1

בפני ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת ע. יעקובוביץ) מיום 18.10.2018 לפיה נדחתה בקשת המערער לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי שניתן ביום 28.3.2018.

רקע

ביום 14.3.2018 ניתן צו הריסה מנהלי לגבי הגבהה מבטון מעל קירות קיימים קונסטרוקציה ולוחות מבודדים מעל גג ויציקת עמודים ובניית קירות מבלוקים, שנבנו ללא היתר כחוק.

הצו הודבק על דלתו של המערער ביום 28.3.2018.

המערער הגיש בקשה לביטול צו ההריסה דנן וביום 1.5.2018 דחה בית משפט קמא את הבקשה וקבע כי הצו ניתן כדין והוא אושר לביצוע. ביצועו של צו ההריסה המנהלי עוכב למשך 60 יום.

2

בתאריך 28.6.2018 לבקשת המערער נתן בית משפט קמא, לפנים משורת הדין, ארכה נוספת למשך 60 יום.

בתאריך 30.8.2018 ניתנה ארכה נוספת על ידי בית משפט קמא עד לתאריך 15.9.2018 לכניסת צו ההריסה המנהלי לתוקפו וזאת לצורכי התארגנות.

בתאריך 17.9.2018 נתן בית משפט קמא אורכה נוספת לצורכי התארגנות עד ליום 10.10.2018, וזאת לפנים משורת הדין.

בתאריך 11.10.2018 דחה בית משפט קמא בקשה נוספת של המערער, רביעית במספר, להארכת עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי.

בתאריך 18.10.2018 דחה בית משפט קמא בקשה נוספת של המערער לעכב את ביצוע הצו לאחר שציין כי ההיתר איננו מצוי בהישג ידו של המערער. על החלטה זו, הוגש הערעור נשוא הדיון.

להלן בתמצית נימוקי הערעור:

1.         הארכות שניתנו למערער בבית המשפט קמא לא אפשרו לו לפעול מאחר וחלקן היה בתקופת החגים וחודשי הקיץ. המערער זקוק לשהות אמתית על מנת למצות את הליכי הרישוי.

2.         בבקשה שהוגשה לבית משפט קמא צורף תצהיר של אדריכל המלווה את המערער בהגשת הבקשה להיתר בניה ולפיו ההיתר נמצא בהישג יד.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר הריאות שבתיק בית משפט קמא, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

כאמור, צו ההריסה המנהלי ניתן בתאריך 14.3.2018 ואושר לביצוע ביום 1.5.2018 ומאז ועד היום קיבל המערער אורכות שונות במשך למעלה מ - 9 חודשים וזאת לפנים משורת הדין ולצרכי התארגנות, מבלי שהושגה כל התקדמות בנוגע לקבלת היתר הבנייה.

3

בסעיף 224(ב) לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") (לאחר תיקון 116 לחוק) נקבע:

"בית המשפט רשאי לתת ארכה לביצוע הצו או ההוראה כאמור בסעיף קטן (א) מנימוקים שיירשמו, ובלבד שסך כל תקופות הארכה לא יעלה על שישה חודשים".

במקרה שלפנינו כפי שפורט לעיל, ניתנו למערער ארכות רבות במשך למעלה משישה חודשים, כתשעה חודשים, למרות שבית משפט קמא קבע וחזר וקבע כי ההיתר איננו מצוי כלל בהישג ידו של המערער. לא ניתן בהתאם לחוק להמשיך וליתן ארכות נוספות.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, אינני סבורה כי שגה בית משפט קמא בדחותו את בקשת המערער למתן ארכה נוספת. אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ט, 12 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.