1

 

 

 

 

כתב האישום:

 

1.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ניסיון לחטיפה, עבירה לפי סעיף 369 + 25 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(2) לחוק.

 

2.         על פי עובדות כתב האישום, ביום 9.5.2016, בסמוך לשעה 22:00, הגיע הנאשם יחד עם אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה, לבית ברחוב X בירושלים, בו מתגורר א' (להלן: "המתלונן"), בכוונה להכותו ולחוטפו. הנאשם והאחרים המתינו למתלונן בשער ביתו.

כעבור מספר דקות, הגיע המתלונן ונכנס דרך השער.

משהבחינו הנאשם והאחרים במתלונן, אשר נכנס למתחם ביתו, ובעוד המתלונן סוגר את השער אחריו, התקרבו אליו הנאשם והאחרים, תוך שהם צועקים לו "משטרה" ודחפו את המתלונן פנימה אל תוך הבניין.

הנאשם והאחרים חבטו בצוותא חדא במתלונן, באגרופים בכל חלקי גופו, והכו אותו בראשו בעזרת כלי חד שטיבו אינו ידוע במדויק למאשימה, בעודו שוכב על הרצפה.

2

באותה עת, ועל פי התכנון המוקדם לחטוף את המתלונן, הגיע למקום רכב מאזדה 6, שזויפו בו לוחיות הרישוי, וחנה בסמוך לשער הבניין. מהרכב ירד אדם, שזהותו אינה ידועה למאשימה, אשר פתח את הדלת הימנית האחורית של הרכב והצטרף לנאשם והאחרים בעודם תוקפים בצוותא את המתלונן במקום.

הנאשם והאחרים אזקו את רגליו של המתלונן, באמצעות אזיקון, במטרה להכניסו בכוח לרכב. כמו כן, סתמו את פיו של המתלונן באמצעות סרט דביק, שהצטיידו בו מבעוד מועד, וניסו לאזוק את ידיו באמצעות אזיקון, אך בשל התנגדותו לא הצליחו לעשות זאת.

הנאשם והאחרים ניסו למשוך את המתלונן מחוץ לבניין כדי להכניסו בכוח לרכב, ואז הגיעו כוחות המשטרה למקום, והנאשם והאחרים נמלטו מהמקום.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלונן שברים באף, חתכים בראשו, המטומות ושפשופים בחלקי גופו, והוא אושפז בבית החולים.

 

תשובת הנאשם לאישום:

 

3.         הנאשם אישר כי נכח במקום האירוע. לטענתו הוא הגיע לשם לבדו, במקרה, לאחר תפילה במסגד אל אקצה, ולא במטרה להכות או לחטוף את המתלונן או כל אדם שהוא. לטענת הנאשם, בהגיעו למקום, הבחין באירוע חריג, וכאשר ניגש, מצא כי אלמונים תוקפים את המתלונן. הוא הגן בגופו על המתלונן ועמד חוצץ בין התוקפים לבין המתלונן.

 

ראיות המאשימה:

 

4.         המתלונן - מר א' ת'.

לדברי העד, ביום האירוע, כאשר חזר מהעבודה, בעת שנכנס לחדר המדרגות של מקום מגוריו והתכוון לסגור אחריו את הדלת, הגיעו מאחוריו ארבעה-חמישה אנשים רעולי פנים, אמרו "משטרה" ותקפו אותו. העד לא ראה את פניהם של האנשים, לדבריו המקום היה חשוך. התוקפים חסמו את פיו וקשרו את רגליו. הוא ניסה להתנגד.

לדברי העד, אותם אנשים תקפו אותו, במשך כעשר דקות "במכות, בדברים חדים, אני לא יודע מה זה בדיוק". היכו אותו בראשו, בפנים, וחנקו אותו. בשלב מסוים איבד את ההכרה. אחד התוקפים לקח את הטלפון הנייד שלו, להערכתו כדי שלא יתקשר למשטרה ולא כדי לשדוד את הטלפון.

לדברי המתלונן, הוא היה מאושפז בבית חולים במשך ארבעה ימים. בשל האירוע אפו נשבר, הוא נזקק לתפרים בראשו, הייתה נפיחות בגופו, וכיום לעיתים הוא סובל מקוצר נשימה, הוא סובל מסחרחורות וכן "סובל נפשית".

המתלונן העיד כי לא היה עליו סכום כסף משמעותי, וכי לא שמע את התוקפים אומרים "תבדוק בכיסים שלו".

3

לגבי גרסת הנאשם, לפיה הנאשם הגיע למקום וניסה לעזור לו - השיב העד כי המכה הראשונה שהוכה הייתה בראשו. מאחר שבשלב מסוים איבד את ההכרה, לא היה ער למה שהתרחש סביבו.

המתלונן נשאל אם ייתכן שהתוקפים נמלטו, מאחר שמישהו שעבר במקום הבחין במתרחש, והשיב כי היה בלי הכרה, ואז ראה מעל ראשו משטרה ומד"א.

 

5.         מתעודה רפואית ת/21 עולה כי המתלונן הגיע לבית החולים "לאחר שהוכה ע"י אחרים עם חבלת ראש, צוואר, חזה, בטן... שבר בעצמות האף... פצעים בראש... המטומה בקרקפת ימין". המתלונן התלונן על סחרחורת וכאבי ראש.

 

6.         ע"ת 2 - מר ע א ג ד.

העד, עובד תברואה באזור רחוב X, העיד כי בסיום עבודתו, שמע "קולות של צעקות או דבר מה". לדבריו הוא לא התעניין בדבר וישב לנוח, חשב שמדובר בבחורים שמשחקים וצועקים.

ואז הגיע למקום רכב מאזדה 6, עמד מול השער לביין שבו היה האירוע, וליד הכניסה עמד אדם רעול פנים, שנכנס פנימה. הוא התקרב לכניסה, ושמע אנשים מכים, ואדם אומר דברים בסגנון "תתרחקו ממני", בקולות של חניקה. הוא אינו יודע כמה אנשים תקפו את הקרבן. מאחר שפחד, עזב את המקום, רץ לתחנת המשטרה הסמוכה, ברחוב X, והזעיק משטרה - אמר להם ש"יש קבוצה של אנשים רעולי פנים חונקים מישהו בתוך הבית שלו". האירוע היה ברחוב אל-זהרה, תחנת המשטרה במרחק הליכה של כעשר דקות. הוא רץ חזרה יחד עם השוטרים, והצביע להם על מקום האירוע. כאשר הגיע עם השוטרים למקום, השוטר אמר להיות בשקט. הוא ראה את רכב המאזדה עדיין במקום, ומישהו רעול פנים נכנס אליו וברח. לדבריו, אותו אדם נכנס מהדלת של הנהג. לאחר מכן יצאו מדלת הבית שני אנשים נוספים "אחד נמוך ואחד מלא... אחד עם שחור ואחד עם לבן", אחד החזיק רעלה בידו. אחד הלך לכיוון רחוב X והשני לכיוון שער שכם. לא ראה את תווי פניהם כי היה חשוך במקום. השוטרים רדפו אחרי האדם שהלך לכיוון שער שכם.

לדברי העד, כשהגיע עם השוטר "הבעלים של המאזדה קפץ לתוך המאזדה וברח ויצאו השניים שבפנים, זה מה שקרה".

לדבריו הם נכנסו לראות מה קרה עם האדם שהותקף, הוא ראה על הרצפה במקום דם וחבל פלסטיק.

