בית משפט השלום בפתח תקווה

המאשימה:

פרקליטות מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה

 נגד

הנאשם:

יעקב ארביב

גזר דין

פתח דבר

הנאשם הורשע ביום 12.3.20 לאחר הבאת הראיות בביצוע עבירות מס.

בהכרעת הדין נקבע כי בין השנים 1983 - 2015, רכש הנאשם נכסי נדל"ן שונים בעיר נתניה, אשר חלקם נרשם על שמו וחלקם על שם בניו. נרכשו על ידי הנאשם דירות, אולמות יצור ומחסנים, אשר את חלקם הסב, פיצל וחילק למספר יחידות לצורך השכרתם, הגם שחלקם לא היה ראוי למגורי אדם ואף היווה סכנה למתגוררים בהם (להלן: "יחידות ההלנה" או "הדירות" או "הנכסים").

בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, בין השנים 2009 - 2014, השכיר הנאשם בין 33 ל - 56 יחידות הלנה ב- 13 נכסים שונים אשר פורטו בכתב האישום המתוקן בשנית, לשוהים בלתי חוקיים ולעובדים זרים, תמורת דמי הלנה אשר נעו בין 800 ל-2500 ₪ לחודש, וכן הפיק הכנסות מנכסים נוספים שבבעלותו.

לאור היקף השכרת יחידות ההלנה, גובה דמי השכירות, אופן מימון היחידות, תדירות עסקאות ההשכרה, פעולותיו בנכסים וידענותו ובקיאותו של הנאשם, קבעתי כי השכרת יחידות ההלנה מהווה עסק.

כן נקבע שהוכח כי הנאשם פעל באופן שוטף לאחזקת הנכסים שבבעלותו, שילם את ההוצאות הכרוכות בניהול העסק, נהג לבצע סיורים תכופים בנכסים ועסק מדי חודש בגביית תשלום דמי השכירות מלקוחותיו. נוסף על האמור וכמפורט בנספח א' לכתב האישום, הפיק הנאשם דמי שכירות ממקורות נוספים, אשר אף הם עלו כדי הכנסה מעסק.

בגין עסקו זה היה הנאשם חייב בהגשת דו"חות שנתיים למס הכנסה מכוח סעיף 131 בפקודת מס הכנסה והיה חייב לנהל ספרי חשבונות מכוח תוספת יא' בהוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות)(מס' 2), התשל"ג - 1973. ואולם הנאשם לא ניהל ספרים כנדרש, השמיט הכנסות מדו"חות שנתיים אותם הגיש לפקיד השומה, הציג בדו"חות תרשומות כוזבות לגבי מהות ההכנסות, והשתמש במרמה עורמה ותחבולה בכוונה להתחמק מתשלום המס, באופן מתוכנן ושיטתי במשך שנים.

נקבע כי אף רואי החשבון מטעמו, אשר העידו בפניי, לא ידעו מה היקף הנכסים שבבעלותו, שכן הנאשם לא הציג בפניהם את פנקסיו המכילים רישום תקבוליו מהעסק, דיווח להם על הכנסותיו בעל פה בלבד תוך השמטת החלק הארי של הכנסותיו, חישב לבד את הוצאותיו, קבע בגין אילו הכנסות עליו לדווח, פעל לדיווח בניכוי המיסים העירוניים, ערבב בין שכירות עסקית לשכירות שאינה עסקית, ועוד, חרף הנחיותיהם המדויקות של רואי החשבון שהעסיק. בנוסף, לא הודיע הנאשם לפקיד השומה על עיסוקו כמתחייב מסעיף 134 בפקודת מס הכנסה.

בין היתר רשם הנאשם חמישה מהנכסים על שם בניו, הגם שבפועל הוא ששימש כבעלים האמיתי של הנכסים, לשם ניצול תקרות הפטור של הבנים במס הכנסה בגין השכרת הנכסים שנרשמו על שמם. כן הוכח כי הנאשם ניהל את תזרים המזומנים של העסק מחוץ למערכת הבנקאית, תוך שימוש בכספת אישית לצורך הסתרת הכספים אותם קיבל.

בהכרעת הדין קבעתי - לאחר בחינת מכלול ראיות המאשימה ובהעדר פרשת הגנה - כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח כי הנכסים המפורטים בכתב האישום הינם נכסי הנאשם, כי הוא קיבל את פירותיהם והיה עליו לשלם מס בגינם, וכי הלכה למעשה ניהל עסק להשכרת דירות.

עם זאת, בתום ניתוח הראיות קבעתי כי לא הוכחה השמטת הכנסות בגובה 2,220,261 ₪ לפחות, כנטען על ידי המאשימה, ותוך הסתמכות בעיקר על גרסת הנאשם במשטרה קבעתי כי גובה ההכנסה המינימלי של הנאשם מדמי השכירות בתקופה האמורה עמד על 1.8 מיליון ₪, על דרך האומדנה.

