1

 

 

 

 

א. כתב-האישום המתוקן:

 

 

הנאשם הורשע בעקבות הודאתו בכתב-אישום מתוקן ובו עבירה של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 382 (ג) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 ועבירה של תקיפת בן זוג לפי סעיף 382 (ב) לחוק הנ"ל.

 

באישום הראשון, בתאריך 14.2.18 על רקע העובדות המתוארות, נשך הנאשם את זוגתו בלחי ימין וגרם לה לחבלה (אפנה בעניין זה לתמונת הנשיכה על לחי ימין סמוך לעין - במ/1).

 

באישום השני, בערב חג פסח של שנת 2018, התגלע וויכוח בין הנאשם לזוגתו שבמהלכו השליך לעברה נעל, אשר פגעה בה.

 

ב. מתחמי ענישה:

 

התכליות העומדות אחר העבירות אותן ביצע הנאשם הן השמירה על שלומה, בריאותה, כבודה של המתלוננת בתוך ביתה-מבצרה, שלא תהא מושא לאלימות חרף חיים של שלום ושלווה.

 

לאור עקרון ההלימה ופסיקה הנוהגת בתחום, לפי עובדות שני האישומים, אני קובע כי מתחם הענישה ביחס לאישום הראשון נע בין מספר חודשי מאסר בפועל עד 12 חודשי מאסר בפועל ואילו ביחס לאישום השני בין מאסר על תנאי, של"צ, למספר חודשי מאסר בפועל.

2

 

אפנה אל פסקי-הדין הבאים, שאותם יש לאבחן ממקרנו לנסיבותיהם:

 

רע"פ 5434/17 נרי דמוך נגד מדינת ישראל (29.11.17): הורשע בשני אישומים של תקיפת בת זוג, שני אירועי תקיפת בת זוג, דחף אותה, איים עליה, בהיותה בחודש התשיעי משך בקרסול רגלה ללא עבר פלילי, נדון ל - 10 חודשי מאסר בפועל.

 

רע"פ 1923/11 חטיב נגד מדינת ישראל (10.3.11): תקיפת בת זוג משך חמישה חודשים, אלימות, איומים, העדר עבר פלילי, הביע חרטה כנה, גירושין מוסכמים, נדון ל - 12 חודשי מאסר בפועל.

 

רע"פ 6341/05 דוד שלם נגד מדינת ישראל (4.9.05): תקיפת בת זוג (הנסיבות לא הוצגו בצורה מפורטת), היזק לרכוש, איומים שירצח אותה, בעל עבר פלילי, נדון ל - 10 חודשי מאסר בפועל.

 

רע"פ 6821/08 מסרי נגד מדינת ישראל (18.8.08): תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, דחיפה בחוזקה, תפס את ראשה, הטיחו בקיר, סחב אותה בשערות ראשה, הטיח בה מכות אגרוף עד עילפון, חלוף זמן, תסקיר חיובי הממליץ על ענישה צופה פני עתיד, נדון ל - 8 חודשי מאסר בפועל.

 

רע"פ 4140/10 חביב אללה נגד מדינת ישראל (6.9.10): תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, ואיומים, תקיפה אשר הובילה לפינויה של המתלוננת לבית החולים, צוין כי התקיימו שורה של נסיבות מקלות ובכללן המלצת שירות המבחן לענישה שיקומית, נדון ל - 10 חודשי מאסר בפועל.

 

רע"פ 4311/13 י.פ. נגד מדינת ישראל (20.8.13): תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש בצווארה, ארבעה אישומים, במסגרתם התיישב עליה, חנק אותה, קשר את ידיה וסכר את פיה עד אובדן הכרה, סטר לה, נשך אותה (מחלק מן האירועים זוכה), נדון ל - 8 חודשי מאסר בפועל.

 

רע"פ 3629/11 פלוני נגד מדינת ישראל (18.5.11): חמש עבירות של תקיפת בת זוג, בין השאר לאחר לידת ביתם, בעוד המתלוננת שוהה בבית החולים, נקט כלפיה באלימות, סטירות, אגרופים, עיקם את ידה, ללא עבר פלילי, בעל המלצה שיקומית, נדון ל - 8 חודשי מאסר בפועל.