במסדר זיהוי שנערך לו, לא הצליח לזהות את האנשים שיצאו מהמקום.

לגבי האדם שנכנס לרכב - העד עומת עם גרסת השוטר, לפיה אותו אדם נכנס בדלת אחורית, והשיב כי לא עקב אחרי מי שנכנס; כי השוטר ראה טוב יותר, וכי ראה את האדם נכנס לרכב, עכשיו הוא לא זוכר מה קרה בדיוק. לדברי העד, בחקירה במשטרה, שהייתה מספר ימים לאחר האירוע, לא היה מרוכז, פחד כי זו פעם ראשונה שהוא נחקר במשטרה.

4

לגבי הרכב, העיד כי "בגלל שהייתי בהפסקה ושמעתי את הקולות וכשהחנה את הרכב אני ראיתי את הרכב ואת תוך הרכב, לא היה מישהו ברכב ואז הלכתי להודיע למשטרה... לא ראיתי את תוך הרכב".

 

7.         רס"מ סאמר אבו גאנם.

העד גבה הודעתו של הנאשם, העיד כי לא היה דבר חריג בחקירה. העד אישר כי בחקירה הנאשם היה כועס ועצבני.

עוד נשאל העד מדוע לא תפס מצלמות באזור שער האשפות, משם, לטענת הנאשם, הלך הנאשם ביום האירוע, לאחר שהיה במסגד אל-אקצה - והשיב כי תפס מצלמות רק ממקום האירוע, לדבריו "אני לא אבדוק מצלמות בכל העיר כדי לעקוב אחרי המשיב מאיפה הוא הגיע... כנראה שבאותו זמן לא היה חשוב לי לבדוק את המצלמות".

 

 

8.         מר מ ט.

ביום האירוע, בדרכו מהעבודה לביתו, בהיותו ברכב, ראה באמצע הכביש שלושה שוטרים ואיתם עובד ניקיון של העיריה, הולכים לאט לאט ומסתכלים ימינה ושמאלה, לא רצים. הוא נסע לאט אחריהם, כדי לא לפגוע בהם. הם פנו ימינה, ואז ראה אותם רודפים אחרי אנשים, צועקים "תעצור תעצור", אף אחד לא עצר. היה ירי ואז עצר את רכבו.

לאחר מכן, עובד הניקיון נכנס לבית שליד X. הוא שמע אותו קורא "תעזרו לי, תעזרו לי". הוא עצר את רכבו, ירד לבדוק מה קורה, וראה בחדר המדרגות מישהו זרוק על הרצפה, מדמם, "נראה כאילו מישהו נתן לו מכה או מישהו תקף אותו". שאל אותו מה קרה, והמותקף אמר שאנשים תקפו אותו וביקש שישחרר את רגליו שהיו קשורות באזיקוני פלסטיק. ידיו לא היו קשורות. המותקף ביקש ממנו שיקרא לבני משפחתו כדי שיזמינו אמבולנס. הוא קרא לבני המשפחה, ולמקום הגיעו אמבולנס ומשטרה. על הרצפה במקום היה סלוטייפ עבה וגלגל סלוטייפ (גליל דבק) וכן אזיקון חתוך.

הוא ועובד הניקיון היו שני האנשים הראשונים שהגיעו לזירה.

לגבי האנשים שאחריהם רדפה המשטרה, מאחר שהיה חשוך במקום, הוא לא ראה אותם. הם לבשו מעילים, בצבע אפור או כחול.

 

9.         רס"ר תאמר שנאן.

העד העתיק תצלומים ממצלמות באזור האירוע ומנתיב הבריחה של הנאשם.

 

10.        רס"ר אחסאן דגש.

5

הוגש דו"ח ת/1 כתחליף לחקירה ראשית. על פי האמור בדו"ח, העד "הצטרף" לכוחות המשטרה בשלב האחרון - הוא הגיע למספרה (שם הנאשם נעצר), שם הבחין בקפוצ'ון לבן ובכפפות "שמלאים בדם". כמו כן בדק מצלמות במקום. בעדותו בבית המשפט הוסיף העד כי את הקפוצ'ון והכפפות הכניס לשקית, אותה מסר לשוטר מרעי.

 

11.       רס"ר ואסים שאהין.

העד, סייר בתחנת שלם ברחוב X. לדבריו, הוא היה בתחנה, ויצא עם שותפו, סמי ערביד, מהתחנה בדרכו לאירוע בגבעה הצרפתית, כאשר הבחין בעובד ניקיון של העיריה רץ לעברו וצועק בערבית "רוצחים מישהו ברחוב X, מאזדה בצבע שחור, מאזדה 6". הוא ביקש מהבחור שיראה לו היכן האירוע, והחל לרוץ לשם, יחד עם עובד העיריה, עם סמי ועם שוטר שח"מ - שרבל פארס. כשהגיע למקום, לפי הכוונה של עובד העיריה, הבחין ברכב מאזדה 6, שלעברו רץ בחור רעול פנים. הוא ניסה לתפוס את רעול הפנים, אך לא הצליח, הבחור נכנס למאזדה, שנמלטה מהמקום. לדברי העד, הוא חשב שחוטפים מישהו, מאחר שעובד העיריה אמר שרוצחים מישהו, והוא שמע צעקות מתוך הבניין והרכב חיכה מחוץ לבניין. העד הבחין בשלושה רעולי פנים, כולל הנהג, בתוך המאזדה, והעביר דיווח על מספר הרכב וכיוון מנוסתו. הוא לא ירה לעבר הרכב, מחשש שיפגע בחטוף. לאחר מכן הסתובב, והבחין בשני חשודים, רעולי פנים, אחד עם כובע שחור על ראשו, רעול פנים, אשר הוציא את הרעלה כאשר יצא מהבניין, והיה "כולו דם". שני החשודים, שיצאו מבניין מס' 2, היו עם סכינים ביד והחלו לברוח. אחד מהשניים "נראה בריא, שמן, שמן לא הרבה, קפוצ'ון לבן, רעול בצבע שחור עם כפפות בצבע שחורות", ובו התמקד, ואת מראהו של השני אינו זוכר. הוא צעק לעבר השניים לעצור, כל אחד מהם ברח לכיוון אחר. הוא המשיך במרדף מאחר שראה שהיו עליהם הרבה כתמי דם, היו בידיהם סכינים, הם היו רעולי פנים, והוא אינו מכיר אותם ולא יודע לאן הם בורחים והאם מסכנים אנשים אחרים הנמצאים ברחוב. באותה תקופה היו אירועי פח"ע רבים. לדבריו "הצלת חיי אדם לפני הכל". כשהשניים התפצלו במנוסתם, בחר להמשיך לרדוף אחרי החשוד "שיותר שמן", שהיה איטי יותר מהרזה. הבחור אחריו רדף לבן קפוצ'ון לבן ו"רעול פנים בצבע שחור".הוא ירה לעבר הנמלט. במהלך הבריחה, איבד איתו קשר עין, בסיבוב לרחוב נעמי קיש, למשך שלוש-ארבע שניות, ולאחר מכן חודש קשר העין, הוא הזהיר את הנמלט, עשה "נוהל מעצר חשוד" וירה כדור שלישי. החשוד נכנס למספרה והוא אחריו. הוא ראה את החשוד כשהוא "מלא דם", זורק את הקפוצ'ון והרעלה ושוטף ידיים, עצר אותו והזעיק ניידת משטרה שלקחה את העצור. הבחור אחריו רדף ואותו עצר, הוא הנאשם.

