעילות (כחצי מיליון שקלים בלבד), ומכאן שלא ניתן לראות בה כשנת דיווח העומדת בפני עצמה. עוד נטען, כי המאשימה מלכתחילה לא נהגה בהגינות עם הנאשם כאשר לא צירפה את העבירות שכאן לתיק המס הקודם שנפתח כנגדו, והעמידה אותו במצב בו הוא נמצא כיום. בהתאם אף לא ניתן לראות בו עבריין מס סדרתי כפי שמבקשת המאשימה לקבוע, שכן לא מדובר במי שלאחר שנגזר דינו המשיך לבצע עבירות נוספות.

בסיכום טען הסנגור, כי בשל הנסיבות כולן ראוי להסתפק בענישה מותנית ולא להפעיל את התנאי.

 

3

7.             ב"כ הנאשמת 3 ביקש להצטרף לדברים וטען כי יש לראות בשתי העבירות של אי הגשת מאזנים כעבירה אחת שאינה מפעילה את התנאי. כך כיוון שבשונה מעבירות של אי דיווח למע"מ העומדות כל אחת בפני עצמה, עבירות של הגשת מאזנים שנתיים מבוססות אחת על קודמתה, כך שיש ביניהן קשר פנימי הדוק המתיישב עם "הלכת ג'אבר", ויש לראות בהם אירוע אחד.

בעניינה של הנאשמת 3 ביקש להביא בחשבון את חלקה המשני בניהול העסק; את מצבה הבריאותי המורכב כפי שבא לידי ביטוי בחוות הדעת שהתקבלה מן הממונה על עבודות השירות; את עברה הנקי; ואת המצב הכלכלי הקשה בו מצויה המשפחה. עוד ציין, כי העסק נשוא כתב האישום הוא עסק לא רווחי הנמצא בהכחדה (ייצור שמן זית) - לראייה כי בסופו של יום לא הייתה להם כל הכנסה חייבת - וכי הנאשמים הם הדור האחרון שעוסק במסיק זיתים, כאשר לאחר קריסת החברה חרב עליהם כל עולמם. בסיום ביקש להסתפק בענישה מותנית בלבד ולכל היותר בתקופה המינימלית של עבודות שירות, ובסייגים התואמים את המצב הבריאותי.

 

8.             במקביל נשלחו הנאשמים לממונה על עבודות השירות.

חוות דעת שהוגשה בעניינה של הנאשמת 3 מצאה אותה מתאימה לעבודות שירות במגבלות, בשל מצבה הרפואי והנפשי, והמליצה על הצבתה במסגרת עמותת שווים בטבריה.

 

בעניינו של הנאשם 2 הוגשה התייחסות מטעם הממונה ולפיה חרף זימונים חוזרים ונשנים - ששה במספר - לא התייצב הנאשם לבחינת התאמתו, ומשכך לא ניתן היה לערוך חוות דעת בעניינו.

 

במסגרת דיונים נוספים שנערכו בפני ולאחר שהוסברה לנאשם פעם אחר פעם משמעות אי התייצבותו, ניתנו לו הזדמנויות נוספות לשתף פעולה עם הממונה. ואולם בסופו של יום, לאחר שהתייצב הנאשם אצל הממונה רק בפעם השביעית, התקבלה בעניינו חוות דעת שלילית. מחוות הדעת עלה כי הנאשם הציג מסמכים רפואיים לא מתאימים והציב תנאים והגבלות שאינם מתיישבים עם הוראות החוק, ולפיכך נקבע כי הוא לא ניתן להשמה במסגרת עבודות שירות. למרות האמור, לבקשת הנאשם ניתנה לו הזדמנות נוספת אחרונה להתייצב בפני הממונה בצרוף מסמכים רפואיים מתאימים - ללא הועיל.

