1

 

 

 

 

 

הנאשם, כבן 45, הורשע על פי הודאתו בעבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ושימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 יחד עם סעיף 418 אמצע לחוק.

2

פרשת העובדות היא כי המתלונן רכש קרקעות מאת אחר בשכונת רמות בירושלים, ופנה אל הנאשם על מנת שיעזור לו ברישום הקרקעות. בעקבות כך, נפגשו השניים ואז אמר הנאשם למתלונן כי ידאג לרישום הקרקעות באגף לרישום מקרקעין בירושלים ובמנהל האזרחי באיו"ש. בהמשך, במועד שאינו ידוע במדויק, זויפו המסמכים הבאים: מסמך של המרכז למיפוי ישראל מיום 13.5.12, הנושא כותרת "אישור על מקום חלקות" וחתום בכזב על ידי שמואל חודורוב; מסמך של המנהל האזרחי באיו"ש, מיום 14.5.12, הנושא כותרת "אישור בדבר הוצאת חלקות מתחום המנהל האזרחי לתחום עיריית ירושלים" וחתום על ידי גד סגל; מסמך של משרד המשפטים, אגף רישום והסדר מקרקעין, מיום 17.5.12 הנושא כותרת "אישור בדבר הגשת בקשה לרישום מקרקעין" חתום על ידי כנרת כהן. כעבור כשבוע נפגשו הנאשם והמתלונן, והנאשם הציג בפני המתלונן את המסמכים המזויפים, במטרה ליצור מצג כוזב לכך שהחל ברישום הקרקעות. על סמך המצג, העביר המתלונן לנאשם סך 10,000 ₪ במזומן, כדרישתו. במועד נוסף שאינו ידוע, זויף מסמך של לשכת רישום מקרקעין ירושלים מיום 4.6.12 לפיו חלקה 1 בגוש 31275 נרשמה על שם חברה בבעלות המתלונן, וכן זויף מסמך הנושא כותרת "מידע מפנקס השטרות המתנהל בלשכת המקרקעין ירושלים" ולפיו חלקה 1 בגוש 31275 נרשמה על שם חברה בבעלות המתלונן. במועד שאינו ידוע, בסמוך ל-13.6.12 התקשר הנאשם למתלונן ומסר לו כי בידיו מסמכים המעידים על רישום הקרקעות בטאבו, וכשנפגשו מסר למתלונן את המסמכים הנוספים במטרה ליצור מצג שווא שביצע את רישום הקרקעות.

הנאשם ביקש לצרף תיק נוסף, ת"פ 39377-09-16 (שלום רמלה), בו הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק, וזיוף לפי סעיף 418 אמצע לחוק.

תיאור העובדות בתיק המצורף הוא כי המתלונן ביקש לבנות בית במושב גני יוחנן. לשם כך, עובר ליום 5.1.16, פגש בנאשם שהציג מצג לפיו הוא בעל קשרים שונים ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י) המאפשרים לו לקדם תכניות בנייה. על סמך המצג, שכר המתלונן את שירותיו ושילם לו סך 10,000 ₪ במזומן. בהמשך, נפגשו השניים והמתלונן מסר לנאשם חלק מתכניות הבנייה ומסמכים נוספים. לאחר קבלת המסמכים זייף הנאשם על גבי תכניות הבנייה אישור הנחזה להיות אישור רמ"י לתכנית, וכן זייף חתימות וחותמות הנחזות להיות של ממלאי תפקידים רשמיים. בהמשך, כעבור 4 ימים, נפגשו הצדדים ואז העביר הנאשם למתלונן את התכניות החתומות כשהוא מציג מצג שווא לפיו הפעיל קשריו וקיבל אישורים כדין. על סמך המצג ניגש המתלונן למועצה האזורית והפקיד את התכניות לצורך קבלת אישור סופי לבנייה.

בין הצדדים לא גובש הסדר עונשי.

יש לציין כי שלב הטיעונים נמשך הרבה מעבר לראוי, נוכח בקשות דחייה חוזרות ונשנות מטעם הנאשם.