לאחר מכן חזר למקום האירוע, לבית מספר 2 ברחוב X, הבחין באדם צעיר יחסית, אזוק ידיים ורגליים עם אזיקונים, ללא הכרה, עם דקירות ודם. כן הבחין במקום בשני כדורים ובקפיץ של אקדח.

לגבי טענת הנאשם, כי ניסה לעזור לבחור הפצוע, השיב העד כי "הוא והחבר שלו שהיה איתו ביחד לא נראה לי שהיה הרבה עם כתמי דם ורעול פנים ויבחר עם סכין ביד".

6

ולגבי הטענה כי הנאשם נמלט ממנו, כי פחד, מאחר שזו הייתה תקופת פיגועים, השיב העד "כל אחד אומר מה שבא לו אבל באותו זמן הבחור היה עם מלא דם, כתמי דם על החולצה של הקפוצ'ון וגם רעול פנים, אין דבר כזה בן אדם שבא לעזור שהוא רעול פנים ואין דבר כזה שבא לעזור עם סכין". לדבריו בידי כל אחד מהחשודים היה סכין.

עוד הוסיף כי הרכב השחור נתפס, ונמצאו בו אזיקונים ולוחיות זיהוי של מספר כלי רכב.

לגבי המוצגים - הבגדים שפשט הנאשם, לגרסת העד הוא זה שתפס אותם והכניס אותם לשקית. העד לא תפס סכינים.

העד נחקר ארוכות בשאלת הסכינים - על כך שבהודעתו במשטרה לא ציין שראה סכינים בידי החשודים, ואין עדים אחרים מלבדו שמעידים על כך, והשיב כי זה מה שראה.

העד נשאל גם על כך שבסופו של דבר לא נתפסו סכינים, ולדבריו, במסלול המרדף הייתה תעלה עם מים, והנאשם יכול היה "להעלים את הסכין או לזרוק אותה למרחק". הוא לא ראה את הנאשם זורק את הסכין, אבל ראה אותו מתכופף. העד לא רשם דו"ח בעניין הסכין, עניין הסכין עולה בהודעתו במשטרה.

העד ציין כי הצליח להבחין בכתמי דם על בגדי החשודים, מאחר שהיה קרוב אליהם, מרחק שלושה מטרים, והייתה תאורת רחוב.

 

12.       רס"ל סמי ערביד.

עד זה היה אף הוא בתחנת המשטרה, כשהגיע עובד העיריה וצעק שרוצחים מישהו בX ושבמקום עומדת מכונית מאזדה. לדבריו, הוא, שותפו ואסים שאהין, ושוטר נוסף שרבל פארס, החלו לרוץ למקום האירוע, הגיעו לצומת, וליד בניין במקום הייתה מאזדה מונעת. כשהתקרבו, ככל הנראה הבחינו בהם היושבים במאזדה, ונמלטו מהמקום. לאחר מכן, יצאו מהבניין שהמאזדה עמדה לידו, שני חשודים, רעולי פנים, וכל אחד מהם ברח למקום אחר. הוא ושותפו רדפו אחרי אחד החשודים. במהלך המרדף צעק שותפו מספר פעמים לעבר החשוד "עצור או שאני יורה", החשוד לא נענה והמרדף המשיך. הוא שמע את שותפו יורה שלוש פעמים. החשוד נכנס למספרה והם אחריו. על החשוד היו כתמי דם, והוא עצר אותו. בסריקות במקום נמצאו הקפוצ'ון הלבן עם הכתמים, אותו לבש קודם החשוד, ורעלת פנים.

העד לא זכר את פרטי האירוע, והעיד בעיקר על בסיס דו"ח שכתב לאחר האירוע. לדבריו, על פי הרשום בדו"ח, הוא לא ראה סכינים בידי החשודים, לא ראה דבר בידיהם. הוא הבחין בלבוש של החשוד שנעצר לאחר כן (הנאשם, ר.פ.פ.) אבל לא ראה את ידו ומה הוא מחזיק. לדבריו הוא היה עם החשוד בקשר עין רציף במהלך כל המרדף, היה במרחק כעשרה מטרים מהחשוד. לא ראה את החשוד משליך דבר מה בדרכו.

 

13.       רס"ר ואפי ביסאן.

העד רשם דו"חות ת/3 ו- ת/4 - דו"חות צפייה וצריבה של דיסקים. הדיסקים "נעלמו" לאחר מכן.

7

ת/3 - העד תיעד צפייה בקטע וידיאו, שבו נראה רכב המאזדה חונה, מדלת הנהג יוצא אדם, ובסופו של דבר מגיעים למקום כוחות משטרה.

ת/4 - העד העתיק לדיסק סרטון ממצלמת האבטחה של המספרה וסרטון מצלמת האבטחה של ביתו של אחמד יוסף מסרי, שבו נצפה הרכב מגיע למקום שבו נתפס.

 

14.       רס"ר ענאן זיאדה.

ראש צוות חקירות בתחנת שלם.

הוגש מזכר ת/6 - לעניין היוועצות של הנאשם עם עורך דין בחקירה במשטרה. בעדותו ציין העד, לגבי גביית ההודעה מיום 10.5.2016, כי ניתנה לנאשם אפשרות להיוועץ בסנגור מהסנגוריה הציבורית. לדברי העד, הייתה שעת לילה ולא ניתן היה לעכב את החקירה; לנאשם לא היה טלפון של עורך דין; אמנם הנאשם הפנה את השוטרים להתקשר לאחיו, אך לדברי העד, זה היה אחרי שכבר הוזמן עורך דין מהסנגוריה הציבורית ו"אני לא יכול להתעסק כל הלילה בלהביא עורך דין עם כל הכבוד" (עמ' 160, 161).

 

15.       רס"ר לואי מרעי.

ת/18 הוגש חלף חקירה ראשית.

העד, שוטר בתחנת שלם. הצטרף לאירוע כאשר השוטר וואסים היה עם הנאשם במספרה. העד מצא "כפפות בצבע שחור, לבנות, ולבנות מגואלות בדם". מצא גם קפוצ'ון אפור וכובע שחור.

ראה את המוצגים במקום, לא נגע בהם. ראה דברים מתחת למדרגות. לא הוא אסף את המוצגים מהזירה. וואסים עזב את המקום, והוא נשאר עם המוצגים עד שאחסן החליף אותו.

 

16.       רס"מ נאסים גדיר.

העד, שהינו שוטר מג"ב, קיבל הודעה בדבר יריות. כשהגיע למקום, היו בו הרבה כוחות משטרה, לדבריו לא היה טעם להישאר במקום, ולכן החל "לחפש בפריפריה". היה בחור שהצביע לו על רכב, מאזדה בצבע שחור. הוא הגיע לרכב, לא היה בו איש אך מצא דברים זרוקים בתוך הרכב. הוא איש המשטרה הראשון שהגיע לרכב. בסמוך לרכב מצא כובע וטלפון נייד. בנוסף ביצע סריקות בשטח, לאיתור מצלמות. במקום בו זיהה מצלמות, דפק בדלת, בהסכמת בעל הבית צפו בצילומים וזיהו את הרכב, ממנו "פרקו" חשודים, הוא לא יודע כמה אנשים נמלטו מהרכב, אך מאחר שרשם "חשודים", זה יותר מאחד. הוא דיווח על המצלמות, ולמקום הגיע שוטר אחר לטפל במה שמצא. לדברי העד, הוא זיהה את המוצגים, שוטרים "משטרה כחולה" (מ- 2001). שמו את כל המוצגים בשקית.