 

דיון

הגנה מן הצדק והארכת התנאי התלוי כנגד נאשם 2

 

4

9.             בחודש יולי 2015 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בגדרי ת"פ 20746-07-15, זאת בגין 3 עבירות אי דיווח למס הכנסה אודות הכנסותיו האישיות מעסק לתוצרת חקלאית שהיה מצוי בבעלותו, ביחס לשנים 2011, 2012 ו-2013 ("התיק הראשון"). גזר הדין בתיק האמור ניתן בחודש ינואר 2018, ובין היתר, נגזר על הנאשם מאסר מותנה בן 6 חודשים על כל עבירה לפי סעיף 216(4) לפקודה ("התנאי").

 

10.         את טענת הנאשמים לעיוות דין ולאי צירוף כלל העבירות במסגרת התיק הראשון - מצאתי לדחות. שהרי, את החברה הנאשמת רשמו הנאשמים על שמה של הנאשמת 3 ולא על שמו של הנאשם 2. משכך, לא ברורה טענת הנאשמים כי היה על רשויות המס להציע לנאשם 2 לצרף עבירות של חברה שלכאורה אינה קשורה אליו. יתירה מכך, הנאשמים ביקשו לעשות שימוש בטענה ההפוכה במסגרת כפירתו של הנאשם 2 בכתב האישום דכאן, קרי כי מדובר בחברה שכלל לא היה קשור אליה, וניכר כי הם מבקשים להחזיק במקל משתי קצותיו, וככל שהדבר משרת אותם, דבר שאין לקבל. בנסיבות אלו, לא זכאי הנאשם 2 ליהנות מטענת "הגנה מן הצדק" וממילא, לאחר שהחברה לא נרשמה על שמו, העובדה שכתב האישום נשוא התיק דנן לא צורף לכתב האישום נשוא התיק הראשון, רובצת לפתחו.

 

11.         אף טענות הנאשם בכל הנוגע לחלות התנאי ולהפעלתו - דינן להידחות.

העבירה של אי הגשת דוח במועדו היא "עבירה נמשכת" וככזאת היא נמשכת עד לאותו רגע בו היא מסתיימת (רע"פ 5906/12 עזרא נ' מדינת ישראל (9/9/12); עפ"ג (חיפה) 29719-01-18 מגאדלה נ' מדינת ישראל (20/8/18)). העבירות שבפנינו בוצעו אמנם לפני הטלת המאסר המותנה בתיק הראשון, אך משלא הוסרו המחדלים, הרי שנמשכו גם לאחר הטלת התנאי, באופן שהתנאי חל גם עליהן. ראו בעניין זה ע"פ (נצרת) 5782-04-13 אידן נ' מדינת ישראל (10/9/13), והפסיקה המפורטת שם.

 

בנוסף, נקבע בפסיקה, כי כל עבירת אי דיווח היא עבירה נפרדת וכי יש לראות בהימנעות מהגשת מספר דוחות תקופתיים במועד, כאירועים נפרדים ומרוחקים זה מזה, שאינם מהווים עבירה אחת נוספת, אלא מספר עבירות נמשכות שמועד ביצוען שונה זה מזה. ראו בעניין זה, עניין אידן הנזכר וההפניות המנויות בו, תוך שיובהר, כי טענות זהות לאלה שהושמעו בפני, נדחו שם. משכך, ומשמדובר בשתי עבירות נפרדות ונמשכות, המאסר המותנה חל והוא חב הפעלה ואינו ניתן עוד להארכה.

 

12.         לגופו של עניין ובהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, יש לקבוע את עונשם של הנאשמים בכפוף למתחם העונש ההולם. מתחם זה נקבע בהתאם לעקרון המנחה בענישה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו, תוך התחשבות בערך החברתי אשר נפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנהוגה.

 

5

13.         על אף שמדובר באירועים נפרדים, שכן כל שנת מס עומדת בפני עצמה, על הכנסותיה, הוצאותיה והמס הנגזר מכך, בנסיבות המקרה דנן בו עיקר פעילותה של החברה הייתה בשנה אחת במהלכה אף קרסה, מצאתי לנכון לקבוע מתחם ענישה אחד למכלול העבירות.