נוכח דברים אלו הורשע הנאשם בביצוע 6 עבירות של השמטה מתוך דו"ח שנערך על פי פקודת מס הכנסה בכוונה להתחמק ממס, בניגוד לסעיף 220(1) בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה"), 6 עבירות של מסירת אמרה או תרשומת כוזבת בדו"ח שנערך על פי פקודת מס הכנסה בכוונה להתחמק ממס, בניגוד לסעיף 220(2) בפקודת מס הכנסה ו - 6 עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס, בניגוד לסעיף 220(5) בפקודת מס הכנסה.

טיעוני ב"כ הצדדים

ב"כ המאשימה ציינה בראשית טיעוניה כי הנאשם הורשע בביצוע עבירות מס חמורות, הדורשות כוונה פלילית, וזאת במשך 6 שנות מס בשנים 2009-2014. בהפנותה להכרעת הדין עמדה המאשימה על גובה ההכנסה, אשר נקבע כאמור על דרך האומדנה ולטובת הנאשם, ועל כך שבדו"חות השנתיים שהגיש בשנים הרלוונטיות לרשויות המס, דיווח הנאשם רק על מקצת הכנסותיו שנצמחו לו, בסך של 428,229 ₪ בלבד. הנאשם השמיט מהדו"חות סכום משמעותי של הכנסות אותן גרף לכיסו, בגובה של לכל הפחות כ-1,400,000 ₪, קרי - למעלה מפי 3 מהסכום עליו דיווח.

המאשימה פירטה בהרחבה את התנהלותו של הנאשם, המצגים שהציג ופעולותיו להסתיר מרשויות המס את סכומי האמת אותם הרוויח בשנים אלו, כמו גם את העובדה שמדובר היה למעשה בהכנסות מעסק, שעה שהנאשם לא הודיע לפקיד השומה על עיסוקו זה ולא ניהל ספרי הנהלת חשבונות.

עוד ציינה המאשימה כי בקביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב גם בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ובענין זה עמדה על משך הזמן הארוך בו פעל הנאשם, המצביע על שיטתיות המעשים, אשר לא נעשו כמעידה מקרית, אקראית או שגגה חד פעמית בהיסח הדעת, אלא תוך תחכום, אף אם לא רב. כן בוצעו המעשים תוך מספר פעולות הסתרה אשר נועדו להסתיר את היקף הנכסים וההכנסות ממיצגיו ומרשויות המס, בכך שרשם חלק מהכנסים על שם בניו, וכן ניצל את תקרות הפטור שלהם לשם התחמקות מתשלום מס.

המאשימה ביקשה לתת משקל לחומרה לעובדה שעולם העסקים אינו חדש וזר לנאשם, שכן הוא בעל מומחיות ובקיאות, היות ובמשך שנים היה בעליו של עסק דוודים. גם פעילות השכרת נכסים לא הייתה חדשה עבורו, שכן הודה בחקירתו שעסק בכך כ-10 שנים, נכון למועד החקירה, ולפיכך היה מודע לדיווחים הנדרשים ממנו. המאשימה ציינה כי הנאשם גבה את רוב דמי השכירות במזומן, וניהל את תזרים המזומנים מחוץ למערכת הבנקאית תוך שימוש בכספת אישית אותה החזיק במחסן עסק הדוודים שלו, במטרה להסתיר את הכספים שקיבל ואת מקור הכנסתו. כן פעל כפקיד שומה מטעם עצמו, כשההכנסות תועדו בפנקסים אישיים אשר הוסתרו מעיני כל.

עוד ציינה המאשימה כי במעשיו מנע הנאשם מרשויות המס לגבות מס אמת במועדו, והסב נזק רב לקופה הציבורית בגין הכנסות בסך של קרוב לכ- 1.4 מיליון ₪ שלא דווחו, וממילא לא חויבו במס.

לנאשם חלק בלעדי ומלא בביצוע העבירות, אשר התפרשו על פני למעלה מ-5 שנים. הוא שהפיק את ההכנסות ודאג להסתירן מרשויות המס, סיבך ברישום הכוזב את בניו, וביצע את העבירות מתוך בצע כסף ורצון לגרוף רווחים "קלים" לכיס, בשונה מפעילות עקב מצוקה או מעידה מקרית.

נטען כי במעשיו פגע הנאשם בערכים המוגנים של שמירה על הקופה הציבורית החיונית לפעילות המדינה, בהגנה על מנגנון גביית המס והיכולת לגבות מס אמת במועדו ובשמירה על יחס של שוויון בין אלו המשלמים מס ואלה המתחמקים מתשלומו.