 

17.       הוגשו בהסכמה הודעותיהם במשטרה של מספר עדים, חלף עדות בבית המשפט - הודעת מוחמד נימר שוויקי, ת/23; הודעת מוחמד אבו סנינה, ת/24, הודעת מוחמד תירהי, ת/25; מזכרים של רס"ר רן מור, ת/26, ת/27.

8

 

ראיות ההגנה:

 

18.       גרסאות הנאשם:

 

א. הודעת הנאשם ת/28 מיום 10.5.2016, שעה 03:55:

בהודעתו טען הנאשם כי איבד את הטלפון שלו, כאשר רדפו אחריו. לשאלה מי רדף אחריו השיב "לא יודע אני עברתי במקום". הנאשם נשאל מה עשה באותו יום וכיצד הגיע לרחוב X.

לגרסתו, הוא התפלל במסגד אל-אקצה, לאחר שהגיע לשם לבדו, בתחבורה ציבורית. הוא יצא מהמסגד לאחר תפילת הערב, בדרכו הביתה. בהיותו בדרכו לתחנה המרכזית, לאוטובוס, ליד בית המשפט החלו לירות עליו. לשאלה מדוע ברח מהשוטר, השיב "הוא ירה לעברי מה אתה רוצה שאני יעשה". לטענת הנאשם, השוטר לא אמר לו לעצור והוא לא ראה קודם את השוטר "הוא ישירות ירה". לדברי הנאשם, הוא ברח מהשוטר ונכנס למקום (למספרה, ר.פ.פ.), הוא לא שם לב איזה מקום זה, פעם ראשונה שנכנס לשם. במקום הוא שטף את ידיו כי ירו בו.

בשלב זה ביקש הנאשם להיפגש עם עורך דין, ומסר את מספר הטלפון של אחיו לצורך זה. בהמשך החקירה, למרבית השאלות סירב להשיב עד שיראה עורך דין. עם זאת, הנאשם הוסיף כי ראה קטטה, ולא ברח עד שירו עליו.

 

ב. הודעת הנאשם ת/29 ותמליל ת/29א' מיום 17.5.2016, שעה 09:58:

הנאשם טען כי ביום האירוע, הלך ושמע צעקות. לדבריו "נכנסתי בין האנשים, ואז המשטרה הגיעה אבל הבנאדם עצמו שיש לו בעיה, ואפילו הבנאדם הפצוע בקשתי מהעו"ד שישאל מה השם שלו שאני אשלח את ההורים שלי אליו, בגלל שאני באתי לעזור, אז באיזה זכות אתם עוצרים אותי כבר שבוע, ובאיזה זכות אתם יורים עלי, אני נפצעתי ביד, וזה לא יריה אחת או יותר, אני ראיתי את היריות בין הרכבים, אתם אומרים שהייתי עם סכין אז איפה הסכין, הכל מצולם, אני נכנסתי למספרה, הייתי עם חולצה, הורדתי את החולצה שאני אנגב, אני כן ברחתי מהשוטרים להתחבא, חוץ מזה כמו שהשוטר טען שאני הייתי רעול פנים עם כפפות, יש מצלמות במספרה, וזה הכל".

הנאשם טען כי עבר במקום האירוע, ראה קטטה, שלדברי המשטרה הייתה ניסיון חטיפה, הוא לא יודע מי שני הצדדים שהיו מעורבים בקטטה. לטענת הנאשם, הוא לא מכיר את המתלונן "אז מה האינטרס שלי לחטוף והמניע".

הנאשם טען כי הגיע ממסגד אל-אקצה, לאחר התפילה, יצא והסתובב בעיר. לדבריו יש לו אופנוע, אותו החנה בבית חנינה, ומשם נסע בתחבורה ציבורית, כי אין לו רישיון. הנאשם סירב לומר עם מי הלך לאחר שירד מהאוטובוס, כדי לא לעשות בעיות לאותם אנשים. הוא הלך לעיר העתיקה, הסתובב קצת ואז נכנס משער האשפות, הלך להתפלל. בסיום התפילה רצה לפגוש חבר שלו שיקח אותו.

9

לטענת הנאשם, הוא ראה קטטה וניסה להפריד, ואז השוטרים עזבו את האנשים שברחו ברכב, ורצו אחריו. לטענתו הוא היה לבד וברח לבד ממקום האירוע.

הנאשם ציין כי לבש קפוצ'ון בצבע לבן. לגבי סכין שנטען כי הייתה בידו, אמר "תראה לי שהיה לי סכין ביד תעבור על כל המצלמות, אתה תראה, ואני בסך הכל רציתי לעזור". לגבי המסלול שבו הלך קודם להגעתו למקום האירוע, הפנה את חוקר המשטרה למצלמות. לדבריו הוא אינו זוכר בדיוק את המסלול.

לגבי הגעתו למקום האירוע, ציין כי ראה התקהלות של אנשים, נכנס לראות מה קורה, ואז הגיעו השוטרים, החלו יריות והוא ברח. הנאשם ציין כי כשהגיע למקום האירוע "היו ארבעה חמישה אנשים תוקפים את הבנאדם. ואז אני נכנסתי תפסתי בחור ואז אמר לי תתרחק מכאן, ואז בדיוק הגיעו שוטרים". לדבריו הוא אינו יודע מי הבחור אותו תפס, הבחור היה "מלא בדם". לדבריו "אני נכנסתי ביניהם הבחור היה גבר על הרצפה, ןאז בדיוק הגיעה המשטרה... איך שבאתי האנשים שהיו שם הם משכו בנאדם ואז אני נכנסתי באדם לשאלתך שהיה על הרצפה, היו אנשים שהרביצו לו, אתה יודע מה אני חשבתי אני אפילו לא ידעתי שהיה שוטרים". לדברי הנאשם, הוא ראה שניים-שלושה-ארבעה אנשים, הוא לא יודע כמה היו שם, תוקפים את הקרבן, ראה את הקרבן שוכב על הרצפה ושניים תוקפים אותו, הקרבן היה מגואל בדם. לדבריו, התוקפים "סחבו" את הקרבן, "איך שנכנסתי ביניהם הם ישר ברחו". הנאשם ציין כי נראה לו שהשניים ברחו ברכב, לטענתו הוא ראה רכב בורח. לדבריו הוא והשוטרים הגיעו יחד למקום. לא היה לו זמן להרחיק את הקרבן, כי השוטרים הגיעו. לדברי הנאשם, כאשר הגיעו השוטרים, הוא היה בפתח הבניין.

הנאשם מסר מספר סיבות לבריחתו מהשוטרים: הנאשם טען כי לא ידע מי האנשים, והם היו עם כלי נשק. לטענת הנאשם יש לו בעיות בראיה. עוד טען: "בגלל המצב בירושלים מחסלים חופשי"; "בגלל כמה סיבות, אני לא רוצה שיקשרו אותי לאירוע. חוץ מזה אני ברחתי בגלל הנשק"; "אתם פה השוטרים עבריינים, אתם יורים בירושלמים"; "כי אני לא רציתי למות אני ברחתי, אתם השוטרים רוצחים". הנאשם טען כי השוטרים לא קראו לו לעצור. לדבריו, באירוע הוא לבש חולצה לבנה או קפוצ'ון, הוא אינו זוכר; מכנסי ג'ינס; ונעליים. לא היה רעול פנים, לא היה עם כובע גרב, לא עם כפפות ולא עם סכין. לדבריו, כשנכנס למספרה במהלך המרדף, רחץ את ידיו כדי לראות איפה נפגע.