 

14.         לחובת הנאשמים עומדת פגיעתן של עבירות המרמה הכלכליות בערכים החברתיים המוגנים, לרבות ערך השוויון והנשיאה בנטל, אמון הציבור במערכת הכלכלית, יציבותו של המשק והשמירה על קופת המדינה (רע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל (15/4/04)). אי הגשת דוחות במועד כמוה כאמצעי להשתמטות מתשלומי מס, והתנהגות זו הינה בעלת אופי שלילי שיש לעקור מן השורש. בהתאם, על מדיניות הענישה בעבירות כגון דא לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה מהן לציבור ולפרט, כמו גם את יסוד ההרתעה הנדרש.

 

15.         בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות מלמדת כי הנאשמים, במהלך שנתיים, לא דיווחו על הכנסות החברה בהיקף כולל של 7.25 מיליון שקלים, ובמקביל לא דיווחה הנאשמת 3 על הכנסותיה האישיות. אין מחלוקת אודות פוטנציאל הנזק הנלווה למעשים, והפגיעה בערכים המגנים על התנהלותו התקינה של מנגנון גביית המס.

 

16.         עיון במדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי בעבירות דומות ובהיקפים כספיים דומים מוטלים עונשים במנעד התלוי, בין היתר, בנסיבות ביצוע העבירות, בהיקפן הכספי ובשאלת הסרת המחדלים. במקרה שבנדון, בהתחשב באופי העבירות ובהיקפן, אני סבורה כי מתחם העונש הראוי נע בין מספר חודשי מאסר על תנאי לבין 8 חודשי מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים. בהתאם להוראת סעיף 40ח' לחוק העונשין, בקביעת מתחם עונש הקנס ההולם יש להתחשב גם במצבו הכלכלי של הנאשם. בנסיבות, אני סבורה כי מתחם עונש הקנס ההולם נע בין 5,000 ₪ ל-30,000 ₪. ראו והשוו:

 

א.    בע"פ 8824/21 אחמד אלטורי נ' מדינת ישראל (27/12/21) - נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בגדרו נדחה ערעור הנאשם ושתי חברות הובלות שבניהולו על גזר הדין. בית משפט השלום הטיל על הנאשם עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים, בגין שלוש עבירות של אי הגשת דוחות מס הכנסה במועד. ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי - נדחה, תוך שנקבע, בין היתר, כי לאור העובדה שמחזורי החברות בשנים הרלוונטיות עולים על סך של 12 מיליון₪, יש בעונש שהוטל על הנאשם אף משום הקלה מסוימת עמו.

 

6

ב.      בע"פ 4275/21 ישראל שמעון כהן נ' מדינת ישראל (5/7/21) - נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים, אשר הטיל עליו עונש של 7.5 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 30,000 ₪ ועונשים נלווים, בגין שבע עבירות של אי הגשת דוח במועד ביחס למחזורים של כ- 7.5 מיליון ₪. זאת, בנסיבות בהן המחדל לא הוסר; הנאשם התייצב רק לחלק מהדיונים; ולא הוכיח את טענותיו באשר למצבו הכלכלי הדחוק ומצבו הרפואי המורכב.

 

ג.       בע"פ (מרכז) 26575-06-16יצחק ברינג נ' אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין (22/1/17)- התקבל ערעור על חומרת העונש של נאשם אשר הורשע בביצוע 2 עבירות של אי דיווח ביחס למחזורים גבוהים של כ- 11 מיליון ₪. בית המשפט השלום הטיל על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 15,000 ₪ ועונשים נלווים, תוך שנקבע מתחם ענישה הנע בין מאסר על תנאי ל- 8 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי קבע כי לא היה מתערב בעונשו של הנאשם אלמלא נסיבותיו האישיות, וביניהן כי שכל את בנו בנסיבות טראגיות, בהתחשב בגילו, במצבו הרפואי והאפשרות להמרת עונש המאסר בפועל בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. מטעמים אלה, הערעור על גזר הדין התקבל, ועונש המאסר בפועל הומר לעונש מאסר בעבודות שירות.