בהפנותה לפסיקה, טענה המאשימה כי בעבירות מסוג זה אין להסתפק ככלל בהשתת עונש אשר ירוצה בעבודות שרות, וכי יש למצות את הדין עם הנאשם ולנקוט בענישה מחמירה באמצעות הטלת מאסר בפועל המלווה בקנס כספי על עבריינים אשר ביצעו עבירות כלכליות שתכליתן הונאת רשויות המס. נטען עוד כי מעשי הנאשם פגעו פגיעה ניכרת בערכים המוגנים בשים לב לשיטתיות שבביצוען, להתפרשותן על פני 6 שנות מס רצופות, לסכומי ההכנסות הגבוהות שהושמטו, להסתרה ולמרמה.

לשיטת המאשימה נסוגות נסיבותיו האישיות של הנאשם אל מול שיקולי הגמול וההרתעה והעדפת האינטרס הציבורי. בהתייחס למצבו הרפואי, טענה כי לא נטען לקשיי תפקוד יומיומיים, וכי חרף מצבו זה ניהל הנאשם את העסק, רכש דירות, השכירן וכיוצא בזה, ולפיכך אין מקום להקל עימו בשל המצב הרפואי הנטען.

בהתייחסה לחלוף הזמן, טענה המאשימה כי לא היה שיהוי בניהול ההליך הפלילי, שכן העבירות התגלו רק בשנת 2014 וכתב האישום הוגש בשנת 2017.

המאשימה זקפה לטובת הנאשם את ההודאה בחקירתו, אולם ציינה כי הנאשם לא נטל אחריות בבית המשפט, בחר לנהל הוכחות ולא הודה במיוחס לו. הוא אף נמנע מלהעיד. הגם שלא ניתן לזקוף את ניהול ההליך לחובתו, הרי שאין מקום להקל עימו כפי שנעשה בעניינו של מי שמקבל אחריות על מעשיו, ואשר ניתן לפיכך למקמו בחלק התחתון של מתחם הענישה.

המאשימה ביקשה לקבוע מתחם עונשי בן 25-12 חודשי מאסר ומתחם קנס בגובה 120,000-50,000 ₪, ועתרה להשית על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל, קנס בן 100,000 ₪ ומאסר על תנאי.

ב"כ הנאשם עתרו אף הם לקבוע מתחם עונש אחד, בהתאם לסעיף 40יג בחוק העונשין, ונוכח הקשר הענייני ההדוק במעשיו של הנאשם.

בהתייחסו למתחם העונש ההולם, היפנו ב"כ הנאשם לסעיף 40ט' בחוק העונשין, המונה בין הקריטריונים לקביעת מתחם העונש ההולם את הנזק שהיה צפוי מביצוע העבירה ואת זה אשר נגרם בפועל, בענייננו - לקופה הציבורית.

נטען כי עם הנאשם נחתמו שני הסדרים על ידי רשויות המס, המתייחסים למכלול שנות המס הרלוונטיות, ואשר מלמדים כי קרן המס שנגרעה בפועל מהקופה הציבורית עומדת על סכום כולל בן 441,818 ₪.

ב"כ הנאשם היפנו לפסיקה בסוגיה זו וטען כי יש להתייחס לסכום המס שנגרע מהקופה הציבורית ולא למחזור ההכנסות, קרי - רק לנזק שנגרם בפועל.

משכך, בהתחשב בעקרון ההלימה, ובהעדר מחלוקת באשר לגובה הנזק, כך נטען, ולהסרת המחדל, יש לקבוע את מתחם הענישה כמתחיל ברף תחתון בעבודות שרות.

נטען לפיכך כי מתחם הענישה בהתייחס למידת האשם של הנאשם ובהתאם לפסיקה הנוהגת הוא בין 6 חודשי מאסר בעבודות שרות ועד 18 חודשי מאסר בפועל, ומתחם הקנס נע בין 10,000 ₪ ל- 35,000 ₪.

אשר לגזירת הדין בתוך המתחם, נטען כי ענישה היא לעולם אינדיבידואלית, כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו, וניהל את התיק אך באשר לגובה ההכנסה אשר היה במחלוקת, ולענין סיווג ההכנסה.

כן נטען כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו שעה שהסיר את המחדל בשלמותו, שכן מאז ינואר 2020 הוא משלם מדי חודש 41,000 ₪, והמאשימה הסכימה לראות בכך משום הסרת המחדל במלואו. ב"כ הנאשם היפנו לפסיקה אשר עמדה על חשיבות השבת הגזלה והסרת המחדלים, המהווים ביטוי ללקיחת אחריות והכרה בחטא.