לשאלה היכן היה מאז הסתיימה התפילה, בסביבות השעה 20:00, ועד שנעצר בסביבות השעה 23:00, טען הנאשם כי היה "בעיר".

לדברי הנאשם, הוא לא מסר את גרסתו בחקירה הקודמת, כי היה עצבני בגלל שירו בו ולא לקחו אותו לרופא. לדבריו, את גרסתו לפיה בא להפריד בקטטה מסר לשוטר בניידת שעצרה אותו. עוד ציין כי בחקירה הקודמת ביקש להיפגש עם עורך הדין שלו, אך הביאו לו סנגור מהסנגוריה הציבורית.

הנאשם אישר כי ביום האירוע היו לו כפפות, לטענתו לפני שבועיים קיבל מכה, אז הוא שם כפפות, לחבישה, בצבע לבן ושחור. לאחר מכן טען הנאשם כי אינו זוכר היכן היו הכפפות באירוע. לדבריו הוא משתמש בכפפות כי הוא נוהג באופנוע.

10

הנאשם התבקש לצאת עם השוטרים, לשחזר את מסלול הליכתו באותו יום, וסירב. לדבריו "תראה אותנו... נעשה פדיחה לעצמנו יעני?". הנאשם סירב לומר היכן בדיוק "הסתובב" מאז, לדבריו, יצא מהמסגד, שלוש שעות לפני האירוע, ועד שהגיע למקום האירוע, לדבריו הסתובב בעיר ירושלים. הנאשם הפנה שוב ושוב את החוקרים לבדיקת מצלמות המותקנות ברחובות.

 

ג. עדות הנאשם בבית המשפט:

ביום האירוע התפלל במסגד אל-אקצה, סיים את התפילה בסביבות השעה תשע-תשע ורבע, יצא משער הרחמים, הלך לכיוון שער שכם, לחניון האוטובוסים. בדרכו עבר דרך רחוב א-זהרה. הוא שמע צעקות, הסתכל וראה בכניסה לחדר המדרגות אנשים תוקפים אדם. הוא רצה לעזור לאותו אדם, "נכנס" ביניהם. לדבריו, לפי המנטליות שעליה גדל "אם אתה רואה שני אנשים רבים, צריך להיכנס ולהפריד ביניהם. זה חובה על כל בן אדם...". הוא אמר לתוקפים שיתרחקו ותפס את האדם שאותו תקפו, שהיה "מלא דם", משך אותו בידיו ואז אותו אדם נפל על הרצפה. ואז התוקפים יצאו, כנראה בגללו, ודלת חדר המדרגות נסגרה. בהיותו בחדר המדרגות שמע צעקות. ראה אדם אחד או שניים בפתח הדלת, כשבידם אקדחים. היה חושך והוא לא רואה טוב, בגלל בעיה בעיניים, ולא זיהה שאלה שוטרים. לדברי הנאשם, הוא יצא מהבניין בריצה, ואז ירו עליו. זו הסיבה לכך שברח מהמקום. הוא חיפש מקום להיכנס אליו, ונכנס למספרה, שם היו אנשים. הוא פשט את חולצתו, לבדוק היכן פגעו בו היריות.

לדברי הנאשם, הוא לא עצר במנוסתו "שאני רציתי להתחבא מהירי.... יש ירי, אנחנו במזרח ירושלים ואתה לפי את השמועות שזה... ירושלים, שירושלים היא עיר שיורים בה חופשי ואנשים נהרגים גם אם זה אשמים או לא אשמים, אני לא יודע, יש כל מיני שמועות על המתחם של ירושלים... אי אפשר יעני לדעת... הוא יכול הרוג אותי". הנאשם טען כי לא התחבא בתוך המספרה, הוא עלה, פשט את חולצתו, בדק היכן נפגע ושטף את ידיו. ברגע שהגיע השוטר, שאל אותו מדוע יורים עליו.

לדברי הנאשם, הוא אינו מכיר את המתלונן.

הנאשם העיד לעניין חקירתו הראשונה במשטרה. לדבריו, הוא ביקש לראות את עורך דינו, ולמקום הגיע סנגור מהסנגוריה הציבורית. הוא ביקש להפסיק את החקירה עד שיפגוש את עורך הדין המייצג אותו שנים רבות, והחוקר כיבד את בקשתו והפסיק את החקירה, מכאן ואילך הייתה ביניהם שיחה, לא חקירה. לטענת הנאשם, חקירה זו הוקלטה.

הנאשם הכחיש כי היה בידו סכין בעת האירוע.

עוד טען כי העיר העתיקה מצולמת כולה, וכי רצה שהמשטרה תבדוק את המצלמות, כדי שתראה שנכנס ויצא מהעיר העתיקה כפי שטען. בחקירתו השניה, שבוע לאחר מכן, ולאחר שנפגש עם עורך דינו, מסר גרסה מלאה.

בחקירתו הנגדית אישר הנאשם כי ענה לחוקר שאין לו רכב ואין לו רישיון נהיגה.

הנאשם העיד כי הגיע למסגד אל-אקצה לבד, כפי שמסר גם בחקירה.

11

הנאשם חזר על טענתו כי בא להפריד בקטטה. לדבריו האירוע היה "על השער של הבית... היה שער פתוח... זה בפנים על השער... בתוך הבניין". דלת הבניין הייתה פתוחה, המתלונן היה בתוך הבניין, והוא שמע צעקות וראה אנשים שתוקפים את המתלונן. הוא נכנס לעזור. הוא לא פחד להיכנס למקום. כדי להפריד הוא תפס את הקרבן, ומשך אותו אליו. נראה לו שהקרבן התעלף, כי כאשר יצא מהבניין, שכב הקרבן על הרצפה בכניסה של הבניין.

בשלב זה ראה את התוקפים יוצאים מהבניין. עוד לפני שיצאו, ראה בחוץ אנשים ששולפים אקדחים. הוא שמע צעקות, יצא החוצה בריצה לראות מה קורה, רץ ריצה קצרה ואז שמע ירי, אז רץ מהר יותר. לטענת הנאשם, הוא לא זיהה את האנשים עם האקדחים. הוא לא רואה טוב בגלל בעיה בעיניים. הוא לא זיהה את בגדיהם של האנשים, שהיו מדי משטרה, אבל זיהה שיש משהו בידיהם, והיו צעקות, אז "נמלטתי. אבל לא נמלטתי כאילו רציתי להימלט, הלכתי רגיל, שמעתי את הירי נמלטתי". הוא לא זיהה מדים, ראה אנשים ששולפים אקדחים. הוא לא ראה טוב גם בגלל הבעיה בעיניים, וגם בגלל הלחץ. כן טען הנאשם כי כאשר יש יריות בורחים, גם אם היורים הם שוטרים.

לשאלה איך נהג הנאשם באופנוע כשלדבריו הוא רואה מטושטש, השיב הנאשם "בשביל זה אני לא נוסע הרבה. אבל בגלל זה לא נותנים לי רישיון". לטענתו הוא אינו נוהג בחושך. הנאשם טען כי לא התכוון לנסוע חזרה הביתה באופנוע, אלא קבע בתחנה עם חבר, מוחמד סובחי, שיסיע אותו.