 

ד.      בת"פ (חי') 45512-06-19 מדינת ישראל נ' רים נדל"ן 2015 בע"מ (24/10/21) - נקבע מתחם ענישה הנע בין מאסר מותנה ל-8 חודשי מאסר בפועל בגין שתי עבירות של אי דיווח בהיקף של 16 מיליון שקלים. על הנאשם בנסיבות שם, הוטל עונש של 8 חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך 10,000 ₪ ועונשים נלווים.

 

ה.     בת"פ (חי') 59906-11-20 מדינת ישראל נ' מוחמד קאסם (18/11/21) - נקבע מתחם ענישה הנע בין מאסר על תנאי למאסר של מספר חודשים שיכול וירוצו בעבודות שירות, בגין 3 עבירות של אי הגשת דוח במועד, ביחס למחזור הכנסות של למעלה מ-17 מיליון ₪ במצטבר, ועת המחדלים הוסרו טרם מתן גזר הדין. על הנאשם בנסיבות שם הוטלו 4 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 ₪ ועונשים נלווים.

 

ו.       בת"פ (חי') 46832-02-20 מדינת ישראל נ' חמוד (28/12/20) - נקבע מתחם ענישה הנע ממאסר על תנאי ועד 8 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, ביחס לארבע עבירות אי דיווח למס הכנסה ביחס למחזורים בגובה 5.5 מיליון שקלים, כשעיקר המחדלים הוסרו. על הנאשם הוטלו 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שרות, קנס בסך 14,000 ₪ ועונשים נלווים.

 

7

ז.       בת"פ (רחובות) 40849-11-17 מדינת ישראל נ' פיניש פלוס בע"מ (7/7/19) - נקבע מתחם ענישה הנע בין מאסר על תנאי ועד 10 חודשי מאסר בפועל, בגין שתי עבירות של אי דיווח למס הכנסה, ביחס למחזור כולל של מעל 9.5 מיליון ₪. מתחם הקנס הועמד על סך של בין 4,000 ₪ ל-12,000 ₪. על הנאשם שם, הוטל עונש של 3 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, קנס בסך 5,000 ₪ ועונשים נלווים.

 

17.         בהתאם להוראות סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין, בחינת עונשם של הנאשמים בתוך מתחם הענישה, תיעשה בשים לב גם לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות:

 

               א.הנאשם 2 בן 50, נשוי לנאשמת 3 ואב לשני ילדים בגירים. מצבו הבריאותי מורכב והוא סובל מבעיות לב וסכרת בהתאם למסמכים רפואיים שהוצגו. לחובתו הרשעה קודמת בעבירות מס הכנסה (ההרשעה נשוא התנאי), והרשעה ישנה בעבירות שאינן רלוונטיות לענייננו.

 

                ב.  הנאשמת 3 בת 49, נשואה ואם לשניים. סובלת אף היא ממצב בריאותי מורכב, ומצויה במקביל במעקב נפשי. נעדרת הרשעות קודמות.

 

                ג.  בחמש השנים שחלפו מאז ביצוע העבירות לא נפתחו כנגד מי מהנאשמים תיקים פליליים נוספים ובמקביל, הפסיקה החברה את פעילותה. המתואר מקטין את הסיכון להישנות העבירות במידה ניכרת.

 

                ד.  נוכח ניהול התיק במשך שנים ובכלל זה הכרעת דין שניתנה בסוגיית "המנהל הפעיל", לא ניתן לזקוף לזכות הנאשמים את החיסכון בזמן שיפוטי יקר. בדומה תילקח בחשבון העובדה, כי למרות הזמן הרב שחלף, נותרו המחדלים על כנם. בצד אלו יובאו בחשבון הנסיבות הכלכליות שהוצגו בפני, באשר לנאשמים חובות גבוהים בהוצל"פ, ככל שהדבר נוגע לשיעור הקנס שיוטל. כמו כן, יובאו בחשבון הנסיבות הבריאותיות של הנאשמים.

