1.      בפניי בקשת המבקשת לצו איסור פרסום בתיק משפטי סגור.

2.      לטענת המבקשת, שהיא אשתו לשעבר של הנאשם בתיק, ילדיה הקטינים, היא בעצמה והנאשם חווים פגיעה בפרטיותם מפרסום ההליך בו ניתן גזר דין לפני כ-10 שנים. בנסיבות אלה, היא עתרה לאסור את פרסום שמו ופרטיו של הנאשם וכל איזכור שמביא לחשיפת זהותו.

3.      המאשימה בתגובתה, השאירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

4.      הנאשם בתגובתו, תמך בבקשת המבקשת, שב וחוזר על טענותיה וביקש לאסור את פרסום שמו, פרטיו וכל איזכור שמביא לחשיפת זהותו.

5.      מבקש העיון בתיק, הגיש תגובתו לבקשה ולפיה מתנגד לבקשה וכי כבר נתנה החלטה שדוחה את בקשת הנאשם לאסור את פרסום התיק וצו איסור פרסום כעת אחרי 10 שנים ממתן גזר הדין אין בו כדי ליתן מזור.

6.      הבקשה לצו איסור פרסום כאמור הוגשה בתיק בו ניתן גזר דין ביום 26.6.12, לפני כתשע שנים תמימות.

2

7.      מעיון בתיק עולה, כי הנאשם הגיש ביום 20.11.2013 בקשה בפני כב' השופטת רובין לביא, להסיר את פרסום גזר הדין באתרים משפטיים. כב' השופטת לביא קבעה כדלקמן: "בשל עיקרון פומביות הדיון אין בסמכותי למנוע פרסום פסק הדין, שכן מדובר בדיון שהתקיים בדלתיים פתוחות עפ"י החוק".

8.                  הדיון בתיק התקיים בדלתיים פתוחות. מכוח החלטתה של כב' השופטת לביא דאז, לא עלתה כל מניעה לפרסום פסק הדין. היום, לאחר כמעט תשע שנים שפסק הדין איננו אסור בפרסום, ומן הסתם הוא הופץ באתרים כאלה ואחרים במהלך השנים, קשה לקבל את הטענה לפגיעה בפרטיות דווקא עכשיו, זמן כה רב לאחר שניתן ולא היה אסור בפרסום, ולא הוצגה עילה לשנות מהחלטתה של כב' השופטת לביא שניתנה בסמוך לפסק הדין.

9.      הבקשה לצו איסור פרסום בתיק נדחית.

10.  יובהר כי אין בהחלטה זו אין כדי לשנות מהחלטה קודמת מיום 30.11.2020 בבקשה לעיון בתיק, בה הותר רק עיון מוגבל.

ניתנה היום, ו' שבט תשפ"א, 19 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.