עוד טען הנאשם כי לא שם לב אם הקרבן היה אזוק בידיו. לאחר מכן טען כי הוא זוכר שידיו של הקרבן לא היו קשורות. לדבריו הקרבן הזיז את ידיו, והוא לא ראה שהיו קשורות.

הנאשם ציין כי סירב לשחזר עם המשטרה את מסלול הליכתו עד למקום האירוע, מחשש שאנשים יראו אותו הולך עם המשטרה ויגידו שהוא משת"פ. לדבריו הוא ממשפחה מאוד טובה ומכובדת, ולא רצה שיראו אותו.

הנאשם טען, כי כאשר ברח מהמקום, לא שמע את השוטר אומר לו לעצור.

הנאשם טען כי את האירוע במדרגות הצליח לראות מהכביש, כי הדלת היתה פתוחה.

 

19.       עד הגנה ד"ר מג'די כמאל סמאח:

העד, שלדבריו הינו מומחה בתחום רפואת עיניים, הגיש מסמכים רפואיים הקשורים בנאשם.

לדבריו, לנאשם היו 10% ראיה בעין ימין, ולאחר תיקון בניתוח יש לו 80% ראיה. בעין שמאל הנאשם כמעט שאינו רואה, היה 1% ותוקן ל- 20%. הנאשם נותח במרץ 2016. לדברי העד, בעין ימין הנאשם רואה 90-80 אחוז, ובעין שמאל, עם עדשות מגע, הוא רואה בשיעור 20 אחוז. לדבריו, הבדלי הראיה של הנאשם ביום ובלילה אינם גדולים.

לדברי העד, לאחר תיקון הראיה של הנאשם, אף שהנאשם כמעט שאינו רואה בעין אחת "הוא יכול לנהל את החיים שלו ולחיות שבעים אחוז", הנאשם יכול גם לנהוג. הנאשם לא רואה ללא עדשות מגע, אך כשהוא מרכיב עדשות מגע "הוא יראה בסדר".

 

12

דיון ומסקנות:

 

20.       אין מחלוקת על כך שהנאשם נכח בזירת האירוע. אין גם מחלוקת על כך שהנאשם נמלט מהמקום, כשאחריו רודפים שוטרים.

 

21.       השאלה שבמחלוקת הינה מה עשה הנאשם במקום - האם היה עובר אורח מזדמן, שהתערב למתן עזרה למתלונן, או שמא היה אחד התוקפים; והאם תוך כדי עזיבת המקום, החל להימלט לאחר שנורו יריות על ידי השוטרים ובשל אותן יריות, או שמא נמלט מהשוטרים ואז נורו יריות לעברו.

 

22.       לאחר שמיעת הראיות, אינני מקבלת את גרסתו של הנאשם, ואני קובעת כי הוכח שהנאשם היה אחד מתוקפיו של המתלונן.

 

23.       ראשית, אני מעדיפה את גרסת עדי התביעה, על פני גרסתו של הנאשם.

שלושה עדי תביעה העידו לגבי השאלות השנויות במחלוקת. אחד אזרח ושני אנשי משטרה. עדויות העדים תואמות במרבית הפרטים.

לגבי האזרח, ע' א' כ' ד' - מדובר באדם תמים, עובד תברואה, שעבר במקום ונקלע לאירוע. עד זה אינו מכיר איש מהמעורבים. אין לו קשר למתלונן ואין לו קשר לנאשם. הוא העיד על מה שראה, עדותו מהימנה ואין כל בסיס לערער על גרסתו.

לגבי שני אנשי המשטרה, ואסים שאהין וסמי ערביד - מדובר בשוטרים שהגיע למקום בעקבות קריאתו של האזרח. כאשר הגיעו למקום, לא ידעו מי המעורבים בפרשה. ככלל, עדותם של השוטרים הייתה מהימנה, וגם אם גרסתו של ואסים שאהין מעלה שאלות, כפי שנטען על ידי ב"כ הנאשם, אין די בכך כדי לערער את אמינותו.

 

24.       גרסת הנאשם, לפיה לאחר שהגיע למקום האירוע נמלטו משם התוקפים, והוא עזב את המקום אחריהם, ולאחר מכן נמלט מיריות השוטרים, שהוא לא ידע כי הם שוטרים, איננה מתיישבת עם עדויות עדי הראיה, כמפורט להלן:

 

א. מר ע' א' כ' ד' - עובד תברואה, האדם הראשון שהגיע למקום האירוע - לדבריו של העד, כאשר הגיע למקום, עמד מול שער הבניין רכב מאזדה, ליד הכניסה עמד אדם רעול פנים שנכנס פנימה, והוא שמע אנשים מכים.

העד רץ להזעיק משטרה, וכאשר חזר עם השוטרים למקום האירוע, רכב המאזדה עדיין היה במקום, אדם רעול פנים נכנס לרכב ונמלט מהמקום, ומדלת הבית יצאו שני אנשים, שאחד מהם החזיק רעלה בידו.

13

 

ב. רס"ר ואסים שאהין, הגיע מתחנת המשטרה לזירת האירוע עם ע' א' כ' ד'. כאשר הגיע למקום האירוע, עמד שם רכב מאזדה. אדם רעול פנים רץ ונכנס לרכב, ונמלט מהמקום. ברכב היו שני אנשים נוספים רעולי פנים.

לאחר מכן הבחין בשני אנשים יוצאים מהבניין, רעולי פנים. אחד מהם, שעל ראשו היה כובע שחור, הוריד את הרעלה כשיצא מהבניין. בידי השניים היו סכינים והם החלו לברוח. הוא רדף אחרי אחד מהשניים, שלבש קפוצ'ון לבן, רעלה בצבע שחור, וכפפות בצבע שחור. הוא שמר על קשר עין עם אותו אדם, עד שהאדם נתפס במספרה.

האדם שנתפס במספרה לאחר מרדף היה הנאשם.

 

ג. רס"ר סמי ערביד, הגיע אף הוא למקום האירוע מתחנת המשטרה. העד ראה את רכב המאזדה בורח מהמקום. לאחר מכן ראה שני רעולי פנים יוצאים מהבניין. השניים נמלטו והוא ושותפו רדפו אחרי אחד החשודים. החשוד נכנס למספרה ונתפס שם. הוא היה בקשר עין עם החשוד במהלך כל המרדף. החשוד לבש קפוצ'ון לבן ורעלת פנים.

כאמור, האדם שנמלט ונתפס במספרה היה הנאשם.

 

25.       מעדויות אלה עולה כי בניגוד לגרסת הנאשם, הנאשם לא יצא לבדו ממקום האירוע, מיד אחרי יציאת התוקפים, אלא יצא עם אדם נוסף, שניהם רעולי פנים, שניהם נמלטו מהמקום, והנאשם נתפס על ידי המשטרה לאחר מרדף. גם התאור של שני האנשים שיצאו ממקום האירוע אינו תואם אדם תמים שהגיע לעזור לקרבן, אלא מעיד על כך שהשניים (ובהם הנאשם) היו מהתוקפים של הקרבן.

 

26.       שנית, גרסאותיו השונות של הנאשם אינן זהות, הן חסרות פרטים ואינן הגיוניות.

 

א. הנאשם טען כי הגיע למקום האירוע, לאחר שהיה בתפילה במסגד אל-אקצה.