עוד נטען לחלוף הזמן, שכן המעשים המיוחסים לנאשם בוצעו בין השנים 2009 - 2014, הנאשם הודה בהם כבר בחקירותיו הראשונות, אולם כתב האישום הוגש במאי 2017. משכך, נטען כי יש ליתן משקל ראוי בענישה גם לחלוף הזמן, שעה שמועד תחילת העבירות המיוחסות לנאשם הוא לפני 11 שנים, והעבירה האחרונה בוצעה לפני כ-6 שנים.

כן נטען בהקשר לגזירת הדין בתוך המתחם כי לנאשם, בן 64, בעיות רפואיות רבות, בין היתר בשל פציעה קשה משירותו הצבאי ותאונת עבודה קשה בשנת 92', בעקבותיה הורע מצבו הרפואי. הנאשם הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כסובל מנכות בשיעור 97% לצמיתות. כן צוין כי אחד מבניו סובל מבעיות נפשיות והנאשם תומך בו ובמשפחתו.

ב"כ הנאשם ביקשו לשקול במסגרת גזר הדין גם את התנהלות גופי החקירה בהתאם לסעיף 40יא(9) בחוק העונשין, והיפנו לפגמים בהתנהלותם, אשר בהכרעת הדין הוכרו ככאלו שאינם מצדיקים את פסילת ראיות או ביטול כתב האישום, ובהם ההגעה לביצוע חיפוש בליווי כלי תקשורת. לשיטת ב"כ הנאשם יש בפגמים אלו כדי לקבוע עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה.

נטען עוד כי הנאשם היה עצור משך 6 ימים, באופן חריג בתיקי מס.

נסיבה נוספת אותה ביקשו ב"כ הנאשם לשקול במסגרת גזר הדין היא קביעת בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת הליך אזרחי שהתנהל נגד הנאשם. לדברי ב"כ הנאשם, הגם שגם בהליך האזרחי נקבע כי הכנסות הנאשם עולות כדי הכנסות מעסק, נקבע עוד כי אין זה מקרה מובהק של הכנסות מעסק, וכי אם סבר הנאשם אחרת בזמן אמת, אין הדבר מופרך. נטען כי גם בקביעה זו יש כדי להביא למיקום עונשו של הנאשם בתחתית המתחם.

נוכח גורמים אלו, עתרו ב"כ הנאשם להשית על הנאשם עונש ברף הנמוך של המתחם.

כן התבקש להתחשב בגובה הקנס אשר יושת על הנאשם, בהתאם ללשון סעיף 40ח' בחוק העונשין ולאור העובדה שהנאשם מכלכל גם את בנו ומשפחתו בשל מצבו הרפואי של הבן, משלם מדי חודש סכום נכבד לשם הסרת המחדל עד תום, וכמעט ואינו עובד כיום. משכך, נתבקש כי יושת קנס במרכז המתחם, כך שיעמוד על 20,000 ₪.

הנאשם בדברו האחרון לעונש, ציין כי הוא משלם מסים מדי חודש מעל 30 שנה, וכי אף כאשר רשם את הנכסים על שם ילדיו לא התכוון לעבור על החוק. הוא ציין את נכותו, וביקש סליחה ככל שטעה.

יצויין עוד, כי בניגוד למקובל, ללא אישור מראש ושלא באמצעות ב"כ הנאשם, פנתה אתמול לבית המשפט בכתב כלתו של הנאשם, אשת בנו ניר. הכלה ביקשה להתחשב בנאשם ובבני המשפחה, מנימוקים הכרוכים במצבו של הבן ניר ובבני משפחתו. לבקשה צורף עמוד בודד מתוך חוות דעת פסיכולוגית שנערכה לנכדו של הנאשם (לשם הגילוי הנאות יובהר כי הפסיכולוגית מוכרת באופן אישי למותב זה).

הסרת המחדל

טרם דיון בטיעוני הצדדים ובמכלול הנסיבות, אציין כי הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת הסרת המחדל, ועל רקע זה הוגשו הודעות שונות מטעם הצדדים לאחר קיום הטיעונים לעונש.

ב"כ הנאשם טענו כי הנאשם הגיע להסדר מלא עם רשויות המס, באופן המהווה משום הסרת המחדל במלואו, אף אם טרם שולם במלואו הסכום עליו הוסכם.

מנגד טענה במסגרת הטיעונים לעונש ב"כ המאשימה כי ההסכם אליו הגיע הנאשם אינו כולל את מלוא התקופה הרלוונטית.

בהודעת המאשימה לאחר הטיעונים לעונש, נטען כי לאחר קיום הטיעונים לעונש נחתם הסדר נוסף עם הנאשם, וכי על הנאשם לשלם את הסכום עליו הוסכם במסגרת הסדר זה החל מחודש אוקטובר 2020.

בהתייחסה להסדר שנחתם טרם הדיון, נטען כי הנאשם פרע 8 מתוך 10 תשלומים, והמאשימה תסכים לראות בהסדר זה משום הסרת המחדל לשנים 2011 - 2014.