3

 

טיעוני הצדדים

ב"כ התביעה טענה כי הנאשם הוא עבריין מרמה סדרתי, השקוע בעבירות מרמה עד צוואר, וכן מדובר במי שזייף חתימות של בעלי תפקידים רשמיים וממשלתיים, מה שהיה עלול לפגוע בסדר ובניהול התקין של הרשויות. הנאשם נושא על שכמו עבר פלילי בעבירות דומות, וכן תלוי נגדו מאסר על תנאי בן 6 חודשים. נוכח התחכום והתעוזה טענה התביעה כי המתחם ההולם לגבי כל אישום, נע בין מספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שרות ועד 10 חודשי מאסר בפועל. בעניין התיק העיקרי, התביעה ערה לשיהוי שחל בהגשת כתב האישום, משנת 2012 עד 2015, אך נטען כי לאחר הגשת כתב האישום רובץ העיכוב לפתחו של הנאשם שביקש דחיות אינספור. בסופו של דבר עתרה התביעה בגין האישום בתיק העיקרי, לעונש בשליש העליון של המתחם, ולגבי התיק שצורף, עתרה לעונש בחלק העליון של המתחם.

ב"כ הנאשם טען כי לא מדובר במעשי מרמה מתוחכמים, וכי יש לשים לב לכך שהסכומים ששולמו לנאשם לא היו גבוהים במיוחד. בעניין האישום בתיק העיקרי טען כי השיב את סכום הכסף למתלונן, אך אישר כי אין בידיו ראיה לכך. בנוסף, טען כי עברו של הנאשם אינו מכביד, ויש משקל להודאתו וחיסכון הזמן השיפוטי. לפיכך, עתר להטלת עונש מתון יותר.

הנאשם בדברו האחרון אמר שהוא נוטל אחריות ומצטער. כמו כן, טען כי השיב את הכספים למתלונן בתיק שצורף.

 

מתחם העונש ההולם

העבירות שביצע הנאשם הן בעלות משנה חומרה שכן יש בהן כדי לפגוע באופן קשה באינטרס החברתי להגן על הבעלות ברכוש כדין. אלמלא נחשפו העבירות, היו המתלוננים נגררים לתסבוכת של זכויות סותרות למול בעלי המקרקעין, ואף הללו היו עלולים לספוג נזקים כבדים נוכח הגילוי כי רכושם הועבר לידי אחרים, שלא כדין.

מעבר לכך, יש בעבירות כדי לחתור תחת שלטון החוק, והניהול האמין והתקין של הרשויות. אך ברור הוא כי אין בידי המערכת הציבורית אפשרות ומשאבים לצורך בירור אמתותו של כל מסמך ומסמך המוגש להן, לצורך ביצוע פעולות משפטיות, וההנחה היא כי מסמכים המוגשים כשהם נושאים חותמת וחתימה של נושאי תפקידים רשמיים, הם מהימנים.

4

במיוחד ישנה חומרה בזיופם של מסמכים הקשורים להסדרה או העברה של זכויות במקרקעין, נוכח חשיבות מהימנותו של מרשם המקרקעין, המהווה ראיה סופית לזכויות במקרקעין, שהם ברוב המקרים רכושו רב הערך ביותר של בעליהן.

הפוטנציאל ההרסני החמור של העבירות, מחייב התייחסות מחמירה ביותר, בייחוד שעה שהעבירות נעשו לצורך בצע כסף, ותו לאו.

ואמנם, בגין עבירות מרמה וזיוף, בקשר לזכויות במקרקעין, נוהגים בתי המשפט להחמיר, כפי שעולה מהדוגמאות שלהלן:

ברע"פ 7994/15 חלאילה נ' מד"י (22.12.15) הורשע הנאשם יחד עם אחרים, בשורת עבירות זיוף ושימוש במסמך מזויף, שבוצעו כדי "להשתלט", שלא כדין, על חלקות קרקע, תוך זיוף מסמכים רלוונטיים והעברת הבעלות בחלקות אלו על שמם של שותפיו. בין היתר נעשתה פנייה לבתי משפט בתביעה למתן סעד הצהרתי, תוך הצגת מסמכים מזויפים, לצורך העברת הבעלות בחלקות על שמם של הנאשם ואחרים. לנאשם היה עבר פלילי מכביד. בבית המשפט קמא הוטלו 26 חודשי מאסר וכן קנס בסך 5,000 ₪ ופיצוי בסך 30,000 ₪. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה.

 

בעפ"ג 21141-12-09 מד"י נ' אברמשווילי (8.3.10) הורשע הנאשם בשורת מעשי מרמה וזיוף, במטרה להעביר לרשותו את עזבונו של מנוח שלא היתה לו כל זיקה אליו, זאת לאחר שנערכה אליו פנייה בבקשה לסייע באיתור יורשים. הנאשם זייף צוואתו של המנוח ע"ש בנו שלו, הגיש תלונה כוזבת במשטרה, ובקשות לבית המשפט. בבית המשפט קמא הוטל מאסר למשך 18 חודשים וכן קנס בסך 15,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על חומרת העונש, וקיבל את ערעור המדינה על קולתו. העונש הועמד על 4 שנות מאסר, וקנס בסך 40,000 ₪.