 

סיכום והכרעה

 

8

18.         שקלתי את מכלול הנסיבות הרלוונטיות לתיק זה ושוכנעתי כי עניינם של הנאשמים מצוי ברף האמצעי של מתחם הענישה. כך, בין היתר, נוכח חומרתן הטבועה של העבירות, אי הסרת המחדלים למרות הזמן הרב שחלף ומחזורי הפעילות הגבוהים, ומאידך העדר עבירות נוספות, והנסיבות האישיות, הבריאותיות והכלכליות שפורטו. עוד הבאתי בחשבון את היותם של הנאשמים בעל ואשה, חלקו של כל אחד מן הנאשמים בביצוע העבירות ואת היקפן, כמו גם את עברה הנקי של הנאשמת 3 ואת עברו הפלילי של הנאשם 2 - לרבות תנאי חב הפעלה התלוי ועומד כנגדו. בסיכום אני סבורה, כי עונש מאסר מוחשי לנאשם 2 ומאסר מותנה לנאשמת 3, בצירוף עונשים נלווים יאזן נכונה בין מכלול השיקולים, לרבות אינטרס ההרתעה המתבקש.

 

19.         עונש המאסר לנאשם 2 יוטל בכפוף לאמור בחוות הדעת מטעם הממונה על עבודות השירות, כאשר חוסר שיתוף הפעולה של הנאשם 2, למרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, הוביל לקביעה בדבר אי התאמתו לבצע עבודות שירות. עם זאת ובשים לב למכלול הנסיבות אורה על חפיפת העונשים אשר יוטלו עליו.

 

20.        בסיכום אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים:

 

על החברה הנאשמת: קנס בסך 10,000 ₪ אשר ישולם בתוך 90 יום מהיום.

 

על הנאשם 2:

 

א.        3 חודשי מאסר בפועל.

 

ב.         אני מפעילה מאסר מותנה בן 6 חודשים שהוטל במסגרת ת"פ 20746-07-15 (נצרת) ומורה כי 3 חודשי מאסר יופעלו בחופף ו-3 חודשי מאסר יופעלו במצטבר. בסך הכול ירצה הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו החל מיום 1/1/23. הנאשם יתייצב ביום 1/1/23 בבית המעצר קישון כשהוא מצויד בתעודת זהות לשם תחילת ריצוי מאסרו.

 

ג.         4 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מהיום והתנאי הוא כי לא יעבור בתוך התקופה הנזכרת כל אחת מן העבירות נשוא הרשעתו בפני ויורשע בגינה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

 

ד.         קנס בסך 5,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1/8/23.

 

ה.        הנאשם יתחייב להימנע מלעבור כל אחת מהעבירות נשוא הרשעתו למשך שנתיים החל מיום שחרורו ממאסר והובהר לו כי אם יפר התחייבות זו יחויב לשלם 5,000 ₪.

9

הנאשם: אני מבין את עונש ההתחייבות ומתחייב לא לעבור את העבירות שבהתחייבות ומבין שאם אעבור אותן במהלך שנתיים החל מיום שחרורי ממאסר אחויב בתשלום של 5,000 ₪.

 

על הנאשמת 3:

 

א.        4 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מהיום והתנאי הוא כי לא תעבור בתוך התקופה הנזכרת כל אחת מן העבירות נשוא הרשעתה בפני ותורשע בגינה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

 

ב.         קנס בסך 7,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1/12/22.

 

ג.         הנאשמת תתחייב להימנע מלעבור כל אחת מהעבירות נשוא הרשעתה למשך שנתיים החל מהיום והובהר לה כי אם תפר התחייבות זו תחויב לשלם 5,000 ₪. הנאשמת תגיש תצהיר בדבר התחייבותה זו תוך 7 ימים.

 

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

 

 

 

ניתן היום, כ"ח תשרי תשפ"ג, 23 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.