הנאשם טען מנגד כי יש בהסכמים שנחתמו משום הסרת המחדלים בתיק, ואף ציין כי העמיד בטוחות לשם תשלום מלוא המס עליו הוסכם.

כן חלק הנאשם על טענת המאשימה באשר לסכום אליו יש להתייחס כאל סכום המחדל, שכן לטענתו חלק מהסכום עליו הוסכם כולל גם ריביות, קנסות וכיוצא בזה.

המאשימה התנגדה להצעת ב"כ הנאשם לדחות את מתן גזר הדין למשך מספר חודשים נוספים, עד להסרת מלוא המחדל, וכן טענה כי בהתאם לפסיקה, המשקל אותו יש ליתן להסרת המחדל מוגבל.

בהודעה נוספת אשר הוגשה אתמול, הבהירו ב"כ הנאשם כי הוטל עיקול על נכס השייך לנאשם, על מנת להבטיח גם את תשלום ההסדר השני.

דיון והכרעה

מסכת העובדות אשר תוארה לעיל גוללה את התנהלות הנאשם משך מספר שנים. נוכח הסכמת הצדדים באשר לקביעת המתחם, מובהר בראשית הדברים כי רואה אני את מלוא מעשיו של הנאשם כאירוע אחד לשם קביעת מתחם העונש ההולם.

בהתאם לתיקון 113 בחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, ומשמעותו יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת האשם של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

לפיכך, במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם, יובאו בחשבון מכלול האירועים והנסיבות, לרבות משך הפעילות וסכום העלמת המס הכולל.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה, הרי שהעבירות אותן ביצע הנאשם השתרעו על פני למעלה מחמש שנים, והביאו להעלמת הכנסות והימנעות מתשלום מס בסכום ניכר. עסקינן בעבירות שבוצעו אגב תכנון ובאופן שיטתי, כאשר הנאשם רשם חלק מהנכסים על שם בניו, תיעד את התקבולים מדמי השכירות בפנקסים אישיים אותם הסתיר מעיני כל, ובכלל זה מרואי החשבון שלו, בפניהם הציג מצגים כוזבים. כן נמצא במסגרת הכרעת הדין כי הנאשם פעל בניגוד לעצות רואי החשבון שלו והנחיותיהם, וכי נמנע מהכנסת התקבולים לתוך המערכת הבנקאית, כשהוא שומר את הכספים, בין היתר, במזומן ובתוך כספת. עסקינן במי שבמקביל ניהל עסק אחר כדין, לגבי ניהולו העיד רואה החשבון של הנאשם כי פעל באופן מדוקדק ומסודר. לפיכך קבעתי בהכרעת הדין כי אין המדובר באדם תמים ולא מתוחכם, כהתרשמות רואי החשבון, או במי שאינו יודע כיצד לנהל עסק.

מהראיות שהוצגו בפניי עלה כי הנאשם היה הרוח החיה בניהול העסק, המוציא והמביא היחיד, מי שרכש את הנכסים, חתם על חוזי השכירות, פעל לגביית כספי השכירות והיה האחראי הבלעדי על תחזוקת הנכסים. הנאשם אף היה הנהנה מהכספים, הגם שלדבריו, בהתאם לשיקול דעתו השתמש בכספים אלו גם כדי לסייע לילדיו.

הנאשם הסב לתאי הלנה מלטשות יהלומים, גלריה של חנות, מרתף ועוד, כשהוא פועל תוך השקעת זמן ויגיעה אישית.

חלק מהודעות השוכרים, אשר הוגשו בהסכמה, לימדו כי הנאשם עשה הכל על מנת למקסם את רווחיו, ובכלל זה השכיר חדרון ללא מיטה או חפצים, כך ששוכריו - על פי רוב עובדים זרים, ישנו על הריצפה. לגבי אחד הנכסים הוצא צו הריסה משהוגדר כמבנה מסוכן, ולגבי נכס נוסף טען הנאשם בעצמו בהודאתו כי הוא חילק אותו לתאי הלנה באופן כה צפוף, עד שלא היה בו מספיק אוויר, ולפיכך צמצם בהמשך את כמות התאים באותו נכס.

במעשיו הקשה הנאשם על גילוי העבירות, ואלו נחקרו למעשה רק בשל פשיטת גופי אכיפה שונים על יחידות ההלנה, בנסיון לאתר בהם שוהים בלתי חוקיים.

כחוט השני שזורה בהתנהלות הנאשם מטרה אחת - הונאת רשויות המס לשם אי תשלום מס ובצע כסף. במעשיו קיבל הנאשם הכנסות בסכום כולל של 1.8 מיליון ₪ כשהוא פועל בדרכי עורמה ותחבולה לשם ביצוע מעשיו, תוך הסתרת הנכסים וההכנסות, בשונה מהתנהלותו בעסק הדוודים אותו ניהל כחוק במקביל, בפיקוח רואי חשבון מטעמו.