ראשית, גם אם הנאשם היה באותו ערב במסגד, הדבר אינו שולל אפשרות שהיה שותף לתקיפה מאוחר יותר.

שנית, גרסתו של הנאשם לגבי מעשיו בטרם הגיעו למקום האירוע, לא הייתה אחידה.

בחקירתו במשטרה טען הנאשם כי התפילה מתחילה בסביבות השעה 19:30 - 20:00. הנאשם נדרש ליתן הסבר למעשיו מאז נסתיימה התפילה ועד שנעצר בסביבות השעה 23:00, וטען כי היה "בעיר". לדבריו "אתה יודע, מסתובבים במוסררה, בעיר... הלכתי והסתובבתי בעיר" (תמליל ת/29א עמ' 25-24 מ"ט 3). כשנדרש לתת פרטים בדבר המסלול אותו עבר, התחמק שוב ושוב ממתן תשובה ברורה, והפנה את החוקרים לחפש במצלמות ברחבי העיר. הנאשם לא הסביר היכן היה בשעות שחלפו מאז הסתיימה התפילה ועד שנתפס.

14

בעדותו בבית המשפט תאר הנאשם "מסלול ישיר" מהתפילה למקום האירוע. לדבריו התפילה הסתיימה לאחר השעה 21:00, הוא יצא משער הרחמים ומשם הלך לחניון האוטובוסים ליד שער שכם, שמע צעקות וראה בכניסה לחדר המדרגות אנשים תוקפים אדם.

 

ב. בהודעתו הראשונה, טען הנאשם כי היה בדרכו הביתה, וליד בית המשפט החלו לירות עליו. בהמשך אמר כי ראה קטטה ושמע יריות וברח מהמקום. הנאשם אף טען כי שטף את ידיו במספרה מאחר שירו בו. הנאשם לא הזכיר דבר בעניין מתן עזרה למתלונן או מעורבות מסוג כלשהו באירוע.

בהודעתו השנייה טען כי התערב בקטטה כדי לעזור למתלונן.

 

ג. לגרסת הנאשם, כאשר הגיע למקום האירוע, ראה את התוקפים "מושכים" את המתלונן; "תוקפים" את המתלונן; "היו יושבים עליו" (תמליל ת/29א עמ' 13 DVD8). לטענתו, ראה "קטטה היו שניים מושכים בן אדם ותוקפים אותו". ברגע שהוא הגיע "אמרתי להם תירגעו בחורים הבן אדם שוכב על הרצפה זה כל מה שקרה" (ת/29א עמ' 14 DVD8).

בעדותו בבית המשפט העיד כי ראה אנשים תוקפים בן אדם, רצה "לעזור לבן אדם, להגן עליו. נכנסתי ביניהם, יעני לפי המטאליות שלנו... אם אתה רואה שני אנשים רבים, צריך להיכנס להפריד ביניהם... אז הייתה לי היכולת הזאת" (פרוטוקול עמ' 194).

הנאשם מתאר מצב בו שני אנשים או יותר, באחת מגירסאותיו דיבר על ארבעה-חמישה אנשים, תוקפים את המתלונן, המתלונן שוכב מדמם והוא מושך אותו. לדבריו "אמרתי להם... תתרחקו". לדברי הנאשם, כנראה התוקפים "נכנסו ללחץ" ועזבו (פרוטוקול עמ' 195).

גרסת הנאשם, לפיה מספר אנשים תוקפים אדם, והוא אינו מזמין משטרה (כפי שעשה, למשל, עד התביעה) אלא נכנס למקום, תופס את המתלונן, ומבריח את התוקפים באמרו להם "תתרחקו", איננה סבירה. לא הגיוני גם שאותם אנשים שתקפו את המתלונן, לאחר שאזקו אותו, יעזבו את המקום רק בשל כך שהנאשם אמר להם להתרחק.

עדי התביעה העידו על מספר רעולי פנים שהיו במקום, והנאשם עצמו לא ידע לומר בדיוק כמה תוקפים היו במקום, אך הוא נכנס למקום לבדו, ללא היסוס, ללא נשק וללא יכולת ממשית להגן על הקרבן או על עצמו מפני התוקפים, ואף אינו מזעיק משטרה שתסייע בידו. מדובר בגרסת "גבורה" בלתי אמינה.

 

ד. גם לאחר שהנאשם הפגין, לדבריו, אומץ לב, נרתם לעזור למתלונן והבריח את התוקפים - הוא אינו מתקשר למשטרה או למד"א, לעזור לקרבן המדמם, אלא בורח מהמקום.

לדברי הנאשם "אני ברחתי משם. אני ברחתי זאת אומרת מהמקום של... זאת אומרת מדוע, מכיוון שיש בן אדם זרוק, האם אתה מבין?". דהיינו, הנאשם נבהל וברח, דווקא לאחר שהתוקפים עזבו את המקום (ת/29א עמ' 25 DVD2). אין בכך כל הגיון.

15

בהמשך טען כי אינו זוכר "איך קרה הסיפור הזה בדיוק" (שם). ובהמשך, כאשר ברח, לדבריו לא שם לב שאלו שרודפים אחרים הם שוטרים (שם, עמ' 29).

בעדותו בבית המשפט העיד הנאשם כי אחרי שיצא, ראה אנשים עם אקדחים, ולא ידע שהם שוטרים. לדבריו הוא יצא בריצה, ולאחר כעשרה מטרים החלו לירות בו ואז רץ מהר יותר.

בחקירה נגדית טען כי עוד לפני שהתוקפים יצאו מהבניין, ראה בחוץ אנשים עם אקדחים. הוא יצא בריצה לראות מה קורה ואז שמע ירי.

יצויין כי על פי עדויות השוטרים, הירי לכיוון הנאשם החל רק לאחר שהנאשם ברח, ומכאן שלא היתה לנאשם כל סיבה לברוח מהמקום, אלא אם היה מעורב בתקיפת המתלונן.

 

ה. הנאשם גם טען כי לא ראה שמדובר בשוטרים, אף שהשוטרים היו במדי משטרה. בהתחשב בכך שלטענת הנאשם הוא ראה אקדחים בידיהם של השוטרים, קשה לקבל את גרסתו לפה דווקא את בגדיהם לא זיהה כמדי משטרה.

 

ו. לטענת הנאשם, הוא סובל מבעיות בעיניו ולכן לא ראה היטב.

לעניין זה, ראשית, הנאשם העיד כי חלק מדרכו לתפילה במסגד, עשה כשהוא נוהג על אופנוע. קשה להאמין שראה מספיק כדי לנהוג, אך לא כדי להבחין כי האנשים הנמצאים בסמוך אליו לובשים מדי משטרה.

שנית, מעדותו של עד ההגנה, ד"ר מג'די כמאל סמאח, אשר העיד על הבעיות בעיניו של הנאשם, עולה כי ראייתו של הנאשם טובה דיה כדי להבחין בכך שמדובר בשוטרים שהגיעו למקום.

על פי עדותו של ד"ר סמאח, לאחר ניתוחי עיניים שעבר הנאשם, תוקנה ראייתו בעין ימין, כך שהוא רואה בעין זו 90-80 אחוז. בעין שמאל הנאשם רואה בשיעור 20 אחוז. לדברי הרופא "הנאשם יכול לנהל את החיים שלו ולהיות שבעים אחוז"; הנאשם יכול לנהוג; והוא רואה בסדר. עוד ציין הרופא כי הבדלי הראיה של הנאשם ביום ובלילה אינם גדולים. דהיינו, עדותו של הרופא המטפל בנאשם איננה תומכת בגרסת הנאשם לפיה לא ראה בשל בעיות בעיניו.

