1

עיון במערכת נט המשפט מעלה כי ההחלטה מיום 10.7.22 הומצאה לנתבעת רק ביום 21.7.22. מכאן, שלא היה סיפק בידי הנתבעת להגיב כנדרש על ההחלטה. אני מורה אפוא על ביטול החלטתי מיום 21.7.22. עם זאת, אין בכך כדי לשנות את התוצאה ולפיה על הנתבעת לפנות את המושכר לאלתר בהתאם להוראות אותה הפסיקתא, הנחתמת על ידי בשנית. אסביר:

הסכומים להפקדה הם אלה שפורטו בהחלטה מיום 10.5.22. ההחלטה מיום 10.5.22 וההחלטה העוקבת מיום 15.5.22 המורה למזכירות לפעול בהתאם לה נשלחו לנתבעת ביום 19.5.22.

2

למעלה מחודש לאחר מכן, ביום 28.6.22, ביקשה הנתבעת להוריד את סכום המע"מ, ועל כך ניתנה החלטתי מיום 3.7.22.

כעולה מטענות הנתבעת, רק ביום 3.7.22 פנתה הנתבעת לב"כ התובעות וביקשה את הסכמתן להפחתת סכום המע"מ.

בשלב זה כבר הייתה הנתבעת מצויה בהפרה מהותית של ההסכם, שהרי חלפו למעלה מ-21 יום מהמועד שנקצב לביצוע ההפקדה הראשונה. בהתאם להסכם לו ניתן תוקף של פסק דין, בשלב האמור כבר היה על הנתבעת לפנות את המושכר לאלתר (ראו סעיף 4 להסכם).

הנתבעת נטלה אפוא על עצמה סיכון שלא תהא הסכמה מצד התובעות, על המשתמע.

מאליו ברור כי החלטתי מיום 3.7.22 לא פטרה את הנתבעת מהסיכון שזו נטלה על עצמה.

הנתבעת אף לא הייתה רשאית ליטול לעצמה פרק זמן של הארכת מועד בדיעבד לביצוע ההפקדות.

לפיכך, הפסיקתא נחתמת על ידי בשנית בנפרד.

לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות נוספות לחובת הנתבעת.

ניתנה היום, י"ז אב תשפ"ב, 14 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.