 

רע"פ 1826/11 אהרון סלומון נגד מדינת ישראל (8.3.11): תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג ואיומים, דחף את המתלוננת מהחלון והפילה ארצה, איים שיהרוג אותה ואת עצמו כשהוא אוחז בסכין, בעל עבר פלילי הכולל שתי הרשעות קודמות בעבירות ממן העניין, נעדר המלצה שיקומית, נדון ל - 9 חודשי מאסר בפועל.

 

3

רע"פ 973/06 גזאלה נגד מדינת ישראל (30.8.06): תקיפת בת זוג במכת אגרוף בעינה, בעת הריונה סטר לה, הכה אותה באגרופים, בעט ברגליה, הטיח פניה במכונת הכביסה, העדר עבר פלילי, בני הזוג הצליחו לשקם את יחסיהם, והמתלוננת נכנסה להיריון במהלך התקופה, נדון ל - 7 חודשי מאסר בפועל.

 

רע"פ 11/15 אחסניה נגד מדינת ישראל (20.1.15): איים על אשתו שהייתה בהריון, סטר לה, בעט בבטנה, תפס בשערות ראשה, ללא עבר, נעדר המלצה שיקומית, נדון ל - 7 חודשי מאסר בפועל.

 

 

ג. שיקולי ענישה:

 

(1). חומרת העבירות:

 

מעשי האלימות שאותם ביצע הנאשם חמורים ולמרות שאין מדובר באלימות מן הרף העליון בסולם החומרה בתחום זה, אין להקל בהם ראש.

 

הנשיכה בלחייה של המתלוננת, סמוך לעינה, היא מעשה אלימות חמור, אשר הותיר את חותמו הפיסי והנפשי, ולהשלכת הנעל, בערב החג, יש אלמנט של ביזוי ופגיעה בכבודה.

 

בית-המשפט העליון הורה לא אחת, כי לעבירות אלימות בתוך המשפחה יש חומרה יתירה ויש לנקוט ענישה בלתי סלחנית כדי לתרום למיגור התופעה הרעה.

 

מנגד, ושוב מבלי להקל ראש, בפניי שני אירועים נקודתיים של אלימות משנת 2018 ואלו לא נשנו.

 

(2). התסקירים:

 

הנאשם נשלח לקבלת חוות דעת מאת שירות המבחן והתקבלו חמישה תסקירים שונים, כדלקמן:

 

הראשון, מאפריל 2019 סקר את תולדות חייו של הנאשם, מסר כי הוא עובד שנים רבות בתחום עיצוב השיער, קיבל פטור משירות בצבא, תאר את נישואיו לזוגתו, היא מסרה כי משך חייהם לוו במתחים וקונפליקטים, שבמסגרתם חשה תחושות של השפלה וזלזול, הוא הציג התייחסות מצמצמת ומטשטשת להתנהגותו, הרושם שהתקבל כי הוא בעל קשיי נפרדות ממנה, התבקשה דחיית הדיון לצורך בחינת שילובו במרכז לשלום המשפחה ברמלה.

 

4

השני, מיולי 2019 מסר, כי הנאשם ממשיך את השתתפותו במרכז לשלום המשפחה ברמלה, נמסר כי השניים מנהלים הליכי גירושין בבית-הדין הרבני ושוב התבקשה דחייה.

 

השלישי, מאוקטובר 2019 לימד, כי הנאשם המשיך להגיע למפגשים במרכז לשלום המשפחה ברמלה, הוא מגלה נכונות להמשיך בהליך, נראה כי הוא מצליח לפתח התבוננות פנימית ביקורתית ביחס למעשיו, ההליך הפלילי מהווה גורם מדרבן, נמסר כי הליך הגירושין בבית הדין הרבני עדיין תלוי ועומד, ההמלצה היא להעמידו במבחן, כדי שימשיך בהליך הטיפולי.

 

הרביעי, מדצמבר 2019 מסר כי ההליך בבית הדין הרבני טרם הגיע למיצוי, נמסר כי זוגתו עדיין חוששת מפניו.