במעשיו פגע הנאשם בערכים שעניינם עיקרון השוויון בכלל, והשוויון בנטל המס בפרט. כתוצאה מאי תשלום מס אמת נפגעות יכולותיה הכלכליות של המדינה, פגיעה המשפיעה על כל אחד ממשלמי המיסים. בהתאם להלכה הפסוקה, עבירות המס פוגעות לפיכך הן בקופה הציבורית, והן בכל אחד מהאזרחים (ר' בעניין זה את האמור ברע"פ 977/13, משה אודיז נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 20.2.13 (פורסם בנבו).

לא אחת עמדה הפסיקה על החומרה הגלומה בעבירות המס. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט שוהם ברע"פ 3857/13 שאול יצחקיאן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 30.7.13 (פורסם בנבו):

"עבירות המס, בהן הורשע המבקש, חותרות תחת ערך השוויון, הן גוזלות כספים מהקופה הציבורית ופוגעות במישרין ביכולותיה הכלכליות של המדינה ובאיתנותה הפיננסית. אין צריך לומר, כי פגיעה זו ניכרת, בעקיפין, בכיסם של כל אחת ואחד ממשלמי המיסים בישראל".

בהתאם להלכה הפסוקה, בעבירות כגון דא יש ליתן במסגרת הענישה ביטוי לקלות הביצוע והרווח הכלכלי הרב, אל מול הקושי באיתור וגילוי עבירות אלה והנזק המשמעותי שהן גורמות לקופת המדינה (ראה בעניין זה רע"פ 5722/06, אוסמה גנאים נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 24.6.06 (פורסם בנבו)).

בית המשפט העליון עמד בפסיקתו על כך שעבירות המס הפכו לרעה חולה בחברתנו, וכי לפיכך יש מקום ליתן בענישה משקל לפן ההרתעתי ולבכר את האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של העבריין.

כן עמד בית המשפט העליון על כך שמאחר שעסקינן בעבירות בהן מקווה העבריין להפיק רווח כספי, יש מקום להטיל על העבריין הן מאסר בפועל והן עיצום כספי.

כך, נקבע אך לאחרונה:

"בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בביצוע עבירות מס, ועל כך שנקודת המוצא בגזירת עונשו של נאשם שביצע עבירות אלו היא מאסר בפועל. עוד נקבע בפסיקה כי על בית המשפט הגוזר את עונשם של עבריינים המבצעים עבירות מס להעדיף את האינטרס הציבורי שבהחמרת הענישה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.." (רע"פ 1154/20, יהודה מלכה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 12.2.20 (פורסם בנבו)).

כן נפסק כי לאור הקושי הרב בחשיפת עבריינות המס, יש להעניק משקל מיוחד להרתעת עבריינים אלו (רע"פ 5906/12 אברהם עזרא נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 9.9.12 (פורסם בנבו)).

מדיניות הפסיקה מלמדת כי יש להשית על אלו המבצעים עבירות מס בתחכום, לאורך זמן ובהיקף כספי, עונשי מאסר ממש, ולא להסתפק בהשתת מאסר לריצוי בעבודות שירות:

ברע"פ 7773/16, חננאל נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 26.10.16 (פורסם בנבו), נדון עניינו של פסיכולוג קליני שהורשע בריבוי עבירות מס. הנאשם השמיט סכום כולל של כמיליון ₪ מתוך הכנסותיו, ולא הסיר את המחדלים. הוא נדון ל-10 חודשי מאסר, למאסר מותנה ולקנס בגובה 50,000 ₪ חרף טענתו כי לא יוכל לשלם את הקנס וכי יהא עליו לרצות גם את תקופת המאסר חלף הקנס. ערעוריו נדחו.

ברע"פ 4233/16, מור נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 4.7.16 (פורסם בנבו), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם אשר הודה בהעלמת הכנסות בגובה של כמעט 2 מיליון ₪. מתחם העונש ההולם הועמד על 12-24 חודשי מאסר ומתחם הקנס על 40,000 - 100,000 ₪. על הנאשם הוטלו 12 חודשי מאסר בפועל, וערעוריו נדחו.

ברע"פ 8802/11, תורג'מן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 11.12.11 (פורסם בנבו), נדון עניינו של נאשם שהשמיט הכנסות בהיקף של מעל 1.6 מיליון ₪. חרף שיהוי בהגשת כתב האישום, ובהתחשב בהרשעותיו הקודמות של הנאשם, הוא נדון ל-10 חודשי מאסר, מאסר מותנה, וקנס בגובה 30,000 ₪.