 

בת"פ 1310-04-11 מד"י נ' סמיונוב (16.6.13) הורשעו הנאשמים בעבירות מרמה וזיוף חוזה מכר דירה, מסירת תצהירי שקר לבית המשפט וכן מסירת עדות כוזבת, כל זאת במסגרת תביעה שקרית שהגישו למתן פסק דין הצהרתי בעניין בעלותם בדירה. הוטלו מאסרים בפועל למשך 40 חדשים ו-24 חדשים.

 

5

בע"פ (תל-אביב) 32283-11-09 שקדי נ' מד"י (28.6.10) הורשע הנאשם בכמה עבירות מרמה וזיוף, בכך שמכר דירה שגר בה בשכירות, נטל את הכסף בסך 600,000 ₪, ברח לתאילנד, ושב רק לאחר כמה שנים בהן כילה את הכסף. בבית המשפט קמא הוטלו 24 חודשי מאסר וכן קנס בסך 180,000 ₪. בית המשפט המחוזי מצא לנכון להחמיר את העונש וגזר 38 חודשי מאסר. כמו כן הוחמר הקנס ל-250,000 ₪.

 

ברע"פ 2847/10 צור נ' מד"י (15.4.10) הורשע הנאשם בעבירות זיוף ומרמה בכך שהגיש תביעה לאכיפת הסכם מכר דירה, בהתבסס על הסכם מכר שזייף. בית המשפט המחוזי הטיל עליו 6 חודשי מאסר, קנס ופיצוי. בבית המשפט המחוזי הוקל עונשו בשל חלוף הזמן, והועמד על 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שרות. בית המשפט העליון דחה את ערעורו על חומרת העונש.

 

ברע"פ 445/16 זקן נ' מד"י (20.1.16) הורשע הנאשם בעבירות מרמה ועושק, בכך שהתייצג בפני המתלונן כמנהל בחברת עמיגור אשר בכוחו לדאוג עבורו לדירה. בשל מצג השווא דרש וקיבל מידיו סכומי כסף בסך 140,000 ₪. בבית המשפט קמא הוטל מאסר למשך שנתיים וכן קנס ופיצוי בסך 220,000 ₪. ערעוריו לבית המשפט המחוזי והעליון, נדחו.

 

אני ערה לכך שהמקרים שנסקרו כאן היו בעלי חומרה גדולה מן העניין שלפניי, וכי המדובר ברובם, במי שניסה להעביר לרשות עצמו נכסי מקרקעין במרמה, בעוד שהנאשם דנן לא התכוון להעביר את הנכסים לרשותו, אלא כל כוונתו היתה לקבל שכר טרחה עבור פעולות כוזבות שלא ביצע לאמתו של דבר. גם אינני מתעלמת מכך שסכומי המרמה בעניין שלפניי היו מינוריים בהרבה (10,000 ₪ בכל אישום) לעומת סכומי עתק שדובר בהם במקרים הללו.

 

לצד זה, ניתן ללמוד מן הסקירה על גישתם המחמירה של בתי המשפט כלפי מעשי זיוף ומרמה של מסמכים רשמיים, או מסמכי זכויות במקרקעין, או חותמות בעלי תפקידים רשמיים, לצורך יצירת מצגי שווא בפני המתלוננים. בנוסף, יש לקחת בחשבון את שברון הלב ובזבוז המשאבים והזמן שנגרמו למתלוננים, בהמתינם להעברת הזכויות כמובטח.

 

בענייננו, אין המדובר באירוע חד פעמי, כי אם במסכת ממושכת, בכל אחד מן האישומים. בתיק העיקרי עולה כי הנאשם פעל באופן נחוש ומתמשך, במרמה, תוך יצירת מצג שווא כאילו נרשמו זכויות המתלונן בלשכת רישום המקרקעין. בתיק שצורף הגיעו הדברים לידי כך שהמתלונן הגיש את האישורים הכוזבים בפני המועצה המקומית, לצורך קבלת היתר בנייה, וניתן לשער את גודל תדהמתו ושברונו, עת הסתבר לו כי ההיתר המיוחל, כלל אינו בהישג ידו. מעשי הנאשם בשני המקרים מלמדים על תעוזה ותחכום.