 

החמישי והאחרון, ממרץ 2020 מסר כי הנאשם הפיק תועלת מן ההליך הטיפולי, אשר הסתיים בחודש מאי, הוא קיבל כלים אופרטיביים לשליטה בכעסים ולוויסות דחפיו, פיתח אמפתיה אל האחר, מבין את טעותו, הקשר בין השניים קורקטי ונוגע רק להסדרי ראיית ילדם, נמסר כי הליך הגירושין אינו מתקדם, הוא משלם מזונות ועומד בהסדר הראייה, הערכת שירות המבחן כי הוא זקוק להמשך טיפול, אך הנאשם שלל זאת, זוגתו מסרה כי היא קיבלה ממנו מסרים אודות רצונו לחזור לחיים משותפים ואלו הולידו אצלה תחושות פחד וחוסר וודאות, החשש הוא שהנאשם טרם הפנים את תכני הטיפול, הוא מציג התנגדות להמשך טיפול, ולפיכך שירות המבחן חזר בו מן ההמלצה הקודמת לענישה שיקומית ולהעמדתו בצו שירות המבחן.

 

(3). שיקולים לקולה:

 

הנאשם צעיר, יליד 1990 נעדר כל עבר פלילי.

 

כאמור, הנאשם עובד משך שנים לפרנסתו ובתקופה זו כאשר מגפת הקורונה פוגעת בבריאות ובפרנסה של כל בית בישראל, יש משמעות לענישה שפוגעת פחות בפרנסת הנאשם.

 

הנאשם הודה, לא ניהל משפט, חסך את עדות המתלוננת, חסך זמן ציבורי ניכר.

 

למרות ששירות המבחן לא ביקש להעמידו בצו מבחן לצורך המשך קשר טיפולי, אין להתעלם מדרך טיפולית, מסוימת שאותה עבר הגם שהיא לא נשאה פרי מלא.

 

5

הליך הגירושין שעדיין תלוי ועומד בין הנאשם לזוגתו, בהחלט מקים חשש עתידי להגברת הלהבות ביחסים בין השניים, אך מנגד מאז שנת 2018 הנאשם לא פתח תיקים חדשים, הגם שניהל מערכת יחסים טעונה מול זוגתו, וכפי הנראה (כך טען ב"כ) ההליך אינו מסתיים נוכח מחלוקת כספית בין השניים.

 

במילותיו האחרונות הביע הנאשם צער וחרטה על המעשים: "אני מצטער על האירוע שהיה, זה אירוע חריג מבחינתי. אני מאחל לעצמי שלא יהיו יותר תיקים כאלה. אני מצטער על כל מה שהיה".

 

(4). מסקנה:

 

התקבלו חמישה תסקירים, ובסופו של יום אלו לא הציגו המלצה שיקומית. אילו היה בפניי תסקיר סופי ובו המלצה להעמיד את הנאשם בצו מבחן, היה נמסר כאן אמצעי עונשי נוסף שבכוחו לפקח על הנאשם, שמא בתוך שנה ישוב חלילה לסורו.

 

אכן, הנאשם עבר כברת דרך מסוימת, אך לא הציג תמונת מצב טיפולית/שיקומית סופית, מוכחת.

 

בעבירות מתחום האלמ"ב קיימת חשיבות ניכרת להליך טיפולי/שיקומי שאותו עובר נאשם, אם עבר, שבכוחה להשיבו למוטב, להפחית את רמת הסיכון העתידית ולסמן את הדרך הרצויה לנאשמים אחרים בנעליו.

 

מצב דברים שכזה, שבמסגרתו הנאשם לא פסע בדרך שיקומית מוכחת, ומנגד, למרות שאין מדובר בעבירות אלימות מן הרף העליון, של נאשם צעיר, נעדר עבר פלילי, אשר הורשע בעקבות הודאתו, אין להתעלם מן המסר העונשי, הגמולי, ההרתעתי שיש בענישה בתחום זה, ויש לגזור על הנאשם ענישה קונקרטית בדרך של עבודות שירות.

 

ד. תוצאה:

 

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

 

א. שלושה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ולשם כך יתייצב הנאשם בתאריך 4.3.21 בשעה 09:00 במפקדת הממונה על עבודות השירות מחוז מרכז.

 

עותק לממונה על עבודות שירות.

 

6

ב. 6 חודשי מאסר שאותם לא ירצה הנאשם, אלא אם כן יעבור בתוך 3 שנים מהיום עבירה בה הורשע.

 

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי מרכז/לוד בתוך 45 ימים.

 

צו כללי למוצגים.

 

התיק סגור.

 

 

ניתן היום, י"ד טבת תשפ"א, 29 דצמבר 2020, במעמד הצדדים.