ברע"פ 3711/13, ניסים הושיאר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 16.7.13 (פורסם בנבו), נידון עניינו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בהעלמת הכנסות בגובה של כ-2.7 מליון ₪. הוא נידון בבית משפט השלום ל-24 חודשי מאסר, ובערעור הופחת עונשו ל-18 חודשי מאסר. בקשת רשות הערעור נדחתה.

בע"פ (מחוזי מרכז) 45260-12-16, חיים אגמון נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 4.6.17 (פורסם בנבו), נידון עניינו של נאשם אשר הורשע לאחר הבאת הראיות בעבירות מס שונות, ובהעלמת הכנסות בגובה כ-2.3 מליון ₪. הנאשם נידון ל-21 חודשי מאסר, מע"ת וקנס בגובה 50,000 ₪, ולאחר הסרת המחדל התקבל ערעורו בהסכמה כך שבשל הסרת המחדל הועמד עונשו על 18 חודשי מאסר.

בחנתי את הפסיקה המרובה אותה הציגו לעיוני ב"כ הנאשם, במסגרתה הושתו על נאשמים מאסרים לריצוי בעבודות שירות. ככלל, ייאמר כי במסגרת אותם פסקי דין נידונו נאשמים אשר נטלו אחריות על מעשיהם ונמנעו מניהול הליך במסגרתו הובאו הראיות. עוד ייאמר, כי בחלק מאותם מקרים נידונו נאשמים אשר הסירו את המחדלים טרם הגשת כתב האישום נגדם ולא לאחר הכרעת הדין, בחלק מהמקרים הושתו עונשים מכח עקרון אחידות הענישה, נוכח מעורבותם של אחרים באותן פרשיות, ועוד.

כן בחנתי את טענת ב"כ הנאשם באשר לגובה הנזק, כאשר לדבריהם יש מקום להתמקד בחוב למס הכנסה כפי שנקבע על ידי פקיד השומה, בשונה מסכום השמטת ההכנסה. אין בידי לקבל טענה זו, שכן בהתאם לפסיקה, הגם שעל בתי המשפט להתחשב בגובה החוב, הרי שגובה סכום ההשמטה הוא רכיב מרכזי בענישה (ר' ע"פ (מחוזי ת"א) 43832-10-13, שאול נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 17.2.14 (פורסם בנבו), וכן עפ"ג (מחוזי מרכז) 29130-05-14, כהן ואח' נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 30.11.14 (פורסם בנבו)).

נוכח האמור לעיל, ולאחר שבחנתי את נסיבות המקרה שבפניי, את הערכים שנפגעו ואת מדיניות הענישה הנוהגת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם מתחיל ב-10 חודשי מאסר ומסתיים ב-22 חודשים, ומתחם הקנס עומד על 80,000-30,000 ₪.

אשר לגזירת הדין בתוך המתחם, יובהר בראש ובראשונה כי הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו.

בניגוד לטענת באי כוחו, הבאת הראיות וכפירת הנאשם לא התמקדו אך בגובה ההכנסות ובשאלה האם עסקינן בעסק, אלא עסקו בכל שאלה משפטית אותה ניתן היה לטעון ולבחון.

הנאשם כפר בבעלותו במרבית הנכסים הנידונים, ביקש לפסול את צווי החיפוש, ביקש לפסול את דו"חות החיפוש, את פירות החיפוש, את הודאותיו במסגרת החקירה, ועוד, ועשה את כל אלו מבלי לנהל פרשת הגנה, מבלי להעיד בעצמו ומבלי לזמן עדים אותם יכול היה בנקל לזמן לו חפץ בכך, ובהם ילדיו ושוכרים שונים. לא למותר לציין בהקשר זה, כי ב"כ הנאשם טענו שבמסגרת התיק האזרחי העידו הנאשם ובני משפחתו, ולפיכך, העובדה כי לא העידו בפניי תורמת למסקנה בדבר ניהול סרק של מרבית ההליך. חזקה כי לו היה בעדויות הנאשם ובני משפחתו כדי להועיל לנאשם, היו אלו מעידים במסגרת פרשת ההגנה, ואולם הנאשם בחר שלא לנהל פרשת הגנה, אלא לטעון טענות משפטיות ועובדתיות מבלי לתמוך טענות אלו בעדויות מטעמו, ואלו נידחו ברובן במסגרת הכרעת הדין.

מושכלות יסוד הן כי זכותו של נאשם לכפור במיוחס לו, ואולם משעשה כן הנאשם, הוא אינו זכאי להקלה המשמעותית הניתנת בעניינו של מי שנטל אחריות, היכה על חטא, וחסך מזמנו של בית המשפט.