 

6

בשים לב למכלול הנסיבות, ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת כי המתחם בגין כל אחד מן האישומים נע בין מאסר שיכול שירוצה בעבודות שרות, ועד 10 חודשי מאסר.

 

 

 

 

 

העונש המתאים לנאשם:

 

הנאשם נושא עבר פלילי מכביד. בשנת 2013 נדון בגין עבירות אלימות והפרת הוראה חוקית והוטל עליו מאסר על תנאי. בנוסף, הורשע בעבירות מרמה והוטלו עליו מאסר על תנאי ופיצוי כספי. בשנת 2014 הורשע שוב בעבירות מרמה וזיוף מרובות, והוטל עליו מאסר על תנאי. לאחרונה נדון ביום 13.11.16 בגין עבירות זיוף, קבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזויף, והוטלו עליו 5 חודשי מאסר וכן קנס בסך 40,000 ₪.

 

בגין הרשעתו בת"פ 7068-05-13 מיום 1.12.14 נושא הנאשם מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהוא בר הפעלה, בגין התיק שצורף.

 

בכל אלה לא היה די על מנת להרתיע את הנאשם, ועניין זה יישקל לחומרא.

 

אם לא די באמור, עולה מהשתלשלות העניינים, כי הנאשם ביצע את העבירות נשוא התיק שצורף, בעת שנוהל נגדו התיק העיקרי, מה שמלמד כי אין עליו מורא הדין.

 

הנאשם טען בסיכומיו כי השיב את הכספים לאחד המתלוננים, ואולם לא הובאה כל ראיה לכך. ב"כ התביעה הודיעה כי אין כל אינדיקציה אודות השבת כספים בתיק החקירה. כיוון שהנאשם לא הביא שום ראיה להוכחת טענתו, אינני מקבלת אותה.

 

בעניינו של הנאשם לא נתבקש תסקיר, כך שאין בית המשפט מכיר את דמותו באופן מעמיק, ולא קיימת כל המלצה שיקומית בעניינו.

 

7

מצד שני, אתחשב לקולא בהודאת הנאשם. בנוסף, יש לקחת בחשבון את נכונות התביעה לנקוט התחשבות בנוגע לתיק העיקרי, נוכח השיהוי הרב בהגשת כתב האישום (3 שנים).

 

ועוד, אתחשב בכך שהנאשם שוהה במעצר עד תום ההליכים כבר חודשים ארוכים.

 

במכלול הנסיבות, לנוכח עברו המכביד של הנאשם, והשיטתיות שבביצוע עבירות מרמה על ידו, יש מקום לגזור עונש בהתאם לעיקרון ההלימה. בהקשר זה יש להזכיר כי בהתאם לסעיף 58 לחוק העונשין, הפעלת מאסר על תנאי תהא במצטבר, אלא אם יורה ביהמ"ש "מטעמים שירשמו" להפעילו בחופף. בענייננו, התקשיתי למצוא טעמים שכאלה.

אני מוצאת לנכון לגזור עונש בנפרד לכל אחד מן האישומים שכן המדובר בשתי פרשות נפרדות, אשר בכל אחת מהן פגע הנאשם באחרים.

 

סוף דבר

 

אני גוזרת את העונשים הבאים:

 

א.     בגין התיק העיקרי- 7 חודשי מאסר בפועל.

ב.     בגין התיק המצורף- 9 חודשי מאסר בפועל.

ג.       יופעל מאסר על תנאי, בן 6 חודשים מת"פ 7068-05-13.

ד.      הנאשם יישא את עונשי המאסר שהוטלו, בחופף ובמצטבר זה לזה, כך שבסך הכל יישא 20 חודשי מאסר.

ה.     קנס כספי בסך 4,000 ₪, או 30 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב-4 תשלומים חודשיים ורצופים, החל מיום 1.1.19 ובכל 1 לחודש עוקב.

ו.       פיצוי לכל אחד מן המתלוננים, בסך 14,000 ₪, אשר ישולמו ב-14 תשלומים, חודשיים ורצופים, החל מיום 1.5.19 ובכל 1 לחודש עוקב.

ז.       10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים משחרורו, והתנאי הוא שלא יבצע אחת העבירות בהן הורשע.

 

זכות ערעור כדין.

 

8

 

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ט, 26 נובמבר 2018, במעמד הצדדים.