 

ז. הנאשם טען גם כי לא שמע את קריאות השוטרים אליו. הנאשם לא העיד כי יש לו בעיות בשמיעה. להיפך, לדבריו הוא שמע את צעקותיו של המתלונן ונזעק לעזרתו. לפיכך אין לקבל את גרסתו לפיה לא שמע הנאשם את קריאות השוטרים אליו לעצור. הימלטותו של הנאשם מהשוטרים, שקראו לעברו לעצור, מעידה אף היא על כך שנוכחותו במקום לא הייתה תמימה.

 

ח. המרדף הסתיים לאחר שהנאשם נתפס בתוך מספרה, לשם נכנס, לדבריו, כדי להימלט מהרודפים. הנאשם נקלט במצלמות כשהוא מסיר מידיו כפפות ומשליך אותן, ופושט את הקפוצ'ון אותו לבש. לאחר מכן שטף את ידיו. על גבי הכפפות ועל גבי הקפוצ'ון נמצא דמו של המתלונן.

16

הנאשם טען כי התפשט כדי לבדוק היכן פגעו בו היריות, אך הסבר זה אינו מתיישב עם העובדה שהנאשם נכנס למספרה כדי להסתתר מרודפיו. מעשיו - הסרת הבגדים המוכתמים בדם ושטיפת הידיים, נראים ניסיון להעלים את הקשר בינו לבין האירוע.

ב"כ הנאשם טען רבות בעניין תפיסת המוצגים - מי מהשוטרים תפס אותם, מי הכניס לשקית, מי העביר למי - שאלות אלה אינן רלוונטיות למחלוקת, מאחר שהנאשם אינו חולק על כך שאלה בגדיו, אותם לבש באירוע; אינו חולק על כך שהדם שעליהם היה דמו של המתלונן; ואינו חולק על כך שנגע במתלונן במהלך האירוע.

 

27.       כאמור, השוטר שאהין העיד כי ראה סכינים בידי רעולי הפנים שיצאו ממקום האירוע. אין חולק על כך שלא נתפס סכין ברשותו של הנאשם. לטענת ב"כ הנאשם, השוטר שיקר כדי להצדיק את הירי כלפי הנאשם.

טענה זו אין לה בסיס ראייתי. העד העיד על מה שלדעתו ראה. לא ברור אם אכן ראה סכינים, או שראה דבר מה אחר בידיהם של התוקפים והסיק כי מדובר בסכינים. אפשר גם שהסכין נזרקה במהלך המרדף, ואפשר ששתי הסכינים נלקחו מהמקום על ידי התוקף שהצליח להימלט.

מכל מקום, אי מציאת הסכין, איננה מעידה על כך שהעד אינו דובר אמת.

 

 

 

העבירות העולות מהראיות:

 

28.       הנאשם הואשם, כאמור, בניסיון חטיפה ובחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

ב"כ הנאשם טוען כי לא הוכח שהיה ניסיון חטיפה; ולגבי התקיפה טען כי לכל היותר מדובר בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק.

 

חבלה חמורה:

 

29.       בהתאם לתעודה הרפואית ת/21, למתלונן נגרמו "חבלת ראש, צוואר, חזה, בטן... שבר בעצמות האף... פצעים בראש... המטומה בקרקפת ימין"

 

30.       סעיף 34כד' לחוק מגדיר "חבלה חמורה": "חבלה העולה כדי חבלה מסוכנת, או הפוגעת או עלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות הנחבל או בנוחותו, או המגיעה כדי מום קבע או כדי פגיעת קבע או פגיעה קשה באחד האיברים, הקרומים או החושים החיצוניים או הפנימיים;"

 

בע"פ 4277/12, 4283/12 זורב בכוראשוילי ואח' נ' מדינת ישראל (28.7.2013), נקבע:

17

"על פי הגדרה זו אין חובה כי החבלה תהיה צמיתה ודי כי עלולה להיגרם חבלה צמיתה. יצוין כי גם בכך אין הכרח, שכן די כי המאשימה תוכיח שמדובר בחבלה העלולה לפגוע קשות בבריאות הנחבל או בנוחותו..."

 

וע"פ 48/12 מדינת ישראל נ' אריה בלקוול (5.8.2012), נקבע:

"טוענת המדינה כי בענייננו מדובר בחבלה העלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות הנחבל. לחלופין מוסיפה המדינה וטוענת להתקיימותה של חלופה אחרת בהגדרת "חבלה חמורה" שעניינה חבלה שפגעה קשות בנוחות המתלונן...

בענייננו סבורני כי גם אם נאמר שלא הוכחה החלופה הראשונה, שעניינה חבלה העלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות הנחבל, הרי בוודאי מדובר כאן בחבלה שגרמה או עלולה היתה לגרום לפגיעה קשה בנוחותו של המתלונן..."

 

31.       שבר, ובכלל זה שבר באף, עלול לפגוע בבריאות הנחבל וודאי בנוחותו. הנאשם אף העיד כי מאז האירוע הוא סובל לעיתים מקוצר נשימה ומסחרחורות. ומכאן שמדובר בענייננו ב"חבלה חמורה".

 

 

 

ניסיון לחטיפה:

 

32.       המאשימה טוענת כי בכוונת תוקפיו של המתלונן היה לחטוף את המתלונן, ומבססת טענותיה על נוכחותו במקום של רכב המאזדה, כשדלתו פתוחה; על אזיקונים שהיו במקום; על רגליו האזוקות של המתלונן; ועל סרט דביק שנמצא אף הוא בזירת האירוע.

אפשר כי אכן לכך התכוונו התוקפים, אך אין די בראיות הקיימות לקבוע, במידה הנדרשת במשפט פלילי, כי זו הייתה כוונתם. מדובר באירוע שנמשך דקות ארוכות, בטרם הגיעה משטרה למקום, כאשר מעורבים בו מספר תוקפים, המתלונן לא הצליח להתגונן מפני התוקפים ואף איבד את הכרתו במהלך האירוע, ולמרות זאת, ואף שהייתה להם הזדמנות לכך, לא חטפו התוקפים את המתלונן.

 

סיכום:

 

33.       לסיכום הדברים - הנאשם יצא עם אדם נוסף ממקום האירוע; כשהשניים רעולי פנים; בגדיו של הנאשם מוכתמים בדמו של הקרבן; ובראותו משטרה במקום - החל הנאשם להימלט וניסה להסתתר במספרה ולהעלים ראיות - עד שנתפס.

18

מכל האמור לעיל, עולה, מעבר לספק סביר, כי הנאשם היה אחד מתוקפיו של המתלונן, וכי נוכחותו במקום לא הייתה נוכחות תמימה; גרסת הנאשם, לפיה הגיע למקום במקרה ונכנס למקום האירוע כדי לסייע למתלונן כנגד תוקפיו, נשללה. כן הוכח כי התוקפים, ובהם הנאשם, גרמו למתלונן לחבלה חמורה.

לעומת זאת, לא הוכח ניסיון חטיפה במידה הנדרשת במשפט פלילי.

 

34.       לאור האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מעבירה של ניסיון חטיפה, ומרשיעה בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(2) לחוק.

 

 

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ז , 25 מאי 2017, במעמד הצדדים.