לא למותר לציין בהקשר זה, כי כאמור לעיל, רוב הפסיקה אותה הגישו לעיוני ב"כ הצדדים עסקה במי שנטלו אחריות על מעשיהם, ולא בכדי, שכן ניהול תיק כגון דא גוזל זמן שיפוטי ניכר, כמו גם ההכרעה בכל סוגיה משפטית אותה העלו ב"כ הנאשם במסגרת ניהול ההגנה.

בנסיבות אלו, לא זכאי הנאשם להקלה הניתנת למי שנטל אחריות על מעשיו.

איני מתעלמת מכך שבמסגרת הכרעת הדין קבעתי כי גובה ההכנסה הנטענת על ידי המאשימה לא הוכח במלואו, ואולם אף בכך לא היה כדי להצדיק את ניהול הגנת הנאשם בדרך בה נוהלה, כאשר הנאשם כפר כאמור אף בתוקפם של צווי החיפוש, בנוכחות עדים לחיפוש - מבלי לזמן את העדים מטעמו אשר נטען כי נכחו בחיפוש, וכיוצא בזה.

הפסיקה עמדה על חשיבות הסרת המחדל בעבירות מס (ר' רע"פ 7851/13, עודה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 25.10.15 (פורסם בנבו)). עם זאת, בהתאם להלכה הפסוקה, הסרת המחדל מהווה את אחד השיקולים בעת גזירת הדין, ואין בה כשלעצמה כדי להצדיק הימנעות מהשתת מאסר בפועל.

אף אם אצא מנקודת הנחה כי הנאשם הסיר את המחדל במלואו, הרי שהוא עשה כן רק לאחר פסיקת בית המשפט המחוזי במסגרת התיק האזרחי שהתנהל בעניינו, ולאחר מתן הכרעת הדין הנידונה.

לפיכך, הגם שאשקול לטובת הנאשם את הסרת המחדל, אין בשיקול זה לבדו כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם והשתת מאסר לריצוי בעבודות שירות. עם זאת, אראה בכך משום הבעת חרטה ותיקון נזקיו, ולפיכך תשפיע הסרת המחדל על מיקום הנאשם בתוך המתחם.

בדומה, איני מתעלמת מטענת ב"כ הנאשם בדבר חלוף הזמן, ועם זאת, עבירות מס, על דרך הכלל, אינן מתגלות מיד עם ביצוען. עסקינן בעבירות אשר החקירה בעניינן מורכבת, ולפיכך חולף זמן גם מעת גילויין ועד מועד הגשת כתב האישום. לפיכך, גם לשיקול זה משקל, הגם שמוגבל.

אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הרי שפעמים רבות עברייני מס רבים הינם אנשים נורמטיביים בכל היבט אחר של חייהם. כך גם בעניינו של הנאשם שבפני, אשר לחובתו הרשעה אחת, בגין הלנת שוהה בלתי חוקי בשלה נידון למאסר מותנה וקנס.

בכל הנוגע למצבו הרפואי של הנאשם, הרי שעסקינן במצב רפואי ממנו סובל הנאשם שנים ארוכות, ואשר לא היה בו כדי לפגוע ביכולתו לנהל הן את עסק הדוודים והן את העסק להשכרת דירות, כשהוא המוציא והמביא, הוא המבקר תדיר בתאי ההלנה, זמין לכל קריאה, דואג לכל סוגיה, פעיל ואקטיבי. לפיכך, איני מוצאת בטענות בדבר מצבו הרפואי כדי להביא להקלה בעונשו.

טענות הנאשם לפיהן הוא כמעט ואינו עובד היום לא נתמכו בכל ראיה, וממילא - ככל שיחידות ההלנה עדיין ברשותו - ולא נטען אחרת - מפיק מהן הנאשם רווחים ניכרים.

איני מתעלמת מהטענות בדבר מצבו הרפואי של בן הנאשם, ואולם גם בכך אין כדי להצדיק הימנעות מהשתת מאסר.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות שבאו בפני, בהתחשב בתחכום ובתכנון שבמעשי הנאשם, אורך התקופה בה בוצעו המעשים ובגובה העלמת ההכנסות, כמו גם במדיניות הפסיקה, הקוראת להעדיף את האינטרס הציבורי ושיקולי הרתעה על פני נסיבות אישיות, ומנגד תוך התחשבות בשיקולים לקולה אשר פורטו לעיל, ובהם הסרת המחדל, מצבו המשפחתי של הנאשם, העדר עבר רלוונטי ועוד, באתי לכלל מסקנה כי אין בנימוקים לקולה כדי להצדיק הימנעות מהשתת מאסר. ועם זאת, לא אמצה עם הנאשם את הדין.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.        מאסר למשך 12 חודשים בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס.       

ב.         8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע, או כל עבירה בעלת יסוד מרמה או עבירה על פקודת מס הכנסה.

ג.         קנס בסך 50,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים, הראשון שבהם ביום 1.9.20, ובכל 1 לחודש שלאחריו.